רע"א 5037-23 רע"א 5037-23

בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת א' לושי-עבודי) מיום 15.6.2023 בעש"א 66408-06-16, בגדרה הורה על מינוי מומחה מטעם בית המשפט בתחום החשבונאות.

תמצית הרקע לבקשה

1.במוקד הבקשה עומדת תביעת חוב בסך 3,743,635 ₪ שהגיש המשיב 1 (להלן: המשיב) במסגרת תיק פשיטת רגל המתנהל בעניינו של המבקש. מקורו של החוב הנטען הוא בפסק דין חלקי שניתן ביום 16.5.1990 בתביעה שהגישו מר מאיר מועלם ז"ל, אביו של המשיב, וחברה בשליטתו (להלן: מאיר מועלם), בו נפסק כי על המבקש לשלם למאיר מועלם סכום של 928,636 ₪, בתוספת הצמדה וריבית מיום 30.5.1988 ובצירוף הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין (להלן: פסק הדין החלקי). לאחר כשבע שנים בהן המשיכה התביעה להתנהל, הגיעו המבקש ומאיר מועלם להסכם פשרה, בגדרו הוסכם, בין היתר, כי מיתרת החוב יקוזזו תשלומים ששילם המבקש על חשבון החוב עד למועד חתימת הסכם הפשרה. עוד הוסכם כי ככל שתתגלע מחלוקת באשר לגובה יתרת החוב, זו תוכרע על-ידי משרד "שגיא", תוך תקופה שלא תעלה על ארבעה חודשים מיום חתימת הסכם הפשרה. להסכם הפשרה ניתן ביום 27.11.1997 תוקף של פסק דין (ת"א (מחוזי ת"א) 1458/89 מועלם נ' אמקא בע"מ (27.11.1997) (להלן: הסכם הפשרה)). ביום 8.1.2004, כשש שנים מאוחר יותר, הגיש מאיר מועלם ללשכת ההוצאה לפועל בתל אביב בקשה לביצוע פסק הדין, לה השיב המבקש בטענת "פרעתי" שנתקבלה חלקית. בבקשת הביצוע ציין מאיר מועלם כי המבקש שילם על חשבון חובו סך של 4,490,650 ₪. לימים, נפטר מאיר מועלם, ובנו, המשיב, המשיך לפעול לגביית החוב הנטען.

2.בחודש מאי 2008 נפתח תיק פש"ר בעניינו של המבקש (פש"ר (מחוזי ת"א) 1712/08 תעשיות רדימיקס ישראל בע"מ נ' מזרחי; להלן: הליך הפש"ר), בגדרו מונתה המשיבה 3, עו"ד שושנה לונדנר, כנאמנת על נכסיו (להלן: הנאמנת). במסגרת ההליך, הכריעה הנאמנת בתביעות החוב שהוגשו נגד המבקש, ובכלל זה בתביעת החוב שהוגשה על-ידי המשיב. בהכרעתה עמדה הנאמנת על תמצית השתלשלות העניינים שפורטה לעיל, ובהתאם לחישוב שערכה, עמד סכום החוב העדכני על פי פסק הדין בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, נכון למועד פתיחת תיק ההוצל"פ, על סכום של 5,952,794 ₪. באשר לתשלומים שבוצעו על-ידי המבקש – הנאמנת קבעה כי בחלוף השנים שילם המבקש על חשבון החוב סכומים שונים, העומדים על פי הודאתו של המשיב על סך כולל של 4,490,650 ₪. לסכום זה התווסף תשלום נוסף שבוצע לאחר פתיחת תיק ההוצל"פ אשר עמד על סך של 36,480 ₪. בסופו של חשבון הגיעה הנאמנת למסקנה כי חובו העדכני של המבקש למשיב עומד על סך של 1,764,865 ₪.

3.ביום 30.6.2016 הגיש המבקש ערעור על הכרעת הנאמנת, הוא ההליך מושא הבקשה דנן. בערעורו נטען, בעיקרו של דבר, כי יש לקזז מסכום החוב סכומי כסף נוספים ששילם המבקש על חשבון החוב, וכן את סכומם של שיקים שמסר למאיר מועלם ובניגוד להוראות הסכם הפשרה לא הוחזרו לו. לנוכח האמור, טען המבקש כי יש לדחות את תביעת החוב של המשיב במלואה, ואף לחייבו להשיב למבקש את הכספים העודפים שקיבל ממנו. ביום 21.11.2016 התקיים דיון במעמד הצדדים, במהלכו סוכם כי המבקש ימציא לידי הנאמנת ובא-כוח המשיב את כלל האסמכתאות שיש ברשותו ביחס לתשלומים שבוצעו על חשבון החוב. כן נקבע כי לאחר שיומצאו האסמכתאות האמורות והחישובים הרלוונטיים תתקיים פגישה משותפת בין הצדדים שמטרתה להגיע להסכמות כוללות בערעור.

4.לימים, מונה במסגרת הליך הפש"ר נאמן נוסף על נכסי המבקש, עו"ד גיורא רובננקו (להלן: הנאמן), הוא המשיב 2 לבקשה שלפניי. על רקע טענות המבקש והמשיב לקיומם של מסמכים חשבונאיים התומכים בטענותיהם, הורה בית המשפט המחוזי ביום 11.4.2021 על מינוי מומחה על מנת שיחווה דעתו במחלוקת החשבונאית שנתגלעה בין הצדדים באשר לגובה החוב. ההחלטה התקבלה בהמשך להצעת הכונס הרשמי (להלן: הכנ"ר) ובתמיכת הנאמנים, וחרף התנגדות המבקש למינוי האמור. ערעור שהוגש לבית משפט זה על ההחלטה התקבל, משנמצא כי הן המבקש והן המשיב אינם מעוניינים במינוי המומחה, תוך שנקבע כי "אין מקום לכפות על הצדדים הליך בירור חיצוני, ולהשית עליהם את עלותו, שמסתכמת בסך של 30,000 ₪, וכל זאת מקום בו הם אינם חפצים בכך" (רע"א 2847/21 מזרחי נ' מועלם (5.10.2021); להלן: רע"א 2847/21). בהמשך לפסק הדין האמור, הורה בית המשפט המחוזי לנאמנים ביום 27.2.2022 להכריע בתביעת החוב על בסיס המסמכים והראיות שיניחו הצדדים לפניהם.

5.ביום 12.7.2022 הכריע הנאמן בתביעת החוב (להלן: הכרעת הנאמן). בהכרעתו נקבע, בתמצית, ובשונה מהכרעת הנאמנת, כי יש לדחות את תביעת החוב של המשיב. זאת, בין השאר עקב חוסר יכולתו של המשיב להוכיח את התשלומים שקיבל מהמבקש, ומשאין חולק שהמבקש אכן העביר למאיר מועלם תשלומים על חשבון החוב. המחסור בנתונים שהיו אמורים להיות ברשות המשיב, בשילוב הזמן הרב שחלף ממועד חתימת הסכם הפשרה ועד להגשת הבקשה לביצוע פסק הדין, חייבו, לגישת הנאמן, את דחיית תביעת החוב, ובלשונו של הנאמן: "הנאמן סבור כי משלא הוגדר החיוב הכספי הסופי בפסק הדין ומשנמנעו התובע והנתבע מלנהל החל משנת 1997 הליכים לקביעת קיום חוב מצד החייב [המבקש], אין בידי הנאמן למלא את החסר על דרך אישור תביעת החוב שעה שהנושה [המשיב] אינו יודע להשיב בחלוף כ-25 שנים ממועד מתן פסה"ד, אלו סכומים שולמו ע"י החייב, מתי שולמו סכומים אלו, מדוע לא פנה בזמן אמת לחברת 'שגיא' גם אם החייב נמנע מלשתף עימו פעולה ואין בפיו כל הסבר ולו לכאורי מדוע לא בוצעה פניה לערכאות שהרי החוב הנתבע על ידי הנושה הינו בערכים משמעותיים".

6.נוכח התוצאות השונות אליהן הגיעו שני הנאמנים, פנו הנאמנים במשותף לבית המשפט המחוזי, ביום 13.7.2022, וביקשו מבית המשפט ליתן הוראותיו "האם יש לאשר את תביעת החוב של [המשיב] אם לאו". בהודעתם הדגישו הנאמנים כי לדידם השיקולים הרלוונטיים להכרעה הם משפטיים, וכי המידע הרלוונטי הדרוש להכרעה בסוגיה מצוי בידי בית המשפט. ביום 24.5.2023 הוגשה עמדת הכנ"ר בסוגיה שבנדון, אשר סבר כי יש לקבל את הכרעת הנאמן ולפעול לפיה, קרי, לדחות את תביעת החוב של המשיב.

ההחלטה מושא בקשת רשות הערעור

7.ביום 15.6.2023 הורה בית המשפט המחוזי, כאמור, על מינוי רואה חשבון כמומחה מטעם בית המשפט על מנת שיסייע לו להכריע במחלוקת המונחת לפתחו. בהתאם נקבע, כי המומחה שימונה יגיש חוות דעת באשר לסכומים שהועברו בין המבקש לבין המשיב בגין הסכם הפשרה, ובפרט יחווה דעתו "האם עדיין קיים חוב של החייב כלפי הנושה, אלו תשלומים בוצעו על ידי החייב ומתי ואם נותר חוב מה גובה החוב". עוד קבע בית המשפט המחוזי בהחלטתו כי שכרו של המומחה ישולם מקופת פשיטת הרגל.

בקשת רשות הערעור והתשובות לה

8.בבקשת רשות הערעור שלפניי טוען המבקש כי בהחלטת בית המשפט המחוזי נפלו טעויות מהותיות המחייבות את התערבות ערכאת הערעור. לטענתו, יש לקבל את עמדת הנאמנים, לפיה המחלוקת ביניהם היא משפטית ולא חשבונאית, ומכאן שלבית המשפט המחוזי הנתונים הרלוונטיים להכרעה בהליך ללא צורך במינוי מומחה. כן טוען המבקש כי יש בהחלטה למינוי מומחה משום סרבול של ההליך ועיכובו שלא לצורך, ובמיוחד לאחר שהחלטה דומה שהתקבלה בעבר, בוטלה על-ידי בית משפט זה ברע"א 2847/21. עוד הוסיף המבקש טענות שונות למשוא פנים מצד בית המשפט, ולהעדפה שלטענתו קיימת מצד בית המשפט המחוזי לטובת הנאמנת.

9.המשיב טוען כי יש לדחות את בקשת רשות הערעור על הסף, ולחלופין לגופה. באשר לדחייתה על הסף, נטען כי המבקש לא הראה, כנדרש, כי החלטת בית המשפט המחוזי תגרום לו נזק בלתי ניתן לתיקון, באופן שמחייב את ביטולה בנקודת הזמן הזו, ולא במסגרת ערעור על פסק הדין שיינתן בהליך העיקרי. המשיב מוסיף וטוען כי יש לדחות את הבקשה גם לגופה. לטענתו, מינוי מומחה הוא עניין שבסמכות בית המשפט המחוזי, והוא מהווה כלי עזר חשוב לצורך הכרעה בתיק שלפניו, וזאת בייחוד בנסיבות תיק זה, בו הגיעו שני הנאמנים לתוצאה שונה. לפיכך, לטענתו, אין מקום לסטות מההלכה לפיה התערבות ערכאת הערעור בהחלטה למנות מומחה תיעשה במקרים חריגים בלבד. עוד טוען המשיב כי החלטת בית משפט זה ברע"א 2847/21 אינה חוסמת את האפשרות למנות מומחה נוסף, שכן עניינה היה אך בהחלפת המומחה שמונה על-ידי בית המשפט בנאמנים, באופן שיחסוך מהצדדים עלויות נוספות. לבסוף, מעלה המשיב טענות שונות הנוגעות להתנהלותו הכללית של המבקש בהליכים המתנהלים נגדו, וטוען כי בקשה זו מהווה ניסיון נוסף מטעמו לסרבל את ההליכים ולעכבם.

10.הנאמן, בתגובתו לבקשה, הודיע כי לעמדתו, לנוכח הוראות תקנה 88 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי) בצירוף תקנה 2 לתקנות פשיטת הרגל, התשמ"ה-1985 (להלן: תקנות פשיטת הרגל), לבית המשפט המחוזי סמכות להורות על מינוי מומחה, אם כי הוא עודנו בדעה כי יש לדחות את תביעת החוב לאחר שיתאפשר למבקש ולמשיב לשטוח את טענותיהם בנושא.

11.הכנ"ר טען בתגובתו לבקשה כי יש לקבלה, כך שיבוטל מינוי המומחה החשבונאי, ובית המשפט המחוזי יכריע בין הכרעות החוב הסותרות כפי שביקשו הנאמנים. לעמדתו, בשלב זה על בית המשפט המחוזי להכריע האם יש לקבל את עמדת הנאמן, הנשענת על נימוקים משפטיים גרידא, ובפרט לקבוע האם המשיב עמד בנטל המוטל עליו להוכיח את תביעת החוב נגד המבקש.

12.ביום 11.7.2023 הגיש המבקש בקשה לתיקון בקשת רשות הערעור (להלן: בקשת התיקון), בה ביקש להוסיף ולטעון, כי נפל פגם נוסף בהחלטת בית המשפט המחוזי, בהטלת מימון שכר המומחה באופן מלא על קופת הכינוס. לטענת המבקש, קביעה זו מוטה לטובת המשיב, ויש בה כדי להכווין את המומחה לתוצאה המתיישבת עם עמדתו של המשיב. כן העלה המבקש טענות שונות הנוגעות לגובה שכר המומחה.

המשיב הודיע כי הוא מתנגד לבקשת התיקון, וטען כי לא הייתה מניעה לכלול את הנימוק החדש בבקשה המקורית, וכי מדובר בניסיון נוסף של המבקש לסרבל את ההליך, ואילו הנאמן הודיע כי הוא אינו מתנגד לבקשת התיקון, אולם הוא אינו סבור שלהטלת שכר המומחה על קופת הכינוס בלבד תהא השפעה כלשהי על חוות דעתו של המומחה.

13.להשלמת התמונה יצוין כי ביום 13.7.2023 הוריתי על עיכוב ביצוע החלטתו של בית המשפט המחוזי, עד להכרעה בבקשה דנן.

דיון והכרעה

14.לאחר עיון בבקשת רשות הערעור, בתשובות המשיבים ובחומרים שצורפו להן, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

15.תקנה 88 לתקנות סדר הדין האזרחי (החלה בענייננו מכוח תקנה 2 לתקנות פשיטת הרגל) מורה כי "[...] בית המשפט רשאי בכל עת למנות מטעמו מומחה, כמה מומחים או צוות של מומחים למתן חוות דעת בעניין שבמומחיות, ולתת מזמן לזמן הוראות והנחיות בנוגע למילוי התפקיד". הלכה היא כי החלטה על מינוי מומחה היא החלטה דיונית מובהקת המצויה בליבת שיקול הדעת של הערכאה הדיונית, וככלל ערכאת הערעור תתערב בה במשורה ובמקרים חריגים בלבד (רע"א 632/23 מדינת ישראל - רשם העמותות נ' ישיבה וכולל אבן חיים, פסקה 7 (17.4.2023); רע"א 7459/22 שירותי בריאות כללית נ' פלוני, פסקה 4 (5.12.2022); רע"א 2425/22 מדינת ישראל נ' פלונית, פסקה 8 (28.4.2022)).

16.בענייננו, קיומו של חוב פסוק לטובת המשיב אינו שנוי במחלוקת. אף אין חולק כי מאז זה נפסק, שילם המבקש תשלומים שונים על חשבון החוב, ולכל הפחות סכום של 4,490,650 ₪, בו הודה מאיר מועלם בעת פתיחת תיק ההוצאה לפועל. מוקד המחלוקת – כפי שציין בית המשפט בהחלטתו – הוא, אפוא: "אלו תשלומים בוצעו על ידי החייב ומתי ואם נותר חוב מה גובה החוב". במחלוקת זו הוגשו לבית המשפט המחוזי שתי הכרעות חוב של שני הנאמנים המגלות פער לא מבוטל ביניהן (של כ-1.7 מיליון ₪). בית המשפט המחוזי בחן את הכרעות החוב ומצא כי הוא מתקשה להכריע ביניהן ללא סיוע מקצועי, ולפיכך הורה על מינוי המומחה, כמצוטט להלן:

"שמעתי את הצדדים בקשב רב ועיינתי עיין היטב טרם הדיון בתיק עב כרס ובו כלל כתבי הטענות של הצדדים, הכרעות החוב של הנאמנים (אשר הגיעו לתוצאות שונות), תגובות הנושה והחייב אשר הוגשו לאורך השנים בתיק, תגובות הכונס הרשמי, החלטת בית המשפט העליון [...] והגעתי לכלל מסקנה שעל מנת לסייע לבית המשפט להכריע במחלוקת שנוצרה, ובפרט המחלוקת החשבונאית (במשפטית בית המשפט יכריע), יש להורות על מינוי מומחה מטעם בית המשפט רו"ח במקצועו, בכל הנוגע לסכומים ששולמו והועברו בין החייב לביו הנושה בגין פסק הדין".

בית המשפט המחוזי סבר אפוא כי מינוי המומחה דרוש לו על מנת שיונחו לפניו העובדות הדרושות להכרעתו. אמנם, המבקש וחלק מן המשיבים, סבורים כי ניתן להכריע במחלוקת על יסוד טענות משפטיות בלבד, מבלי להסתייע במומחה בתחום החשבונאות, אולם לאחר שעיינתי בהכרעות החוב של הנאמנים ובמכלול החומרים שהונחו לפניי, המעלים תמונה מורכבת בסוגיית חובו של המבקש, לא שוכנעתי כי יש לבכר את עמדתם, ומכל מקום, לא שוכנעתי כי זהו אחד מאותם מקרים יוצאי דופן המצדיקים התערבות בהחלטת הערכאה הדיונית על מינוי מומחה. זאת בפרט, לנוכח ההנחיות הממוקדות שניתנו למומחה כפי שפורטו לעיל, ובהינתן אי-הבהירות העובדתית באשר לתשלומי המבקש העולה מהכרעות הנאמנים. לכך יש להוסיף, כי המבקש לא הצביע על נזק משמעותי ובלתי הפיך העלול להיגרם לו כתוצאה ממינוי המומחה, המחייב את התערבות ערכאת הערעור כבר בעת הזו.

17.אוסיף, כי בניגוד לטענת המבקש, ההחלטה מושא הבקשה אינה סותרת את פסק הדין שניתן ברע"א 2847/21. שם, כאמור, נקבע כי נוכח הסכמת הצדדים, יש לבטל את מינוי המומחה, ולהורות לנאמנים להכריע בתביעה. כך אמנם פעל בית המשפט המחוזי. ההחלטה מושא הבקשה התקבלה רק לאחר שניתנה הכרעת החוב של הנאמן, ולאחר שהנאמנים הודיעו לבית המשפט המחוזי כי דעותיהם חלוקות וביקשו את הוראותיו באשר לאופן ההכרעה בתביעת החוב (הודעתם מיום 13.7.2022). מכאן, שההחלטה התקבלה בשלב אחר של ההליך ועל יסוד התפתחויות מאוחרות להחלטת בית משפט זה, ואין בה כדי לסתור את תוכנה.

18.אשר לטענות המבקש באשר להתנהלות המותב כלפיו, הגשת בקשת רשות ערעור אינה הדרך הדיונית המתאימה להעלאתן (ראו והשוו: רע"א 425/20 קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' מוריס והבה, פסקה 16 (30.1.2020)). יוער בהקשר זה, כי המבקש העלה טענותיו אלה בדרך הדיונית הנאותה בהליך אחר, ואלה נדונו ונדחו אך לאחרונה בפסק דין שניתן בעניינו (ע"א 2217/22 מזרחי נ' עו"ד לונדנר (24.5.2022)).

19.אשר לטענה הנוגעת להטלת שכר המומחה על קופת הכינוס, אשר הועלתה במסגרת בקשת התיקון, הרי שדינה אף היא להידחות. סעיף 1(8) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן עליהן רשות ערעור), התשס"ט-2009 קובע כי לא תינתן רשות ערעור על החלטה שעניינה "הטלת הוצאות משפט ושכר טרחת עורכי דין ושיעורם, למעט אם ניתנה לאחר מתן פסק הדין ואינה נבלעת בו". החלטת בית המשפט לעניין שכר המומחה עניינה בהוצאות משפט, ועל כן ניתן לערער עליה רק במסגרת ערעור על פסק הדין בהליך העיקרי (רע"א 3763/18 מודיסופט בע"מ נ' סיטי פארק נציגות הבית המשותף אבא הלל רמת גן, פסקה 11 (11.7.2018); רע"א 4026/23 מ.ע.ג.ן - יעוץ וניהול נכסים בע"מ נ' פז הנדסה ובניין (1999) בע"מ, פסקה 6 (2.7.2023)).

הרבה למעלה מן הצורך יצוין כי סעיף 92(א) לתקנות סדר הדין האזרחי מורה במפורש כי בית המשפט רשאי להטיל את תשלום שכרו והוצאותיו של מומחה מטעמו "על בעלי הדין או על מי מהם". החלטה זו היא החלטה דיונית מובהקת, אשר גם בה גדר התערבותה של ערכאת הערעור מצומצם ביותר, ובפרט עת מדובר בהחלטת ביניים בטרם ניתן פסק דין בהליך ונפסקו הוצאותיו. למותר לציין כי לא מצאתי ממש בטענת המבקש כי יש בהחלטה כאמור כדי להטות את המומחה לטובת צד זה או אחר.

אשר על כן, הבקשה לרשות ערעור נדחית. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.