רע"א 10646/05 כלל פיננסים ניהול בע"מ-לשעבר אילנות בטוחה בית השקע נ. אלי אר

1.זו בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כב' סגן הנשיא י. זפט) בה קבע בית המשפט כי אין מקום להיענות לבקשת המבקשות לעכב את הליכי הבוררות עד להכרעה בתובענה שהגישו לבית המשפט המחוזי בהמרצת פתיחה 987/05, בה בקשו להצהיר כי הסכם בוררות בינם לבין המשיבים בטל, ולהורות על העברת הסכסוך לבית המשפט המוסמך.

2.המשיב 2 (להלן – "המשיב") ניהל תיק השקעות בנירות ערך אצל המבקשות והפסיד בסמוך לשנת 1999 סכומי כסף גדולים. המבקשות פנו אליו בדרישה כי יפרע את חובותיו כלפיהן והוא טען מנגד כי הן אלה שחייבות כספים כלפיו. הצדדים הגיעו להסכמה במהלך הליכים משפטיים ביניהם להעביר את המחלוקת ביניהם לבוררות. הבוררות החלה עוד ביום 5.6.00, ומאז נוהלו דיוני הבוררות במהלך מספר שנים. ביום 8.9.04 הורה הבורר על הגשת סיכומי טענות הצדדים.

3.במקביל לניהול הבוררות, נוהל כנגד המשיב הליך פלילי, בו יוחסו לו עבירות איומים ועבירות נוספות, בין היתר, כלפי עובדי המבקשות ובני משפחותיהם.

4.במהלך הבוררות, בקשו המבקשות מהבורר כי יעכב את הליכי הבוררות ואף יבטלם בעיקר עקב הפרת הסכם הבוררות על ידי המשיב בכך שלא נתקיים התנאי הבסיסי להסכם הבוררות המחייב את המשיב להימנע מלאיים על נציגי המבקשות ועדיהם. הבורר דחה את הבקשה, והורה על המשך הבוררות. יצויין, כי גם בשנת 2002 פנו המבקשות לבית המשפט להצהיר על ביטול הסכם הבוררות בשל הפרת תנאיו, ותביעה זו נמחקה על הסף, וגם ערעורן נמחק.

בהליך זה שוב נדונה תובענת המבקשות להצהיר על הסכם הבוררות כבטל, ולצורך כך הן מבקשות את עיכוב הליכי הבוררות עד להכרעה בתובענתם.

5.בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה לעיכוב הליכי הבוררות. קביעתו העיקרית נסמכת על העמדה לפיה, גם אם יש ממש בטענת המבקשות כי המשיב הפר את התחייבותו על פי סעיף 7 להסכם הבוררות, גם אז אין בכך כדי להוביל לתוצאה כי יש לבטל את הסכם הבוררות שנועד להכריע במחלוקת האזרחית שבין הצדדים. כן הוא קבע כי אין בשאר הטענות שהועלו כלפי אופן ניהול הבוררות כדי להצדיק את ביטול הליכי הבוררות המתנהלים מזה 4 שנים, מה גם שהליכים אלה קרובים לסיום. על החלטה זו נסבה בקשת רשות הערעור שבפני.

6.דין הבקשה להידחות.

בקשה לעיכוב הליכי בוררות המצויים בעיצומם לצורך בירור תובענה עיקרית שתכליתה ביטול הבוררות מצויה בשיקול דעת הערכאה הדיונית, ובית משפט זה לא בנקל יתערב בהחלטתה. בנסיבות מקרה זה, צדק בית המשפט המחוזי בהחלטתו, ויש לאמץ את קביעותיו.

כבר נפסק כי בקשה למתן סעד זמני לעיכוב הליכי בוררות המוגשת במסגרת תובענה עיקרית לביטול בוררות נדונה, בעיקרה, על פי אמות מידה המקובלות בתחום הסעדים הזמניים, אף כי מתלווים לענין זה מאפיינים מיוחדים, המייחדים את שיקול הדעת בענין של בוררות מסוגיות כלליות אחרות הנוגעות לסעדי ביניים. במסגרת סעד ביניים המתבקש בענין של בוררות, יש להתחשב בתכלית המיוחדת של הבוררות כמוסד במשפט אשר נועד לשמש אמצעי יעיל לפתרון סכסוכים בין הצדדים, המקדם את עניינם ומשרת אינטרס ציבורי חשוב כחלופה יעילה להתדיינות משפטית בערכאות. יעילותה של הבוררות כמוסד ליישוב סכסוכים ייפגם במידה ניכרת באם ינתן סעד זמני על נקלה, והיענות לכך, על דרך השגרה, עלולה לפגום בתכליתה העיקרית של הבוררות ולהכשילה, מקום שימצא בסיומו של ההליך העיקרי כי אין בתובענה העיקרית ממש. יתר על כן, במסגרת שיקול הדעת השיפוטי במתן סעד זמני בהקשר זה יש להתחשב גם בעובדה כי עם סיומה של הבוררות ומתן פסק הבורר, פתוחה הדרך בפני בעל דין שדעתו אינה נוחה מהפסק וממהלך הבוררות לנסות ולפעול לביטולו של הפסק על סמך עילות ביטול מוכרות בחוק הבוררות, התשכ"ח-1968. סעדים אלה, הנתונים לבעל דין עם תום הבוררות מצד אחד, והמגמה לחתור, במידת האפשר, לניהולה התקין של הבוררות ומניעת הכשלתה באמצעות הליכים שיפוטיים מצד שני, משפיעים על שיקול הדעת השיפוטי במתן סעדים זמניים לעיכוב הליכי בוררות המתנהלים בין צדדים.

בענין רע"א 5114/05 – מינהל מקרקעי ישראל נ' חאן מנולי בע"מ (תק' על' 2005(3) 2412) התייחסתי לסוגיה זו בדברים הבאים:

"יעילותה של הבוררות כמוסד ליישוב סכסוכים עלולה להיפגם באם ינתן על נקלה סעד זמני המעכב את התנהלותה. צד שאינו חפץ בקיום תניית הבוררות יוכל להגיש תובענה לבית משפט להפסקת הליכים על פיה, ואם יזכה על נקלה בסעד ביניים המעכב את הליכיה, עלולה להיפגע תכליתה העיקרית – ליתן פתרון מהיר ויעיל למחלוקת בין הצדדים, וזאת גם מקום שבסיומו של ההליך העיקרי יתברר כי אין בתובענה ממש. בנסיבות אלה, יפגע האינטרס הציבורי החותר להבטיח את ניהולה וסיומה של הבוררות בהכרעה מוקדם ככל האפשר ובלא הפרעה, תוך הותרת הפיקוח השיפוטי לגביה, במידת האפשר, לשלב הסופי שלאחר נתינתו של הפסק.

שיקולים אלה משווים נופך מיוחד לאופן שבו יש להפעיל את שיקול הדעת השיפוטי במתן סעד זמני לעיכוב הליכי הבוררות, ובדרך בחינת משקלם של סיכויי התביעה ומאזן הנוחות בין הצדדים בהקשר זה. ברקע בחינה זו, קיים ופועל אינטרס ציבורי מובנה להגן על מוסד הבוררות ולא להכשיל או לגרוע מתכליתו ויעדיו כמנגנון חלופי יעיל וחשוב לפתרון סכסוכים (רע"א 6233/02 אקסטל בע"מ נ' קלמא א. תעשיה, פד"י נח(2) 634, 669). צמצום נכונותו של בית המשפט להיענות לבקשות לסעד זמני לעיכוב הליכי בוררות מחייב את בית המשפט להקשיח את נטל השכנוע המוטל על כתפי המבקש להראות כי סיכויי התביעה ומאזן הנוחות נוטים לזכותו, וכי משקלם נושא עוצמה ניכרת".

(השוו גם רע"א 4628/05 בית אוצר ציפורן נ' ראובן פלד בנייה ושימור (2001) בע"מ מיום 4.12.05).

7.בענייננו, צדק בית המשפט קמא בהניחו כי סיכויי התובענה העיקרית שהגישו המבקשות לביטולה של הבוררות אינם טובים בשים לב למכלול נסיבות הענין. בראייה כוללת, ועל פני הדברים בלבד, הטענות בדבר התנהגותו של המשיב, קשות ככל שתהיינה, ספק אם יש בהן כדי להשליך במישרין על תקפותו של הסכם הבוררות ועל תוקפם של הליכי בוררות המתנהלים מזה שנים וקרובים ביותר לסיום. שנית, בנסיבות הענין, שיקולי מאזן הנוחות פועלים באורח מכריע כנגד מתן סעד זמני לעיכוב הליכי הבוררות. עיכובם של הליכי הבוררות בשלב זה, כאשר הבוררות קרובה לסיומה, יסבו נזק רב לא רק למשיבים עצמם, אלא להליך הבוררות גופו, שהושקעו בו מאמץ ומשאבים רבים במטרה להביא את המחלוקת הסבוכה בין הצדדים לכלל הכרעה. יתר על כן, זכויות המבקשות כצד לבוררות נשמרות להן בדרך של תקיפת הבוררות במסגרת בקשה לביטול הפסק, אם ובמידה שתראינה לנכון ולראוי לנקוט בהליך כזה. במצב דברים זה, עיכוב הליך הבוררות נכון לעת זו, יסב למשיבים ולהליך הבוררות נזק רב בהרבה באם התובענה העיקרית תידחה, מהתועלת שתצמח בגינו למבקשות באם, בסופו של דבר, תביעתם העיקרית תתקבל.

בנסיבות אלה, דין הבקשה להידחות, משהמבקשות לא עמדו בנטל הכבד המונח על שכמן להראות כי סיכויי תביעתם ומאזן הנוחות מצדיקים מתן סעד זמני לעיכובם של הליכי הבוררות.

הבקשה נדחית בלא שנדרשה תשובה.