ע"א 8441/15 פ.נעאמנה לשווק ומסחר בע"מ נ. קייזרמן ושות' בע"מ

1.

לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט ד"ר מ' רניאל ) בתיק 8922-03-14 מיום 18.11.2015, במסגרתו נדחתה תביעת המשיבה 1 והתקבלה חלקית תביעת המשיבה 2, כך שהמבקשת חויבה לשלם לה סך של 2,412,656 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית וכן סך של 93,600 ש"ח בגין אגרות והוצאות המשיבות.

רקע והליכים

2.

עניינו של תיק זה במחלוקת בין הצדדים בגין שותפות נטענת בייבוא ברזל. המשיבה 1 היא חברה בע"מ שהייתה בבעלות מר צבי בלסקי ז"ל (להלן: מר בלסקי ); המשיבה 2 היא חברה בע"מ שגם היא שייכת לקבוצת חברות של מר בלסקי; והמבקשת היא חברה בע"מ, שעיקר עיסוקה הוא בשיווק ומסחר של חומרי בניין. השאלות העיקריות לגבי הברזל המיובא אשר עלו בפסק דינו של בית המשפט המחוזי הן האם הוסכם על מיזם משותף לייבוא ברזל; לשם מה הועבר הברזל למגרש המבקשת – עבור שני הצדדים (כטענת המשיבות) או כאחסון עבור מר בלסקי (כטענת המבקשת); ומתי נמכר הברזל – האם לאחר פטירת מר בלסקי (כטענת המשיבות), או לפני פטירתו (כטענת המבקשת). בית המשפט המחוזי קבע כי אמנם לא הוכח שהיה הסכם שותפות בין הצדדים אך נמצא כי המבקשת אכן הייתה שותפה בבעלות על הברזל. משכך, היא חויבה לשאת בעלויות קניית הברזל. עוד נמצא כי היה בידיה יותר ברזל מכפי שהייתה זכאית לו לפי חלקה בבעלות על הברזל. בית המשפט העריך כי מחצית מהברזל נמכר לפני פטירת מר בלסקי ומחצית לאחר פטירתו. על כל האמור, ולאחר שורה של חישובים, בית המשפט המחוזי חייב את המבקשת בסך האמור בפסקה 1 לעיל.

1.

המבקשת הגישה ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי לבית משפט זה ביום 9.12.2015, ובו טענה כי בית המשפט המחוזי חרג מסמכותו ופסק דינו ניתן בתובענה שלא נתבעה, והוסיפה וטענה כי בית המשפט המחוזי הסיק מסקנות מוטעות מממצאיו העובדתיים. בבקשתה, המבקשת סבורה כי סיכוייה בערעור טובים, וכי סיכויים אלו באים לידי ביטוי גם בעובדה שבית המשפט המחוזי הציב את התביעה כתביעה שאינה כספית, ובהתאמה עיכוב הביצוע מתחייב. עוד היא גורסת, כי מאזן הנוחות נוטה לטובתה, שכן המשיבה 2 היא חברה חסרת פעילות ונכסים כלשהם שלטענתה "הבריחה" נכסים בעבר.

2.

עמדת המשיבות, לעומת זאת, היא כי יש לדחות את הבקשה לעיכוב ביצוע, שכן לא מתקיימים החריגים בהם יעוכב ביצוע פסק דין אשר קבע חיוב כספי גרידא. לשיטתן, במאזן הנוחות, לא מתקיים התנאי לפיו אלמלא העיכוב עלול להיגרם נזק בלתי הפיך. המשיבות עומדת על כך שהמבקשת אינה טוענת כי עצם ביצוע התשלום על ידה – להבדיל מהחשש לאי היכולת להשבתו – יש בו כדי לגרום לה לנזק בלתי הפיך. עוד עומדות המשיבות על כך שהמשיבה 2 היא חברה ותיקה עם פעילות כלכלית בעבר ושצפויה להתקיים פעילות כלכלית גם בעתיד. זאת ועוד, המשיבות סיפקו ערבויות והתחייבויות אשר לטעמן מעלות את דרגת הביטחון להשבת כל סכום שיידרש למדרגה של ודאות קרובה. עוד סבורות המשיבות כי סיכויי הערעור הם נמוכים ביותר, ואין בהם כדי להצדיק את עיכוב פסק הדין הכספי. זאת, בפרט בשל כך שחיוב המבקשת התבסס על קביעות מהימנות והתרשמות מעדויות וסבירותם.

דיון והכרעה

3.

לאחר עיון בבקשה ובטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

4.

הכלל הרחב קובע, כי "הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים" ורק במקרים חריגים יעוכב ביצועו של פסק הדין. על מנת לסטות מכלל זה נדרש בית המשפט לשני מבחנים מצטברים: מבחן סיכויי הערעור ומבחן מאזן הנוחות. במסגרת מבחן מאזן הנוחות, נדרש מבקש עיכוב ביצוע להוכיח כי ביצועו של פסק הדין יקשה עד מאוד על השבת המצב לקדמותו ועלול לגרום לו נזק בלתי-הפיך, אם וכאשר יתקבל הערעור (ראו: ע"א 2965/96 עטיה נ' עיריית תל-אביב-יפו , פ"ד נ (1) 668, 672 (1996); ע"א 6626/96 בש"א 8240/96 חנני נ' פקיד השומה , פ"ד נ (5) 403 (1997); ע"א 8947/07

מיש-קן במושבה בע"מ נ' לינדאור (18.2.2008)).

5.

כידוע, כלל הוא, כי פסק דין לתשלום כסף – כפי שכך בענייננו – אינו מסווג בגדר אותם עניינים חריגים, אשר לגביהם נוטה בית המשפט להיענות לבקשת עיכוב ביצוע, שהרי מימוש פסק דין לתשלום כסף הינו בדרך כלל הפיך על דרך ההשבה (ראו ע"א 7221/01 י.ג. רובינשטיין יצור וסחר בע"מ נ' שובל שיווק מוצרים והפצתם בע"מ , פ"ד נו (4) 178, 181 (2002); וכן ראו דבריי בע"א 8890/07 עיריית ירושלים נ' אלי יוחנן (10.12.2007)). כדי לזכות בעיכוב ביצוע של פסק דין כספי, מוטל על המבקש להראות שאם יזכה בערעור לא יוכל לגבות בחזרה מן התובע את כספו. טענה בדבר מצבו הכלכלי של הזוכה וחוסר יכולתו של זה להשיב את אשר זכה בו אם יפסיד בערעור, אינה יכולה להיטען בעלמא וצריכה להיות מבוססת (ראו: ב"ש 978/84 שיכון עובדים בע"מ נ' מלובנציק , פ"ד לח (4) 5 (1984); בש"א 4097/05 בנק הפועלים בע"מ - אגף משכן נ' זיתוני (2.6.2005); ע"א 5511/06 אמינוף נ' א. לוי השקעות ובנין בע"מ (30.8.2006); ע"א 2074/07 גורן נ' זהבי

(6.3.2007)).

6.

סבורני כי המקרה שלפניי אינו נמנה על אותם מקרים חריגים בהם יש לעכב את ביצועו של פסק דין כספי. במקרה דנן התחייבו חברות פעילות בקבוצת בלסקי, בעלות נכסים ופעילות כלכלית עניפה , ביניהן המשיבה 1, ליטול על עצמן ערבות והתחייבות להשבת כל סכום שייקבע שיש להשיב בעקבות קבלת הערעור, וכן ניתנה ערבותם האישית של הבעלים והמנהלים בחברות אלה שתוכנה זהה. משכך, סבורני כי המבקשת לא הוכיחה כי מאזן הנוחות נוטה לטובתה, ודי בטעם זה על מנת לדחות את הבקשה.

יתר על כן, התרשמותי היא כי סיכויי הערעור – מבלי לקבוע מסמרות בעניין – אינם גבוהים במיוחד, באשר הכרעת בית המשפט המחוזי התבססה בין השאר על קביעותיו העובדתיות שהוסקו מהנתונים שהיו בידיו. אשר על כן, אין בידי לקבל את הבקשה.

7.

סוף דבר, הבקשה לעיכוב ביצוע נדחית. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.