ע"פ 2776/10 אייל מצליח נ. מדינת ישראל

לפניי בקשה לעיכוב תחילת ריצוי עונש המאסר בפועל שהושת על המבקש בגזר דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כבוד סגן הנשיא ת' כתילי ) בת"פ 108/09 ביום 18.3.2010.

1.

במסגרת הסדר טיעון אליו הגיעו הצדדים הודה המבקש בעובדות כתב האישום המתוקן (כפי שתפורטנה להלן). על פי הודאתו הורשע המבקש בביצוע העבירות הבאות: מעשי פזיזות ורשלנות [לפי סעיף 338(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין )]; הכשלת שוטר בעת מילוי תפקידו [לפי סעיף 275 לחוק העונשין]; נהיגה בקלות ראש [לפי סעיף 62 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן: פקודת התעבורה )]; מספר מקרים של אי ציות לאות שניתן על ידי שוטר במדים [לפי סעיף 62(8) לפקודת התעבורה]; עקיפה כשהדרך לא פנויה [לפי תקנה 47(ד) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961, בצירוף סעיף 58 לפקודת התעבורה]; נהיגה בזמן פסילה [לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה]; תקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו [לפי סעיף 274(1) לחוק העונשין]; הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו [לפי סעיף 275 לחוק העונשין] והעלבת עובד ציבור [לפי סעיף 288 לחוק העונשין]. במסגרת הסדר הטיעון לא הייתה הסכמה לעניין העונש.

2.

על-פי כתב האישום המתוקן, ביום 30.1.2007 בסמוך לשעה 21:20 דווח למשטרת בית שאן כי בוצע שוד בתחנת דלק, ובעקבות כך הוצב מחסום משטרתי בצומת בית-השיטה. במועד זה נהג המבקש ברכב מכיוון עפולה לכיוון המחסום המשטרתי על אף שרישיון הנהיגה שלו נפסל על פי החלטת בית משפט השלום לתעבורה בחדרה. המבקש הגיע עם רכבו בסמוך למחסום המשטרתי ועל מנת להימלט מהשוטרים ביצע פניית פרסה והחל בנהיגה פראית ובמהירות מופרזת, תוך שהוא עוקף כלי רכב שנסעו בנתיבי הכביש, ומסכן את בטיחות המשתמשים בכביש. שניים מהשוטרים דלקו אחריו בניידת המשטרתית, כאשר אורותיה הכחולים מהבהבים וכאשר אחד מהם כרז למבקש לעצור. המבקש התעלם מהוראות השוטר והמשיך בנסיעתו עד שנכנס ליישוב גדעונה שם פגע ברכבו ברכב אחר ולאחר מכן במיכלית אשפה. מיד לאחר מכן יצא המבקש מהרכב והחל במנוסה מהשוטרים. אלו דלקו אחריו כשהם קוראים לעברו "עצור משטרה", אך המבקש התעלם מקריאותיהם והמשיך במנוסתו עד שהשוטרים השיגו אותו ועצרו אותו. לאחר שנעצר הובא לתחנת המשטרה בבית שאן, ובמהלך חקירתו איים על אחד מהשוטרים באומרו לו: "יא זבל אני יודע איפה אתה גר ואין לי בעיה להגיע אליך". מיד לאחר מכן תקף את השוטר בכך שדחף אותו באמצעות ידיו.

3.

ביום 18.3.2010 ניתן גזר הדין. במסגרת גזר הדין עמד בית המשפט המחוזי על חומרת מעשיו של המבקש ועל עברו הפלילי, לרבות הרשעותיו הרבות בעבירות תעבורה. כן עמד בית המשפט המחוזי על נסיבותיו האישיות של המבקש, ובפרט על הצרכים המיוחדים של שניים מילדיו; על החרטה שהביע המבקש על מעשיו; ועל הודאתו של המבקש בשלב מוקדם בעובדות כתב האישום.

בהתחשב בכל אלו השית בית המשפט המחוזי על המבקש את העונשים הבאים: מאסר בפועל למשך שישה עשר חודשים, מאסר על תנאי למשך עשרים חודשים לתקופה של שלוש שנים ממועד סיום ריצוי עונש המאסר בפועל, לבל יעבור עבירה מבין העבירות בהן הורשע במסגרת הכרעת הדין; ופסילת המבקש מקבלת או מהחזקת רישיון נהיגה למשך שנתיים מיום סיום ריצוי עונשו.

4.

נוכח בקשת בא כוח המבקש, הורה בית המשפט המחוזי על עיכוב ביצוע גזר הדין למשך 45 ימים לצורך הגשת ערעור לבית משפט זה. ביום 13.4.2010 הגיש המבקש ערעור על חומרת העונש ובד בבד את הבקשה לעיכוב ביצוע שלפניי.

הבקשה לעיכוב ביצוע והערעור

5.

בבקשה לעיכוב ביצוע ובערעור עומד המבקש - באמצעות בא כוחו, עוה"ד א' ליכט - על נסיבותיו האישיות והמשפחתיות הקשות: על היותו אב לשבעה ילדים; על היות בנו בן האחד-עשר מפגר הזקוק לטיפול צמוד ועל העובדה כי בנו בן השנה וחצי סובל משיתוק מוחין וזקוק לטיפול צמוד אף הוא; על כך שאם חמשת ילדיו הראשונים נפטרה זה לא מכבר ממחלה קשה; על מצבו הכלכלי הקשה; ועל השלכות ריצוי עונש המאסר על משפחתו בהיותו "בסיס למשפחה".

6.

בערעורו טוען המבקש כי נסיבותיו האישיות והשלכות ריצוי עונש המאסר על משפחתו צריכות להטות את הכף לעבר הקלת העונש שהושת עליו. לשם ביסוס טענתו זו מפנה המבקש להחלטות של בית משפט זה ושל בית המשפט המחוזי (ע"פ 6039/06 אליעזר נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 8.1.2007), ת"פ (מחוזי ב"ש) 8226/05

מדינת ישראל נ' קרדונה (לא פורסם, 19.3.2007) ות"פ (מחוזי ב"ש) 8267/05 מדינת ישראל נ' קבדין (לא פורסם, 1.1.2007). כן טוען המבקש כי העבירות אותן ביצע אינן במדרג הגבוה מבחינת חומרתן וכי הוא לא גרם לפגיעה בנפש. בנוסף, במהלך הדיון שלפניי טען בא כוח המבקש כי בית המשפט גזר את דינו של המבקש מבלי שהונח לפניו תסקיר שירות המבחן שהיה מצביע על השלכות הטלת עונש מאסר בפועל על משפחתו של המבקש. נוכח האמור, התבקש בית משפט זה להקל בעונשו של המבקש ולהמירו בעונש של פיקוח קצין מבחן.

טענות המשיבה

7.

המשיבה - באמצעות באת כוחה, עוה"ד ס' רוסו - טוענת כי בית המשפט המחוזי נתן משקל לכל הטעמים עליהם מבסס המבקש את ערעורו ועדיין סבר כי צריך להשית עליו עונש מאסר בפועל. כמו כן עמדה המשיבה על עברו התעבורתי והפלילי העשיר של המבקש לרבות העובדה כי בעבר ריצה עונשי מאסר בפועל. כן טענה המשיבה כי בעת גזירת דינו של המבקש עמדו לפני בית המשפט המחוזי כל העובדות הרלבנטיות שהיו מופיעות בתסקיר אם זה היה מוגש לבית המשפט, שכן המסמכים הנוגעים לעניין הוגשו לו על ידי המבקש. נוכח האמור לעיל, טענה המשיבה כי סיכויי הערעור קלושים.

דיון והכרעה

8.

לאחר שעיינתי בבקשה ובהודעת הערעור שהגיש המבקש ולאחר ששמעתי את טענות הצדדים במסגרת הדיון שהתקיים לפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל, באופן שיעוכב ריצוי עונש המאסר בפועל שהושת על המבקש.

9.

כידוע, הכלל הוא שעונש מאסר יש לבצע באופן מיידי ואין מעכבים ביצוע עונש מאסר אלא בנסיבות יוצאות מגדר הרגיל או אם קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות דחייה. פעמים רבות שב בית משפט זה וחזר בפסיקתו על המבחנים שנקבעו בע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל , פ"ד נד(2)241 (2000) (להלן: עניין שוורץ ), בשאלה אימתי יעוכב ביצועו של עונש מאסר בפועל עד להכרעה בערעור שהוגש על פסק הדין.

כפי שנקבע בעניין שוורץ , בעת שקילת בקשה לעיכוב ביצוע עונש מאסר, על בית המשפט לבצע איזון בין אינטרסים נוגדים. מחד - האינטרס הציבורי לאכוף באופן יעיל את המשפט הפלילי, הרצון למנוע הישנות המעשים שבגינם הורשע הנאשם והרצון להרחיק מהחברה גורמים המסכנים אותה; ומאידך - שיקולים הנוגעים למערער עצמו, אשר לו אינטרס ברור שלא להתחיל בריצוי גזר דינו קודם לשמיעת הערעור. בבוחנו שיקולים אלו יתחשב בית המשפט בשיקולים הבאים (אף כי אין מדובר ברשימה סגורה) וייתן לכל אחד מהם את המשקל היחסי ההולם: חומרת העבירה ונסיבות ביצועה; אורך תקופת המאסר שהושתה על המבקש; טיב הערעור וסיכויי הצלחתו; עברו הפלילי של המבקש והתנהגותו במהלך המשפט; נסיבותיו האישיות של המבקש; והאם הוגש ערעור על חומרת העונש בלבד או גם על הכרעת הדין [ראו למשל: ע"פ 37/07 פרג' נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 11.2.2007); ע"פ 2684/09 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 22.6.2009); ע"פ 2171/09 סופר נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 15.3.2009)].

10.

יישומם של השיקולים הנזכרים לעיל בנסיבות המקרה דנן מביא למסקנה כי המקרה שלפניי נופל בגדרם של אותם מקרים חריגים בהם יש להורות על עיכוב ביצוע עונש המאסר.

אכן, מעשיו של המבקש הינם חמורים ביותר ונוספים הם לעברו התעבורתי ולעברו הפלילי המכבידים. המבקש אף ריצה עונשי מאסר בפועל בגין ביצוע עבירות סמים ואלימות. כמו כן יש לתת משקל לכך שהערעור שהוגש הוא על חומרת העונש בלבד, ובהתחשב בכך כי אין ערכאת הערעור מתערבת בגזר הדין שהושת על נאשם על ידי הערכאה הדיונית אלא במקרים חריגים [ראו: עניין שוורץ , בעמ' 282].

יחד עם זאת, על המבקש הושת עונש מאסר בפועל למשך שישה-עשר חודשים. משכו של עונש זה מעלה חשש כי תחילת ריצוי העונש כעת יביא לאיון חלק נכבד מהערעור (ויתכן כי ייתרו לחלוטין) [השוו: ע"פ 2598/10 חבשי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 11.4.2010), סעיף 14 להחלטתי והאסמכתאות הנזכרות שם]. בנוסף, יש לתת משקל לנסיבות המשפחתיות הקשות של המבקש, כפי שאלה הוצגו בבקשתו ובדיון שהתקיים לפניי.

11.

אשר על כן, אני מורה על עיכוב ביצוע עונש המאסר בפועל שהושת על המבקש וזאת עד להכרעה בערעור שהוגש על ידו.

12.

לצורך הבטחת התייצבותו של המבקש לריצוי עונשו עליו להפקיד סך של 3,000 ש"ח והתחייבות עצמית בסך של 25,000 ש"ח במזכירות בית המשפט המחוזי בנצרת. המבקש יבצע את הפעולות הנזכרות לעיל עד ליום 26.4.2010, שאם לא כן יתייצב באותו היום עד השעה 10:00 במזכירות בית המשפט המחוזי בנצרת לשם ריצוי עונשו.