עע"מ 10811/04 מוחמד עבדאללה סורחי ואח' נ. משרד הפנים

1.המערערים הגישו ערעור לבית משפט זה על פסק דינו של בית המשפט לעינינים מינהליים בירושלים (השופטת י' צור), בו נדחתה עתירתם לקבלת רישיון לישיבת קבע בישראל. בית המשפט לענינים מינהליים קבע כי המערערים, המתגוררים בפועל במזרח ירושלים אך מחזיקים בתעודות זהות של האזור, אינם זכאים להירשם כתושבי ישראל משום שלא הצליחו להוכיח כי התגוררו במזרח ירושלים ערב מיפקד האוכלוסין אשר נערך בעיר לאחר מלחמת ששת הימים. בערעור טוענים המערערים, בתמצית, כי יש לקבל את גרסתם העובדתית לפיה גרו בירושלים ערב המיפקד.

2.הבקשה שבפני הוגשה במסגרת הערעור ובה עותרים המערערים להורות כי עד להכרעה בערעור ייאסר על המשיבים להרחיקם מישראל וכן הם עותרים כי יונפקו להם בינתיים היתרי שהייה זמניים. המערערים מנמקים את הבקשה בכך שהמצב לפיו הם מתגוררים בפועל בתחומי ירושלים אך מחזיקים בתעודות זהות של האזור ללא אישורי שהייה בישראל, חושף אותם לסכנת הרחקה כל אימת שהם יוצאים את פתח ביתם, במיוחד נוכח הידרדרות המצב הבטחוני בישראל. המשיבים מצידם מתנגדים לבקשה וטוענים כי היענות לה – ובייחוד לעניין קבלת היתרי שהייה - משמעה מתן סעד חיובי אשר יביא לשינוי מעמדם של המערערים בישראל.

3.לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל ככל שהיא נוגעת למניעת הרחקתם של המערערים מישראל, אך דינה להידחות ככל הנוגע לקבלת היתרי שהייה זמניים. בקשה אחרונה זו אם תיענה יש בה אכן, כטענת המשיבים, משום הענקת מעמד בישראל ולו זמני למערערים, בניגוד לקביעתו של בית משפט קמא. בכך חורגים המערערים מתחומיה וממטרתה של בקשה למתן סעד זמני בערעור. סעד זמני בערעור נועד לשמר את המצב הקיים ולמנוע יצירת מצב דברים בלתי הפיך, העלול לייתר את הדיון בערעור (ראו: בג"ץ 492/01 מינהל התעופה האזרחית נ' ועדת ערר רפואית (לא פורסם)). אך במסגרת סעד זמני כזה אין מקום להעניק לבעל דין מעמד אשר לא היה זכאי לו ערב הערעור.

סוף דבר – הבקשה מתקבלת בכל הנוגע למניעת גירושם של המערערים מישראל עד להכרעה בערעור ואילו הבקשה לקבלת היתרי שהייה זמניים נדחית.