ע"פ 7939/10 רומן זדורוב נ. מדינת ישראל

השופטת ע' ארבל :

המערער הורשע בבית המשפט המחוזי בנצרת (כבוד השופטים יצחק כהן, חיים גלפז ז"ל ואסתר הלמן) בעבירות של רצח ושיבוש מהלכי משפט ונדון למאסר עולם. במסגרת ערעורו על הכרעת הדין, מונחת לפנינו עתה בקשתו להוספת ראיות לפי סעיף 211 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: חסד"פ ).

1.

הרשעתו של המערער בבית המשפט המחוזי התבססה על ההודאות שמסר בפני מדובב משטרתי, בפני חוקריו במשטרה ובעת שחזור הרצח. טענות הזוטא שהעלתה ההגנה נגד קבילות ההודאות ולחילופין נגד משקלן נדחו על-ידי בית המשפט, שהחליט ליתן להודאות משקל גבוה. עדותו של המערער, שחזר בו מהודאתו, נמצאה רצופת שקרים, מניפולציות וסתירות מהותיות. בית המשפט קבע כי ההודאות נתמכות בראיות מחזקות בעלות משקל של ממש, וביניהן פרטי חקירה מוכמנים שידע המערער למסור לחוקריו כגון מיקום הזירה, מראה החיצוני של המנוחה ותנוחתה בשעת הרצח, הפגיעות בגופה ואופן ביצוע הרצח. ראיות מחזקות נוספות נמצאו, בין היתר, בהתנהגותו המפלילה של המערער בסמוך למועד הרצח, אירוע אלים שהתרחש בעברו וחומרים מחשידים שנמצאו במחשבו. נדבך ראייתי מרכזי נוסף שתמך בהודאה היה טביעות הנעל שנמצאו על מכנסי המנוחה. בעניין זה העדיף בית המשפט את חוות-דעתו של מומחה התביעה, רפ"ק ירון שור, על פני חוות-דעתו של מומחה ההגנה, ד"ר גיא קופר, וקבע כי מדובר בטביעות נעלי הסלמנדר המיוחדות של המערער. על יסוד האמור, הגיע בית המשפט המחוזי למסקנה כי קיים "מארג ראיות איכותי, צפוף וממשי" המלמד כי המערער הוא הרוצח ועל כן הרשיעו במיוחס לו, כאמור.

2.

המערער הגיש ערעור על הרשעתו לבית משפט זה. לאחר הגשת הודעת הערעור, החליף המערער ייצוג וכעת מיוצג הוא על-ידי הסנגוריה הציבורית. עתה מבקשת ההגנה להוסיף לתיק הערעור ארבע קבוצות של ראיות: הראשונה , חוות-דעת מטעם מומחה בעל שם עולמי להשוואת טביעות נעל, מר ויליאם בודזיאק, העוסקת בסימני הדם שנמצאו על מכנסי המנוחה. על-פי חוות-דעת זו, מסקנותיו של מומחה התביעה (רפ"ק שור) בסוגיה זו, שאותן אימץ בית המשפט המחוזי בפסק דינו, אינן יכולות לעמוד. לשיטתו, לא ניתן לקבוע בוודאות כי סימני הדם הם טביעות נעל, לא כל שכן טביעות השייכות לנעלי המערער.

השניה , חוות-דעת מאת המומחית לרפואה משפטית, ד"ר מאיה פורמן-רזניק, שממנה עולה כי על-פי מראה החתך שבפניה של המנוחה, אין זה סביר כי החתך בוצע באמצעות סכין יפנית, כלי הרצח שאותו תיאר המערער בהודאותיו. עוד עולה מחוות-הדעת כי מוקדי הדימום שנמצאו בראשה של המנוחה מקורם בחבלות נפרדות, באופן שאינו מתיישב עם תיאוריו של המערער את הרצח, כך גישת ההגנה. השלישית , הודעות ונתונים מחקירתו של אדם בשם א.ח, שמהן עולה כי בת-זוגו בעת הרצח התוודתה בפניו ביום האירוע כי רצחה את המנוחה והציגה בפניו סכין ובגדים מגואלים בדם, אשר שימשו אותה לביצוע הרצח. הרביעית והאחרונה, מקבץ ידיעות מעיתונים מהתקופה שבין מועד הרצח ועד מועד הודאתו של המערער, המלמד, לשיטת ההגנה, על כך שחלק מהפרטים שבית המשפט המחוזי התייחס אליהם כאל פרטים מוכמנים, לא היו כאלה ואף פורסמו בכלי התקשורת. עמדת ההגנה היא כי עשיית הצדק וגילוי האמת מחייבים את קבלתן של הראיות הנוספות, הטומנות בחובן פוטנציאל לשינוי תוצאת המשפט. קבלת שלוש הראיות הראשונות מחייבת את החזרת הדיון לערכאה הראשונה לצורך בירורן, בעוד שקבלת הראיה הרביעית אינה מחייבת זאת.

3.

המדינה מתנגדת לבקשה. לגישתה, הראיות הנדונות אינן בעלות פוטנציאל לשינוי הכרעת הדין. את מרבית הראיות ניתן היה להגיש כבר במהלך המשפט ולא ניתן טעם של ממש לכך שהדבר לא נעשה בעיתו. בהתייחס ל ראיה הראשונה , מודה המדינה כי לטביעות הנעל חשיבות ראייתית רבה. היא אינה חולקת גם על כך שמר בודזיאק הוא מומחה בעל שם עולמי. עם זאת, לסברתה, הטענה כי בכוחה של חוות-דעתו להפוך את פסק הדין לטובת המערער היא מוגזמת בשים לב לכך שהכרעת הדין נשענה על ראיות נוספות, שהיה בהן כדי לבסס את ההרשעה באופן עצמאי. אשר ל ראיה השניה , מזכירה המדינה כי עדות מומחה ההגנה בעניין כלי הרצח הסתברה כפגומה כבר בערכאה הראשונה. עדות מאוחרת מפי מומחה הגנה אחר כלל לא עסקה בסוגיה זו. בנסיבות אלה, סבורה המדינה כי ההגנה נמנעה מלהגיש חוות-דעת של מומחה בר סמכא בעניין כלי הרצח בערכאה הראשונה מאחר שלטענה כי הרצח לא יכול היה להתבצע בסכין יפנית אין כל בסיס ראייתי. לגבי סימני החבלה בראשה של המנוחה, טוענת המדינה כי חוות-דעתה של ד"ר פורמן-רזניק אינה מחדשת דבר. ממצאים אלה הונחו לפני בית המשפט המחוזי, שעמד על חוסר ההתאמה לכאורה ביניהם לבין שחזור הרצח, אך החליט שלא לייחס לכך משמעות ראייתית כלשהי. גם את הראיה השלישית אין מקום לקבל בשלב זה. על-פי הטענה, גרסתו של א.ח נחקרה במשטרה ונמצאה חסרת בסיס בכל הנוגע לרצח המנוחה. מדובר בגרסה כבושה שמסר א.ח בשעה שהיה לו מניע להעליל על בת-זוגו לשעבר. לבסוף, טוענת המדינה כי הראיה הרביעית - מקבץ הפרסומים מהתקשורת - מקורה בתיק החקירה ואינה תוצר של פעולת איסוף חדשה. היינו, הראיה היתה בהישג ידה של ההגנה כבר בעת ניהול המשפט וממילא נעדרת כל השפעה על הכרעת הדין.

4.

לאחר שעיינו בכתובים, צפינו בהודאת המערער בפני המדובב ובשחזור הרצח, ושמענו את טיעוני הצדדים בהרחבה, הגענו לכלל מסקנה כי יהיה זה נכון להחזיר את התיק לבית המשפט המחוזי, שייגבה שתיים מן הראיות שהתבקשנו להורות על גבייתן: חוות-דעתו של מר בודזיאק בנושא טביעות הנעל וחוות-דעתה של ד"ר פורמן-רזניק בנושא כלי הרצח והחבלות שנמצאו בראשה של המנוחה. בית המשפט יבחן את השפעתן של ראיות אלה על מארג הראיות הכולל ועל תוצאת פסק הדין.

יסוד מוסד הוא כי על בעלי הדין להביא את ראיותיהם לפני הערכאה הדיונית בלבד. ואולם בצד זאת קיים חריג, המעוגן בסעיף 211 לחסד"פ, המתיר לערכאת הערעור לגבות ראיות חדשות או להורות לערכאה הדיונית לגבותן, אם סבורה היא כי "הדבר דרוש לעשיית צדק". תכליתו של חריג זה היא לוודא כי אכן ניתנה למערער הזדמנות הוגנת להתגונן וכי לא נגרם לו עיוות דין. נפסק כי לשם הכרעה בבקשה כאמור יבחנו שלושה שיקולים מרכזיים: "ראשית, אם היה באפשרותו של המבקש להשיג את הראיות הנוספות במהלך הדיון בערכאה הקודמת; שנית, האינטרס בדבר השמירה על עקרון סופיות הדיון; שלישית, טיבן של הראיות הנוספות והסיכוי שהגשתן תביא לשינוי התוצאה שאליה הגיעה הערכאה הקודמת" (ע"פ 1742/91 פופר נ' מדינת ישראל , פ"ד נא(5) 289, 296 (1997)). השיקול השלישי, שעניינו בטיב הראיות והשפעתן על תוצאת המשפט, הוא השיקול המרכזי מבין השיקולים (ע"פ 1690/09 פלוני נ' מדינת ישראל

(10.10.10)).

אנו סבורים כי בחינת השיקולים השונים בענייננו, ובעיקר השיקול השלישי, מובילה למסקנה כי יש להיעתר לבקשה באופן חלקי, כאמור. הראיות העוסקות בטביעות הנעל, כלי הרצח והחבלות בראשה של המנוחה נוגעות לסוגיות מרכזיות בהכרעת הדין - סוגיות אובייקטיביות שבמומחיות - ועשויות הן לשפוך אור על מסכת הראיות שבתיק זה. על פני הדברים ומבלי לטעת מסמרות בעניין, התרשמנו כי מדובר בראיות מהותיות ובעלות משקל סגולי המצדיק נקיטה בהליך החריג של גביית ראיות נוספות בשלב הערעור והחזרת התיק לערכאה הדיונית. שוכנענו בנסיבות המקרה שלפנינו כי שורת הצדק מחייבת את הבאתן של ראיות אלה, חרף הפגיעה הנגרמת כתוצאה מכך לעיקרון סופיות הדיון.

5.

אנו מורים אפוא לבית המשפט המחוזי לגבות את הראיות הנוספות הנזכרות. בית המשפט המחוזי יחווה את דעתו בשאלה אם יש בראיות אלה כדי להביא לשינוי מסקנותיו בהכרעת הדין, זאת במסגרתו של פסק דין משלים. הצדדים יהיו רשאים לטעון את טענותיהם בכל הקשור להשלכותיהן של הראיות החדשות על שאלת אחריותו הפלילית של המערער. ככל שיבקשו להגיש ראיות נוספות הנוגעות לסוגיות הנזכרות (טביעות הנעל, כלי הרצח והחבלות בראש המנוחה), יהיה הדבר מסור לשיקול דעתו של בית המשפט המחוזי. בית המשפט רשאי יהיה לבקש השלמת ראיות בהיבט זה או אחר, אם ובמידה שיידרש. לאחר מתן פסק הדין המשלים ועל-פי תוכנו, יישקל המשך הטיפול בערעור שלפנינו.

6.

ערים אנו לעובדת פטירתו של כבוד השופט גלפז ז"ל, שהיה אחד משופטי ההרכב שדן את המערער בבית המשפט המחוזי בנצרת. אין מנוס, אפוא, מלצרף שופט או שופטת חדשים להרכב השופטים המקורי לצורך גביית הראיות הנוספות. חרף זאת, בהתחשב בהתארכות ההליכים בתיק זה והזמן הרב שחלף ממועד הרצח, יש לקוות כי שמיעת הראיות תחל במהירות האפשרית.

לפני סיום נשוב ונבהיר כי אין בהחלטתנו זו כדי לקבוע עמדה לגופו של התיק ולתוצאותיו, וכי כל עוד לא יוחלט אחרת, תעמוד בעינה הכרעת דינו של בית המשפט המחוזי.

המערער ייוותר במאסר במהלך שמיעת הראיות הנוספות ועריכת פסק הדין המשלים.