רע"א 1112-10-24 רע"א 1112-10-24

1.לפניי בקשת רשות ערעור על החלטות בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת ט' לוי-מיכאלי) בת"א 12422-06-22 מימים 28.7.2024 ו-7.8.2024. בהחלטות אלה דחה בית המשפט המחוזי בקשה לתיקון כתב תביעה ובקשה לעיון חוזר באותו עניין, שהוגשו מטעם המבקשת.

הרקע לבקשה

2.המבקשת היא חברת כוח אדם בתחום הבנייה; והמשיבה 1 – Hoffman Structure of America Inc. – היא תאגיד בניה אמריקאי (להלן: הופמן). כעולה מהחומר שלפניי, התקשרו המבקשת והופמן ביום 30.8.2021 בהסכם שלפיו המבקשת תספק להופמן כוח אדם הנחוץ לה לטובת פרויקט בניה גדול שבו היא משמשת כקבלן ביצוע (להלן: ההסכם ו-הפרויקט). ההסכם נכרת בתיווכן של המשיבות 3-2, כשהמשיבה 2 היא חברת כוח אדם נוספת שכבר הייתה מעורבת כספקית כוח אדם של הפרויקט; והמשיבה 3 היא בעלת השליטה במשיבה 2.

3.לימים, ועוד בטרם החלו לקיים את ההסכם בפועל, יחסי הצדדים עלו על שרטון. הופמן ביטלה את ההתקשרות בינה ובין המבקשת, ובעקבות כך הגישה המבקשת תביעה לבית המשפט המחוזי נגד הופמן והמשיבות 3-2 (להלן: התביעה). תמצית טענת התביעה היא כי ביטול ההסכם על ידי הופמן נעשה שלא כדין, וזאת על רקע גרם הפרת ההסכם על ידי המשיבות 3-2. המבקשת טענה כי נגרמו לה נזקים בסך כולל של 39,800,000 ש"ח, ואולם עתרה לקבלת סעד כספי בסך של 18,000,000 ש"ח בלבד "מטעמי אגרת משפט".

4.ההליך התנהל במשך שנתיים במהלכן התקיימו הליכים מקדמיים ממושכים ושתי ישיבות קדם משפט. בין הצדדים התנהל גם הליך גישור שלא הניב הסכמות. לאחר כל אלה, ביום 25.7.2024 פנתה המבקשת לבית המשפט המחוזי בבקשה לתיקון כתב התביעה (להלן: בקשת התיקון).

בבקשת התיקון, אליה צורף כתב התביעה המתוקן, נטען כי כתוצאה מההליכים המקדמיים בתיק, התבררו למבקשת עובדות חדשות, המצדיקות את תיקון כתב התביעה. ראשית, ביקשה המבקשת להעמיד את התביעה על סכומה המלא (36,000,000 ש"ח) – ולא על הסכום שצומצם מלכתחילה מטעמי אגרה (18,000,000 ש"ח), וזאת מאחר שלשיטתה "התחדדה מובהקות התביעה". נוסף על כך, התבקש בית המשפט להוסיף כנתבעות שתי חברות נוספות שבבעלותה של המשיבה 3 – קשת אתנה ייעוץ וניהול בע"מ ותזס נכסים בע"מ (להלן: קשת אתנה ו-תזס, וביחד: הנתבעות הנוספות). על פי הנטען, המבקשת גילתה רק במסגרת החלפת שאלונים בין הצדדים על דבר קיומן של הנתבעות הנוספות; על מעורבותן הנטענת בביטול החוזה; ועל כך שקשת אתנה התקשרה בחוזה במקומה של המבקשת וזכתה בהכנסות שהיו צפויות לפי ההסכם להגיע לידיה שלה. יתרה מכן, כתב התביעה המתוקן כלל שינויים נוספים לכל אורכו, לרבות הרחבות עובדתיות ומשפטיות, כמו גם תיקוני ניסוח והבהרה.

החלטותיו של בית משפט קמא

5.ביום 28.7.2024 דחה בית המשפט המחוזי את בקשת התיקון. תחילה הדגיש בית המשפט כי בקשת התיקון הוגשה בהעדר תצהיר, וכי די היה בכך בכדי לדחותה. אף לגופו של עניין נקבע כי הטענות שעומדות ביסוד הבקשה הן חלקיות וכוללניות, ואינן מצביעות על הצדקה ממשית לתיקון התביעה. באשר לסכום התביעה – נפסק כי טענת המבקשת שלפיה "התחדדה מובהקות התביעה" אינה מצדיקה את שינוי הסכום הנתבע. זאת משום שמעת שהמבקשת בחרה להעמיד את התביעה על סכום מסוים על בסיס שקילת סיכוניה וסיכוייה, אין מקום לאפשר לה לסגת מבחירה זו ללא טעם מוצדק.

באשר לתיקון בו מבוקש להוסיף את הנתבעות הנוספות – נקבע כי הטענות בבקשת התיקון הן חלקיות וחסרות, ולפיכך דינן להידחות. בפרט נקבע כי בקשת התיקון אינה מפרטת מתי נודעו למבקשת העובדות החדשות; מדוע קיים צורך חיוני בצירוף הנתבעות הנוספות להליך בשלב זה; ומהי המניעה לנהל נגדן הליך נפרד.

6.עוד ציין בית המשפט כי כתב התביעה המתוקן שצורף לבקשה כולל שינויים מהותיים רבים נוספים, שהבקשה עצמה אינה עומדת על חשיבותם ולא מוצג בה כל הסבר לכך שהיו חסרים בכתב התביעה המקורי. בית המשפט הוסיף כי הבקשה מוגשת בחלוף שנתיים, לאחר שהושקעו משאבים רבים על ידי הצדדים ובית המשפט בהליכים מקדמיים ממושכים, ומשכך אין מקום להחזיר את ההליך לנקודת ההתחלה בהעדר הצדקה ממשית לכך.

7.ביום 7.8.2024 הגישה המבקשת בקשה לעיון חוזר בהחלטת בית המשפט המחוזי בבקשת התיקון (להלן: הבקשה לעיון חוזר), וצירפה לה תצהיר לאימות העובדות. מלבד צירוף התצהיר, המבקשת חזרה בבקשה זו על עיקר טענותיה, תוך שהיא מוסיפה פירוט ביחס לנסיבות שבגדרן גילתה את העובדות החדשות המצדיקות לשיטתה את צירוף הנתבעות הנוספות.

בו ביום דחה בית משפט קמא אף את הבקשה לעיון חוזר. בית המשפט קבע כי המבקשת לא הצביעה על נסיבות חדשות או על החלטה מוטעית באופן מובהק, כך שלא קמה הצדקה לעיון מחדש בהחלטה. בית המשפט הוסיף והדגיש כי קבלת בקשה לתיקון כתב תביעה עשויה לעתים לחייב פסיקת הוצאות משפט גבוהות לחובת המבקש.

הבקשה למתן רשות ערעור והתשובות לה

8.המבקשת לא השלימה עם החלטות בית המשפט המחוזי בבקשת התיקון ובבקשה לעיון חוזר, ומכאן הבקשה שלפניי.

המבקשת טוענת כי העובדות המהותיות בשלהן מבוקש תיקון כתב התביעה לא היו ידועות לה במועד הגשת התביעה, אלא נודעו לה בשלבים מאוחרים של ההליכים המקדמיים. בפרט נטען כי רק ביום 27.3.2023 במסגרת תצהיר תשובות לשאלון מטעם הופמן, התגלה למבקשת דבר קיומה של קשת אתנה, וכן נודע לה כי הופמן התקשרה עמה בהסכם לאספקת כוח אדם לטובת הפרויקט. בהמשך לגילוי זה, ערכה המבקשת בירור עצמאי וגילתה כי קשת אתנה היא בבעלותה של המשיבה 3 באמצעות חברת תזס. כן טוענת המבקשת כי רק ביום 24.7.2024, יום לפני הגשת בקשת התיקון, התגלה לה כי התשלומים שקיבלה המשיבה 2 מהופמן בגין חלקה בפרויקט הופנו לקבוצת חברות בשם "טוטאל כוח אדם"; ומשכך לא ניתן לדעת לאן הוזרמו ההכנסות מהפרויקט אותן תובעת המבקשת. המבקשת סבורה כי צירופן של הנתבעות הנוספות הוא חיוני לבירור ההליך, וזאת מאחר שהמשיבות 3-2 והנתבעות הנוספות מהוות "כיס עושר אחד", והן פעלו במשותף על מנת להביא להפרת ההסכם, ולזכות בהכנסות שהיו צפויות להגיע למבקשת מכוחו.

באשר לתיקון סכום התביעה, המבקשת חוזרת ומבהירה שבעקבות ההליכים המקדמיים המתוארים "התחדדה מובהקות הנושא". לפיכך, ועל רקע הצירוף המבוקש של הנתבעות הנוספות – יש לאפשר גם את שינוי הסעד הכספי הנתבע.

המבקשת מוסיפה וטוענת כי אם הבקשה תדחה, היא תגיש תביעה נפרדת נגד הנתבעות הנוספות, שבסבירות גבוהה תאוחד עם התביעה דנן. מאחר שתוצאה כזו אינה יעילה, יש למנוע אותה באמצעות היעתרות לבקשה לתיקון כתב תביעה.

9.הופמן והמשיבות 3-2 סבורות כי דין בקשת רשות הערעור להידחות, וסומכות ידיהן על הכרעת בית המשפט המחוזי.

ראשית, הופמן טוענת כי דין בקשת רשות הערעור להידחות על הסף. לגישתה, מדובר ב"מקצה שיפורים" מאחר שבקשת רשות הערעור כוללת טענות ונימוקים חדשים שלא הופיעו בבקשת התיקון, ואת זאת אין לאפשר.

אף לגופו של עניין החלטת בית המשפט המחוזי ניתנה בדין ועל יסוד שקילת מכלול השיקולים הרלוונטיים. הופמן מדגישה בתוך כך את השיהוי הניכר בהגשת הבקשה, בפרט כאשר המבקשת הייתה מודעת לכך שקשת אתנה העניקה לה שירותי כוח אדם במסגרת הפרויקט יותר משנה לפני הגשת בקשת התיקון. כמו כן, נטען כי לא הובהרה הנחיצות שבתיקון המבוקש, ובפרט מדוע יש צורך בהוספת שתי הנתבעות הנוספות.

עוד נטען כי תיקון הסעד המבוקש נועד לצרכים טקטיים בלבד, וכי המבקשת עותרת לשנות בדיעבד את הסיכון שנטלה על עצמה בתשלום האגרה בראשית ההליך, רק מאחר שמידת האמון שלה בתביעתה גברה. לשיטתה, אין מקום לאפשר התנהלות כזו, לאחר שהופמן כבר השקיעה משאבים בניהול הגנתה. לחילופין טוענת הופמן כי ככל שתתקבל הבקשה למתן רשות ערעור, הרי שיש לפסוק לזכותה הוצאות שיתנו ביטוי למשאבים שהושקעו עד כה בהגנתה, ואשר ירדו לטמיון בשל התיקון.

המשיבות 3-2 סבורות אף הן כי דין הבקשה להידחות. באשר לצירוף הנתבעות הנוספות, נטען כי כתב התביעה המתוקן ובקשת התיקון, כמו גם בקשת רשות הערעור, אינם מבהירים מדוע צירוף הנתבעות הנוספות להליך הוא חיוני לליבון המחלוקת. זאת למעט הצגת טענות כלליות בדבר מעורבותן בהפרה הנטענת של ההסכם, והעלאת הטענה כי הנתבעות הנוספות מהוות "כיס עושר" אחד עם המשיבות 3-2. המשיבות 3-2 מציינות כי המבקשת רשאית להגיש תביעה נפרדת נגד הנתבעות הנוספות, ומשעומדת לה אפשרות חלופית לתיקון כתב התביעה, עליה לנקוט בה.

באשר לתיקון סכום התביעה, נטען כי אין מקום לאפשר אותו בהעדר טעם ברור לכך. זאת לאחר שהמבקשת בחרה מלכתחילה לצמצם את סכום התביעה משיקולים כלכליים ותוך הכרעה בדבר האופן בו היא מבקשת לנהל את סיכוניה. קבלת הבקשה לתיקון התביעה תפגע מאוד במשיבות 2-3 אשר גיבשו את קו ההגנה שלהן בהסתמך על כתב התביעה המקורי.

דיון והכרעה

10.לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובות לה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

כידוע, החלטות שעניינן תיקון כתבי טענות הן החלטות הנוגעות במישרין לניהול ההליך. ככלל, שיקול הדעת המסור לערכאה הדיונית בכל הנוגע להחלטות אלה הוא רחב, וערכאת הערעור תיטה שלא להתערב בהן. זאת, למעט במקרים חריגים בהם יימצא שההחלטה מנוגדת לדין, חורגת ממתחם הסבירות או גורמת לעיוות דין (רע"א 4051/24 פיירבלוקס בע"מ נ' StakeHound SA, פסקה 14 (6.8.2024) (להלן: עניין פיירבלוקס); רע"א 4843/24 יאס מיקי ובנו בע"מ נ' נוקדים (אל דוד) כפר שיתופי בע"מ, פסקה 17 (16.7.2024) (להלן: עניין יאס מיקי); רע"א 31891-11-24 רוטשילד נ' נתיבי ישראל החברה הלאומית תשתיות תחבורה בע"מ, פסקה 9 (19.11.2024)). אני סבורה כי המקרה שלפניי אינו נמנה על המקרים החריגים המצדיקים את התערבות ערכאת הערעור בהחלטה.

תיקון כתב תביעה

11.תקנה 46 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 מקנה לבית המשפט סמכות לתקן כתבי טענות בכל עת, וזאת "לשם קיומו של הליך שיפוטי ראוי והוגן, תוך התחשבות, בין השאר, בהתנהלותו של מבקש התיקון, השלב הדיוני שבו מוגשת הבקשה, והמטרה שהתיקון המבוקש צפוי להשיג".

בקשה לתיקון כתב תביעה היא בקשה שההכרעה בה מחייבת איזון בין שני אינטרסים נוגדים: האחד הוא האינטרס להביא לפני בית המשפט את המחלוקת בין הצדדים כהווייתה, ולתת לתובע הזדמנות לאפשר את בירורה באופן המיטבי כדי שבית המשפט יוכל לקבל את ההחלטה הצודקת; והאחר הוא האינטרס לקדם הליכים משפטיים ביעילות, ולחייב צדדים לפעול בצורה הוגנת בניהולם תוך הימנעות משיקולים אסטרטגיים משתנים. בהכרעה בבקשה כזו – כמו בכל בקשה לתיקון כתבי טענות – על בית המשפט להביא בחשבון את האינטרסים המנוגדים הללו ולאזן ביניהם בהתאם למכלול הנסיבות.

לכן, בדיון בבקשה לתיקון כתב טענות, על בית המשפט להביא בחשבון את הנחיצות של התיקון והתרומה האפשרית שלו לליבון המחלוקת בין הצדדים (שיקול הנוגע לאפשרות של בית המשפט לקבל הכרעה צודקת בסכסוך); אך גם את התנהלותו של המבקש ותום ליבו; את השלב שבו מצויה ההתדיינות והמידה שבה קבלת הבקשה תסיג את ההליך לאחור ותביא להימשכותו מעבר לצורך; ואת השיהוי שבהגשת הבקשה (שיקולים הנוגעים בעיקר לצורך לנהל הליכים משפטיים בצורה יעילה והוגנת) (עניין פיירבלוקס, בפסקה 14; עניין יאס מיקי, בפסקה 18; רע"א 5382/23 יצחק נ' אהרוני, פסקה 9 (10.12.2023)).

עוד נקבע בפסיקה כי יש לשקול את הפגיעה שקבלת הבקשה תסב לצד שכנגד, אשר השקיע משאבים בניהול ההליך עד כה בהסתמך על כתב הטענות המקורי שהוגש. ככלל, כאשר ניתן לאיין פגיעה זו באמצעות פסיקת הוצאות משפט לטובת הצד שכנגד – דהיינו כשהנזק העיקרי של התיקון נעוץ בהוצאות נוספות שהצד שכנגד יידרש להשקיע בניהול ההליך עקב הימשכותו – תגבר נטייתו של בית המשפט לקבל את בקשת התיקון, תוך הטלת הוצאות התיקון על מבקשו (עניין פיירבלוקס, בפסקה 14).

בעבר נהגה בפסיקה גישה מרחיבה במיוחד ביחס לבקשות לתיקון כתב טענות. ואולם לאחר התקנת תקנות סדר הדין האזרחי החדשות, נקבע כי נדרשת בחינה קפדנית יותר של בקשות תיקון ביחס למצב ששרר בטרם התקנת התקנות, תוך שימת דגש מיוחד על השיקולים של חיסכון במשאבים שיפוטיים והקפדה על יעילות ההליך (עניין יאס מיקי, בפסקה 19). המשמעות היא שפסיקת הוצאות לחובת המבקש תוך כדי קבלת בקשת התיקון אינה בהכרח פתרון הולם בכל מקרה, ובפרט כאשר בית המשפט סבור שקבלת בקשת התיקון כרוכה בהשקעת משאבים מערכתיים ניכרים.

התיקונים המבוקשים בבקשת התיקון

12.בענייננו עתרה המבקשת לתיקון כתב התביעה בשלושה היבטים. ראשית, היא עתרה להכפלה של הסעד המבוקש בתביעה כך שיעמוד על 36,000,000 ש"ח, חלף הסכום המקורי שנתבע כדי לצרכי אגרה, שעמד על 18,000,000 ש"ח. שנית, המבקשת ביקשה להוסיף נתבעות נוספות – את קשת אתנה ואת תזס – שתי חברות בבעלותה של המשיבה 3. זאת, כפי שמפורט לעיל, בטענה שחברות אלה לקחו חלק פעיל באותה מסכת שהביאה להפרת ההסכם, וכי שתיהן מהוות, יחד עם המשיבות 3-2 "כיס עושר אחד".

13.שלישית, ומעבר לשני אלה, כולל כתב התביעה המתוקן שצורף לבקשת התיקון אוסף נרחב של פרטים חדשים וטיעונים שלא הופיעו בכתב התביעה המקורי. כך, למשל, נוסף רקע עובדתי משמעותי על המשיבה 3 ויחסי הצדדים, על כריתת ההסכם והמשא ומתן שקדם לו ועל הפרתו; נערך ניסוח מחדש ונוספו הבהרות ושינויים לחלקים נרחבים מכתב התביעה; נוסף פירוט לגבי ראש נזק נוסף שנטען שנגרם למבקשת; נוספו טענות משפטיות חדשות בדבר פרשנות ההסכם; ועוד.

מדובר אפוא בשורה ארוכה של שינויים רבים ומגוונים, הפרוסים לכל אורכו של כתב התביעה המתוקן. שינויים אלה כוללים פרטים עובדתיים מהותיים שלא הופיעו קודם לכן; הרחבה של טענות משפטיות; הבהרות וניסוחים משופרים. ביחס לכל התיקונים הללו, לא הציגה המבקשת ולו ראשית טענה ביחס לצורך בהם ולסיבה בשלה היא מבקשת את התיקון רק עתה.

למעשה, הרושם הוא כי המבקשת ניסתה "להבריח" תיקונים אלה כדי לשפר את כתב התביעה המתוקן. זאת בלא שניתן לכך טעם בבקשת התיקון, בבקשה לעיון מחדש או בבקשה למתן רשות ערעור. בקשות אלה התמקדו כולן בצירוף הנתבעות הנוספות ושינוי הסעד המבוקש בלבד, תוך כריכה אגבית של השינויים המשמעותיים הללו בכתב התביעה המתוקן עצמו. כדי שניתן יהיה לשקול את בקשת התיקון גם בהקשר זה, היה על המבקשת להבהיר היטב את הצורך בתיקונים אלה, כמו גם את ההצדקה להוסיפם בשלב זה. משהמבקשת לא עשתה כן – ממילא דין הבקשה בנוגע אליהם להידחות.

תיקון הסכום המבוקש בתביעה

14.כאמור, המבקשת עתרה כי בית המשפט יתיר לה להוסיף את האגרה הנדרשת כדי לאפשר לה לעמוד על סכום התביעה במלואו, חלף הסכום המוגבל שהיא הסתפקה בו מטעמי אגרה בכתב התביעה המקורי.

בקשה כזו לתיקון כתב התביעה מאופיינת בכך שלמעט שינוי הסכום שהתובע מבקש שייפסק לזכותו, לא אמורים להיות שינויים ותיקונים נוספים בתביעה עצמה, בה פורטו מלוא הנזקים עוד קודם לכן (אלא שהתובע ויתר על אפשרותו לזכות בחלק מהם כדי להימנע מתשלום אגרה בסכום גבוה).

בית משפט זה נתן לא אחת דעתו לבקשות כאלה לתיקון התביעה. דיון בהן מחייב – כמו כל בקשת תיקון – להתייחס לאינטרסים של הצדדים כמו גם לאינטרסים מערכתיים של בית המשפט. באשר לאינטרס של התובע – הוא מבקש כי מלוא טענותיו ייבחנו; ובעיקר כי יתאפשר לו, אם יתקבלו הטענות, לזכות במלוא הסעד שהוא זכאי לו. זאת בכפוף להשלמת סכום האגרה במלואו. באשר לאינטרס של הנתבע – הנתבע מנהל את הגנתו בין היתר לאור הסכום המקסימלי שהוא חושש שייפסק כנגדו אם טענותיו יידחו. מובן שנתבע הפועל באופן מושכל, יקצה משאבים לניהול תביעה בהתאם לסיכון שנשקף לו מההליך. נתבע כזה לא יקצה אותה כמות משאבים כדי להתמודד עם תביעה שהסכום שנתבע בה הוא נמוך יחסית; וכדי להתמודד עם תביעה שהסכום שנתבע בה הוא משמעותי.

לצד אלה, ניצב האינטרס הציבורי. אינטרס זה מכוון אמנם לכך שהליכים משפטיים יביאו לתוצאות צודקות; אולם גם לכך שהתדיינויות יתנהלו באופן יעיל ומהיר ככל האפשר. זאת, תוך חסכון מרבי במשאבים השיפוטיים המוגבלים ותוך הימנעות מתיקונים ומשינויים מאוחרים שהיה ניתן לצפותם מראש, ובפרט כאלה המחייבים ניהול מחדש של שלבים שהסתיימו בהליך (רע"א 7192/14 דוד צוקר ובניו חברה לבניין ולהשקעות בע"מ נ' צוקר (1.1.2015) (להלן: עניין צוקר)). גם מבחינה מערכתית, עשוי להיות הבדל בין כמות המשאבים שיוקצו לניהול תביעה בין היתר בהתאם לסכום התביעה, וכנגזרת מכך – הסיכונים והסיכויים שהיא חושפת את הצדדים אליהם (ראו: טל חבקין ויגאל נמרודי התביעה הקטנה 18, 24-20 (2017); השקפה זו באה לידי ביטוי אף בפסיקת בית משפט זה, ובין היתר ברע"א 2376/16 קביאטקובסקי נ' לפ, פסקה ז (10.5.2016); רע"א 8126/13 כשדי נ' הנהלת בתי המשפט, פסקה 6 (26.1.2014); רע"א 111/15 אגד אגודה שיתופית לתחבורה בע"מ נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ, פסקה 6 (20.4.2015)).

לאור מה שנאמר לעיל ביחס לתיקון סכום התביעה, ניתן היה לסבור לכאורה כי מדובר בתיקון שאינו גורם נזק משמעותי לנתבע ולאינטרס הציבורי: כאמור, מדובר בתיקון הסכום הנתבע בלבד בלא עריכת כל שינוי אחר של תוכן התביעה. זהו אפוא תיקון פשוט ונקודתי, אשר אינו משליך על יתר חלקי התביעה, ואינו כרוך בשינוי העילות או העובדות שביסודה – שפורטו במלואן כבר בכתב התביעה המקורי. מאחר שבכתב התביעה המקורי צוין שהסכום הנתבע מצומצם לצרכי אגרה, הרי שהתיקון גם איננו מפתיע את הצד שכנגד. יתרה מכך, התאמה בין הסכום הנתבע ובין מלוא הנזק הנטען, תתרום כמעט תמיד לליבון מלא של השאלות שבמחלוקת.

לכאורה ועל פני הדברים, הפגיעה ביעילות המערכתית והנזק לצד שכנגד כתוצאה מתיקון כאמור אינם גדולים, בהשוואה לתיקונים מהותיים בעובדות התביעה או עילתה (רע"א 1927/13 אלקו התקנות ושירותים (1973) בע"מ נ' נוי חשמל ובקרה בע"מ, פסקה 4 (12.4.2013); עניין צוקר, בפסקאות 17-16).

15.אולם, חרף האמור, מתן אפשרות להגדלת סכום התביעה כנגד תשלום יתרת האגרה עלול לגרום לקשיים. הקושי המרכזי שפרקטיקה כזו מעלה, הוא חשש מפני התנהגות אסטרטגית של תובעים, אשר בראשית ההליך מבקשים לצמצם את הסיכון הכרוך בתשלום אגרה גבוהה ומצמצמים "לצורכי אגרה" את הסעד הכספי המבוקש. בהמשך, לאחר שההליך מתקדם, הם חוזרים ומעריכים את סיכויי הזכייה לאור "איתותים" שהם מקבלים מבית המשפט ואולי גם מהערכת החומר שמתגלה להם בהליכים המקדמיים. בשלב זה, ככל שהם סבורים לאור אלה כי סיכויי זכייתם בהליך השתפרו – הם נכונים להרחיב את סכום התביעה ולשאת בסיכון שבתשלום אגרה גבוהה יותר.

התנהלות כזו אינה רצויה. תיקון סכום התביעה רק בשל הערכה מחודשת של התובע את סיכויי הזכייה שלו במהלך ההליך ולאור ההתרחשויות בו, תיצור תמריץ לתובעים לפעול באופן זה, תוך תשלום האגרה לשיעורין בהתאם להערכת הסיכוי המעודכנת של התביעה בכל שלב ושלב. התנהלות כזו תביא לחוסר ודאות ביחס לסכום התביעה במהלך ניהולה, כאשר הקצאת המשאבים – הן של הנתבע והן של מערכת המשפט לניהול התביעה – עשויה כאמור להשתנות בהתאם לסכום התביעה.

ואכן, בית המשפט לא התיר תיקון של כתב תביעה בשלבים מאוחרים, שנבע כתוצאה ממידע נוסף שקיבל התובע במהלך ניהול ההליך ביחס לסיכויי הזכייה שלו. כך, למשל, ברע"א 3385/08 מרקט-פלייס מערכות בע"מ נ' טלטל ערוצי תקשוב בע"מ (25.9.2008) (להלן: עניין מרקט-פלייס) נקבע כי יש לדחות בקשת לתיקון של סכום התביעה שצומצם בכתב התביעה לצרכי אגרה, כאשר התיקון התבקש לאחר שניתן פסק דין חלקי שקיבל את עמדת התובעת בשאלת האחריות הנזיקית, ובטרם ההכרעה בשאלת הנזק. השופט א' רובינשטיין קבע שם כי "הציון 'לצרכי אגרה' אינו מקנה כשלעצמו זכות לתיקון עתידי, ומי שבחר ללכת בדרך זו הכריע ובחר" (שם, בפסקה כ"ד).

מכלול האמור לעיל מביא למסקנה לפיה בבקשת תיקון של סכום תביעה שלכתחילה הועמד על הצד הנמוך משיקולי אגרה, יינתן דגש מיוחד לשני שיקולים הכרוכים זה בזה – השלב בהליך שבו הוגשה הבקשה ולטעמים הנטענים להצדקתה. שני השיקולים האלה נועדו כאמור בעיקר כדי להתחקות אחר כוונתו של התובע-המבקש, ובעיקר כדי לבחון האם הוא מתנהל באופן אסטרטגי וחסר תום לב.

ראשית, בהתייחס לשלב בהליך בו מוגשת הבקשה – ככל שהיא מוגשת בשלבים מתקדמים יותר של ההליך ולאחר שהתקיימו דיונים בהם בית המשפט הביע עמדה ראשונית ולכאורית לגביו – תגבר הנטייה שלא לקבל את הבקשה. זאת מתוך הנחה שהגשת בקשת תיקון בשלב כזה פוגעת באופן משמעותי יותר באינטרס ההסתמכות של הנתבע, ואף עשויה להצביע על התנהגות אסטרטגית בלתי רצויה של התובע.

שנית, באשר לקיומה של הצדקה ממשית ביסוד בקשת התיקון – על בית המשפט לבחון איך הצדיק התובע את החלטתו לתקן את התביעה ולשלם סכום נוסף של אגרה שהוא לא היה מוכן מלכתחילה לשלמו. התובע עשוי להצדיק את התנהלותו בטענה על אודות שינוי במצבו הכלכלי המאפשר לו בשלב הנוכחי לשלם את האגרה במלואה. אם בית המשפט משתכנע כי זהו הנימוק לתיקון המבוקש – הדבר עשוי לגרוע מהחשש מפני התנהלות אסטרטגית; ולהיפך.

אולם בהעדר טעם מבורר לשינוי הגישה של התובע, מתגבר החשש שמא התובע משתמש בבקשת התיקון באופן אסטרטגי שאינו תם-לב. זאת בין היתר בהינתן השלב בהליך בו מוגשת הבקשה, כאשר בית המשפט רשאי לבחון האם השתלשלות העניינים בהליך שיפרה את עמדתו של התובע בהשוואה לשלב שבו הוגש כתב התביעה. כאשר אלה הם פני הדברים – ניתן בדרך כלל להניח שתיקון כתב התביעה בשלב זה מבוסס על טעמים פסולים. מטעמים אלה נקבע בעניין מרקט-פלייס כי לאחר שניתן פסק דין חלקי שהכריע בשאלת האחריות ושיפר את עמדתה של התובעת באופן מובהק, לא ניתן לאפשר לתקן את הסכום שצומצם בכתב התביעה לצרכי אגרה.

מן הכלל אל הפרט

16.ניישם אפוא את האמור לעיל על עובדות המקרה דנן. ראשית, באשר לשלב בו מצוי ההליך – מדובר בהליך המתנהל כבר במשך כשנתיים. עד כה התקיימו בו שתי ישיבות קדם משפט, התנהלו בין הצדדים הליכים מקדמיים ממושכים והתנהל הליך גישור שמיצה את עצמו ללא הסכמות. שלב ההוכחות טרם החל, ולדברי בית המשפט המחוזי "ההליך מצוי פסע מהגשת תצהירים". עוד יש להדגיש כי בהליך התקיימה ישיבת קדם משפט מהותית אחת, בה הפנה בית המשפט לצדדים שאלות מהותיות לגופו של עניין, ואף ערך בירורים עובדתיים ומשפטיים באשר לנושא המחלוקת. בנסיבות אלה, אין לשלול את האפשרות שעמדותיו הלכאוריות של בית המשפט בישיבה זו והנושאים שהועלו על ידיו לדיון, השפיעו על האופן שבו מעריכה המבקשת את סיכויי תביעתה, וכי כעת היא סבורה שסיכוייה לזכות בהליך השתפרו.

כאמור, אין די בכך, ויש לבחון גם את הטעם שנטען על ידי התובע המבקש לכך שהוא מעוניין לתבוע סכום גבוה יותר רק בשלב הנוכחי אף שסכום התביעה המלא היה ידוע לו כבר כשהגיש את התביעה המקורית. במקרה דנן, המבקשת לא הציגה בבקשת התיקון או בבקשת רשות הערעור הסבר משכנע לתיקון בדיעבד של סכום התביעה. הטענה הכללית כי "התחדדה מובהקות הנושא" אינה מבססת הצדקה ראויה לתיקון כאמור. יתרה מכך, טענה זו מעידה כי הבקשה לשינוי סכום התביעה והנכונות של המבקשת לשלם את יתרת האגרה בשלב זה, נובעות למעשה מכך שהמבקשת מעריכה כי סיכויי תביעתה השתפרו. כפי שפורט לעיל, אין לאפשר לתובע להרחיב את סכום תביעתו בדיעבד רק בשל כך שהערכתו ביחס לסיכויי התביעה השתנתה עם התקדמות ההליך. מלבד הטענה בדבר "מובהקות התביעה" וביטחונה בסיכוי שהתביעה תתקבל, המבקשת לא הצביעה על נסיבות אחרות המצדיקות את התיקון. אשר על כן, אינני סבורה כי המבקשת הרימה את הנטל הנדרש לצורך התערבות בהחלטת בית המשפט המחוזי בעניין תיקון הסעד.

צירוף הנתבעות הנוספות

17.אני סבורה כי אין הצדקה להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי גם באשר לצירוף הנתבעות הנוספות. הוספת הנתבעות הנוספות להליך בשלב זה תסיג אותו, ותאלץ את הצדדים ואת בית המשפט לשוב על עקבותיהם לתחילת ההליך לאחר שנתיים בהן הוא מתנהל. זאת מאחר שהנתבעות הנוספות יהיו זכאיות כמובן להגיש כתב הגנה מטעמן; וכך אף המשיבות – שהיו נתבעות מלכתחילה. הנתבעות הנוספות עשויות לבקש לנהל הליכים מקדמיים – ואף הליך כזה עשוי לארוך זמן ולהיות כרוך במחלוקות. מסמכים נוספים או מידע נוסף שיתגלה במהלך ההליכים המקדמיים עשויים אף הם לשנות את מצב הדברים בהליך, ולהשליך על התנהלותו.

אמנם ההתדיינות מצויה בשלב מוקדם יחסית על פני ציר הזמן של ההליך (שטרם הוגשו בו תצהירי עדות ראשית); ואולם הצדדים השקיעו מידה לא מבוטלת של משאבים בניהול ההליך עד כה. בנסיבות אלה, היה על המבקשת להצביע על נחיצות של ממש בצירופן של הנתבעות, כך שאי-צירופן יותיר "חזית פתוחה" שתפגע באפשרות האפקטיבית לברר את המחלוקת כדבעי. אינני סבורה כי עלה בידה לעשות כן. לא די בכך שהמבקשת הצביעה על קשר כלשהו של הנתבעות הנוספות למסכת העובדתית או לצדדים, אלא שעליה להבהיר מדוע העדרן מההליך עשוי לפגוע בניהול היעיל והשלם שלו.

בית המשפט המחוזי, המכיר את ההליך, קבע כי אין הכרח בצירוף הנתבעות כדי להכריע בשאלות שבמחלוקת כהלכה. הטענות בבקשת רשות הערעור ואף האמור בכתב התביעה המתוקן, אינם מצדיקים התערבות במסקנה זו. זאת בעיקר כי מדובר בהחלטה המצויה בליבת שיקול דעתה של הערכאה הדיונית, ומבלי לנקוט כל עמדה לגופו של עניין ובאשר למעורבותן הנטענת של הנתבעות הנוספות במחלוקת בין הצדדים.

זאת ועוד. כפי שציין בית משפט קמא, ההחלטה ביחס לנתבעות הנוספות אינה מונעת לחלוטין את אפשרות בירור הטענות שיש למבקשת כנגדן, שכן אין מניעה שהיא תגיש נגדן תביעה נפרדת. תביעה כזו עשויה להתברר גם בלא לעכב את ההליך דנן. אכן, גם אפשרות זו עשויה להיות כרוכה במשאבים שיפוטיים, אולם הפגיעה במשיבות-הנתבעות תהיה פחותה. בהינתן קיומה של אפשרות חלופית, ממילא קשה לטעון כי דחיית בקשת התיקון שוללת מהמבקשת את יומה בבית המשפט וגורמת לה לעיוות דין המצדיק את התערבות ערכאת הערעור.

אכן, המבקשת טענה שאם תוגש תביעה נפרדת, ממילא יהיה טעם לאחד את הדיון בשתי התביעות. אולם, ראשית, הגשת תביעה נפרדת על ידי המבקשת אינה ודאית. כדי להגיש תביעה כזו, יהיה על המבקשת לשלם אגרה מתאימה, ואין זה ודאי כי היא אכן תמצא לנכון לעשות כן. יתרה מכך, גם אם תוגש תביעה כזו – אין משמעות הדבר בהכרח כי היא תאוחד עם התביעה דנן. שאלת איחוד אפשרי של התביעות כרוכה בין היתר בשאלה לאיזה שלב הגיעה כל אחת מהן. במקרה דנן, על פני הדברים – התביעה דנן מתנהלת מזה שנתיים בעוד שהתביעה האחרת טרם הוגשה. על כל פנים, אין זה המקום לבחון כבר עתה את השאלה האם יהיה מקום לאחד שתי תביעות שאחת מהן עודנה תיאורטית, וכשיגיע הזמן לעשות כן – יישקלו בהקשר זה כל השיקולים הרלוונטיים כפי שיהיו באותה עת.

18.סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית.

המבקשת תישא בהוצאות המשיבות בסך כולל של 3,000 ש"ח.