ע"פ 2789/98 בוגדן דקל ד"ר נ. מדינת ישראל

המבקש הורשע בבית המשפט המחוזי בחיפה בעבירות של מעשי אינוס בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 345(א)(2)(4) בנסיבות של סעיף 345(ב)(3) לחוק העונשין, התשל"ז1977- ובמעשה מגונה, עבירה לפי סעיף 348(א) לחוק העונשין. העבירות נעשו בעת שהמבקש שימש כרופא נשים, כלפי המתלוננות, שתיים מהן קטינות, שהגיעו אליו לצורך טיפול רפואי. המבקש נידון לתשע שנות מאסר בפועל. כנגד פסק הדין הוגשו ערעור של המבקש וערעורה של המדינה. ערעורו של המבקש מוסב על הכרעת הדין ועל חומרת העונש וערעורה של המדינה מוסב על קולת העונש.

המבקש פנה בבקשה לעיכוב ביצוע העונש שהוטל עליו, ובית משפט זה (כבוד השופט טירקל) דחה ביום 6.5.98 את בקשתו. המבקש שב ופנה לבית משפט זה בשתי בקשות נוספות לעיכוב ביצוע, ושתי הבקשות נדחו. הבקשה שלפני היא בקשתו הרביעית של המבקש לעיכוב ביצוע ריצוי עונשו.

אף שהמבקש הכתיר את בקשתו בשם "בקשה לעיון חוזר על פי סעיף 52(א) וסעיף 44(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), דהתשנ"ו1996-" הרי הבקשה על פי מהותה, איננה בקשה לשחרור בערובה או לעיון חוזר "בענין הנוגע למעצר, לשחרור או להפרת תנאי השחרור בערובה" כלשון סעיף 52(א) לחוק, אלא היא בקשה לעיכוב ביצוע גזר הדין, ואין היא שונה מן הבקשות שקדמו לה ושנדחו על ידי בית משפט זה.

נימוקו של המבקש בבקשה שלפני הוא בקשה שהגיש להתיר לו להביא ראיה נוספת במסגרת ערעורו. על פי החלטת בית המשפט (כבוד השופטת דורנר) הועברה הבקשה להבאת ראיה נוספת להכרעת ההרכב שידון בערעור. לטענת המבקש, מכילה הראיה הנוספת - קלטת, תמליל הקלטת ודו"ח חקירה - עובדות חדשות, ומטעם זה נוצרו נסיבות חדשות, המצדיקות עיון מחדש בהחלטת כבוד השופט טירקל מיום 18.5.98 שלא לעכב את ביצוע עונשו של המבקש. לא ראיתי ממש בטענה זו. משקלה של הראיה הנוספת, אם יוחלט לקבלה, יבחן במסגרת הערעור.

כחברי השופט טירקל לא מצאתי אף אני בעניינו של המבקש כל טעם שיצדיק סטיה מהכלל כי את העונש יש לרצות מיד לאחר גזר הדין. אף לא ראיתי מקום להתערב בהחלטתה המנומקת של כבוד הרשמת (מיום 22.6.98) שלא להקדים את הדיון בערעורו של המבקש.

אשר על כן, הבקשה נדחית.