ע"א 9672/05 קופת חולים של ההסתדרות הכללית של העובדים בא"י נ. אוראל פלומב

משיבים 2 ו-3, ליאורה ואלי פלומבה, הם הוריה של משיבה 1, אוראל פלומבה, קטינה ילידת 1998 שנולדה כשהיא עיוורת. במהלך הריונה טופלה משיבה 2 על-ידי המבקשים 2 ו-3, ד"ר מיכאל טוהר וד"ר משה זייתוני, אשר המבקשת 1, קופת חולים כללית, היא מעבידתם.

בתביעה שהגישו המשיבים נטען, כי המבקשים 2 ו-3 הפרו את חובותיהם לפי חוק זכויות החולה, התשנ"ו-1996, כאשר לא הסבירו למשיבה 2 מהו טיבה והיקפה של בדיקת האולטרא-סאונד אליה נשלחה במהלך ההריון. כן נטען, כי אי-גילויים של המומים עימם נולדה המשיבה 1, עולה כדי התרשלות מצד המבקשים.

בית המשפט קיבל את טענות המשיבים. נקבע כי "מחובתה של קופת חולים כללית לדאוג לנהלים, אשר יבטיחו זרימה תקינה של אינפורמציה בין הצוות הרפואי, המלווה את האישה ההרה בהריונה, ובין האישה ... היעדר הנחיות ברורות ונהלים מוגדרים באשר להיקף המידע שיש למסור למטופלת לעניין אפשרותה לבצע בדיקה מורחבת באופן פרטי ואי מתן הסבר הולם בטרם ביצוע הבדיקה הבסיסית הינם בגדר נוהל בלתי סביר. במחדל זה יש משום התרשלות מצד קופת החולים" (עמוד 24 לפסק-הדין). בהמשך, חייב בית-משפט קמא את המבקשת 1 לשלם למשיבים סכום של 1,285,167 ש"ח, פיצוי בגין נזקיהם.

מבקשת 1, אשר הצהירה על כוונתה לערער על פסק-הדין, עתרה לבית-משפט קמא לעכב את ביצועו. בקשה זו התקבלה בחלקה, ונקבע כי עליה לשלם למשיבים 75% מסך הפיצוי שנפסק להם, ואת היתרה להפקיד בקופת בית-המשפט עד למתן פסק הדין בערעור. המבקשת לא השלימה עם החלטה זו, ובד בבד עם ערעור אותו הגישה לבית-משפט זה, עתרה בשנית להורות על עיכובו של פסק-הדין. להשקפתה, למשיבה 1 לא יגרם כל נזק כתוצאה מעיכוב ביצועו של פסק-הדין, שכן מרביתו של הפיצוי שנפסק לה עניינו בנזקים הצופים פני עתיד. עוד נטען, כי בשל מצבה הכלכלי של המשיבה 1 – שאינה משתכרת – יהיה זה קשה מאוד להשיב את המצב לקדמותו, אם הערעור יתקבל.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובת המשיבים לה, נחה דעתי כי דינה להדחות. כידוע, הכלל הוא כי הגשתו של ערעור אין בו, כשלעצמו, כדי להצדיק את עיכוב ביצועה של ההחלטה עליה מערערים (תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984), ולצד הזוכה עומדת הזכות כי פסק-הדין שניתן לטובתו יבוצע ללא דיחוי. משכך, עיכוב הביצוע הינו חריג, ועל העותרים לו מוטל נטל כבד להראות כי סיכויי הערעור גבוהים, וכי ביצועו המיידי של פסק-הדין יהיה כרוך בנזק בלתי הפיך, במידה והערעור יתקבל. כללים אלה מקבלים משנה תוקף שעה שחלק גדול מהשגותיהם של המבקשים כנגד פסק-דינו של בית-משפט קמא עניינן בממצאים עובדתיים, בהם ממעטת ערכאת הערעור להתערב, וכאשר החיוב שאת ביצועו מבקשים לעכב הוא חיוב כספי, אשר מטבעו ניתן להשבה. נטל זה לא עלה בידי המבקשת להרים.

הבקשה נדחית. המבקשים ישאו בהוצאות המשיבים בסך 3000 ש"ח.