ע"פ 4264/99 אחמד מחמוד נ. מדינת ישראל

המערער הורשע בבית-המשפט המחוזי בירושלים בעבירות של הצתה, ייצור כלי נשק שלא כדין ונשיאת נשק שלא כדין. בית-משפט קמא גזר עליו מאסר בן שלוש שנים ועליו מאסר על-תנאי למשך שנתיים.

הערעור הוא על חומרת העונש.

העובדות המפורטות בכתב-האישום - ואשר המערער הודה בהן - מספרות לנו, כי בשעות ערב אחד של חודש דצמבר 1998 קשר המערער עם אדם אחר להשליך בקבוקי תבערה. השניים מילאו שני בקבוקים בבנזין ותחבו לפיותיהם של הבקבוקים סמרטוטים ספוגים בבנזין. משהכינו את כלי התבערה, עלו השניים אל גג בית פרטי המשקיף על הכניסה הראשית לבית חולים הדסה הר-הצופים, המערער הצית בקבוק תבערה אחד והשליכו אל עבר עמדת השומר ליד הכניסה הראשית לבית-החולים בהניחו כי אותה עת יושב שומר בעמדת השמירה. הבקבוק התנפץ והתלקח על הקרקע ליד עמדת השומר. משיצא השומר מעמדתו, השליך שותפו של המערער את בקבוק התבערה השני אל אותו מקום.

קשה להגזים בחומרת מעשהו של המערער. הבערת אש, אדם יודע תחילתה, סופה אין הוא יודע. נקל לשער מה היה קורה לוּ אחזה אש באותו שומר שהיה בעמדת השמירה, ומה לנו שנאריך. אכן, אדם העושה מעשה קשה כמעשהו של המערער ראוי לו שיישא בעונש קשה.

באת-כוחו המלומדת של המערער טוענת כי אביו חולה נפש, כי העונש שהוטל על המערער הינו חריג בחומרתו, וכי היה זה המערער אשר הסגיר את שותפו לרשויות. אפילו היו דברים אלה כולם קושט אומרי אמת, לא היה בהם אלא להקל אך במעט בעונשו הראוי של המערער, לא כל שכן שהמערער הכחיש בבית-המשפט את חלקו של שותפו. יתר-על-כן: למערער הרשעה קודמת בעבירה של סיכון אדם בנתיב תחבורה. גזר-הדין באותה הרשעה הוטל על המערער בחודש ינואר 1996, אך מעשה העבירה שלפנינו, מחודש דצמבר 1998, ילמדנו כי המערער לא סר מדרכו הרעה.

לא נמצא לנו כי העונש שהוטל על המערער הינו חמור כדי התערבותנו בו ואנו מחליטים לדחות את הערעור.

היום, י"ג בניסן התש"ס (18.4.2000).

ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט

העתק מתאים למקור

שמריהו כהן - מזכיר ראשי

99042640. G02