רע"א 6416-22 רע"א 6416-22

לפנַי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת י' שבח, ס.נ.) מיום 19.6.2022 בת"א 31469-04-22, בה התקבלה בקשת משיב 2 למינוי בורר חליף בסכסוך שבין הצדדים.

הרקע לבקשה

1.בין הצדדים, בני משפחה אחת, מתנהלים מזה עשרות שנים הליכים משפטיים שונים בקשר לחלוקת רכושם המשפחתי. במהלך שנת 2002 הסכימו הצדדים להעביר את כל המחלוקות ביניהם להכרעה בהליך בוררות שיתנהל לפני השופט בדימוס שלום ברנר. בשלב מסוים התפטר הבורר ברנר ותחתיו מונה כבורר השופט בדימוס ישי לויט, אשר התפטר גם הוא מתפקידו בשנת 2009 נוכח התנהלותם הבלתי נאותה של הצדדים, בציינו כי התנהלותו של מאיר שרבט (להלן: מאיר), בנו של משיב 1 (להלן: מלכיאל), בלטה בחריגותה. גם הבורר הבא בתור, השופט בדימוס אמנון סטרשנוב, התפטר מתפקידו לאחר שהבהיר כי התנהלות הצדדים אינה מאפשרת ניהול הדיונים, זאת בצירוף התנהגותו חסרת המעצורים של מאיר.

2.לאחר התפטרות הבורר סטרשנוב, ביום 14.4.2022 הגיש הנאמן לנכסי מלכיאל (המצוי בהליכי פשיטת רגל) בקשה לבית המשפט המחוזי למינוי בורר חליף להכרעה במחלוקות בין הצדדים. בתשובת המבקשים לבקשה נטען כי מלכיאל, באמצעות בנו מאיר, מסכל פעם אחר פעם את ניהול הליכי הבוררות, ומשכך אין עוד מקום להמשך ההתדיינות במסגרת הליך של בוררות. עם זאת, המבקשים ציינו כי הם מסכימים לתת "הזדמנות אחרונה" למיצוי הליכי הבוררות, בכפוף לכך שימונה כבורר שופט של בית המשפט העליון בדימוס. בנוסף טענו המבקשים כי יש להורות על צירוף בנו של מלכיאל, יאיר שרבט, כמשיב לבקשה.

3.ביום 23.5.2022 הורה בית המשפט לצדדים לנסות להגיע להסכמה בדבר זהותו של בורר מוסכם. בהחלטתו ציין בית המשפט כי ספק אם שופט בדימוס של בית המשפט העליון יאות לקבל על עצמו את הבוררות ומשכך לא ברורה התעקשות המבקשים על כך. משלא הגיעו הצדדים להסכמה, הורה בית המשפט ביום 19.6.2022 על מינוי השופט בדימוס משה גל כבורר. משהודיע השופט גל שאינו יכול לקבל על עצמו את התפקיד, מונה במקומו בהחלטה מיום 24.7.2022 השופט בדימוס דוד גולדשטיין.

4.מכאן הבקשה שלפנַי, בה נטען כי בית המשפט המחוזי התעלם מהנסיבות הקיצוניות והחריגות של המקרה, המצדיקות סטייה מהסכם הבוררות והעברת הסכסוך להתדיינות בבית המשפט המוסמך. זאת בהתייחס בין היתר להתנהלותו הבעייתית של מלכיאל ובנו מאיר שהביאו להתפטרות הבוררים בזה אחר זה; לכך שמדובר בהליך שנמשך עשרות שנים בעוד שהצדדים הביעו את רצונם לסיים את הליך הבוררות בתוך שנה אחת בלבד; ולחשש המשמעותי שאם הליך הבוררות ימשיך, הוא יסוכל. בית המשפט לא נתן דעתו כלל לטיעונים אלו, ולא נימק את החלטתו. בית המשפט גם התעלם מהבקשה לצרף כמשיב להליך את בנו של מלכיאל, יאיר שרבט, למרות היותו צד להליך הבוררות. עוד נטען כי הבקשה מעלה שאלה עקרונית והיא האם יש לראות בהליך בוררות המתקיים במשך שנים רבות ורחוק מלהסתיים כהליך שמיצה את עצמו ולהעבירו להכרעה לפני בית משפט, וכי מתן רשות ערעור נדרש משיקולי צדק.

5.בתשובתו לבקשה טען מלכיאל כי המבקשים לא התנגדו לעצם ניהול ההליך בבוררות, והמחלוקת נסובה רק סביב שאלת זהותו של הבורר. משכך, הם מנועים ומושתקים כעת מלהעלות טענות ביחס לעצם ניהול הליך הבוררות. יתר על כן, ההחלטה על עצם ניהול ההליך בבוררות ניתנה כבר ביום 23.5.2022, והמבקשים כלל לא ביקשו לערער עליה. התנהלות זו מלמדת כי מדובר בניסיון מצד המבקשים, אשר אינם מרוצים מזהות הבורר, לבצע "מקצה שיפורים" בהחלטות הערכאה הדיונית. הטענות בדבר היעדר ההנמקה אינן במקומן, שעה שהחלטתו של בית המשפט המחוזי להמשיך את ניהול הבוררות התבססה על הסכמת הצדדים. לגופו של עניין נטען כי לא מתקיימות בענייננו הנסיבות החריגות המצדיקות סטייה מהכלל על פיו הסכמי בוררות יש לקיים; כי הפסקת הבוררות איננה יעילה מפני שהיא תוביל לפיזור התביעות בין כמה ערכאות; כי הליך הבוררות מצוי בשלבי סיום; וכי הסיבה להתמשכות הליכי הבוררות נעוצה גם בהתנהלות המבקשים עצמם.

6.הנאמן טען גם כן כי אין בנסיבות המקרה הנוכחי כדי להצדיק סטייה מהכלל לפיו הסכמי בוררות יש לקיים; כי גם המבקשים תרמו מצדם להימשכות הליכי הבוררות וגם התנהלותם הביאה להתפטרות הבוררים; וכי המבקשים הודו בבית המשפט המחוזי שאין להם התנגדות לחידוש הליכי הבוררות, והתנגדותם הייתה רק בקשר לניהול הבוררות לפני בורר שאינו שופט בית המשפט העליון בדימוס. זאת בניגוד להסכם הבוררות שלפיו גם שופט מחוזי בדימוס יוכל להתמנות כבורר. לבסוף נטען כי מטרתם של המבקשים בהליך הנוכחי היא לעכב את בירור המחלוקות, תוך שימוש לרעה בהליכי משפט וניצול פערי הכוחות הכלכליים שבין הצדדים.

דיון והכרעה

7.דין הבקשה להידחות. רשות ערעור בענייני בוררות תינתן רק במקרים חריגים המעוררים שאלה עקרונית או ציבורית החורגת מעניינם של הצדדים, או במקרים שבהם נדרשת התערבות משיקולי צדק או לשם מניעת עיוות דין (ראו למשל לאחרונה: רע"א 6254/22 דוד נ' סמארט מ. הנדסה ניהול ובניה בע"מ, פסקה 9 (16.11.2022); רע"א 5489/22 שאר נ' יהודה, פסקה 7 (18.8.2022)). חרף ניסיון המבקשים לשוות לבקשתם נופך עקרוני, הבקשה נטועה כולה בנסיבות הפרטניות של המקרה. גם אין בסיס לטענה כי מינוי בורר חליף יביא לעיוות דין.

8.יתרה מכך, אין בסיס לטענת המבקשים כי בית המשפט המחוזי הורה על מינוי בורר, חלף הכרעה בדרישתם להעביר את הסכסוך להתדיינות בבית משפט. זאת שעה שהמבקשים הביעו הסכמתם הברורה למתן "הזדמנות אחרונה" להמשך ניהול ההליך בבוררות (סעיפים 8 ו-19 לתשובת המבקשים לבקשה למינוי בורר מיום 16.5.2022 בבית המשפט המחוזי). התניית הסכמתם בזהותו של בורר שהוא שופט בית משפט עליון בדימוס בלבד אינה ממן העניין, שעה שהסכם הבוררות, שלשונו ברורה, קובע כי כבורר חליף ימונה שופט בדימוס של אחד מבתי המשפט המחוזיים או של בית המשפט העליון (סעיף 13 להסכם הבוררות שצורף כנספח לפסק הדין מיום 12.12.2002 בע"א 689/02).

9.לא למותר לציין כי ברירת המחדל במקרה שבו התפטר בורר, היא כי ימונה לו בורר חליף "והוא כשאין כוונה אחרת משתמעת מהסכם הבוררות" (סעיף 12(א) לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968), ורק במקרים חריגים תתקבל טענה לפיה יש הצדקה לעשות שימוש בשיקול הדעת המוקנה לבית המשפט שלא למנות בורר (ראו: רע"א 2061/21 גרטלר נ' גרטנר, פסקה 14 (11.4.2021); רע"א 5278/20 קריית אונגוואר נ' עיר דוד בניה ופיתוח (1993) בע"מ, פסקה 14 (7.9.2020); רע"א 8420/14 מורל נ' צור, פסקה 15 (22.2.2015)). אין די בהקשר זה בטענת המבקשים כי בהסכם הבוררות משתמעת הכוונה לסיים את הליך הבוררות במהירות. על כך יש להוסיף, כי כפי שעולה מהודעות ההתפטרות שהגישו הבוררים השונים, התנהלותם של המבקשים עצמם, ולא רק של מלכיאל, תרמה גם תרמה להתפטרות הבוררים.

10.ובאשר לטענת המבקשים בקשר לאי-צירופו של יאיר, בנו של מלכיאל כמשיב, לא מצאתי מקום להידרש לכך שעה שכלל לא הוגשה בקשה נפרדת לצירופו להליך והצורך לכאורה בצירופו הוזכר בשולי תשובתם לבקשה למינוי בורר.

הבקשה נדחית. המבקשים יישאו בהוצאות משיבים 2-1 בסך של 10,000 ש"ח לכל אחד מהם.