עע"מ 4848/11 ביפין שרסטא נ. משרד הפנים

1.

לפניי בקשה למתן צו זמני למניעת הרחקתו של המבקש מן הארץ עד להכרעה בערעורו.

המבקש, אזרח נפאל, נכנס לישראל בשנת 2005 למטרות עבודה בחקלאות.

בתאריך 19.9.10 הגיש המערער בקשה לקבלת מקלט מדיני כפליט. הוא זומן לתשאול ביחידת המסתננים של רשות האוכלוסין שם נערך לו ראיון על ידי יחידת הטפול במבקשי מקלט ברשות האוכלוסין.

על יסוד הראיון שנערך למבקש הוחלט לדחות את בקשתו לקבלת מעמד של פליט. עתירת המבקש בבית המשפט לעניינים מנהליים מרכז נדחתה (עת"מ 15002-04-11, השופט א' יעקב ). מכאן הוגש הערעור יחד עם הבקשה שלפניי למתן צו זמני.

2.

לטענת המבקש נשקפת לו סכנה לחייו במידה ויחזור לנפאל בשל העובדה שהוא תמך במלך של המדינה. על רקע קיומה של קבוצה בשם "המאואיסטים" אשר מתנקמת בכל מי שתמך במלך, טוען המבקש שהוא נרדף ואף נקלע למרדף שכלל אירוע ירי. לשיטתו טעה בית המשפט שנתן משקל לדברים שנאמרו על ידו בראיון שנערך לו מטעם המשיבים. נטען, כי קיים ספק אם הוא בכלל הבין את השאלות אותם נשאל בשל קשיי השפה. אין זה הגון, לגישתו,

שבשל עניין טכני, העדר נוכחותו של מתורגמן וחוסר הבנה תירמס זכותו להגנה מפני הסכנה הנשקפת לחייו בהתאם לאמנת הפליטים.

מנגד טוענים המשיבים כי סיכויי הערעור נמוכים שכן לא נפל כל פגם המצדיק את התערבות ערכאת הערעור. למבקש נערך ראיון מקיף במסגרתו הוא הודה כי הגיע לישראל על מנת לעבוד בה וכי המניע היחידי לבקשתו הוא רצונו להמשיך ולעבוד בישראל. הוא אף השיב בשלילה לשאלה בדבר קיומו של טעם נוסף מלבד הטעם הכלכלי. מכאן שאין בסיס לטענה שהמניע של המבקש הוא החשש לחייו. במישור הכללי הודגש כי בשנתיים האחרונות הוגשו אלפי בקשות למקלט מדיני, כאשר רק אחדות מגלות ולו לכאורה עילה על פי אמנת הפליטים. מאות בקשות הינן בקשות סרק המציפות את משרד הפנים ובתי המשפט. חלק ניכר מהבקשות הינן של עובדים זרים שנכנסו לארץ כדין ובתום תקופת העסקתם מחפשים שיטה חדשה לקבלת אשרת שהייה בישראל. עוד נטען, כי תוכן הראיון מלמד כי המבקש הבין את השאלות שנשאל והוא אף לא ציין כי אינו מבין או שברצונו לקיים את הראיון בשפה אחרת. עוד הודגש שאף בתצהירו של המבקש בבית משפט קמא הוא לא ציין שלא הבין את הראיון ואף הסתמך על דברים שאמר בראיון.

באשר למאזן הנוחות נטען

כי המבקש לא ביסס את טענותיו שנשקפת לו סכנה לחייו ושקבלת בקשתו רק תעודד הגשת בקשות שסרק לקבלת מעמד של פליט בארץ מתוך רצון להאריך את השהייה בישראל מטעמים כלכליים בלבד.

3.

במסגרת הערעור על המבקש לעבור 2 משוכות גבוהות. האחת, שאין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי הערכאה קמא. השנייה, בית המשפט לעניינים מנהליים אינו מחליף את שיקול דעתה של הרשות המנהלית. בראייה זו פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים מבוסס היטב בממצאים העובדתיים שנקבעו. החלטת הרשות נעשתה לאחר בחינה עניינית על בסיס ראיון שנערך למבקש. מבלי לקבוע מסמרות, בית המשפט ביסס את מסקנותיו לפיו המבקש אכן הבין את השאלות אותם נשאל ושהוא לא טען בראיון כי אכן נשקפת לו סכנה לחייו. סיכויי הערעור תומכים אפוא בדחיית הבקשה שלפנינו. שיקולים אלה משליכים אף על מאזן הנוחות, שכן אם על פני הדברים לא הונח בסיס לטענה כי למבקש נשקפת סכנה לחייו ממילא הנזק שייגרם לו מדחיית הבקשה אינו בעוצמה כה רבה כפי שנטען. מנגד אין להתעלם מהנזק שייגרם למבקש כתוצאה מגירושו מהארץ. ברם, בנסיבות מקרה זה ובגדר הבקשה המונחת לפניי סבורני שיש ליתן משקל של ממש לסיכויי הערעור שנראה כי אינם תומכים בקבלת הבקשה.

4.

הבקשה נדחית.