ע"א 9099/96 ידיעות אחרונות בע"מ נ. שמואל פירסטנברג

1.בין המבקשת והמשיבים התנהל במשך כעשר שנים הליך משפטי בתביעות הדדיות שעניינן הפרת חוזה ההפצה של עיתוני המבקשת בארצות הברית על ידי המשיבה 3.

בית משפט קמא דחה את תביעת המבקשת וקיבל בחלקה את תביעת המשיבים והורה למבקשת לשלם למשיבים סך של 552,088 $ של ארה"ב בצירוף ריבית דולרית שנתית של 11% ממועד הגשת התביעה ועד מועד מתן פסק הדין ובתוספת הוצאות משפט בסך 50,000 ש"ח.

המבקשת פנתה לבית המשפט קמא בבקשה לעכב את ביצוע פסק הדין. בית המשפט דחה את הבקשה, והסתפק לאור הצעת המשיבים בהתניית תשלום מלוא פסק הדין בהמצאת ערבות בנקאית מטעם המשיבים על סך 2,000,000 ש"ח - סכום השווה לכשליש החוב הפסוק.

2.כעת פונה המבקשת, במסגרת הערעור אותו הגישה על פסק הדין, ועותרת בבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין. לטענתה הזוכה בפסק הדין היא למעשה המשיבה 3, ומשיבה זו - שהיא חברה הרשומה בארצות הברית - פורקה ואינה קיימת עוד. זאת ועוד, המשיב מס' 1, הינו חסר אמצעים והוא מתקיים כעת מקצבת ביטוח לאומי. לטענתה מנתונים אלו ניתן ללמוד כי אם תזכה המבקשת בערעור לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו. אשר לסיכויי הערעור, טוענת המבקשת כי שגה בית המשפט קמא במספר מסקנות עובדתיות שהובילו לדחיית תביעתה. עוד טוענת המבקשת כנגד האופן בו בחר בית המשפט לחשב את הריבית על הסכומים שנתבעו.

המשיבים מתנגדים לבקשה. לטענתם המבקשת לא הוכיחה כי ביצוע פסק הדין ימנע את החזרת המצב לקדמותו או יקשה על כך. אמנם, המשיב 1 הינו חסר אמצעים והמשיבה 3 הינה חברה זרה, אולם בכך אין כדי להוכיח כי לא ניתן יהיה להשיב את הסכומים ששולמו אם יתקבל הערעור. המשיבים מוסיפים וטוענים כי אין למבקשת כל טענה כנגד יכולתם של המשיבים 5 ו6-, כזוכים נוספים בפסק הדין ביחד ולחוד, להשיב כל סכום בהתאם להחלטת בית המשפט בערעור.

אשר לטענה בדבר פירוקה של המשיבה 3, טוענים המשיבים כי פירוק המשיבה 3 הינו רק טכני ואין בו כדי לשלול את זכויותיה של המשיבה להגיש תובענות או לממש פסקי דין. בא כוח המשיבים מוסיף וטוען כי לאור בקשתו, החברה הגישה בקשה לחידוש הרישום, והיא אכן תרשם מחדש בקרוב.

באשר לסיכויי הערעור, טוענים המשיבים כי פסק הדין מבוסס בעיקרו על ממצאים עובדתיים אשר בהם נמנעת בדרך כלל ערכאת הערעור מלהתערב - ולכן סיכויי הערעור אינם גבוהים.

3.אכן, מהראיות עולה כי יש בסיס לחשש שיִיקשה על המבקשת לגבות בחזרה כספים שיועברו לידי המשיבה מס' 3 (ובכך אינני מכריעה במחלוקת בין הצדדים בשאלה האם המשיבים 1, 5 ו6- הינם זוכים בפסק הדין ביחד עם המשיבה 3 או שמא האחרונה היא הזוכה היחידה). אולם אין להתעלם מהאינטרס של המשיבים שסבלו מכך שבשל התמשכות הדיונים לאורך למעלה מעשור שנים, לא זכו לפיצוי בגין נזקיהם.

אשר לסיכויי הערעור, צודק בא כוח המשיבים בטענתו כי עיקר טענות המבקשת בערעורה הינן טענות עובדתיות, וכי כידוע ערכאת הערעור ממעטת להתערב במסקנות עובדתיות של בית משפט קמא. עם זאת, אין לשלול את האפשרות כי טענותיה של המבקשת בערעורה יתקבלו, או שיתקבלו בחלקן, והסכום שפסק בית המשפט לחובתה יוקטן בערעור. לכך יש להוסיף כי למבקשת גם מספר טענות משפטיות, בייחוד באשר לאופן חישוב הריבית על החוב - ואין לומר כבר בשלב זה של ההליכים כי טענות אלו משוללות כל בסיס.

בנסיבות אלה, אני מורה כי שליש מהסכום שנפסק בבית המשפט קמא לא יעוכב. יתרת הסכום תשולם בתנאי שהמשיבים יפקידו כנגדה ערבות של מוסד בנקאי שתבטיח החזרתה בתוספת ריבית והצמדה כחוק אם ידרשו לעשות כן בפסק הדין של בית המשפט בערעור. החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, בהמר' 1302/97 מיום 19.2.97 מתבטלת.

לאחר שנתקבלה תגובת המשיבים, הגישה המבקשת בקשה לקיום דיון בעל פה שלטענתה דרוש מכיוון שבתגובת המשיבים נטענו טענות שאינן נכונות ומכיוון שלתגובה צורף מסמך שאינו ראוי להתייחסות בית המשפט. לא מצאתי לנכון להיעתר לבקשה. החלטתי אינה מסתמכת על המסמך השנוי במחלוקת, ויתר טענות הצדדים פורטו באופן ממצה בכתב בבקשה ובתגובה.