רע"א 7032-23 רע"א 7032-23

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופטת ה' סילש) ברע"ב 74325-01-23 מיום 1.6.2023, בו התקבלה בקשת רשות ערעור לפי סעיף 29ב לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: החוק) על החלטת הבורר הנשיא (בדימ') א' אורנשטיין (להלן: הבורר) מיום 23.1.2023. בהחלטתו דחה הבורר בקשה למתן צו מניעה זמני האוסר על התקשרות בעסקה למכירת זכויותיה של משיבה 6 (להלן: החברה) במקרקעין באזור ים המלח לידי המבקשים ומשיבה 8.

לאחר עיון בבקשה על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחותה אף בלא צורך בתשובה. רשות ערעור בענייני בוררות תינתן במקרים חריגים בלבד בהם מתעוררת שאלה עקרונית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים, או כאשר ההתערבות נדרשת משיקולי צדק או לשם מניעת עיוות דין חמור (ראו למשל לאחרונה: רע"א 5380/23 אדרי נ' נציגות פרויקט קונכיה, עין הים, פסקה 9 (3.9.2023); רע"א 6906/23 שדה נ' אופק סוקולוב רמת השרון בע"מ, פסקה 8 (19.9.2023)). אמות מידה אלה יפות גם לעניין בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבקשת רשות ערעור מכוח סעיף 29ב לחוק (רע"א 4947/23 וייס (זקס) נ' Rust Oleum Corporation, פסקה 7 (13.8.2023); רע"א 8964/21 טל נ' יצחקי, פסקה 7 (11.1.2022)). מקרה זה אינו נמנה עם המקרים החריגים המצדיקים מתן רשות ערעור.

המבקשים טענו כי בקשתם מעוררת מספר סוגיות משפטיות עקרוניות הנוגעות לגבולות הדיון בבקשות רשות ערעור המוגשות מכוח סעיף 29ב לחוק. ברם היקף התפרשותו של סעיף 29ב לחוק וגבולות ההתערבות בבקשות המוגשות מכוחו נדונו לא פעם ולא פעמיים על ידי בית משפט זה (וראו בין היתר: רע"א 6649/10 עו"ד יצחק אבישר נ' עו"ד שרונה גונן (6.5.2012); רע"א 1242/15 מ. אדלר הנדסה בע"מ נ' קטן (12.4.2016); רע"א 22/17 מכבי שירותי בריאות נ' מודן, פסקאות 18-16 (23.8.2017)), והסוגיות "העקרוניות" המועלות על ידי המבקשים אינן אלא כסות לטענות ערעוריות במהותן הנוגעות לאופן שבו יישם בית המשפט את הדין על נסיבותיו הפרטניות של המקרה. טענות מעין אלו אינן מצדיקות מתן רשות ערעור (ראו והשוו: רע"א 154/18 לנדקו ישראל יזום וניהול בע"מ נ' מועצה מקומית באר יעקב, פסקה 28 (15.3.2018) (להלן: עניין לנדקו); רע"א 6010/12 חדאד נ' פיניש, פסקה 9 (13.8.2012); רע"א 3954/15 עו"ד גבריאל יניב נ' פרידמן, פסקה 8 (30.6.2015)). לא למותר לציין בהקשר זה כי עצם העובדה שבית המשפט המחוזי התערב בקביעותיו העובדתיות או המשפטיות של הבורר, אינה מהווה עילה למתן רשות ערעור (עניין לנדקו, פסקה 24; רע"א 7156/20 ליפמן נ' בסרב, פסקה 10 (25.11.2020)).

כמו כן, לא מצאתי כי החלטת בית המשפט גרמה למבקשים עיוות דין. בהינתן השלב הראשוני בו מצוי הליך הבוררות, אין מקום לטענה כי יש בפסק דינו של בית המשפט המחוזי כדי לכבול את שיקול דעתו של הבורר ולהשפיע על המשך ההליך (והשוו: רע"א 4187/12 עמית נ' בנק לאומי לישראל, פסקה 4 (29.5.2012); רע"א 4999/23 ג'רוס נ' עזבון המנוח נמר רידא ג'רוס ז"ל באמצעות יורשיו, פסקה 18 (29.8.2023)). כמו כן, אין מקום לטענה כי עיוות דין ייגרם למבקשים רק בשל כך שבחסות צו המניעה תתאפשר עסקה נוגדת בנוגע לזכויות החברה. טענה זו נטענה מבלי שהונחה לה תשתית עובדתית מינימלית, ומכל מקום פתוחה למבקשים הדרך להעלות טענותיהם בעניין עסקה זו לפני הבורר. ולבסוף יצוין כי לא ברור כיצד מתיישבת טענת המבקשים לעיוות דין עם טענתם כי אילו בית המשפט לא היה מתערב בהחלטת הבורר, לא היה נגרם כל עיוות דין משעה ש"אין עסקינן בסוף דבר" ושהנושא עתיד להתברר בבוררות (פסקה 67 לבקשתם).

הבקשה נדחית אפוא.