ע"פ 2171/09 כדורי סופר נ. מדינת ישראל

1.

בפני בקשה לעיכוב ביצוע גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופטים ר' יפה-כ"ץ, ו' מרוז ו- א' אגו ), שבמסגרתו נגזר על המבקש, בין היתר, עונש של שנתיים מאסר בפועל, וזאת עד להכרעה בערעור שהוגש לבית משפט זה על גזר הדין.

2.

נגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו, בשלושה אישומים שונים, עבירת אינוס לפי סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן – חוק העונשין ), עבירת תקיפת בן זוג הגורמת חבלה של ממש לפי סעיף 380 בצירוף סעיף 382(ג) לחוק, שתי עבירות איומים לפי סעיף 192 לחוק, היזק לרכוש במזיד, לפי סעיף 452 לחוק ותקיפת בן זוג לפי סעיף 379 בצירוף סעיף 382(ב)(1) לחוק. על פי עובדות כתב האישום, התגלע בתאריך 1.7.2004 ריב בין המבקש לאשתו דאז, לה היה נשוי כ-30 שנה בעת הגשת כתב האישום, ובמהלכו קילל המבקש את האחרונה, ירק עליה, איים עליה שירצח אותה אם תלך מן הבית עם חברותיה, וזרק עליה חפצים. עוד נטען שם, כי בתאריך 4.7.2004 בעל המבקש את אשתו בניגוד להסכמתה. באותו היום, התעורר וויכוח נוסף בין המבקש לאשתו, וזה דחף אותה וירק עליה, עיקם את ידה, וכן ניסה להשליך עליה את המאוורר, אך ללא הצלחה. לאחר תקרית זו, איים המבקש על אשתו, בשנית, כי יכה אותה, ירצח אותה וישרוף את חפציה.

3.

לאחר שמיעת ראיות הורשע המבקש בכל העבירות שיוחסו לו. בגזר הדין, שניתן בתאריך 25.1.2009, נחלקו דעות השופטים. דעת הרוב (כב' השופטים ר' יפה-כ"ץ ו- א' אגו ) קבעה כי יש להשית על המבקש עונש מאסר בפועל למשך שנתיים, בניכוי ימי מעצרו, שנת מאסר על תנאי וכן פיצוי סמלי לאשתו בסכום סמלי של 10,000 ש"ח. בדעתה החולקת, סברה כב' השופטת ו' מרוז , כי בעוד שהעונש שנקבע על-ידי דעת הרוב איננו מופלג בחומרתו, הרי שלשיטתה יש להשית על המבקש עונש מאסר בפועל בן שנה אחת בלבד וזאת נוכח העובדה שהנסיבות שאפפו את ביצוע העבירות אינן מן החמורות ועקב כך שמערכת היחסים המורכבת והמתוחה בין בני הזוג הנשואים עשויה הייתה לטשטש את ההבחנה בין יחסי מין שנתבצעו בהסכמה, לבין בעילה שנעשתה בניגוד להסכמת האישה. עם זאת, הדגישה שופטת המיעוט כי אינה מפקפקת בכך שמעשיו של המבקש התגבשו לכדי עבירת האינוס, וכי אינה מקלה בחומרת עבירה זו.

4.

המבקש הגיש ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי לבית משפט זה וכן ביקש את עיכוב ביצוע גזר הדין הנ"ל עד להכרעה בערעור. יוער כי בית המשפט המחוזי הנכבד עיכב את ביצוע גזר הדין ב-45 ימים, הוציא צו עיכוב יציאה מן הארץ כנגד המבקש ודרש ממנו להפקיד את דרכונו במזכירות בית המשפט וכן קבע כי המבקש יחתום על ערבות עצמית וידאג לערבות צד ג', כל אחת מהן בסך 50,000 ש"ח. הבקשה שלפני הוגשה יומיים בלבד לפני סיום עיכוב הביצוע הארעי שניתן בענייננו על ידי בית המשפט הנכבד קמא ועל כן בתאריך 9.3.2009 הוריתי על עיכוב ביצוע גזר הדין עד להחלטה בבקשה. בתאריך 12.3.2009 התקיים דיון בבקשה בפניי, בגדרו שמעתי את טענות הצדדים.

5.

לטענת המבקש, יש סיכוי טוב שבית משפט זה ייעתר לערעורו ויקצר את העונש שהושת עליו למצער על פי שיטת שופטת המיעוט. כמו כן, המבקש טוען כי המעשים בגינם הורשע בעבירות הנ"ל אינם מן החמורים הכלולים בעבירות אלה, ובהינתן שבוצעו אך כלפי מי שהייתה אז אשתו וכלפיה בלבד – אין לראות בהם כמלמדים על מסוכנותו של המבקש כלפי כולי עלמא. המבקש מדגיש כי הוא

אדם נורמטיבי ומבוגר (בן 62), העמל לפרנסתו, אב לארבעה ילדים, כי היה נשוי לאשתו לשעבר משך 30 שנים, וכי מאז האירועים נשוא הערעור התגרש ממנה, פתח "דף חדש" בחייו והיחסים בין השניים לא ידעו עוד תקריות מצערות נוספות. המבקש מוסיף כי אין לו הרשעות הקודמות לאלו נשוא הערעור וכי מאז הרשעתו לא הסתבך שוב בפלילים. על כן, הוא חושש כי ריצוי מיידי של מאסרו יקשה עליו יותר מן הרגיל. המבקש מציין עוד כי פתח במערכת יחסים זוגית חדשה וכי בת-זוגו תלויה בו, בהיותה נכה המרותקת לכסא גלגלים. לבסוף, טוען המבקש, כי לוּ יעוכב ביצוע עונשו כמבוקש, ינצל המבקש את פרק הזמן שניתן לו לצורך הליכים שיקומיים שימנעו הישנות של תקריות כגון התקרית שהביאה להרשעתו. בדיון בפני הוסיף וטען בא-כוח המבקש כי המעשים שבהם הורשע המבקש הם אמנם פליליים, אך בנסיבות הם מצויים לתפיסתו רק בשולי הפליליות. בא-כוח המבקש אף טען שהמעשים שבהם הורשע המבקש היו תולדה של השקפת עולם שהיתה מקובלת בעבר (אף שהיא שגויה ויש לעקור אותה), אך נוכח גילו של המבקש מדובר בתהליך של שינוי תודעתי שאיננו פשוט. ב"כ המבקש הוסיף כי ביקש שייערך למבקש תסקיר מבחן על מנת לרתום, כך לשיטתו, את שירות המבחן כדי לסייע למבקש לרכוש כלים לשיקום.

6.

המדינה מתנגדת לעיכוב הביצוע. באת-כוח המדינה הדגישה כי לגישתה הסיכוי שעונשו של המבקש יופחת כך שיומר במאסר על דרך של עבודות שירות – איננו גבוה. לתפיסתה, עונש המאסר שנגזר על המבקש איננו קצר במידה כזו המחייבת את עיכוב ביצועו על מנת למנוע מצב שבו ירצה המבקש את מירב מאסרו עוד בטרם שנשמע ערעורו. לעניין טענת המבקש בדבר הצורך בתסקיר שירות מבחן, הדגישה באת כוח המדינה כי הבקשה לעריכת תסקיר היא בקשה שאמורה להידון בפני ההרכב שישמע את הערעור ולא בשלב זה. עם זאת היא ציינה כי אין הכרח לקבל תסקיר במקרה זה, בפרט בשים לב לכך שהתסקיר לא התבקש בבית המשפט המחוזי הנכבד שגזר את דינו של המבקש.

7.

לאחר שעיינתי בבקשה ובהודעת הערעור וכן שמעתי את טענות הצדדים – הגעתי למסקנה כי דין הבקשה לעיכוב ביצוע להידחות. להלן אפרט את טעמיי לכך.

8.

כידוע, הכלל הוא שיש לבצע עונש מאסר באופן מיידי ואין לעכב ביצוע עונש מאסר, אלא בנסיבות מיוחדות. כלל זה מעוגן בתפיסה כי עם תום המשפט בערכאה הדיונית, משנקבע כי האשמה הוכחה מעבר לספק סביר, נשללת חזקת החפות מן המורשע. בעת בחינת בקשה לעיכוב ביצוע עונש מאסר על בית המשפט לאזן בין שיקולים השונים, הנוגעים, מחד גיסא, לאינטרס הציבורי, ומאידך גיסא, לאינטרסים של הפרט הנדון (ע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל , פ"ד נד(2) 241, 267 (2000) (להלן: עניין שוורץ )). האינטרס הציבורי מחייב אכיפה מיידית של העונש, אך על בית המשפט לבחון שמא מימוש אינטרס ציבורי חשוב זה לא פוגע בנאשם ובזכויותיו במידה העולה על הנדרש. על כן, בית המשפט נדרש לבחון, בין היתר, את התקיימותם של הקריטריונים הבאים: חומרת העבירה ונסיבות ביצועה; תקופת המאסר שהושתה על הנאשם; טיב סיכויי הערעור והצלחתו; עברו הפלילי של הנאשם והתנהגותו במהלך המשפט; וכן נסיבות אישיות המיוחדות לכל נאשם ונאשם (ראו: ע"פ 37/07

פרג נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 11.2.2007) שם, בפיסקה 15)).

9.

במקרה שלפנינו המבקש אמנם היה משוחרר בתקופת משפטו ואף מנסה כעת לפתוח בדף חדש, כהצהרתו. אולם, מבלי לקבוע מסמרות בעניין, העונש שהוטל עליו נראה על פניו ככזה שאיננו סוטה לחומרה מרף הענישה הקיים (והרי הערעור הוא על גזר הדין בלבד). לפיכך אין חשש משמעותי כי ירצה את מירב עונשו בטרם יינתן פסק דין בערעורו גם בשים לב לדעת המיעוט לגבי המבקש בגזר הדין.

10.

אשר על כן, הבקשה לעיכוב ביצוע נדחית בזאת. עם זאת – בהתחשב בכלל הנסיבות האישיות שהובאו בפני, המבקש יתייצב לריצוי עונשו במזכירות בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיד אחרי חג הפסח, בתאריך 19.4.2009 עד השעה 10:00. עד אז כל הערבויות שניתנו להבטחת היותו של המבקש משוחרר בערבות נשארות בעינו.

המזכירות מתבקשת לקבוע את הערעור לדיון בפני הרכב בהקדם. הבקשה לעריכת תסקיר בעניינו של המבקש תובא בפני ההרכב.