רע"א 5988/19 גבריאל מיראלי (בכינוס) נ. מיכאל מירלשווילי

לפנַי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (סג"נ השופטת י' שבח ) בהפ"ב 15190-02-18 מיום 26.6.2019, אשר דחתה בקשה לביטול פסק דין שניתן ביום 22.1.2019 באותו הליך.

הרקע לבקשה

1.

בקשה זו היא נדבך נוסף במסכת של בקשות והליכים, שאין זה המקום לפרט על אודותיהן בהרחבה (לפירוט ראו: החלטת בית המשפט המחוזי מיום 26.6.2019; כמו גם רע"א 4226/15 מיראלי נ' מיאלשווילי (6.1.2016)). העובדות הצריכות לענייננו הן, כי המבקש והמשיב, שני אחים, הם אנשי עסקים אשר נקלעו לסכסוך עקב הלוואות שהעניק המשיב למבקש בסכומים נטענים של עשרות מיליוני דולרים. הסכסוך נדון בהליך בוררות לפני הבוררים הרבנים פנחס ברונפמן, יצחק סגל ו- חיים והב . במסגרת ארבעה פסקי בוררות שניתנו בימים 29.5.2013, 6.10.2013, 28.7.2014, ו-7.9.2014 (להלן: פסקי הבוררות ) חויב המבקש לשלם למשיב סך של 18.5 מיליון דולר – סכום שלוש הלוואות אשר הודה בקבלתן.

2.

המבקש הגיש מספר בקשות לביטול פסקי הבוררות, אשר נדונו והוכרעו בבית המשפט המחוזי ובבית משפט זה. ביום 23.9.2018, במסגרת בקשתו הרביעית לביטול פסקי הבוררות, חייבה רשמת בית המשפט המחוזי, השופטת נ' גרוסמן את המבקש להפקיד ערובה בסך 3.7 מיליון דולר תוך 60 יום, כתנאי לקיום דיון בבקשה. ערעור שהגיש המבקש על החלטה זו נדחה ביום 18.12.2018 על ידי השופט י' אטדגי (ע"ר 51818-10-18), תוך מתן ארכה להפקדת הערובה עד ליום 20.1.2019.

3.

למרות זאת, המבקש נמנע מלהפקיד את הערובה. בהתקרב מועד הדיון שנקבע בבקשה לביטול פסקי הבוררות שהגיש המבקש, הגיש המשיב בקשה לדחייתו, בטענה כי נוכח העובדה שהעירבון טרם הופקד, אין מקום לדון בבקשה. אלא שהמבקש בתגובה עמד על כך שהדיון יתקיים במועדו. בהחלטה מיום 8.1.2019 קבע בית המשפט כי הדיון יתקיים במועדו, אך הבהיר כי קיומו של הדיון יותנה בהפקדת מלוא הערובה, כאשר אי-הפקדתה תוביל לדחיית הבקשה לביטול פסקי הבוררות.

4.

בסמוך למועד שבו נדרש המבקש להפקיד את הערובה, הוא הגיש בקשת רשות ערעור על פסק דינו של השופט י' אטדגי מיום 18.12.2018 לבית משפט זה, ולצדה בקשה לעיכוב ביצוע. הבקשה נדחתה ביום 17.1.2019 (השופט נ' סולברג ;

רע"א 413/19) , תוך שנמתחה ביקורת על ההתנהלות הדיונית של המבקש אשר בחר להגיש את הבקשה בסמוך מאוד למועד שבו נדרש להפקיד את הערובה.

5.

משחלף המועד להפקדת הערובה, ניתן ביום 22.1.2019 פסק דין הדוחה את הבקשה לביטול פסקי הבוררות (להלן: פסק הדין ), תוך ציון ההתראות שניתנו למבקש בעניין זה.

ההחלטה מושא הבקשה

6.

ביום 20.2.2019 עתר המבקש לבית המשפט המחוזי בבקשה לבטל את פסק הדין, בטענה כי הוא ניתן במעמד צד אחד מבלי שנתקבלה תגובתו ומבלי שההליך נרשם קודם לדחייה. ביום 26.6.2019 נדחתה בקשה זו, נוכח הקביעה שהמבקש היה מודע היטב לסנקציה הצפויה לו אם יימנע מהפקדת הערובה , תוך שנקבע כי לא מדובר בפסק דין שניתן במעמד צד אחד . באשר לזכותו להגיב לבקשה לדחיית בקשת הביטול, קבע בית המשפט כי המבקש היה מנוע מלהעלות טענה נגד עצם חיובו בהפקדת ערובה, כיוון שחיוב זה נקבע בהחלטה חלוטה של בית משפט זה. על כן, כל שנותר לו לטעון הוא לדחיית מועד הדיון וכפועל יוצא מכך דחיית מועד הפקדת הערובה. ברם, עובר להגשת הבקשה הנוכחית התנגד המבקש לדחיית מועד הדיון והצהיר כי לא יעלה בידו להפקיד את הערובה גם בעתיד. על כן, בית המשפט המחוזי סבר כי לא הייתה הצדקה להעניק למבקש הזדמנות נוספת לתת טעם להימנעותו מהפקדת הערובה.

7.

בנוסף, נקבע כי טענותיו של המבקש בהליך העיקרי לביטול פסקי הבוררות, לפיהן המשיב העניק לראש הרכב הבוררים כספים והתקיימה עבירת שוחד, נשמעו והוכרעו זה מכבר במסגרת בקשת הביטול השנייה שנדחתה בבית המשפט המחוזי (הפ"ב 26745-10-14, מיום 10.5.2015), כאשר בקשת רשות ערעור עליה נדחתה אף היא על ידי בית משפט זה (רע"א 4226/15, מיום 6.1.2016). לבסוף, ביקר בית המשפט את התנהלותו הדיונית של המבקש וציין כי זו "אינה כנה בלשון המעטה" והצריכה "בזבוז זמן שיפוטי יקר על הליך שהוכרע זה מכבר". בקשת המבקש לביטול פסק הדין נדחתה אפוא, והוא חויב בתשלום הוצאות המשיב בסך של 150,000 ש"ח.

מכאן הבקשה שלפנַי.

8.

בתמצית, המבקש טוען כי בית המשפט המחוזי טעה כאשר קבע כי אין מדובר בפסק דין שניתן במעמד צד אחד, שכן לא ניתנה לו הזדמנות להציג את נימוקיו מדוע לא הפקיד את הערובה במועד. מעבר לכך, אף אם יוכרע כי ניתנה לו הזדמנות כאמור, נימוקיו לא נדונו על ידי בית המשפט בטרם החלטתו. בנוסף, בניגוד לקביעת בית המשפט המחוזי, לא נפלו פגמים בהתנהלותו ולא היה מקום לדחות את בקשתו לביטול פסק הדין בשל "פגמים דיוניים" בלבד. בית המשפט גם התעלם מכך שהוא שרוי בקשיים כלכליים ובהליכי פשיטת רגל, ולא שקל את חומרת הפגיעה בו כתוצאה מדחיית בקשתו לביטול פסקי הבוררות והפגיעה באינטרס הציבורי שבבירור טענותיו החמורות נגד הבוררים.

דיון והכרעה

9.

לאחר עיון בבקשה, בנספחיה ובהחלטות קודמות שניתנו בקשר להליכי הבוררות, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות, אף מבלי להידרש לתשובת המשיב.

סעיף 29 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 קובע כדלקמן:

(א) משהוגשה בקשה לאישור פסק בוררות או לביטולו, רשאי בית המשפט להורות על עיקול נכסי בעל הדין שנגדו ניתן הפסק, עיכוב יציאתו מן הארץ או מתן ערובה למילוי פסק הבוררות; הבקשה יכול שתהיה בעל-פה, ורשאי בית המשפט לפטור את המבקש ממתן ערובה.

(ב)

הוראות כל חיקוק בדבר עיקול זמני, עיכוב יציאה מן הארץ ומתן ערובה יחולו על סעד לפי סעיף זה בשינויים המחוייבים.

הסעיף מקנה לבית המשפט סמכות להורות על מתן ערובה לצורך מילוי פסק הבוררות כתנאי לקיום דיון בבקשה לביטול פסק בוררות. תכליתו של מנגנון זה, בדומה למנגנון הפקדת העירבון בערעור, היא הבטחת מקור פירעון למשיבים אם תדחה הבקשה (רע"א 10083/08 I. Do Diamonds Inc.

נ' פי.די.די. יהלומים בע"מ , פסקה 12 (22.4.2009)). כפי שמצוין בסעיף 29(ב) לחוק הבוררות, על הפקדת ערובה לפי סעיף 29(א) יחולו הוראות החיקוקים הרלוונטיים בדבר מתן הערובה, בשינויים המחוייבים. דבר החקיקה הרלוונטי לענייננו הוא תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקסד"א ) ובפרט תקנה 519(ב) הקובעת כך:

לא ניתנה ערובה תוך המועד שנקבע, תידחה התובענה, אלא אם כן הורשה התובע להפסיקה; נדחתה תובענה לפי תקנה זו, רשאי התובע לבקש ביטול הדחייה, ואם נוכח בית המשפט או הרשם שסיבה מספקת מנעה את התובע מליתן את הערובה תוך המועד שנקבע, יבטל את הדחייה בתנאים שייראו לו, לרבות עניין ערובה והוצאות.

בפסיקה נקבע כי בעת דיון בבקשה לביטול דחיית תובענה בשל אי מתן ערובה, רלוונטיות שתי מערכות של איזונים: הראשונה, איזון בין אינטרס התובע לבין אינטרס הנתבע; השנייה, איזון בין אינטרס התובע לבין אינטרס הציבור (רע"א 9686/09 נאות אואזיס מלונות בע"מ נ' זיסר , פסקה 6 (21.2.2010)). באותו עניין מנה השופט (כתארו אז) א' גרוניס את השיקולים הבאים במערכת האיזונים בין התובע לבין הנתבע: ציפיית הנתבע כי לא ישוב ויוטרד בעניין שלגביו נדחתה התובענה; אינטרס הנתבע אשר ילך ויתעצם ככל שהחייאת התובענה תגרום לו לפגיעה; הסיבה בגינה לא הופקדה הערובה במועד; הנזק העלול להיגרם לנתבע; פרק הזמן שחלף ממועד מתן ההחלטה הדוחה את התובענה ועד למועד הגשת הבקשה לביטולה. באיזון בין אינטרס התובע לבין אינטרס הציבור, ניצבים האינטרס הציבורי-מערכתי בניהול תכליתי ויעיל של מערכת המשפט אל מול זכות הגישה לערכאות של התובע (ראו: רע"א 846/14 ישראל היום השקעות ופיתוח 1987 בע"מ נ' לנדקו ישראל יזום וניהול בע"מ , פסקה 5 (2.4.2014)). בענייננו, בית המשפט המחוזי, בהחלטה מנומקת ומפורטת כדבעי, איזן כראוי בין האינטרסים השונים.

10.

אעמוד אפוא בקצרה על מספר טעמים המובילים למסקנה כי בצדק דחה בית המשפט המחוזי את בקשת המבקש לביטול דחיית בקשתו לביטול פסק הבוררות. ראשית, פסקי הבוררות אותם מבקש המבקש לבטל ניתנו בשנים 2014-2013 ואושרו סופית על ידי בית משפט זה בשנת 2016 (רע"א 4226/15 מיום 6.1.2016). מאז, הגיש המבקש בקשת ביטול נוספת שנמחקה וזוהי בקשת הביטול הרביעית במספר המוגשת על ידו. בנסיבות אלה, קשה להלום טענה כי זכות הגישה לערכאות של המבקש נפגעה כתוצאה מההחלטה על דחיית בקשת הביטול. מנגד, קבלת בקשתו לבטל את הדחייה תצריך משאבים וזמן נוסף מבתי המשפט, בעניין אשר נדון והוכרע זה מכבר מספר פעמים. ויודגש, זמנו של בית המשפט אינו הפקר והוא מוחזק על-ידו בנאמנות עבור כלל ציבור המתדיינים (והשוו: רע"א 1671/15 אלמליח נ' עיריית לוד , פסקה 8 (17.5.2015)). מעבר לכך, פסקי הבוררות מושא המחלוקת אושרו כבר לפני כשלוש שנים. אף על פי כן, עד למועד זה נמנע המבקש למלא אחר פסקי הבוררות. בנסיבות אלה, גם במישור היחסים בין המבקש למשיב, נוטה הכף לעבר המשיב ודחיית הבקשה.

11.

לבסוף, המבקש לא סיפק כל הסבר מספק לכך שלא הפקיד את הערובה. אדרבה, המבקש היה מודע היטב לכך שאם לא יפקיד את הערובה בקשתו תדחה, ובית המשפט המחוזי אף התריע על כך בהחלטותיו מימים 23.9.2018, 28.11.2018, 18.12.2018, ו-8.1.2019. המבקש ציין בעצמו בכתבי בית דין שהגיש שזו צפויה להיות התוצאה של אי הפקדת הערובה. אף על פי כן, המבקש עשה דין לעצמו ובחר שלא להפקיד את הערובה במועד. בכל מקרה, מכל זווית ממנה ניתן להביט על העניין, אין המדובר בפסק דין שניתן במעמד צד אחד אשר לא ניתנה למבקש הזדמנות נאותה לטעון את טענותיו עובר לנתינתו. אציין עוד כי גם טענתו של המבקש שדחיית בקשתו תוביל לפגיעה באינטרס הציבורי וכי בית המשפט המחוזי לא שקל שיקול זה, מוטב היה שלא הייתה נטענת על ידו. בית המשפט המחוזי העביר על התנהלותו הדיונית ביקורת קשה ומוצדקת, והיא זו אשר הובילה אותו למצבו הנוכחי. דומה כי אין למבקש להלין בעניין זה אלא על עצמו. בהקשר זה, לא למותר לציין את התנהלותו הדיונית התכסיסנית של המבקש, שכללה הגשת בקשת רשות ערעור לבית משפט זה ימים ספורים לפני הדיון שנקבע בבית המשפט המחוזי, בניסיון "לכפות" קבלת הארכת מועד להפקדת הערובה. גם בית המשפט המחוזי וגם בית משפט זה, העניקו למבקש הזדמנויות שונות לעמוד בתנאים שנקבעו לשם דיון בבקשת הביטול. המבקש לא השכיל לנצל הזדמנויות אלה ובחר תחת זאת לנסות ולדחות את הקץ ולהימנע מהפקדת הערובה שהוטלה עליו. התנהגות מעין זו אין להלום.

12.

לאור כל זאת, הבקשה נדחית. בנסיבות העניין ולמרות שלא נתבקשה תשובת המשיב, המבקש ישלם הוצאות לטובת אוצר המדינה בסך של 5,000 ש"ח.