רע"א 281-24 רע"א 281-24

לפניי בקשה למתן רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופטת ט' לוי-מיכאלי) בת"א 71391-09-16 מיום 09.11.2023; בגדרה, נדחתה בקשת המבקשות לקצוב את שכרו של המומחה שמונה מטעם בית המשפט.

רקע

1.עניינו של ההליך נושא הבקשה שלפניי, בסכסוך שהתגלע בין המבקשות, חברת בילדקו הנדסה בע"מ (בהסדר נושים) וחברת סלים לחאם יזמות ובניה בע"מ – שהן קבלניות המשנה בפרויקט "איירפורט סיטי" (להלן, על-פי הקשרו: המבקשות ו-הפרויקט); לבין המשיבה, חברת שיכון ובינוי - סולל בונה - תשתיות בע"מ – שהיא הקבלן הראשי בפרויקט (להלן: המשיבה). בקשר עם כך הוגשה מטעם המבקשות תביעה בסך של 10 מיליון ש"ח, ומטעם המשיבה תביעה שכנגד בסך של 23 מיליון ש"ח.

2.כפי שעולה מהחלטות בית משפט קמא אשר צורפו לבקשה שלפניי, המדובר בהליך שנפתח עוד בשנת 2016, ושבירורו מתארך, בין היתר, בעטיה של התנהלותם הדיונית של הצדדים שמאופיינת במחלוקות רבות – בין כאלו שבמוקד ההליך ובין בעניינים דיונים שוליים – באופן בו "כל תג ואות מעוררים ויכוח ואמוציות" (פסקה 15 להחלטת בית משפט קמא מיום 14.09.2023). בתוך כך, גם סוגית מינוי המומחה מטעם בית משפט הצריכה לאחריה שורת החלטות בנוגע לצורך במינויו; זהותו של המומחה; שאלת הותרת המינוי על כנו; וכן סוגית שכר טרחת המומחה והצורך בהגבלתו – הניצבת במוקד ההחלטה דנן.

3.במסגרת ההליך שמתנהל לפני בית משפט קמא, הוגשו מטעם הצדדים חווֹת דעת מומחים, המומחה מטעם המבקשות נחקר לפני בית המשפט, כמו גם אחד מן המומחים מטעם המשיבה (להלן: מר כהן). בתום חקירת מר כהן, ולאחר שתמו גם חקירותיהם של יתר העדים בתיק (למעט, כאמור, מומחה נוסף מטעם המשיבה שלגביו נקבע כי ממילא חוות דעתו עניינה אך במשמעות הכספית של התארכות משך הפרויקט) – מצא בית משפט קמא כי נוכח הפערים הקוטביים בין התזה המקצועית שהוצגה על-ידי כל מומחה ביחס לסוגית 'התארכות משך הפרויקט' – יש מקום למנות מומחה מטעם בית משפט, בעניין זה בלבד.

4.בהחלטה מיום 01.03.2023, מונה ד"ר צבי ציקליק כמומחה מטעם בית המשפט, לצורך בחינת סוגית לוחות הזמנים בפרויקט; משך ביצוע הפרויקט והגורמים לכך (להלן: המומחה או המומחה מטעם בית משפט). כן נתבקש המומחה להעביר לבית המשפט הצעת מחיר לעריכת חוות הדעת, שלאחר אישור שכר הטרחה שיפורט בה, יחל במלאכת הכנתה (להלן: החלטת המינוי).

5.בהחלטה נוספת מיום 13.04.2023 אושרה הצעת שכר הטרחה מטעם המומחה, תוך שנתבקשה השלמה מטעמו בקשר עם הערכת היקף השעות הנדרש – והערכה כאמור הוגשה בהמשך. בתוך כך דווח, כי עד כה הושקעו על-ידי המומחה כבר 130 שעות בעיון בחלק מהחומר הרב שהועבר על-ידי הצדדים; וכן הוספה הערכה לפיה תידרשנה לו עוד כ-100 שעות עבודה לצורך השלמת העיון בחומר ועוד כ-150 שעות עבודה להשלמת תהליך כתיבת חוות הדעת. כך, שסך השעות המוערך לצורך הכנת חוות הדעת, יעמוד על כ-380 שעות, לפי תעריף שעתי של 800 ש"ח בתוספת מע"מ (להלן: הערכת המומחה).

6.המבקשות הגישו לבית משפט קמא עמדתן בנוגע להערכת המומחה, ובתוך כך ביקשו מבית המשפט לקצוב את שכרו של המומחה לפי היקף של 80 שעות עבודה. המשיבה מצידה, הותירה את ההחלטה בבקשה דנן לשיקול דעת בית משפט קמא. בהחלטתו, דחה בית משפט קמא את הבקשה וקבע כדלהלן:

"סבורני כי מספר השעות המשוער בו נקב המומחה משקף נאמנה את היקפו של התיק (שכפי שצוין בעבר חרג מכל פרופורציה). בנסיבות אלו והגם אם המומחה מונה "רק" לסוגיית לוחות הזמנים – היקף עבודתו המוערך תואם את היקפו של התיק בהינתן המנדט שניתן לו. איני מוצאת לנכון להגביל מספר השעות המוערך וזאת כדי להבטיח שחוות הדעת תהיה מקצועית ומקיפה כמצופה".

7.המבקשות מיאנו להשלים עם החלטת בית משפט קמא, ומכאן בקשת רשות הערעור שלפניי.

עיקרי הבקשה דנן

8.לטענת המבקשות, שכר הטרחה והיקף השעות שאושר למומחה הוא בלתי סביר ובלתי ראוי – ואינו הולם את היקף העבודה הדרוש לצורך הכרעה בסוגית הזמנים בעניינה נתבקשה חוות הדעת. בתוך כך הודגש, בהתייחס להערת בית משפט ביחס ל'חריגת התיק מכל פרופורציות', כי קביעה זו אינה נכונה כלל בכל הנוגע למבקשות עצמן. שכן הן, דאגו להגיש חוות דעת עניינית בהיקף סביר, כפי שאף ציין בית משפט קמא בעצמו בהחלטתו מיום 26.12.2021.

9.לגופם של דברים, סבורות המבקשות כי מדובר בהחלטה שגויה. ראשית, היא אינה מפורטת ואינה מנומקת, ומלבד הקביעה לפיה התיק "חרג מכל פרופורציה", כמו גם הרצון להבטיח כי חוות הדעת תהיה מקצועית ומקיפה כמצופה – אין בה כל דיון ביחס להיקף השעות המוערך ולסבירותו. זאת, בהתחשב בכך שהמשיבה הכבידה על המומחה בכך שהגישה לידיו היקף חומרים נרחב למדי, אשר חלק גדול ממנו אינו קשור למנדט שניתן לו.

10.עוד נטען, כי היקף השעות בו נקב המומחה חורג באופן קיצוני ממתחם הסבירות. זאת, הן בהתייחס לתעריף השעתי הממוקם על הרף הגבוה; וביתר שאת בהתייחס להיקף השעות שאושר – ששילובם גם יחד יוביל לכך ששכר הטרחה שישולם, בסופם של דברים, הוא 'בסכומים אסטרונומיים'. משכך, נטען, יש מקום להתערב בהיקף השעות ואף לקצוב את שכר הטרחה ולהעמידו על סכום ראוי, עוד בטרם יתחיל המומחה במלאכתו. בתוך כך הוסף, גם, כי המומחה אף חרג מההנחיות שניתנו לו על-ידי בית משפט קמא, ועוד בטרם אושר שכר טרחתו – דיווח כי הושקעו על ידו 130 שעות בהיקף של 104,000 ש"ח, וזאת אך בעבור לימוד החומרים בתיק והכנת טיוטה.

11.לבסוף נטען, כי היה על בית משפט קמא להתחשב במסגרת החלטתו גם באינטרסים של הצדדים אשר השקיעו סכומים גדולים בניהול התיק, לרבות שכר טרחת מומחים, שכבר שולמו על ידם. הטלת חיוב נוסף של מעל 300,000 ש"ח מהווה הכבדה גדולה ששומה היה על בית משפט קמא לבחון לעומק את נחיצותה, והוא לא עשה כן.

12.אשר לצורך במתן הכרעה מידית בבקשה, במסגרת של בקשת רשות הערעור דנן נטען, כי ככל שהמומחה ישלים את עבודתו וישולם לו שכר הטרחה אותו הוא דורש, לא ניתן יהיה במסגרת ערעור על פסק הדין להפחיתו בדיעבד. במובן זה נטען, כי יש בהחלטה כדי להשפיע דרמטית על זכויות הצדדים, ועל כן נדרשת הכרעה כבר עתה.

13.על יסוד כאלה אלה – התבקש, כאמור, ביטולה של ההחלטה דנן.

דיון והכרעה

14.לאחר שעיינתי בבקשה, על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, וזאת אף מבלי להיזקק לתשובה.

15.סעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט, התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט) קובע כי רשות לערער על 'החלטה אחרת' של בית המשפט המחוזי בעניין אזרחי "תינתן אם שוכנע בית המשפט כי אם הערעור על ההחלטה יידון במסגרת הערעור על פסק הדין ולא באופן מיידי, יהיה בכך כדי להשפיע באופן ממשי על זכויות הצדדים או שעלול להיגרם לצד להליך נזק של ממש, או שעלול להתנהל הליך מיותר או בדרך שגויה" (ראו גם: סעיף 52(ב) לחוק בתי המשפט, הקובע הוראה דומה לעניין מתן רשות ערעור על 'החלטה אחרת' של בית משפט השלום).

16.כפועל יוצא מכך, השגה על 'החלטה אחרת' שנתנה הערכאה הדיונית תתאפשר רק במקרים החריגים בהם המתנה לתום ההליך תסב נזק בלתי הפיך לצדדים או לניהול הליך מיותר או שגוי (ראו למשל: רע"א 6191/23 מויאל נ' מי גולן – אגודת מים שיתופית חקלאית למשקי רמת הגולן, פסקה 11 (24.08.2023); יששכר רוזן-צבי הרפורמה בסדר הדין האזרחי: מורה נבוכים 590-588 (מהדורה שנייה 2023) (להלן: רוזן-צבי); חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 200 (מהדורה שלישית 2012)). דרך המלך, אם כן, היא העלאת הטענות נגד 'החלטה אחרת' במסגרת הערעור על פסק הדין כולו (ראו: תקנה 150 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות החדשות); רע"א 7655/23 הטכניון – מכון טכנולוגי לישראל נ' קרן היסוד המגבית המאוחדת לישראל, פסקה 15 (15.11.2023)).

17.בהקשר לענייננו אנו, נפסק לא אחת כי "אין זו דרכו של בית משפט זה להתערב בהחלטות הערכאה הדיונית בכל הנוגע לאופן ניהול ההליך, ובכלל זה בכל הנוגע להחלטות הנוגעות למינוי מומחים" (רע"א 3691/23 לבייב נ' ציון, עמוד 2 (21.05.2023) (ההדגשה הוספה – ח' כ')). בתוך כך, גם החלטה האם ובאיזה שלב של ההליך למנות מומחה מטעם בית המשפט, בין אם הדבר הוסכם בין הצדדים ובין אם לאו, מצויה בלב הפררוגטיבה הדיונית של הערכאה המבררת, כך שהתערבותה של ערכאת הערעור בה, תהא רק במקרים יוצאי דופן (רע"א 9070/20 נכסי מלכת שבא אילת נ' לוי, פסקה 8 (07.01.2021); רע"א 2425/22 מדינת ישראל נ' פלונית, פסקה 8 (28.04.2022)). לא מצאתי כי הבקשה שלפניי נופלת לגדר אותם מקרים חריגים המצדיקים התערבות. אבאר.

18.תקנה 88(א) לתקנות החדשות קובעת כי "בית המשפט רשאי בכל עת למנות מטעמו מומחה, כמה מומחים או צוות של מומחים למתן חוות דעת בעניין שבמומחיותו, ולתת מזמן לזמן הוראות והנחיות בנוגע למילוי התפקיד". תקנה זו איגדה עניינים שהוסדרו בתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: התקנות הישנות) בשלוש תקנות שונות – תקנה 130 לתקנות הישנות שהסמיכה את בית המשפט למנות מומחה מטעמו; תקנה 133 לתקנות הישנות שקבעה כי המומחה רשאי לבקש בכל עת הוראות לעניין מילוי תפקידו; ותקנה 135 לתקנות הישנות שקבעה הוראות לגבי מומחה רפואי.

הפסיקה שפירשה את תקנה 130 לתקנות הישנות קבעה, בין היתר, כי הסמכות למנות מומחה מטעם בית המשפט שרירה וקיימת 'בכל עת', אם בית המשפט סבור שהדבר נדרש על מנת להכריע במחלוקת (רוזן-צבי, בעמ' 451). זאת, בין אם הוגשו חוות דעת מומחים מטעם הצדדים עצמם, ובין אם לאו (ע"א 3056/99 שטרן נ' המרכז הרפואי על שם חיים שיבא (04.02.2002); רע"א 1966/21 פלאפון תקשורת בע"מ נ' עדי קרני, פסקה 7 (04.05.2021); רע"א 251/22 חברת נמל אשדוד נ' מפעלי ים המלח, פסקה 7 (23.01.2022)).

19.זאת ועוד, השינויים המעטים שכן הוחלו בתקנה 88(א) לתקנות החדשות, ביחס להסדר שהיה קבוע בתקנות הישנות מלמדים, לטעמי, על ביצור, ואף חיזוק, שיקול הדעת של הערכאה הדיונית בכל הנוגע למינוי מומחה מטעם בית משפט. כך, עוגנה בתקנות החדשות האפשרות למינוי 'צוות של מומחים', תוך מטרה לעודד את השימוש של בית המשפט בחלופה זו במקרים המתאימים (רוזן-צבי, בעמ' 451); וכן הושמטה מן התקנות החדשות החובה שהוטלה על בית המשפט קודם לכן, לתת לבעלי הדין הזדמנות נאותה להשמיע טענותיהם, עובר לקבלת ההחלטה בדבר מינוי מומחה (תקנה 130(א) לתקנות הישנות).

20.בעניינו אנו, כאמור, לא מצאתי כי נפל פגם בהחלטת בית משפט קמא, ולא מצאתי כי החלטתו חורגת ממתחם שיקול הדעת הנתון לו. ודוק, כבר בשלב מוקדם יותר של ההליך ציין בית המשפט בפני הצדדים כי נוכח הפערים הקיימים בין חוות הדעת שהוגשו מטעמם, קיימת אפשרות שימונה מומחה מטעמו, והצדדים אף הוזמנו לטעון בעניין זה. בעקבות כך, ניתנה החלטת בית משפט קמא ביום 19.05.2022 ולפיה "לאחר ששמעתי את עמדות הצדדים, אני בוחרת שלא לעכב את התיק עיכוב נוסף ולא להכביר עלויות על התיק ולהימנע בעת הזו ממינוי מומחה, תוך שאשוב ואשקול את העניין ככל שיתעורר צורך". אכן, אותה עת, סבר בית משפט קמא כי ניתן יהיה לייתר מינויו של מומחה באמצעות חקירת מומחי הצדדים, כך שבחקירותיהם יצומצמו הפערים בין חוות הדעת או שאחת מחוות הדעת תתהפך על פיה. אולם, בהמשך התחוור לבית משפט קמא – כי לא כך היא.

21.כפי שעולה מהחלטת בית משפט קמא מיום 21.02.2023, הפערים הקוטביים בין חוות הדעת כמו גם במתודות הבדיקה – נותרו בעינם. משעה שכך הדבר, זימן בית משפט קמא את הצדדים לטעון גם לעניין זה, ולאחר שהובאו בחשבון טענותיהם והשגותיהם בנדון – סבר בית המשפט כי יש צורך במינוי מומחה על אתר, ואין כל הצדקה או היגיון להמתין לשלב הסיכומים בתיק. זאת, בעוד טענות הצדדים כולם שמורות להם, והם ישובו אליהן במסגרת סיכומיהם, ככל שיחפצו לעשות כן.

22.יוצא אפוא, כי החלטת בית משפט קמא נושא הערעור אינה ניתנה בחלל ריק – אלא, שהיא חלק משורת החלטות, מנומקות ומפורטות, שניתנו על-ידי בית משפט קמא קודם לכן, באותו העניין. כך, ההחלטה בדבר הימנעות ממינוי מומחה, אותה עת, ניתנה ביום 19.05.2022; ההחלטה בדבר הצורך במינוי מומחה ניתנה על-ידי בית משפט קמא ביום 21.02.2023; החלטת מינוי המומחה ניתנה ביום 01.03.2023; והחלטה נוספת מיום 14.09.2023 דנה באופן מפורט ומנומק בשאלת הותרת המינוי על כנו (ללא צורך במינוי מומחה נוסף), כמו גם בתיחום ודיוק הסוגיות שבמחלוקת לצורך הכנת חוות הדעת הדרושה.

23.יתרה מכך, בית משפט קמא אף שמע את טענות והסתייגויות הצדדים, ונתן דעתו עליהן, טרם קבלת החלטת המינוי. לעניין זה אציין, כי לטעמי, אף אם הדבר כאמור אינו נדרש מפורשות על-פי התקנות החדשות, ראוי ונכון שעשה כן. שכן, שמיעת טענות הצדדים, עשויה להביא לפני בית המשפט עובדות שהוא אינו מודע להן, ובתוך כך להאיר על שיקולים שבית המשפט לא היה ער להם, לרבות מחירים דיוניים או אחרים בהם עשוי מי מהצדדים לשאת בעקבות מתן החלטה כאמור (וראו גם: רוזן-צבי, בעמ' 452). בעניינו, כאמור, טענות המבקשות לא נפלו על אוזניים ערלות, אלא שהיה בהן כדי להשפיע על מועד מינוי המומחה; כמו גם על שאלת הצורך במינוי מומחה נוסף, כפי שהתבקש על-ידי המומחה עצמו.

24.לגופם של דברים, שכר הטרחה שנקבע התבסס על היקף העבודה כפי ששיקף המומחה לבית המשפט; מדובר בסכום אשר על פני הדברים עומד בהלימה להיקף הכספי של הסכסוך; ובמומחה שמונה לצורך הכרעה בהליך העיקרי – לאחר שהוגדרו מפורשות השאלות שבמחלוקת ושיש לבחון במסגרת חוות הדעת. זאת ועוד, בית משפט קמא עמד על הצורך בהערכת היקף השעות הצפוי להמשך – ורק לאחר שזו הובאה לפניו, אושר שכר הטרחה המבוקש.

25.זאת ועוד. ממילא, חובתו של בית משפט לפקח על עבודת המומחה, לרבות היקפה וטיבה, שרירה וקיימת – גם לאחר שהתקבלה ההחלטה בדבר מינויו. לעניין זה קובעת סיפת תקנה 88(א) לתקנות החדשות, כי בית המשפט מוסמך "לתת מזמן לזמן הוראות והנחיות בנוגע למילוי התפקיד" של המומחה או מי מטעמו – וכך מצופה שיעשה, גם בעניינו, הלאה מכאן.

26.בשולי הדברים מצאתי לציין, כי לטעמי, יש ממש בטענת המבקשות לפיה ראוי היה שהמומחה יחל בעבודתו אך לאחר אישור שכר טרחתו, ולא קודם לכן, כפי שנעשה. אומנם, היקף שכר הטרחה שישולם למומחה נתון בסופו של דבר לביקורת בית המשפט; אך הגבלת שכר בדיעבד אל למטה מכפי שדרש המומחה, איננה מהלך שצפוי שבית משפט ינקוט בו, וראוי להימנע ממנו כמה שניתן. יחד עם זאת, סמכות הפיקוח, כאמור, שרירה וקיימת הן במהלך עבודתו של המומחה, הן בדיעבד. ומכל מקום, לא מן הנמנע כי בית משפט זה, יתערב בהיקף השכר שנקבע, ככל שיתברר כי זה גבוה בנסיבות העניין (ראו למשל: רע"א 6049/09 חברת דואר ישראל בע"מ נ' חמוד, פסקאות 5-4 (29.08.2010) (להלן: עניין חברת דואר ישראל)).

27.בכל הנוגע לטענת המבקשות על אודות 'ההכבדה' אותה ייצרה המשיבה, בין היתר, בהתייחס להיקף החומרים שהוגשו על-ידה למומחה – הרי שממילא, סמכות בית המשפט שדן בהליך ומינה את המומחה, היא גם לקבוע מי יישא בהוצאות על מינויו. כך, ככל שיתברר בדיעבד כי יש ממש בטענת המבקשות וכי המשיבה אכן הובילה להגדלת היקף עבודת המומחה, שלא לצורך – הדבר יכול, ואף ראוי, שיבוא לידי ביטוי באופן חלוקת ההוצאות בין הצדדים. זאת, אף אם נקבע כי נכון לשלב זה יישאו הצדדים שווה-בשווה בהוצאות שכר טרחת המומחה. שכן, כידוע, תשלום שכר המומחה מהווה חלק מ"הוצאות המשפט", לגביהן פוסק בית המשפט בסופו של הליך (תקנה 92(א) לתקנות החדשות; רוזן-צבי, בעמוד 458; עניין חברת דואר ישראל, בפסקה 5).

28.סוף דבר – הבקשה למתן רשות הערעור נדחית אפוא; משלא התבקשה תשובה, איני עושה צו להוצאות.