רע"א 8002/20 תאופיק מחאמיד נ. מועצה מקומית מג'אר

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה בת"א 17623-07-12 מיום 21.10.2020 שניתנה בקשר לאבעיה שהגיש הבורר אשר מונה להכריע בסכסוכים בין המבקש למשיבה 1 (להלן: המשיבה ).

1.

הצדדים נקשרו ביום 22.12.1997 בהסכם במסגרתו התחייב המבקש להקים עבור המשיבה מרכז להכשרה מקצועית (להלן: הפרויקט ). בין הצדדים התנהלו הליכים משפטיים שונים, בקשר לשני חשבונות שכונו על ידם "חשבון 24" ו"חשבון 25", אשר לטענת המבקש לא שולמו לו. בעניין חשבון 24 ניתן פסק דין שנתן תוקף להסכמת הצדדים, לפיה המשיבה תשלם למבקש סך של כ-400,000 ש"ח לסילוק סופי של תביעתו, מבלי שהיא מוותרת על טענה כלשהיא מטענותיה ובפרט על טענותיה הנוגעות לקיזוז סכומים שונים ולליקויים שנפלו בביצוע הפרויקט. ההליך בעניין חשבון 25 הועבר להכרעת בורר, אך הליך הבוררות לא קודם.

2.

ביום 9.7.2012 הגישה המשיבה תביעה משלה נגד המבקש במסגרתה נטען, בין היתר, כי עבור חשבון 24 שולמו לו תשלומים בשל עבודות אשר לא ביצע, על אף שהתחייב לבצען. מנגד טען המבקש בין יתר טענותיו, כי אין מקום להעלות טענות בנוגע לחשבון 24 אשר הוכרעו זה מכבר. לאחר מספר דיונים, הסכימו הצדדים להפנות את כל הסכסוך לבוררות. להסכמת הצדדים ניתן תוקף של החלטה וסוכם בין היתר כי הצדדים יעבירו לבורר (המהנדס רונן שטרנברג (להלן: הבורר )) הסכם בוררות כאשר ההסכמות אליהן הגיעו יהוו חלק ממנו. ואכן ביום 1.7.2019 חתמו הצדדים על הסכם בוררות (להלן: הסכם הבוררות או ההסכם ), בו צוין בין היתר כי הוראות ה"תוספת" לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: חוק הבוררות ) יחולו על הבוררות וכי "סוגיות משפטיות יפנה הבורר באבעיה לבית המשפט".

3.

עוד בטרם החל הבורר לדון בטענות הצדדים הגיש לו המבקש "בקשה למתן החלטה בטענות משפטיות" בה חזר בפירוט על חלק מטענותיו המקדמיות נגד תביעת המשיבה והוסיף כי אין מקום לפתוח מחדש את הפלוגתאות לעניין חשבון 24. המבקש ביקש כי טענותיו תועברנה בדרך של "אבעיה" לבית המשפט למתן החלטה. ואכן ביום 21.10.2020 פנה הבורר לבית המשפט באבעיה וביקש מבית המשפט להכריע בטענות המבקש ולקבוע האם עליו לדון מחדש בפלוגתאות הנוגעות לחשבון 24 או לצמצם את המחלוקת בבוררות רק לסוגיות הנוגעות לפערים בין חשבון 24 לחשבון 25. באותו יום ניתנה החלטת בית המשפט הקובעת כי: "הצדדים העבירו את כל המחלוקות ביניהם לבורר לפי הפרוטוקולים מהימים 14/3/13 ו- 7/7/13. מעבר לכך, בית המשפט לא יפרש את פסקי הדין שניתנו בעניינם על ידי מותבים אחרים".

4.

מכאן הבקשה שלפנַי, במסגרתה טוען המבקש כי שגה בית המשפט אשר לא נתן משקל ראוי להוראות הסכם הבוררות לפיהן הבורר לא מוסמך לדון בשאלות משפטיות אשר תועברנה בדרך של אבעיה להכרעת בית המשפט. גם בהתעלם מהסכם הבוררות, היה על בית המשפט להכריע בסוגיה המשפטית אשר הוגשה לו באבעיה ובתוך כך לפרש את ההחלטות שניתנו על ידי מותבים אחרים אשר הכריעו בסכסוך. בנוסף טען המבקש כי לגופו של עניין אין מקום שהסכסוך בעניין חשבון 24 יתברר לפני הבורר, בשל כך שהסוגיה הוכרעה בפסק דין חלוט, ונוכח קיומם של מעשה בית דין, השתק ומניעות.

5.

משלא הוגשה תשובת המשיבה לבקשת רשות הערעור, קיבלתי ביום 10.2.2021 את הבקשה והוריתי על החזרת הדיון לבית המשפט המחוזי. אלא שביום 11.2.2021 הוגשה בקשת המשיבה לביטול ההחלטה לה צורפה תשובתה שהגישה לטענתה כבר ביום 7.1.2021. על כן אני מורה על ביטול ההחלטה.

6.

המשיבה בתשובתה סומכת את ידיה על החלטת בית המשפט המחוזי. לטענתה לא נפל כל פגם בהחלטה להימנע מפירוש פסקי הדין שניתנו על ידי מותבים אחרים, חלקם בהסכמת הצדדים, בחלוף שנים רבות מפרסומם. הסמכות להכריע בסכסוך בין הצדדים הועברה כולה לבורר. לגופו של עניין טוענת המשיבה כי הסכמת הצדדים שניתן לה תוקף של פסק דין בנוגע לחשבון 24 כללה התייחסות מפורשת לכך שהיא אינה מוותרת על אף טענה מטענותיה בנוגע לחשבון זה. הבורר בתשובתו הבהיר כי הוא מותיר את ההכרעה בבקשה לשיקול דעתו של בית המשפט.

7.

דין הבקשה להידחות. הלכה היא כי רשות ערעור בענייני בוררות לא תינתן כדבר שבשגרה, אלא רק במקרים חריגים בהם מתעוררת שאלה עקרונית, משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים, או במקרים שבהם נדרשת התערבות בית משפט זה משיקולי צדק או מניעת עיוות דין (ראו לאחרונה: רע"א 8397/20 אנקונינה נ' נוריאלי , פסקה 8 (3.1.2021); רע"א 9212/20

בולג נ' פולמן , פסקה 7 (7.1.2021)). הבקשה דנא אינה מגלה כל שאלה משפטית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים.

8.

למעלה מן הצורך יצוין כי אין חולק כי על פי פרט ט"ז לתוספת הראשונה לחוק הבוררות, "הבורר רשאי להביא שאלה משפטית המתעוררת במהלך הבוררות או את פסק הבוררות, כולו או מקצתו, לפני בית המשפט בדרך אבעיה לשם מתן חוות דעת". ואכן, לא רק שרואים את התוספת כנכללת בהסכם הבוררות, כשאין כוונה אחרת משתמעת מן ההסכם (סעיף 2 לחוק הבוררות), אלא שבענייננו הצדדים אף החילו במפורש את הוראות התוספת, בגדרי הסכם הבוררות מיום 1.7.2019. ברם, במקרה זה לא מתעוררת כלל מחלוקת משפטית אמיתית בסוגיה אותה ביקש המבקש כי הבורר יעלה כ"אבעיה" לפני בית המשפט. כפי שציין בית המשפט המחוזי, פרוטוקולי הדיונים מיום 14.3.2013 ומיום 7.3.2013 מדברים בעד עצמם. הצדדים הסכימו להעביר את מכלול המחלוקות ביניהם להכרעה לפני בורר, כאשר הובהר כי "למען הסר ספק, מדובר בכל הסכסוך בין הצדדים נשוא שני התיקים שבהם הוגשו כתבי תביעה, וכן כל טענות ההגנה שהעלה כל צד מכל סוג שהוא במסגרת התיקים ובכלל". עוד הסכימו הצדדים "כי בהליך הבוררות ובהליך הבוררות בלבד, הם מוכנים לוותר על טענות התיישנות הדדיות ולדון בכל הסכסוך ביניהם" (פרוטוקול הדיון מיום 14.3.2013, עמ' 1, שורות 16-9). לפיכך, טענת המבקש כי נותרה סוגייה משפטית מובהקת להכרעת בית המשפט, אינה במקומה. גם בהנחה שחלה התוספת הראשונה לחוק הבוררות ושבהסכם הבוררות הצדדים הסכימו כי הבורר יפנה באבעיה לבית המשפט בכל הנוגע ל"סוגיות משפטיות", אין מקום לפתוח הסכמות חד-משמעיות אליהן הגיעו הצדדים לגבי היקפן של הסוגיות שתתבררנה במסגרת הליך הבוררות. טענת המבקש כי נותרה סוגיית משפטית מובהקת להכרעת בית המשפט – קביעת הנושאים אשר יעמדו לבחינה לפני הבורר – אינה יכולה לעמוד.

9.

אוסיף כי על פני הדברים, גם אין מקום לטענת המבקש כי הבורר אינו יכול להידרש לגוף המחלוקת בעניין חשבון 24 אף בהנחה שזו הוכרעה, בפסק דין חלוט, הואיל ואין מניעה עקרונית שצד יסכים, כבענייננו, לוותר במסגרת הליך בוררות על חיוב כספי כלפיו, גם אם הוכרע בפסק דין חלוט (רע"א 4479/19 בורקאן נ' מהלווס (15.12.2019)).

הבקשה נדחית אפוא. המבקש ישא בהוצאות המשיבה בסך של 10,000 ש"ח.