ע"פ 6288/08 גן הזית ארועים וכנסים בע"מ נ. הועדה המחוזית לתכנון ובניה מרכ

לפניי ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בפתח תקווה (סגן הנשיא אהרן ד' גולדס ) מיום 9.7.2008 שלא לפסול עצמו מלדון בתיק עמ"ק 508/06.

1.

ביום 13.12.2006, הוגש לבית משפט השלום בפתח תקווה כתב אישום נגד המערערים בגין מספר עבירות לפי חוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: החוק ). על פי הנטען בכתב האישום, בנו המערערים והפעילו גן אירועים בשטח המיועד לחקלאות מבנים, וזאת בסטייה מהיתר הבניה ותוך הפרת צו הפסקה מנהלי (עבירה לפי סעיפים 145(א)(2), 145(א)(3), 204(ב) ו-208 לחוק). עוד נטען בכתב האישום, כי המערערים פעלו בניגוד לפסק דין בו הורשעו בעבירות לפי סעיפים 145(א) ו-204(א) לחוק (ת.פ. 3770/99), והפרו צו הפסקה שיפוטי שניתן כנגדם (ב.ש. 5381/99), עקב הפרת צו ההפסקה המנהלי (עבירה לפי סעיף 210 לחוק).

2.

ביום 9.7.2008, התקיים דיון בכתב האישום שבנדון, במהלכו ביקשו המערערים מבית המשפט לפסול עצמו. בבקשתם, טענו המערערים כי קיים חשש למשוא פנים מצד בית המשפט, מכיוון שפסל שאלות שביקש בא כוחם להפנות לעדי התביעה במסגרת החקירה הנגדית, וחייב את בא כוחם בהוצאות לאוצר המדינה לאחר שחזר והפנה אל עדי התביעה שאלות שאינן ממין העניין, לאחר שהוזהר.

בהחלטתו מיום 9.7.2008, שניתנה במעמד הצדדים, דחה בית המשפט את בקשת הפסלות. בית המשפט קבע, כי בקשת הפסילה מושתתת על החלטה שניתנה כנגד בא כוח המערערים, ולא כנגד המערערים עצמם, ולפיכך אין המערערים יכולים להלין על משוא פנים מצד בית המשפט. בית המשפט ציין בהחלטתו, כי הגביל את החקירה הנגדית על מנת למנוע את חקירת עדי התביעה בעניינים שאינם קשורים לכתב האישום שבנדון, ושעניינם הליכים משפטיים אחרים בין עדי התביעה לבין המערערים.

3.

בערעורם, חוזרים המערערים על טענתם כי בית המשפט חסם את דרכם לשאול את עדי התביעה שאלות בעניינים שונים, ונהג כלפיהם במשוא פנים. עוד טענו המערערים, כי בית המשפט נהג כלפיהם בדעה קדומה, ככל הנראה עקב חשיפתו לעלילת דברים כנגדם.

4.

דין הערעור להידחות. בקשתם של המערערים מושתתת על טענות שעניינן התנהלותו הדיונית של בית המשפט. הלכה היא, שרק במקרים חריגים וקיצוניים, כאשר יחסו של בית המשפט אל הנאשם הינו שלילי עד כדי שלילת זכותו להליך הוגן, ועולה מהנסיבות כי קיים חשש ממשי למשוא פנים, יביאו החלטות דיוניות של בית המשפט לכדי פסילתו (ראו: ע"פ 1996/91 הורביץ נ' מדינת ישראל , פ"ד מה(3) 837, 843-842 (1991); יגאל מרזל דיני פסלות שופט 176-175, 182 (2006)). המקרה דנן אינו נמנה עם מקרים חריגים אלה. העובדה כי בית המשפט פסל שאלות במהלך החקירה הנגדית, נוכח זיקתן להליכים משפטיים המתנהלים בין המערערים לבין עדי התביעה, אינה מלמדת על משוא פנים מצד בית המשפט, ואין ללמוד ממנה כי ננעלה דעתו של בית המשפט בעניין נשוא כתב האישום. השאלה האם בדין נפסלה שאלה פלונית היא בראש ובראשונה שאלה דיונית, שתיבחן בתור שכזאת על ידי ערכאת הערעור (ראו: ע"פ 614/85 וייל נ' מדינת ישראל , פ"ד לט(3) 299 (1985); ע"א 19/02 ניר נ' הרשקו (לא פורסם, 15.9.1992); ע"פ 9703/02 שילון נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 5.1.2003)). גם חילופי דברים קשים בין בית המשפט לבאי כוחם של הצדדים, או השתת סנקציות על באי כוח הצדדים בשל התנהלותם, מהווים חלק מניהול המשפט ואין בהם, כשלעצמם, כדי להקים חשש ממשי למשוא פנים (השוו: ע"פ 3821/92 אזוב נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 15.9.92); ע"פ 1988/94 בראון נ' מדינת ישראל , מח(3) 608, 630-625 (1994)).

ודוק: הדרישה לאובייקטיביות שיפוטית אין משמעה כי חל על השופט איסור להיות מעורב בהליך שלפניו. אובייקטיביות שיפוטית אינה מחייבת פסיביות מוחלטת. מעורבותו של השופט בהליך, שתכליתה הכרעה יעילה בסכסוך, אינה מקימה כשלעצמה עילה לפסילת בית המשפט (ראו: ע"א 2668/96 וינברג-דורון ושות' נ' הרב לייב (לא פורסם, 28.4.1996); ע"פ 9430/02 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 11.12.2002); ע"פ 293/05 קקון נגד מדינת ישראל (לא פורסם, 24.1.2005)) כך בדרך כלל, וכך בנסיבות העניין.

גם טענת המערערים, לפיה נהג כלפיהם בית המשפט בדעה קדומה ובמשוא פנים, ככל הנראה עקב חשיפתו לעלילת דברים כנגדם, אין בה כדי להקים עילת פסלות כנגד בית המשפט. אחד מעקרונות היסוד של שיטתנו המשפטית הוא האובייקטיביות של השופט והניטרליות השיפוטית. חזקה על השופט היושב בדין כי ינהל את המשפט באופן חסר פניות, ולא יטה אחר האשמות שמטיח צד אחד ברעהו אגב הדיון בעניין העומד להכרעה, ויש להוכיח כי בנסיבות העניין מתעורר חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט (ראו: ב"ש 48/75 ידיד נ' מדינת ישראל , פ"ד כט(2) 375 (1975)). הנסיבות בהן ייקבע כי קיים חשש ממשי למשוא פנים הן חריגות ונדירות, ואין נסיבות המקרה שלפנינו נכללות בגדר מקרים אלה.

5.

בשולי הדברים יוער, כי במקביל להליכים האמורים, התנהל נגד המערערים הליך בת.פ. 3770/99, הנזכר לעיל, בבית משפט השלום ברחובות (השופט צ' הרטל ). במסגרת ההליך, הגישו המערערים בקשה לפסילת שופט, בטענה כי לא ניתן להם לפרוש את מלוא טענותיהם בפני בית המשפט. הבקשה נדחתה. במאי 2007, פנו המערערים לבית משפט זה, והשיגו על דחיית בקשתם לפסילת שופט (ע"פ 4695/07 גן הזית אירועים וכנסים בע"מ נ' ועדה מקומית לתכנון ובניה "זמורה" ). בפסק הדין, נקבע כי אי שביעות רצונם של המערערים מכך שלא ניתנה להם הזדמנות לפרוש יריעה רחבה יותר של טענות, אינה מקימה עילה לפסלות שופט.

הדמיון בין ההליכים, כמו גם בקשות נוספות שהגישו המערערים הקשורות להליכים ביחס להפעלת אותו גן אירועים, עשוי ללמד על ניסיון לעשות שימוש נמשך בערכאות שיפוט במטרה לעכב את ההליכים נגדם, ולהסיט את הדיון בעיקר האישומים שהוגשו נגדם, על דרך של משיכת זמן. על התנהלותם הבלתי ראויה של המערערים העולה כדי ניצול לרעה של הליכי המשפט, עמד כבר בית משפט זה מפי השופט א' לוי, בדונו בבקשתם למשפט חוזר, כנגד הרשעתם בבניה שלא כדין בקשר לאותו גן אירועים נשוא האישומים. מתעורר הרושם כי דברים אלה יש בהם ממש גם לעניין ערעור הפסילה שלפני.

אשר על כן, הערעור נדחה.