רע"א 5781-24 רע"א 5781-24

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת ש' צנציפר הלפמן) מיום 15.6.2024 בת"א 56915-05-21, שבגדרה קיבל בית המשפט את בקשת המשיבים לצירוף חוות דעת נגדית בתחום רפואת טיפול נמרץ ילדים.

1.בתמצית, המשיבים 2-1 (להלן: הורי המנוח) הגישו תביעה לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד בגין רשלנות רפואית שהובילה לטענתם למותו של בנם (להלן: המנוח), בהיותו בן שנה ושבעה חודשים. התביעה הוגשה כנגד אם ובתה (להלן: המבקשות), אשר ניהלו ועבדו כגננת וכעוזרת גננת במשפחתון בו שהה המנוח, וכן כנגד מגן דוד אדום (להלן: המשיב 3). לפי כתב התביעה ביום 2.6.2014 בשעות הצהריים, העירו המבקשות את ילדי המשפחתון, וביניהם המנוח, לאחר שנת צהריים. המנוח לא הגיב ובעקבות כך המבקשות הזעיקו את מד"א. בחלוף מספר שעות, ולאחר שפונה המנוח על ידי מד"א לבית חולים הוא נפטר שם.

2.במסגרת כתב התביעה, הגישו הורי המנוח חוות דעת מומחה בתחום רפואת חירום (להלן: המומחה הראשון) והוגש כתב ההגנה מטעם המשיב 3 בצירוף חוות דעת מומחה בתחום רפואת טיפול נמרץ ילדים. בתגובה לכך, ביום 13.6.2022 הוגשה מטעם הורי המנוח חוות דעת משלימה של המומחה הראשון לרפואת חירום. יוער כי במסגרת חוות הדעת המשלימה וכן במהלך דיון קדם משפט שנערך למחרת, ביום 14.6.2022, הורי המנוח שבו ועמדו על הרלוונטיות של המומחה הראשון לבחינת הסוגיות שבמחלוקת. ביום 11.6.2023 הגישו המבקשות כתב הגנה וביום 29.6.2024 צירפו חוות דעת של מומחה בתחום רפואת טיפול נמרץ ילדים. בתגובה לכך הגישו הורי המנוח בקשה להגיש חוות דעת נגדית מטעמם, בתחום רפואת טיפול נמרץ ילדים.

3.בהחלטתו מיום 15.6.2024 קיבל בית משפט קמא את בקשת הורי המנוח להגיש חוות דעת נגדית. נקבע כי נוכח הגשת חוות הדעת מטעם המבקשות קמה להורי המנוח הזכות להגיש חוות דעת נגדית בהתאם לתקנה 87(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות), וכי הגשת הבקשה נעשתה בהתאם למועדים הדרושים. נקבע כי שעה שהגישו המבקשות חוות דעת בתחום שונה מזה שבו הוגשה חוות הדעת הראשית, הורי המנוח אינם מוגבלים להגיש חוות דעתם הנגדית בתחום בו הגישו את חוות הדעת הראשית, ועומדת להם האפשרות להגיש חוות דעת בידי מומחה חדש. לבסוף, לעניין ההתיישנות, בית משפט קמא קבע כי טענה זו נטענה בעלמא, ובכל מקרה הוער כי חוות הדעת איננה מגדירה את עילת התביעה.

4.על החלטה זו נסובה בקשת רשות הערעור שלפניי.

5.המבקשות טוענות, בין היתר, כי לא היה מקום להתיר להורי המנוח הגשת חוות דעת נגדית על ידי מומחה שאיננו המומחה הראשון. נטען כי שגה בית משפט קמא בפרשנותו את הפסיקה וכי במקרה דנן לא מדובר בחוות דעת מ"תחום מומחיות חדש" אשר מאפשרת הגשת חוות דעת נגדית של מומחה נוסף; כי שגה בית המשפט בכך שלא התייחס לטיעונים הסותרים של הורי המנוח ביחס לרלוונטיות המומחה הראשון מטעמם לתחום הילדים; כי שגה בית המשפט בכך שלא התייחס לטענת ההתיישנות שהעלו באופן ממצה, וכי הורי המנוח ידעו או שהיה עליהם לדעת על רלוונטיות תחום רפואת ילדים עובר להגשת התביעה ולכן זה המועד הנכון למנות ממנו את תקופת ההתיישנות לצורך הגשת חוות דעת חדשה; כי קבלת חוות הדעת תסב להן נזק כלכלי רב והן יתקשו לממן חוות דעת נוספת; כי היה על בית משפט קמא להכריע בשאלת רלוונטיות המומחה הראשון, שכן אם תחום המומחיות של המומחה הראשון איננו מתאים, אזי חוות הדעת של המומחה השני היא בבחינת מקצה שיפורים בלתי ראוי. הן סוברות כי במקרה כזה ההליך המתאים להגשת הבקשה הוא הגשת בקשה לתיקון כתב תביעה ובכל מקרה אילו הייתה מוגשת בקשה כזו היה לדחותה מטעמים של שיהוי.

6.דין הבקשה להידחות אף ללא צורך בתגובה.

7.הלכה היא כי גם קביעה הנוגעת למעמדה של חוות דעת מומחה היא החלטה דיונית מובהקת, מסוג ההחלטות המסורות לשיקול הדעת הנרחב של הערכאה הדיונית, ולפיכך מרחב ההתערבות של ערכאת הערעור הוא מצומצם ושמור אך למקרים חריגים בהם ההחלטה עלולה לגרום לעיוות דין, עומדת בניגוד לדין או שאינה סבירה באופן קיצוני (ראו מני רבים, רע"א 2069/24 פלונית נ' פלונית, פסקה 8 (18.3.2024); רע"א 1396/18 פלוני נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, פסקה 5 (13.3.2018); רע"א 6861/21 מדינת ישראל – בי"ח זיו נ' פלונית, פסקה 7 (2.1.2022); רע"א 5302/17 בית החולים נצרת אי.מ.מ.ס. (האנגלי) נ' פלונית, פסקה 5 (23.8.2017)). לא מצאתי כי המקרה דנן נמנה עם אותם מקרים חריגים, כפי שארחיב להלן.

8.במקרה דנן, משהגישו המבקשות את חוות הדעת מטעמן בתחום טיפול נמרץ, עומדת להורי המנוח הזכות להגיש חוות דעת נגדית מטעמם בתוך שישים ימים מהיום בו הומצאה להם חוות הדעת או בתוך זמן אחר עליו הורה בית משפט, כמצוות תקנה 87(ג) לתקנות הקובעת כלהלן:

"רצה תובע לחלוק על חוות דעת מומחה בעניין שברפואה שצורפה לכתב ההגנה, יגיש חוות דעת נגדית בתוך שישים ימים מהיום שהומצאה לו חוות הדעת או בתוך זמן אחר שהורה עליו בית המשפט"

כפי שהבהיר בית משפט קמא, בפסיקה נקבע כי חוות הדעת הנגדית יכולה לחרוג מתחום חוות הדעת הראשית מקום בו חוות הדעת שהוגשה מטעם ההגנה חרגה מתחום המומחיות של זו הראשית, ולמעשה, מהלכן של המבקשות "התניע זכות להגיש חוות דעת נגדית" (ראו, רע"א 8033/16 פלוני נ' הסתדרות מדיצנית הדסה, פסקאות 7-6 (4.1.2017); רע"א 1023/16 פלוני נ' מדינת ישראל – משרד הבריאות, פסקה 14 (19.6.2016)). בהקשר זה, בית משפט קמא גרס כי תחומי המומחיות שונים זה מזה, ובנסיבות דנן לא מצאתי להתערב בקביעותיו לעניין זה.

בשולי הדברים יוער כי מקום שחוות הדעת טרם באה לעולם אף לא ברור כיצד הסיקו המבקשות כי זו חורגת מסיווגה כחוות דעת נגדית, המבקשת להתמודד עם הטענות שעלו בחוות הדעת מטעמן.

ולבסוף, על פניי הדברים, לא מדובר בענייננו בעילת תביעה חדשה כך שגם לא מתעוררת סוגיית ההתיישנות.

9.אשר על כן, הבקשה נדחית ומשלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.