רע"א 8135/12 NANTUCKET LTD נ. עמיקם דורון ואח'

1.

מונחת לפני בקשה למתן סעד זמני במסגרת בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בת"א 20794-03-11 (כב' השופט ח' ברנר ), בגדרה נדחתה בקשת המבקשות להורות על עיכוב הליכי

תביעה שהגישו נגדן המשיבים, וזאת בשל תניית שיפוט זר.

2.

בין המשיבים לבין המבקשות ו-36 נתבעים נוספות (להלן: "הנתבעים") נקשרה מסכת הסכמים הנוגעים לרכישת נכסי נדל"ן בחו"ל. בחודש מארס 2011 הגישו המשיבים תביעה נגד הנתבעים בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, במסגרתה נטען כי האחרונים טמנו למשיבים פח וגרמו להם להתקשר בעסקאות תרמית והונאה, תוך הצגת מצגי שווא והסתרת פרטים מהותיים בקשר לעסקאות ולנכסים. על פי האמור בכתב התביעה, הנתבעים פעלו באמצעות חברת טי.ג'י.איי – היא נתבעת 1 בכתב התביעה, שהציגה עצמה כמשווקת העסקאות והחתימה את המשיבים על הסכמי הרכישה.

מעבר להסכמי הרכישה, קיימים היו במסגרת העסקה אף הסכמי שיתוף (להלן: "הסכמי השיתוף"), להם היו שותפים שלושה צדדים – המשקיעים (המשיבים), יָזמת העסקה

– חברת Ontario Ltd. (היא נתבעת 3 בכתב התביעה), וחברת נאמנות ספציפית לכל נכס מהנכסים שרכישתם נתבקשה בחו"ל. יובהר שבענייננו, תיפקדו המבקשות כחברות הנאמנות הספציפיות ביחס לנכסים אשר היו אמורים להירכש בתאילנד.

בכל הסכמי השיתוף נכללו תניות שיפוט זר, אשר יש בהן, על פני הדברים, להעניק סמכות שיפוט ייחודית לבתי משפט מקומיים זרים. בנוגע לנכסים בתאילנד, קבע הסכם השיתוף כדלקמן:

"This Agreement shall be governed by and construed in accordance with the laws of the Kingdom of Thailand. Any conflicts between the Parties shall be submitted before the respective courts in Thailand ".

עם הגשת התביעה ביקשו המבקשות, יחד עם נתבעות אחרות, לעכב את ההליכים נגדן בשל קיומה של תניית שיפוט זר ייחודית. לאחר שהדיון בבקשה הושהה עד להכרעתו של בית משפט זה בבקשת רשות ערעור דומה שהוגשה באותו נושא (רע"א 3898/11), קבע בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (ת"א 20794-03-11, כב' השופט ח' ברנר ), כי אין מקום לעכב את ההליכים. קביעתו זו נתבססה על שני אדנים. ראשית נקבע כי על אף

שניסוחה של תניית השיפוט תומך לכאורה במסקנה כי לבתי המשפט בתאילנד קיימת סמכות ייחודית, הרי שעדיין יש מקום לפרשה כתנייה המעניקה סמכות מקבילה, ובהינתן שהנתבעים הם אשר ניסחו את החוזה, יש להעדיף את הפירוש הפועל נגדם, דהיינו – אין מדובר בתניית שיפוט ייחודית. עוד ביסס בית המשפט המחוזי את קביעתו לפיה אין לעכב את ההליכים, על בסיס היותן של תניות השיפוט הזר תנאי מקפח בחוזה אחיד, אשר בית המשפט רשאי לבטלו. נוכח האמור, נדחתה בקשת המבקשות לעיכוב הליכים, ונקבע כי ההליך יתקיים כסדרו בבית המשפט הישראלי.

3.

על החלטתו זו של בית המשפט המחוזי הגישו המבקשות בקשת רשות ערעור. בהחלטתי מיום 2.4.2013 הוריתי כי הבקשה תידון בפני מותב תלתא, תוך מתן עדיפות לשמיעת התיק בנסיבות העניין. בבקשה המונחת לפני, עותרות המבקשות ליתן סעד זמני לתקופת הערעור, ולפיו יושהה ההליך העיקרי בבית המשפט המחוזי, וזאת עד שיינתן פסק דינו של בית משפט זה בבקשת רשות הערעור. יצויין כי בקשה דומה שהוגשה בבית המשפט המחוזי נדחתה בהחלטה מיום 12.2.2013.

במסגרת הבקשה נטען כי סיכוייו של הערעור טובים. בהקשר זה הודגש כי לא היה מקום לקבוע כי המדובר בתניית שיפוט מקבילה, ושגה בית משפט קמא עת פירש את התנייה בניגוד לפרשנות שהוצעה על ידי המבקשות. כן הודגש כי בהקשר לנכסים בתאילנד, לא היה מקום לראות בתניית השיפוט הזר כתנאי מקפח בחוזה אחיד, כי אם כאינטרס מסחרי לגיטימי של המבקשות. באשר למאזן הנוחות טוענות המבקשות כי היה ותתקבל בקשת רשות הערעור מחד גיסא, ולא יעוכבו ההליכים מאידך גיסא, הרי שההליך המתנהל נגד המבקשות בבית המשפט המחוזי יירד לטמיון, בעוד שהמבקשות ישקיעו זמן ומשאבים באיתור מסמכים המצויים בחו"ל, הבאת מצהירים ארצה להיחקר על תצהיריהם, הטסה לארץ של עדים נוספים השוהים בחו"ל והוצאות נוספות.

לגישת המשיבים, הם כאמור התובעים בהליך העיקרי, דין הבקשה למתן סעד זמני להידחות. נטען כי גם ביחס לנכסים בתאילנד, מתנהלת התביעה הן נגד המבקשות והן נגד נתבעים ישראלים אחרים – אשר לא הגישו כל בקשה לעיכוב הליכים. על פי קו זה, אין טעם לעכב רק את ההליכים המתנהלים נגד המבקשות, בעוד ההליכים נגד הנתבעים הישראלים – באותו עניין – ימשיכו להתנהל כסדרם. הודגש כי אין מקום לקבל את טענת המבקשות ביחס להכבדה שתיגרם להן אם ימשיך ההליך להתנהל, וזאת שעה שממילא כל הנתבעים – הן הישראלים והן הזרים – מצויים בשליטתם ובניהולם של אזרחי ישראל (נתבע 2 ונתבע 38 בכתב התביעה – מר יוסף טוביהו ומר שרון שאתי). עוד הפנו המשיבים להכרעות שניתנו בהליכים אחרים, תחת אותה מסגרת עובדתית, בגדרן נקבע כי המבקשות הינן למעשה בשליטה מלאה וניהול של ישראלים תושבי ישראל. המשיבים גורסים כי אין לתת למבקשות להסתתר תחת הכסות הבינלאומית כביכול, שעה שמדובר בעסקים ישראליים לכל דבר. עוד נטען כי כל עניינן של המבקשות, ויתר הנתבעים בפרשה, הוא ניסיון לדחות את הקץ ולגרום למשיבים נזק, מבלי לתת את הדין על כך.

4.

כידוע, בבואו להכריע בשאלת מתן סעד זמני לתקופת הערעור, על בית המשפט ליתן דעתו לסיכויי הערעור ולמאזן הנוחות שבין הצדדים. מבלי לקבוע מסמרות, נדמה כי בשלב מקדמי זה אין לומר כי סיכויים לקבלת בקשת רשות הערעור אינם בנמצא. במסגרת הדיון בבקשת רשות הערעור, יהא מקום לבחון את שאלת פרשנותה הנכונה של תניית השיפוט שבין הצדדים, והאם לא מדובר בתניית שיפוט ייחודית – עמדה שלה תימוכין לכאורה אף לשיטת בית המשפט המחוזי. זו אף זו, ייתכן ואף תעמוד להכרעה שאלה כללית יותר בדבר היחס שבין תניית שיפוט זר לבין תנאי מקפח בחוזה אחיד. במצב דברים זה, נדמה כי לצדדים טענות הראויות להישמע במהלך הדיון בבקשה, ואין מקרה זה נמנה על אותם מקרים בהם נהיר כבר במבט ראשוני כי סיכוייו של הערעור להתקבל אינם גבוהים.

באשר למאזן הנוחות, יש הגיון בעמדה לפיה לא ייגרם למבקשות נזק בלתי הפיך באם יתנהלו נגדן ההליכים בבית המשפט המחוזי כבר עתה. מסקנה זו נתמכת הן בתצהיר שהוגש על ידן בהליך זה, שאינו מפורט דיו, והן נוכח טענות המשיבים בדבר הזיקה הממשית של המבקשות, כמו יתר הנתבעים, למדינת ישראל. טענות אלה לא הוכחשו על ידי המבקשות. ואולם, סבורני כי על הנידון דידן להיבחן באספקלריה של המתווה הדיוני הספציפי ונסיבותיו הקונקרטיות. אבהיר.

מצויים אנו במסגרתה של בקשה למתן סעד זמני שעניינה השהיית הליך המתנהל בבית המשפט המחוזי. כפי שצויין לעיל, סיכוייה של בקשת רשות הערעור אינם מבוטלים, ולא מן הנמנע כי זו תתקבל וייקבע כי יש לנהל את ההליכים נגד המבקשות בבית המשפט המוסמך בתאילנד. במצב דברים זה, יירד כל ההליך שהתנהל עד אותו שלב נגד המבקשות לטמיון, תוך בזבוז זמנן, זמנם של המשיבים, וזמנו של בית המשפט. באופן מעניין, משולש דיוני זה: תובע-נתבע-בית משפט, מוצא מקומו באותו צד המתרס של מאזן הנוחות. הדברים מקבלים משנה תוקף שעה שהדיון בבקשת רשות הערעור קבוע למועד קרוב בתחילת חודש ספטמבר 2013. גם בכך יש כדי לתמוך בהשהיית הדיון בפני הערכאה המבררת.

בשולי הדברים אוסיף, כי לא נעלמה מעיני טענת המשיבים, כי ביחס לנכסים בתאילנד קיימים נתבעים ישראלים אשר ברי כי על התביעה בעניינם להתקיים בבית המשפט בישראל. לכך יש להשיב כי אין במקרה זה כדי להשליך ממסגרת דיונית של צד אחד למסגרת דיונית של צד אחר, וממילא רשאי יהיה בית המשפט המחוזי לנהל את ההליך

על פי שיקול דעתו, תוך התחשבות בתמונה שהצטיירה לעיל.

5.

הבקשה מתקבלת. הנני מורה על מתן סעד זמני לפיו יושהו ההליכים נגד המבקשות עד למתן הכרעתו של בית משפט זה בבקשת רשות הערעור. זאת, בתנאי שתוך 14 יום תפקדנה המבקשות ערובה על סך של 100,000 ₪ כל אחת, להבטחת כל נזק העלול להיגרם למשיבים בשל מתן הסעד הזמני. המשיבים ביחד ולחוד יישאו בהוצאות המבקשות כאחת בהליך זה בסך של 6,000 ₪.