ע"פ 9274/08 פלוני נ' מדינת ישראל

בקשה לעיכוב ביצוע עונש של שלוש שנות מאסר בפועל, שהושת על המבקש בגין הרשעתו בעבירות של אינוס ומעשים מגונים, אותו היה עליו להתחיל לרצות ביום 9.11.08. העונש עוכב באופן זמני עד למתן החלטה זו.

1.

המבקש הורשע על-ידי בית המשפט המחוזי בתל-אביב יפו (כב' השופטים א' שהם, י' שבח, ש' ברוך) בשתי עבירות של מעשה מגונה ובעבירת אינוס. על-פי עובדות כתב האישום בו הורשע המבקש עבדה המתלוננת כנציגת שירות לקוחות של חברה סלולארית בבורסה ברמת גן. המבקש שהינו חבר בורסה הגיע מעת לעת לקבל שירות במקום עבודתה. במועד כלשהו בחודש אפריל 2004 פנה המבקש למתלוננת וסיפר לה שהוא מאבחן דרך כף היד וכתב היד וכי יש לו אנרגיות מיוחדות. השניים החליפו כתובות דואר אלקטרוני וכעבור זמן מה נדברו להיפגש. השניים נפגשו והמבקש הבטיח לטפל בבעיותיה של המתלוננת באמצעות האנרגיות שלו. את פגישתם הראשונה ערכו השניים במכוניתו של המבקש ושתיים אחרות נערכו בביתה של בחורה בשם שולי. בפגישה השניה בביתה של שולי "טיפל" המבקש במתלוננת בעודה שוכבת על המיטה, נגע בישבנה והחדיר את ידיו מתחת למכנסיה. בפגישה נוספת בביתה של שולי המשיך המבקש "לטפל" במתלוננת כשהוא נוגע בה בחזה, בבטנה וברגליה, ואף רצה להחדיר אבן לאיבר מינה אך המתלוננת סירבה וביקשה לעשות זאת בעצמה. במפגש נוסף בביתה של שולי דרש המבקש מהמתלוננת לפשוט את חולצתה ומכנסיה, נגע בגופה, בחזה ובאיבר מינה אף מתחת לתחתוניה. המבקש החדיר את אצבעותיו לאיבר מינה, נשכב עליה ונישק אותה בלחייה ובצווארה. כאשר הוציא את איבר מינו ונשכב מעליה החלה המתלוננת לצעוק ודחפה אותו מעליה ואז הפסיק המבקש ממעשיו.

2.

ביום 12.10.08 נגזר דינו של המבקש לשלוש שנות מאסר לריצוי בפועל, 18 חודשי מאסר על תנאי ופיצוי למתלוננת בסך של 100 אלף ₪. בית המשפט ראה בחומרה את ניצול תמימותה של המתלוננת ואת הפרת האמון שנתנה במבקש ועמד על הנזק שנגרם לה כעולה מתסקיר שהוגש בעניינה. נקבע שמדובר בעבירות שבוצעו בתחכום ובתכנון מוקדם כאשר המבקש מסובב את המתלוננת בכחש ונוטע בליבה תחושה שהוא מסוגל לסייע לה. מהעבר השני נלקחו בחשבון נסיבותיו האישיות של המבקש, מצבו הבריאותי והנפשי ורקעו כניצול שואה, וכן הזמן הרב שחלף מאז ביצוע המעשים.

3.

המבקש הגיש ערעור על הכרעת דינו של בית המשפט המחוזי. במקביל הגיש בקשה לעיכוב מאסרו, אותו הוא אמור להתחיל לרצות, כאמור, ביום 9.11.08. בא-כוח המבקש טוען, בקליפת אגוז, כנגד הרשעתו כי גרסת המתלוננת רצופת סתירות ותמיהות ואינה מתיישבת עם המציאות. כן טוען המבקש כנגד אי העדתה של שולי שהינה עדה מרכזית ביותר לאירועים שהתרחשו. טענות נוספות שמעלה המבקש עניינן בכך שלא הוכחו יסודות המרמה הנדרשים לחלופה בה הורשע המבקש בעבירות של מעשה מגונה, וכי לא הוכח שהמבקש היה מודע לאי הסכמתה של המתלוננת לביצוע המעשה. בשל טענות אלה סבור בא-כוח המבקש כי ישנם סיכויים טובים לקבלת הערעור.

בא-כוח המבקש טוען כי לכל אורך המשפט, עד למתן גזר הדין, לא הוצא כנגד המבקש צו עיכוב יציאה מהארץ והמבקש אף לא שהה במעצר, ולפיכך אין כל חשש כי ימלט מן הדין. כן הוא מציין כי המבקש הינו אדם בן 72, ניצול שואה וחולה לב, נעדר עבר פלילי, המפרנס בדוחק את עצמו ואת אשתו החולה. לטענתו אורכו של המאסר שנגזר על המבקש מצדיק אף הוא מתן עיכוב ביצוע וזאת בשל החשש כי המבקש יסיים לרצות חלק ניכר מעונשו בטרם ישמע ערעורו.

4.

בא-כוח המדינה טען כי מדובר בערעור עובדתי לחלוטין ולפיכך אין סיכוי ממשי לקבלתו. לטענתו למתלוננת לא היתה כל סיבה להעליל על המבקש ועדותה נתמכה בעדות חברתה. אף בעלה של שולי העיד ואישר את אחד המפגשים. באשר לאי הבאתה של שולי להעיד טען בא-כוח המדינה כי הסנגור עצמו הודה כי לא הביא מטעמו את העדה כי היא רק יכלה להזיק למרשו. לטענת בא-כוח המדינה נסיבותיו האישיות של המבקש גולמו בעונש שנגזר עליו. עוד טען הוא כי הזמן שחלף מאז ביצוע העבירה מחזק את הצורך בתחילת ריצוי העונש באופן מידי.

5.

לאחר שמיעת טיעוני הצדדים ועיון בחומר שהונח בפני באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. אכן לא קל לשלוח אדם מבוגר, ניצול שואה בעל בעיות בריאותיות לשהות ממושכת בבית הכלא. עם זאת, תוצאה זו בלתי נמנעת לאור הרשעתו במעשים החמורים שפורטו, ובהתאם לכללים הנקוטים עמנו באשר למתן עיכוב ביצוע גזר דין.

6.

כידוע, שקילת בקשה לעיכוב ביצוע גזר דין הינה פרי איזון של אינטרסים שונים העומדים על הפרק. מן העבר אחד ניצבים שיקולים העומדים בבסיסו של המשפט הפלילי ושל אכיפתו. כך למשל תומכים בביצוע מיידי של גזר הדין אינטרסים כגון הרחקת גורמים המסכנים את הפרט מן החברה ומניעת הישנות המעשים ואכיפה יעילה של המשפט הפלילי. מן העבר השני עומדים שיקולים הנוגעים לפרט המורשע עצמו שלא יבוצע גזר דינו בטרם ישמע ערעורו, במסגרתו עשוי בית המשפט לזכותו או להפחית מעונשו (ע"פ 10246/05 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 16.11.05)). פריטת אינטרסים אלו לשיקולים נעשתה בפסק הדין המנחה בעניין שוורץ (ע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל , פ"ד נד(3) 769 (2000)), ובהתאם להם אבחן גם את העניין דנן.

7.

המבקש הורשע בעבירה חמורה ביותר של אינוס. אף לא ניתן להפחית בחומרתן של נסיבות ביצוע העבירה. על-פי העובדות בהן הורשע המבקש מדובר באדם מבוגר המנצל את תמימותה ואמונה של בחורה צעירה אשר האמינה כי הוא מסוגל לטפל בבעיותיה ולעזור לה, וזאת הוא עושה בדרכי רמייה מתוחכמות ומתוכננות. הפגיעה במתלוננת ברורה היא, ותסקיר הנפגעת שהוגש לנו רק מאשר את הפגיעה הצפויה במקרים מעין אלו. לצד זאת ניתן למנות את עונש המאסר בפועל שהושת על המבקש – שלוש שנות מאסר – עונש שלא ניתן לומר שהוא קצר ואין חשש שהמבקש יסיים לרצותו בטרם ישמע ערעורו. כן יש להזכיר כי המבקש לא הגיש ערעור על גובה העונש ולפיכך אם ערעורו על הכרעת הדין ידחה לא ישתנה עונשו. באשר לערעור על הכרעת הדין איני מוצאת כי סיכוייו גבוהים הם. כפי שטען בא-כוח המדינה מדובר בערעור עובדתי שעיקרו מבוסס על מהימנות עדים, וכידוע ככלל ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בכגון דא. המבקש מעלה טענות הנוגעות לאי העדתה של שולי בבית משפט קמא, אך יש לזכור כי בית משפט קמא התייחס בפירוט לנקודה זו ומצא כי גם ללא עדותה קיימות ראיות חזקות דיין להרשעתו של המבקש.

8.

אכן המבקש נעדר עבר פלילי, התייצב לכל הדיונים בעניינו ונסיבותיו האישיות היו תומכות בהיענות לבקשה. עם זאת, מאז ביצוע העבירה בשנת 2004 חלף לא מעט זמן, גם אם באשמתם של שני הצדדים, ולצד השיקולים שהוזכרו לעיל אני סבורה כי ראוי שהמבקש יתחיל לרצות את עונשו. יפים לכאן הדברים שאמרה הנשיאה (השופטת כתוארה אז) בעניין שוורץ :

"לאינטרס הציבורי באכיפה מיידית של עונש המאסר היבט נוסף, הכרוך בצורך לקיים פעילות אפקטיבית של מערכות אכיפת החוק תוך שמירה על אמון הציבור בהן. עיכוב ביצוע גזר-הדין עלול לגרום לכך שיעבור פרק זמן ממושך בין מועד גזירת הדין לבין מועד ריצוי העונש, במהלכו ימצא אדם שהורשע בדין חופשי להלך בין הבריות. בכך יש כדי לפגוע באפקטיביות של הענישה הפלילית, שכן "ככל שמתרחק והולך הזמן מאז שבוצעה או נתגלתה עבירה פלונית ועד שהעבריין הורשע בה, מתמעט גם כוח השפעתו המרתיעה של העונש, שהלה נתחייב בו, על אחרים העלולים להיות עבריינים כמותו" (ע"פ 125/74 מירום, חברה למסחר בינלאומי בע"מ ואח' נ' מדינת ישראל , פ"ד ל(57 (1, 75). כאשר אדם שהורשע בפלילים ונגזר דינו למאסר, מסתובב חופשי בשוק כתמול שלשום, עלולה להיפגע הרתעתם של עבריינים פוטנציאליים" (עניין שוורץ , בעמ' 267).

9.

בשל כל האמור לעיל הבקשה נדחית. המבקש יתייצב לריצוי עונשו ביום 30.11.08 עד השעה 10:00 במזכירות בית המשפט המחוזי בתל-אביב יפו.