רע"א 6146/21 מאיה כהנא נ. עו"ד קרן פסח

1.

המבקשות ניהלו באמצעות חברה שבשליטתן בית מרקחת. בין המבקשות לבין עובדת בבית המרקחת (להלן: העובדת ) פרץ סכסוך שבגינו הגישה האחרונה תביעה לבית הדין לעבודה בתל אביב-יפו (להלן: התביעה משנת 2012 ). ביום 1.6.2021 הגישו המבקשות תביעה כספית על סך 20 מיליון ש"ח נגד עורכת הדין שייצגה את העובדת בתביעה משנת 2012 (להלן: עורכת הדין ). לטענתן, התנהלותה של עורכת הדין גרמה לסגירת בית המרקחת בהוראת הרוקח המחוזי; לפגיעה חריפה במצבן הכלכלי; ואף למאסרה של המבקשת 1 במסגרת הליך הוצאה לפועל. בבד בבד עם הגשת התביעה, הגישו המבקשות בקשה לפטור מאגרה.

2.

רשמת בית המשפט המחוזי (כב' השופטת ר' ערקובי ) דחתה את הבקשה. בית המשפט מצא כי התנהלות המשיבות אינה הגונה וחסרת תום לב, וזאת בשל כך שלא ציינו כי ביום 8.1.2021 נדחתה בקשה לפטור מאגרה בהליך דומה, בו תבעו המבקשות את שותפתה של עורכת הדין. בית המשפט ציין כי בהליך הקודם, שהוגש כאמור 5 חודשים קודם לכן, תבעו המבקשות 15 מיליון ש"ח, ואילו בתביעה זו תובעות בגין אותה מסכת עובדתית 20 מיליון ש"ח. הודגש כי מטרת האגרה הינה למנוע תביעות "מופרזות ומופרכות שינוהלו על חשבון הציבור, כאשר התובע אפילו אינו טורח להסביר, ושוב זהו אותו הליך שני באותו עניין, כיצד הגיע לסכום המופלא של 20 מיליון ש"ח". משכך, הבקשה נדחתה והמבקשות חויבו בהוצאות משפט בסך 2,000 ש"ח ובהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך 2,000 ש"ח.

3.

המבקשות ערערו על החלטה זו, וביום 5.8.2021 דחה בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת העמיתה ש' דותן ) את ערעורן. בית המשפט ציין כי לצד ההליכים שתוארו לעיל, בשנת 2017 הגישו המבקשות גם תביעה נגד עורכי הדין שייצגו אותן בתביעה משנת 2012, שבגדרה תבעו פיצוי בסך 4 מיליון ש"ח. אף במסגרת התביעה ההיא ביקשו המבקשות פטור מאגרה, ובקשתן נדחתה (ערעור ובקשת רשות לערער על החלטה זו נדחו, ראו רע"א 10035/17 כהנא נ' הולין – הדס (26.3.2018)). בית המשפט עמד על כך שהתנהלותן של המבקשות נגועה בחוסר תום לב ומנצלת לרעה הליכי משפט, שכן על אף שבקשתן מפורטת למדי, היא לא מציינת את ההליכים הקודמים שהתנהלו בעניינן. עוד צוין כי קיים פער בלתי מוסבר בין העוולות שנטענות בכתב התביעה לבין הסכום שנתבע על ידן. המבקשות חויבו בהוצאות לאוצר המדינה בסך 2,500 ש"ח.

4.

מכאן הבקשה שלפניי, שבגדרה חוזרות המבקשות – שאינן מיוצגות – על טענותיהן בבית המשפט המחוזי. אשר לקביעת בית המשפט המחוזי שלפיה המשיבות פעלו באופן חסר לב בכך שהסתירו מבית המשפט את ההליכים הקודמים בעניינן, עומדות המבקשות על כך שמדובר בטעות ומדגישות שאינן עורכות דין בהשכלתן. עוד מציינות המבקשות כי מדובר בהליך היחיד שפתחו נגד המשיבה שלא הייתה צד להליכים הקודמים.

ביום 11.10.2021 הגישו המבקשות בקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית המשפט המחוזי עד למתן החלטה בבקשה שלפניי. למען שלמות התמונה, כי גם בהליך דנן הגישו המבקשות בקשה לפטור מאגרה והפקדת ערובה. המשיבה התנגדה לבקשה, וביום 12.10.2021 הורתה כב' הרשמת ש' עבדיאן על פטור מתשלום אגרה אך לא פטרה את המבקשות מהפקדת ערובה, שהועמדה על סכום מופחת של 10,000 ש"ח.

5.

לאחר שעיינתי בבקשה ונספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. רשות לערער ב"גלגול שלישי" תינתן במשורה, כאשר מתעוררת שאלה משפטית שחשיבותה הציבורית חורגת מעניינם של הצדדים הישירים למחלוקת או כאשר יגרם למבקש עיוות דין חמור (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123, 128 (1982); רע"א 1103/21 ליאור נ' מדינת ישראל , פסקה 4 (14.4.2021) (להלן: עניין ליאור )). אמת המידה האמורה יפה גם בבקשת רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בערעור על החלטת הרשם באותה ערכאה (רע"א 8582/19 פלונית נ' פלוני , פסקה 4 (24.2.2020 ) (להלן: עניין פלונית ); רע"א 4857/19

Saskin

נ' עו"ד גיסין – בעל התפקיד לחברת אורבנקופ אינק , פסקה 7 (22.12.2019) ). לא מצאתי כי הבקשה דנן עומדת באמת המידה האמורה.

6.

כידוע, על המבקש פטור מהאגרה להוכיח קיומם של שני תנאים מצטברים: כי אין ביכולתו לשלם אגרה; וכי ההליך שבגינו נדרשת האגרה מגלה עילה (תקנה 14(ג) לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007). בענייננו, מבלי להביע עמדה לגופו של עניין, ולצורך הדיון, מוכן אני להניח כי המבקשות הראו שמצבן הכלכלי אינו מאפשר להן תשלום אגרה בגין תביעתן. כפי שפורט בהחלטות הקודמות שניתנו בעניינן, המבקשות לא נימקו על מה נשענים הסכומים הנתבעים בתביעתן (למעט ב"כותרות", דוגמת 8 מיליון ש"ח שנתבעים בגין אובדת דירת אמן של המבקשות). זאת ועוד, לא הוברר מדוע בתביעה שהוגשה חודשים בודדים לפני התביעה דנן, באותן עילות, נתבעו "רק" 15 מיליון ש"ח (5 מיליון ש"ח פחות מבתביעה הנוכחית). לפיכך, גם מבלי להידרש להתנהלות חסרת תום הלב מצד המשיבות עליה עמד בית המשפט המחוזי, וגם בהינתן הפרשנות המצמצמת במשפטנו לדרישה כי ההליך יגלה עילה, לא ראיתי פגם בהחלטות שניתנו בעניינן של המבקשות ובכלל זאת לדגש שניתן לסכום התביעה ולתשתית העובדתית שהונחה על ידי המבקשות (עניין ליאור , פסקה 4; עניין פלונית , פסקה

4 ). אשר על כן, לא מצאתי כי הבקשה דנן מגלה עילה למתן רשות ערעור. מכל מקום, מוטב שהמבקשות יפנו לקבלת ייעוץ משפטי, ובכלל זאת לאגף לסיוע משפטי במשרד המשפטים (ככל שהן עומדות בתנאי הזכאות), לבחינת האפשרויות העומדות לפניהן.

הבקשה נדחית אפוא ומאליה נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע. לפנים משורת הדין, לא יעשה צו להוצאות לטובת אוצר המדינה.