רע"א 1629/12 לוי נועם נ. יואב שרון עו"ד

1.

בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כבוד השופטת א' נחליאלי-חיאט) החליט ביום 29.11.11 לבטל את הליכי פשיטת הרגל שהתנהלו נגד המבקש-החייב. ביום 6.1.12 דחה בית המשפט (כבוד השופטת א' נחליאלי-חיאט) את בקשתו של המבקש לעיין מחדש בהחלטה מיום 29.11.11. המבקש הגיש ביום 31.1.12 בקשה לבית המשפט ובה עתר למתן החלטה בבקשתו לעיון מחדש. אין זה ברור מדוע הוגשה בקשה זו, שכן כאמור עוד ביום 6.1.12 הוחלט לדחות את הבקשה לעיון מחדש. מכל מקום, ביום 1.2.12 ניתנה החלטה (על ידי כבוד השופטת א' נחליאלי-חיאט) בה נכתב כי "ניתנה כבר החלטה ביום 6.1.12". ביום 23.2.12 הגיש המבקש בקשת רשות ערעור לבית משפט זה שנלוותה לה בקשה לעיכוב ביצוע של חלוקת הכספים שבתיק פשיטת הרגל ושל הליכי הוצאה לפועל.

2.

על פי האמור בפתיח של בקשת רשות הערעור מוסבת הבקשה על החלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 1.2.12. ברור, שאין כל משמעות לבקשת רשות ערעור המופנית נגד החלטה של בית משפט בה נאמר כי כבר ניתנה החלטה. מוכן אני להניח שלמעשה מעוניין המבקש להשיג על החלטותיו של בית משפט קמא מן הימים 29.11.11 ו-6.1.12, אף שהדבר לא נאמר בבקשת רשות הערעור. יוער, כי החלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 29.11.11, שהיא ההחלטה המהותית העיקרית, כלל לא צורפה לבקשת רשות הערעור.

מכל מקום, בנוסף לפגמים שכבר צוינו לוקה בקשת רשות באלה:

א.חלפו כמעט שלושה חודשים מאז ההחלטה שביטלה את הליכי פשיטת הרגל (ביום 29.11.11) ועד ליום הגשתה של הבקשה דנא (שהוגשה כאמור ביום 23.2.12).

ב.בעל דין אינו יכול להאריך באופן מלאכותי מועד להגשת ערעור או בקשת רשות ערעור על דרך הגשתה של בקשה לעיון חוזר.

ג.דרך התקיפה של ההחלטה מיום 29.11.11 הינה זו של ערעור בזכות ולא בקשת רשות ערעור.

גם לגופם של דברים לא מצאתי בבקשה הסבר מספק מדוע שגה בית המשפט המחוזי משהחליט לבטל את הליכי פשיטת הרגל. מסתבר, כי למבקש ניתנו הזדמנויות חוזרות ונישנות לתקן מחדלים של אי הגשת דוחות ואי פירעון של החיוב החודשי שהושת עליו. ברם, הוא לא הסיר את המחדלים.

3.

בקשת רשות הערעור נדחית איפוא בלא שהמשיבים נדרשו להשיב. ממילא נדחית אף הבקשה לעיכוב ביצוע.