פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
עע"ם
7335/10 - ח'
לפני:
כבוד השופט ח' מלצר
המבקש:
אירגון נכי צה"ל
נ ג ד
המשיבים:
1. קצין התגמולים – משרד הבטחון
2. משה לופו
בקשה מתאריך 19.11.2012 לביטול החלטה לעיכוב ביצוע חלקי של פסק הדין
בשם המבקש:
עו"ד תמר חיימוביץ
ריכטר; עו"ד ענת קליין
החלטה
1.
לפני בקשה לביטול החלטתי מתאריך 17.11.2010, בגדרה הוריתי על עיכוב ביצוע חלקי של פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (כב' השופטת ד"ר מ' אגמון גונן ) ב-עת"מ 1860/07 מתאריך 27.07.2010.
2.
בקליפת אגוז אציין, כי במוקד הערעור ניצבת השאלה באשר לזכאותם של נכי צה"ל לקבל באופן רטרואקטיבי הטבות הניתנות מכח כללי משרד הביטחון (בשונה מכאלה המוענקות בהתאם ל חוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט-1959 (להלן: חוק הנכים )), החל מהיום שבו הגישו בקשה להכרה בהם כנכים, להבדיל מן היום שבו הוכרו בפועל כנכים. עד כה הנוהל לפיו פועל המשיב 1 בנושא זה (להלן: הנוהל ) קובע שהטבות אלו (שהן מעבר לחוק הנכים) ניתנות מיום ההכרה, ולא מיום הגשת הבקשה. בית המשפט המחוזי הנכבד קיבל את העתירה שהגיש המשיב 2, וקבע כי הנוהל הנ"ל – בטל, וכי הזכאות להטבות האמורות תוחל החל מיום הגשת הבקשה.
על פסק דין זה הגיש המשיב 1 את ערעורו, אשר עתיד להשמע בפני הרכב בתאריך 22.05.2013.
3.
לצד הערעור הגיש המשיב 1 גם בקשה לעיכוב ביצוע חלקי (הבקשה לא התייחסה לעניינו הקונקרטי של המשיב 2), ובגדרה ביקש למנוע את ביטול הנוהל ביחס לכלל נכי צה"ל, וזאת עד להכרעה בערעור עצמו.
בהחלטתי מתאריך 17.11.2010 קיבלתי את בקשת המשיב 1, והוריתי על עיכוב ביצוע פסק הדין, באופן כזה שהעיכוב לא יחול על המשיב 2 עצמו (לעיל ולהלן גם: עיכוב הביצוע החלקי ).
4.
מכאן הבקשה שלפני לביטול עיכוב הביצוע החלקי, שהוגשה מטעם המבקש, אשר לא היה צד לעתירה שהוגשה לבית המשפט המחוזי הנכבד, וצורף, בהסכמת המשיבים, כמשיב לערעור, בהחלטתי מתאריך 13.05.2012.
דיון והכרעה
5.
לאחר עיון בבקשה – הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות . להלן יפורטו בתמציתיות הנימוקים להחלטתי זו.
6.
לא מצאתי כי נפל פגם במסקנה לפיה מאזן הנוחות פועל פה לטובת המשיב 1. משמעות עיכוב הביצוע איננה שלילת מלוא ההטבות להם זכאים נכי צה"ל, אלא רק השהיית ביניים של התשלומים הרטרואקטיביים שמכח כללי משרד הבטחון (שמוענקים כאמור מעבר לחוק הנכים), והכל בכפוף להכרעה בערעור בדבר מידת הרטרואקטיביות שלהם. בהקשר זה יש מקום להוסיף, כי במידה ויבוטל עיכוב הביצוע החלקי כמבוקש, והערעור יתקבל בסופו של דבר – המלאכה של גביית השבתם של תשלומי היתר שיווצרו כתוצאה מכך עלולה להיתקל בקשיים מרובים. לפיכך, נראה שמאזן הנוחות אכן נוטה, לטובת המשיב 1, כפי שקבעתי בהחלטתי מתאריך 17.11.2010.
1.
זאת ועוד – אחרת: למעשה, עיקר טענותיו של המבקש, כפי שאלה פורטו בבקשתו, נוגעות למה שהוא מכנה "התנהלותו הקלוקלת" של המשיב 1. המבקש טוען כי מאז החלטתי לעיכוב ביצוע חלקי – המשיב 1 מסרב לכל בקשה לתשלום רטרואקטיבי, ואף מבקש מבתי המשפט המנהליים לעכב כל דיון בעתירות העוסקות בכך. לגישת המבקש, הדבר נעשה גם במקרים בהם הבקשה לתשלום רטרואקטיבי איננה מבוססת על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הנכבד, שהוא מושא הערעור שהוגש לבית משפט זה. המבקש מציין בנוסף כי המשיב 1 איננו מקדם בקצב משביע רצון את הליך עיגון ההטבות, מושא הערעור, בחקיקה – הליך שעל בחינתו הודיע המשיב 1 בגדרי בקשתו לעיכוב ביצוע פסק הדין.
ביחס לטענות אלה אעיר כי ככל שיש למבקש, או לבעלי דין אחרים, השגות כנגד התנהלות המשיב 1 בנוגע לתיק מסוים, הרי המקום להעלותן הוא בפני הערכאה הרלבנטית, ולא במסגרת הבקשה שבפני.
7.
אשר לסעד החלופי אותו ביקש המבקש, שהוא הקדמת מועד הדיון בערעור, הרי שהמזכירות תבדוק את האפשרות לעשות כן, בכפוף לאילוצי היומן.
8.
סוף דבר: הבקשה לביטול עיכוב הביצוע החלקי – נדחית . משלא התבקשה תגובה מהמשיבים – לא יושת צו להוצאות.
ניתנה היום, ז' בכסלו התשע"ג (22.11.2012).
ש ו פ ט