עע"מ 4895/14 זיקוקית גרבר בע"מ נ. מדינת ישראל - משרד הכלכלה

בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים (כב' השופט דוד מינץ ) בעת"מ 24745-04-14, מיום 16.6.2014, בגדרו נדחתה עתירת המבקשת לביטול החלטת מנהל תחום תעשיות קלות במשרד הכלכלה (להלן: המנהל ) שניתנה בעניינה.

1.

המבקשת הינה חברה הפועלת בתחום יבוא זיקוקין. ביום 9.4.2014, לאחר שימוע שנערך בעניינה של המבקשת (להלן: השימוע הראשון ), החליט המנהל להתלות את תעודת היבואן של המבקשת לתקופה של 8 חודשים ולא לאשר לה רישיונות יבוא לזיקוקין המיועדים לקהל הרחב, למשך תקופה זו (להלן: ההחלטה ). ההחלטה ניתנה על רקע תפיסת זיקוקין מסוג "מזרקות קונוס" בחנויות צעצועים, אשר הוצאו ממחסני המבקשת, מבלי שהתקבל קודם לכן אישורו של מכון התקנים. המדובר בזיקוקין מסוכנים, שבהתאם לרשיון היבוא, נאסר על המבקשת למוכרם לקהל הרחב אלא למפעילים מורשים בלבד.

להשלמת התשתית העובדתית אציין כי המבקשת ייבאה זיקוקין מסוג מזרקות קונוס בשני משלוחים. המשלוח הראשון הגיע בינואר 2013 (להלן: המשלוח הראשון ) והמשלוח השני הגיע בין התשיעי לעשירי בפברואר 2014 (להלן: המשלוח השני ). בגין כל משלוח ניתן למבקשת רישיון ייבוא בתוקף למספר חודשים בלבד. דו"ח בדיקה של מכון התקנים ביחס למוצרים שבמשלוח הראשון התקבל בסוף ינואר 2013, ודו"ח בדיקה ביחס למוצרים שבמשלוח השני התקבל ב-18.3.2014. בשני הדו"חות הופיעה הערה הנוגעת לבעיות שונות בסימון של מזרקות הקונוס.

עוד יצוין, כי מזרקות הקונוס נתפסו בשתי חנויות צעצועים שונות בתאריכים שונים - פעם בחנות צעצועים בראשון לציון בתאריך 26.2.2014 ופעם בחנות צעצועים ברעננה. לטענת המבקשת, התפיסה בחנות הצעצועים ברעננה התרחשה ב-6.2.2014, מספר ימים לפני שהגיע המשלוח השני ארצה, ואילו לטענת המנהל, התפיסה התרחשה ב-6.3.2014, כחודש לאחר שהגיע המשלוח השני ארצה.

2.

המבקשת הגישה עתירה לבית משפט לעניינים מנהליים בטענה כי נפלו בהחלטה פגמים המחייבים את ביטולה. בתמצית, טענתה העיקרית של המבקשת נסבה על התאריך המופיע על "גיליון התפיסה" בחנות הצעצועים ברעננה. המבקשת טענה כי התאריך 6.2.2014 שנכתב בכתב-יד מעיד שמזרקות הקונוס שנתפסו בחנות הצעצועים ברעננה לא הגיעו במשלוח השני אלא במשלוח הראשון. מאחר שהשימוע נערך למבקשת על בסיס חשד להפרה של רישיון הייבוא שקיבלה בגין המשלוח השני , אזי נעשה השימוע על בסיס מסד עובדתי שגוי.

3.

בדיון שהתקיים לפני בית משפט קמא ביום 25.5.2014, הסכימו הצדדים כי המנהל יערוך למבקשת שימוע נוסף שלאחריו ייקבע האם יש להותיר את ההחלטה בדבר התליית הרשיון על כנה. ביום 1.6.2014, קיים המנהל שימוע נוסף בעניינה של המבקשת (להלן: השימוע השני ). במסגרת השימוע השני, דחה המנהל את טענת המבקשת בנוגע לתאריך המופיע על גיליון התפיסה וקבע כי התפיסה הייתה ביום 6.3.2014 לאחר שהגיע המשלוח השני. המנהל ביסס קביעתו זו, בין היתר, בהסתמך על התאריך המופיע בחותמת הקופה של החנות על פי טופס התפיסה המקורי, ולאור הודעות הפקחים שציינו במפורש כי התפיסה נעשתה במסגרת הפיקוח המיוחד ב"מבצע פורים" שנערך ביום 6.3.2014 ולא ביום 6.2.2014.

מכל מקום, קבע המנהל כי בין אם הזיקוקין מסוג מזרקות קונוס הובאו במסגרת המשלוח השני ובין אם הובאו במסגרת המשלוח הראשון, אין בכך כדי לשנות את העובדה כי המבקשת לא קיבלה את אישור מכון התקנים בטרם שוחררו הזיקוקין מהמחסנים, ובכך סיכנה את ציבור הילדים במכירתם לקהל הרחב. עוד קבע המנהל, כי מאחר שבמהלך השנתיים האחרונות ביצעה המבקשת הפרות דומות, ההחלטה להתלות את רישיונה לשמונה חודשים היא סבירה ומידתית.

4.

ביום 16.6.2014, דחה בית משפט קמא את עתירת המבקשת. בתמצית, קבע בית משפט קמא כי לא נמצא כל פגם בהליך קבלת ההחלטות של המנהל, וכי ההחלטה להתלות את תעודת היבואן של המבקשת סבירה בנסיבות העניין.

5.

המבקשת הגישה ערעור לבית משפט זה ובד בבד הגישה את הבקשה דנן לעיכוב ביצוע. בבקשה טוענת המבקשת כי סיכויי הערעור להתקבל גבוהים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתה.

בתמצית, טוענת המבקשת כי שגה בית משפט קמא כשלא נתן משקל מתאים לבעיות העולות מהראיות עליהן נסמך המנהל בהחלטתו, ובפרט לגבי התאריך המופיע על "גיליון התפיסה". לשיטת המבקשת, התאריך המופיע בכתב יד על גיליון התפיסה מלמד כי מזרקות הקונוס נתפסו בחנות הצעצועים ביום 6.2.2014 טרם הגיע המשלוח השני ארצה, ולכן הזמנתה לשימוע הראשון בגין הפרתה את רישיון הייבוא שניתן לה עבור המשלוח השני, לא הייתה כדין. עוד נטען, כי התפיסה השניה מיום 26.2.2014, לא הובאה לידיעת המבקשת בשימוע הראשון ולכן הצגתה במהלך השימוע השני מהווה "הרחבת חזית" אסורה. בנוסף, טענה המבקשת כי התליית הרישיון לשמונה חודשים מסבה לה נזק רב ועלולה להביא אותה לכדי קריסה כלכלית.

6.

לאחר שעיינתי בבקשה, תגובת המשיב לבקשה והנספחים המצורפים, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

אקדים ואציין כי המבקשת שגתה בהכתירה את בקשתה כ"בקשה לעיכוב ביצוע". משנדחתה עתירת המבקשת בבית המשפט לעניינים מנהליים, אין כל החלטה אופרטיבית שניתן לעכב את ביצועה, כך שמדובר למעשה בבקשה למתן סעד זמני בתקופת הערעור (ראו עע"מ 8273/10 ח"כ טלב אסאנע נ' הועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז דרום בפסקה 1 והאסמכתאות שם (18.11.2010); עע"מ 9442/07 ש.י. דויטש בע"מ נ' רשם נותני שירות מטבע (22.11.2007)).

העקרונות המנחים את בית המשפט בבואו לבחון בקשה למתן סעד זמני שהוגשה על פסק דין בעתירה מנהלית, דומים לעקרונות המנחים בבקשה למתן סעד זמני בהליך אזרחי (ראו, לדוגמה, עע"מ 7142/13 אבן עמי הנדסה אזרחית בע"מ נ' עיריית ירושלים פסקה 12 והאסמכתאות שם (19.11.2013)). על המבקש להוכיח אפוא כי סיכויי הערעור להתקבל טובים וכי "מאזן הנוחות" נוטה לטובתו. כמו כן נדרש המבקש לתמוך את טענתו בדבר נטיית מאזן הנוחות לטובתו באמצעות תשתית ראייתית איתנה (ראו, שם ).

7.

ומהתם להכא.

באשר לסיכויי הערעור, על פני הדברים, ומבלי שאקבע מסמרות, נראה כי הם אינם גבוהים במיוחד. עיקר טענותיה של המבקשת מופנות כנגד התשתית הראייתית עליה התבסס המנהל בהחלטתו. טענות אלו הן טענות שבעובדה שערכאת הערעור לא נוטה להתערב בהן. זאת בפרט כאשר טענות אלו נבחנו בשימוע שנערך למבקשת ובפני בית משפט קמא והוחלט שאין בהן לשנות את תוצאות ההחלטה.

המבקשת מעלה כנגד ההחלטה טענות "עקיפות", מהן משתמע שהמבקשת עצמה אינה טוענת כי פעלה ללא רבב.

באשר למאזן הנוחות, לא הרימה המבקשת את הנטל להוכיח כי הוא נוטה לטובתה. טענות המבקשת לנזקים שייגרמו לה נטענו בעלמא מבלי להציג תשתית ראייתית מספקת. מכל מקום, ועיקרו של דבר, מול הנזק שעלול להיגרם למבקשת, ניצב החשש לבטחון הציבור. אזכיר כי על פי המעשים המיוחסים למבקשת, היא סיכנה את הציבור בכך שמכרה זיקוקין, שאמורים להימכר רק למפעילים מורשים, לחנויות צעצועים שאוכלוסיית היעד העיקרית שלהן היא ילדים. לכך יש להוסיף כי אין זו הפעם הראשונה בה נתפסת המבקשת כשהיא מפרה הוראות דומות, ורישיונה כבר הותלה לחודשיים במהלך השנתיים האחרונות.

8.

בנסיבות אלה, איני מוצא להיעתר לבקשה.

המבקשת תשא בשכר טרחת המשיב בסך 5,000 ₪.