ע"פ 8397/10 מג'די זועבי נ. מדינת ישראל

בקשה לעיכוב ביצוע עונשי מאסר שנגזרו על המבקשים על ידי בית המשפט המחוזי בנצרת בת"פ 145/09(כב' השופט ת' כתילי) ביום 09.11.10, וזאת עד למתן הכרעה בערעור שהגישו על גזר הדין.

1.

המבקשים הודו במסגרת הסדר טיעון בעובדות כתב אישום מתוקן שהוגש נגדם. בתמצית, כתב האישום מתאר קטטה שפרצה בין המבקשים 1 – 4 לבין בני משפחה יריבה בכפר בו מתגוררות משפחות המעורבים. במהלך הקטטה, הכו המבקשים 2 – 4 את בני המשפחה היריבה, באמצעות חפצים שונים (מקל, מוט ברזל, אבנים). בשלב מסוים ירה המבקש 1 מספר יריות לעבר בתים סמוכים באמצעות נשקו האישי כשוטר מג"ב. בעקבות הודאתם בעובדות כתב האישום המתוקן הורשעו המבקשים בעבירות הבאות: המבקש 1 הורשע בעבירות של תגרה, פציעה בנסיבות מחמירות, ניסיון לתקיפה הגורמת לחבלה ממשית בנסיבות מחמירות, מעשה פזיזות או רשלנות ויריות באזור מגורים. המבקשים 2 ו-3 הורשעו בעבירות של תגרה ותקיפה הגורמת חבלה ממשית בנסיבות מחמירות. המבקש 4 הורשע בעבירות של תגרה וחבלה חמורה בנסיבות מחמירות.

2.

ביום 09.11.10 גזר בית המשפט המחוזי בנצרת את דינם של המבקשים כדלהלן: המבקשים 1 ו-4 נדונו ל-30 חודשי מאסר בפועל, 18 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים, שלא יעברו את העבירות בהן הורשעו בפסק דין זה; המבקשים 2 ו-3 נדונו ל-24 חודשי מאסר בפועל, 12 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים, שלא יעברו את העבירות בהן הורשעו בפסק דין זה; כל המבקשים נדונו לקנס בסך 500 ₪ ולפיצוי המתלונן בסך של 10,000 ₪, כאשר הקנס והפיצוי ישולמו בתוך 90 יום מיום מתן גזר הדין. בית המשפט דחה את המלצות תסקירי שירות המבחן שהוגשו בעניינם של המבקשים, לפיהן לא ייגזר על המבקשים עונש של מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח. נקבע כי קבלת ההמלצות תעביר מסר שלילי לציבור לפיו העבריינות משתלמת. בתוך כך, הדגיש בית המשפט כי התופעה של פתרון סכסוכים בדרכי אלימות היא תופעה מדאיגה ושכיחה בחברה ה"חמולתית", כלשונו של בית המשפט, ומצריכה העברת מסר בהיר וחד כי מעשים אלה ייענשו בצורה הולמת, משמעותית וכואבת. בית המשפט עיכב בהחלטתו את ביצוע גזר הדין עד ליום 01.12.10.

3.

המבקשים הגישו ערעור על גזר הדין לבית משפט זה, ולצידו בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר, היא הבקשה שבפני. בדיון שהתקיים בפני הודיע ב"כ המבקשים כי הבקשה מוגשת רק מטעם המבקשים 1 – 3 ואינה רלוונטית ביחס למבקש 4. זאת, כך לדבריו, מאחר שהמבקש 4 הפר את תנאי השחרור שלו ונעצר באוגוסט האחרון עד תום ההליכים בתיק זה. ב"כ המבקשים טוען כי סיכויי הערעור הינם גבוהים, הואיל ובית המשפט סטה בגזר דינו באורח משמעותי מההמלצות שניתנו בעניין המבקשים בתסקירי שירות המבחן, שלא כללו המלצה לריצוי מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח. בנוסף, התעלם בית המשפט מנתוניהם האינדיבידואליים של המבקשים עת גזר את דינם. ב"כ המבקשים מדגיש כי המבקשים משוחררים בתנאים מגבילים, אחד מהם נתון לאיזוק אלקטרוני, ואחרים נתונים לערבויות ולתנאים נוספים ואין חשש שימלטו מאימת הדין. לבסוף, תולה ב"כ המבקשים את הבקשה גם בנסיבותיהם האישיות של המבקשים, שלהם עבר נקי וניהלו עד פרשה זו חיים יציבים.

4.

עמדת המשיבה בתיק זה לא הובאה בפני עקב שביתת הפרקליטות.

5.

עיינתי בבקשה והגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. כידוע, ככלל, נאשם שהושת עליו עונש מאסר בפועל יחל בריצוי העונש באופן מיידי ואין בהגשת ערעור כשלעצמה כדי להצדיק את עיכובו של ביצוע גזר הדין. יחד עם זאת, אל מול האינטרס הציבורי באכיפה מיידית של גזר הדין ניצב הצורך להימנע מפגיעה קשה בנידון עקב מאסרו המיידי, אם יתברר בדיעבד כי מאסרו היה בלתי מוצדק ( ע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל , פ"ד נד (2), 241, 270 (2000). להלן: הלכת שוורץ ).

לא מצאתי כי במקרה שבפני יש הצדקה להיעתר לבקשה ולעכב את ביצוע עונש המאסר. אפתח בסיכויי הערעור. מבלי לקבוע מסמרות בדבר, ספק בעיני אם כתב הערעור טומן בחובו נימוקים מוצקים די הצורך שיובילו לביטולו לחלוטין של עונש המאסר בפועל שהושת על המבקשים. בית המשפט קמא בחר בגזר דין מנומק שלא לאמץ את תסקירי המבחן שהוגשו בעניינם של המבקשים ותחת זאת גזר על המבקשים עונש מאסר שירוצה מאחורי סורג ובריח. עיקר הטענות בערעור נסמכות על העובדה שגזר הדין סוטה מהמלצות שירות המבחן. ואולם, כידוע, תסקיר שירות המבחן הינו בגדר המלצה שאינה מחייבת, ועל בית המשפט לאזן בין ההמלצה לבין שיקולים אחרים העומדים בבסיס מטרתה של הענישה הפלילית (רע"פ 843/07 אבו-גאנם נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 25.02.07); ע"פ 405/06 מדינת ישראל נ' אחמד חלייחל (לא פורסם, 08.05.06)). מכאן גם הערכתי שלעיל.

זאת ועוד, העבירות בהן הורשעו המבקשים ונסיבות ביצוען הינן חמורות במיוחד. מדובר בתקרית אלימה שפרצה עקב עניין של מה בכך בלב אזור מגורים, במהלכה הכו המבקשים 2 – 3 את בני המשפחה היריבה בחפצים שונים, האחד במקל, השני במוט ברזל ובאבנים, וגרמו להם חבלות של ממש. המבקש 1 עשה שימוש בנשק חם באזור מגורים, סיכן את חיי הסובבים וכתוצאה ממעשיו נפצע קטין. המעשים בוצעו בצוותא ונמשכו זמן רב עד להתערבות כוחות המשטרה. אמנם נטען כי המבקשים ניהלו אורח חיים נורמטיבי עד לתקרית זו. ואולם לא התרשמתי כי קיימות במקרה זה נסיבות אישיות מיוחדות ויוצאות מגדר הרגיל המצדיקות את עיכוב העונש ובפרט כאשר מנגד ניצבת חומרת העבירות ונסיבות ביצוען. כמו כן, ערעורם של המבקשים מופנה נגד חומרת העונש בלבד ומכאן שחזקת החפות שעמדה להם הופרכה. במקרה כגון זה, הנטיה היא שלא לעכב את ביצוע המאסר (הלכת שוורץ , 282).

מהטעמים שלעיל, סבורני כי אין לעכב את ביצוע עונשם של המבקשים. יחד עם זאת, לנוכח העובדה שעברם של המבקשים נקי וזוהי הסתבכותם הראשונה עם החוק, וכן העובדה שהמבקשים הודו בעבירות המיוחסות להם, וכאשר הערעור מופנה נגד חומרת העונש בלבד, לא ניתן לשלול האפשרות שעונשם יוקל במידת מה בערעור. לפיכך כדי שלא יתייתר ערעור המבקשים במידה שאכן יקוצר עונש המאסר שנגזר עליהם, ייקבע הדיון בערעור בהקדם האפשרי.

אשר על כן, הבקשה נדחית. המבקשים יתייצבו לריצוי עונשם ביום 01.12.10, בשעה 9:00 במזכירות הפלילית של בית המשפט המחוזי בנצרת.

נתנה היום, כ"א בכסלו תשע"א (28.11.10).

ש ו פ ט ת

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

10083970_B01.doc

עכ

מרכז מידע, טל' 02-6593333 ; אתר אינטרנט,

www.court.gov.il