ע"פ 1004/06 פלוני נ. מדינת ישראל

בפני בקשה לעיכוב ביצוע גזר-דינו של בית-המשפט המחוזי לנוער בחיפה (כבוד השופטים ש' שטמר, ר' שפירא ו-ר' סוקול) בתיק פ"ח 206/05 מיום 24.1.2006.

המבקש הורשע על-פי הודאתו בבית-המשפט המחוזי לנוער בחיפה בביצוע עבירה של אינוס, לפי סעיפים 345(ב)(1) ו-345(ב)(5) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), עבירה של מעשה סדום, לפי סעיף 347(ב) לחוק העונשין, בנסיבות סעיפים 345(ב)(1) ו-345(ב)(5) לחוק העונשין, עבירה של שידול למעשה סדום ואינוס, לפי סעיפים 345 ו-357 לחוק העונשין, יחד עם סעיף 30 לחוק העונשין ועבירה של מעשה מגונה, לפי סעיף 348(ב) לחוק העונשין, בנסיבות סעיפים 345(ב)(1) ו-345(ב)(5) לחוק העונשין.

בית-המשפט המחוזי לנוער בחיפה גזר על המבקש עונש של ארבע שנות מאסר בפועל ושנה מאסר על תנאי, שלא יעבור בתוך שלוש שנים כל עבירת מין שהיא פשע ויורשע בגינה.

על גזר-הדין של בית-המשפט המחוזי הוגש ערעור לבית-משפט זה ובמסגרתו הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע גזר-הדין עד למתן פסק-דין בערעור, היא הבקשה שבפני.

באת-כוח המבקש טוענת, כי המבקש, אשר ביצע את המעשים בעודו כבן 15, שוחרר על-ידי בית-המשפט המחוזי למעון "נופית" בתנאי מעצר בית מלא ותוך פיקוח של שירות המבחן ושם הוא שוהה עד היום. לטענתה, נסיבותיו האישיות של המבקש קשות ביותר, על רקע ההתעללות המינית אותה חווה מצד אביו ואחיו הבכור. באת-כוח המבקש מציינת, כי מתסקיר שירות המבחן ומחוות דעת פסיכיאטרית שנערכו בעניינו עולה, כי מקומו של המבקש הינו בהליך שיקומי במסגרת חוץ ביתית. עוד מוסיפה באת-כוח המבקש, כי המבקש מעולם לא נשא במאסר בפועל.

מנגד, מבקש בא-כוח המשיבה לדחות את הבקשה, שכן לאור חומרתן היתרה של העבירות בהן הורשע המבקש, קטנים הסיכויים שתבוטל לחלוטין תקופת המאסר בפועל שהוטלה עליו ועל-כן אין מקום להיעתר לבקשה.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתסקיר של שירות המבחן שנערך בעניינו של המבקש ולאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה, לאחר לבטים רבים, כי יש מקום לקבל את הבקשה ולהורות על עיכוב ביצוע גזר-הדין שהוטל על המבקש, עד למתן פסק-הדין בערעור.

מבלי להמעיט מחומרתן הרבה של המעשים בהם הורשע המבקש, הרי שנסיבותיו האישיות אכן קשות ביותר. מדובר במבקש שהינו קטין, חסר עבר פלילי, אשר עבר בילדותו התעללות מינית קשה על-ידי אביו ואחיו הבכור. המבקש מטופל כיום במסגרת מעון "נופית", בו הוא שוהה בתנאי מעצר בית.

בקובעו את ההלכה הקיימת כיום בסוגיית עיכוב ביצוע גזר-דין, בע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל , פ"ד נד(2) 241 (להלן: עניין שוורץ ), קבע בית-משפט זה, כי במקרים חריגים, יש מקום להתחשב בנסיבותיו האישיות של המבקש. כפי שציינה חברתי השופטת ד' ביניש בעניין שוורץ , בעמוד 282:

"אכן, בהתחשב בכך שמצויים אנו בשלב שלאחר הרשעה, אפשר שלנסיבות אישיות – כשלעצמן – לא יהיה בדרך - כלל משקל רב בהחלטת בית - המשפט לעניין עיכוב ביצוע המאסר, שהרי ההנחה היא כי בית - המשפט אשר גזר את הדין, הביא בגדר שיקוליו העונשיים גם את קיומן של נסיבות אלה. עם זאת ייתכנו מקרים שבהם נראה על פניו כי הנחה זאת אינה מתקיימת. כך, למשל, כאשר הנסיבות האישיות הנטענות התגבשו או השתנו במידה מהותית לאחר גזר - הדין. כך גם במקרים אחרים בשל נסיבותיו האישיות המיוחדות של הנידון, כגון גילו הצעיר, מצבו הנפשי הקשה או נתונים נוספים שבשלהם תוצאת ביצוע המאסר עלולה להיות קשה במיוחד. במקרים כאלה ישמשו הנסיבות האישיות משקל נוסף להחלטה לעכב את ביצוע המאסר עד להכרעה בערעור."

במקרה דנן, אף המשיבה אינה חולקת על כך, שנסיבותיו האישיות של המבקש הינן קשות וחריגות. המבקש נמצא כיום במסגרת טיפולית, בתנאי מעצר בית ותחת פיקוח.

אשר-על-כן, הנני מעכב בזה את ביצוע עונש המאסר אשר הוטל על המבקש בת"פ 206/05, ביום 24.1.2006, בבית-המשפט המחוזי לנוער בחיפה, וזאת עד להכרעה בערעור.