ע"פ 10175/09 אברהם כהן נ. מדינת ישראל - משטרת ישראל תנועה לכיש

לפניי ערעור על החלטתו של בית המשפט לתעבורה בקרית-גת (השופטת ר' בן-יששכר שורץ ) מיום 15.12.2009 , שלא לפסול עצמו מלדון בתיק ת 30055/08.

1.

ביום 1.1.2008 הוגש נגד המערער כתב אישום לבית המשפט לתעבורה בקרית גת, המייחס לו עבירה של הובלת מטען שלא היה מחוזק היטב, עבירה לפי תקנה 85(א)(4) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961.

2.

ביום 15.12.2009, במהלך דיון הוכחות במשפטו של המערער, העיד השוטר שרשם את הודעת תשלום הקנס נשוא כתב האישום, כעד מטעם התביעה (להלן: העד ). במהלך עדותו, כעולה מפרוטוקול הדיון, התייחס העד למקור ממנו שאב את הוראת החיקוק המופיעה בהודעת הקנס, בציינו כי מדובר בקובץ תקנות ופקודות בנוסח מתומצת המשמש שוטרי תנועה בעבודתם, וקרוי "חנ"א" (להלן: החוברת ). המערער התנגד להתייחסות לחוברת, בטענה כי לא מדובר בחוק אלא בחוברת פנימית של המשטרה. בית המשפט הסביר למערער כי אם הוא סבור שתשובת העד איננה רלוונטית, יוכל להתייחס לכך בסיכומיו כטענה לעניין משקל עדותו של העד. כן קבע בית המשפט כי המערער לא יפריע לעד להשיב ויימנע מלהתווכח עם בית המשפט.

3.

בהמשך הדיון, ביקש המערער מבית המשפט לפסול עצמו מלדון בעניינו (להלן: בקשת הפסלות ). בבקשת הפסלות נטען כי העובדה שבית המשפט התיר לעד להציג את החוברת פוגעת בניהול ההליך. המדינה התנגדה לבקשת הפסלות, בטענה כי היא נעדרת עילה. כן ציינה באת-כוח המדינה כי מדובר בחוברת של נוסחי האישום המשמשת ככלי עזר לשוטרים בעבודתם, ואשר מפנה להוראות החוק, וכי בעבר הפנו שוטרים בעדותם לחוברת כמקור נוסח האישום ולא היה על כך עוררין. בהמשך אותו דיון דחה בית המשפט את בקשת הפסלות. בית המשפט קבע כי החלטה דיונית, כגון התרה לעד להסביר מאין לקח את הוראת החיקוק שרשם בהודעת הקנס, אינה מהווה עילת פסלות. בית המשפט ציין כי במידה והמערער סבור כי נוסח האישום כפי שכתוב בכתב האישום אינו תואם את עובדות האירוע או כי הוראת החוק שיוחסה לו בכתב האישום אינה מגלה עבירה, יוכל להעלות טענה זו כטענה משפטית כנגד האישום, אך אין בכך כדי להוות עילה לפסלות שופט. כן צוין, כי בית המשפט ער לטקטיקה של העלאת טענות פסלות על-ידי המערער, בה הוא נוקט החל מתחילת ההליך.

על החלטה זו הוגש הערעור שלפניי. בערעורו חוזר וקובל המערער על כך שבית המשפט נתן אפשרות לעד להתייחס בעדותו לחוברת. כן מלין המערער על החלטת השופטת להמשיך את חקירת העד לאחר בקשת הפסלות ועל כך שכונה בפיה, לדבריו, "טקטיקן", כינוי המעיד לדידו על דעה קדומה כלפיו.

4.

לאחר שעיינתי בחומר שלפניי, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות. טענתו העיקרית של המערער מבוססת על החלטה דיונית של בית המשפט. הלכה היא, כי אין בהחלטות דיוניות, כשלעצמן, כדי לבסס עילת פסלות. רק במקרים קיצוניים, בהם החלטותיו הדיוניות של בית המשפט פוגעות בזכותו של בעל דין להליך הוגן, כאשר עולה מהנסיבות כי קיים חשש ממשי למשוא פנים מצידו של בית המשפט, תקום עילה לפסילתו של המותב הדן בתיק (ע"פ 6288/08 גן הזית אירועים וכנסים בע"מ נ' הוועדה המחוזית לתכנון ובניה מרכז (לא פורסם, 23.10.2008); ע"פ 5609/06 בן גביר נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 10.7.2006); יגאל מרזל דיני פסלות שופט 176-175, 182 (2006)). המקרה שלפניי בוודאי אינו נמנה עם מקרים חריגים אלה. העובדה כי בית המשפט התיר לעד להתייחס בעדותו לחוברת בה השתמש לצורך כתיבת הודעת הקנס, אינה מלמדת כי דעתו ננעלה ביחס למערער. כפי שציין בית המשפט קמא, יוכל המערער להעלות התנגדותו לשימוש בחוברת כטענה משפטית כנגד האישום במסגרת סיכומיו, ואולם פניה להליכי פסלות אינה הדרך המתאימה להשיג על החלטת בית המשפט בעניין זה.

עוד יצוין, כי בית המשפט רשאי להחליט כי יימשך המשפט לאחר שנטענה טענת פסלות, בהתאם להוראת סעיף 147(א) סיפא לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982. מכל מקום, במקרה דנן בסופו של דבר הופסקה חקירתו של העד לאחר ההחלטה בבקשת הפסלות, והתיק נדחה לתזכורת. משכך, טענותיו של המערער בעניין זה משוללות יסוד, הן מבחינה משפטית והן מבחינה עובדתית.

על כל אלה יש להוסיף את העובדה, שזהו ערעור הפסלות השני של המערער במסגרת אותו הליך בבית המשפט קמא. ערעור הפסלות הקודם שהגיש, אשר אף הוא התייחס להחלטותיו הדיוניות של בית המשפט, נדחה ביום 26.4.2009 (ע"פ 2440/09 כהן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 26.4.2009)), שכן לא גילה כל עילת פסלות. כן נדחתה בקשה מטעם המערער מיום 8.5.2009 ל"הבהרת פסק הדין". בנסיבות אלה, הגשת ערעור פסלות נוסף בהיעדר עילה המצדיקה את פסילתו של המותב, אכן מעוררת חשש בדבר ניסיונו של המערער לעשות שימוש לרעה בהליכי הפסלות, על מנת לעכב ללא הצדקה את ההליך המתנהל בעניינו .

אשר על כן, הערעור נדחה.