רע"א 8135-23 רע"א 8135-23

בקשת רשות הערעור שלפניי מופנית כלפי שתי החלטות שונות של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת רחל ערקובי) במסגרת הליך פש"ר 1960-03-15: החלטה מיום 14.8.2023 אשר הגדילה את סכום הערובה להוצאות שעל המבקש, חייב בפשיטת רגל (להלן: המבקש), להפקיד (להלן: ההחלטה בעניין הגדלת הערובה); והחלטה מיום 7.11.2023 בבקשת המבקש להתיר את חקירת המשיב 1, הנאמן על נכסיו (להלן: הנאמן). בהחלטה זו הורה בית המשפט קמא כי תחילה הנאמן יגיש תצהיר ולאחר שזה יוגש, ייבחן הצורך לחקור את הנאמן עליו. לצד זאת, ובשל המועד בו הוגשה הבקשה, הטיל בית המשפט קמא על המבקש הוצאות בסך 6,000 ש"ח לטובת הנאמן והמשיב 2, הכונס הרשמי (להלן: ההחלטה בעניין חקירת הנאמן). השגתו של המבקש ביחס להחלטה זו היא על חיובו בהוצאות.

1.ככל שהדברים נוגעים להחלטה בעניין הגדלת הערובה, דין הבקשה להידחות ללא צורך בקבלת תשובות. בהחלטתו, קבע בית המשפט קמא כי על המבקש להפקיד סך של 20,000 ש"ח כערובה להוצאות הצדדים, וזאת בנוסף לסכום שכבר הופקד על ידו בסך 17,500 ש"ח (בהתאם להחלטות מיום 25.2.2021 ויום 18.8.2021). כך, נוכח העובדה שהמבקש הגיש "עשרות בקשות [...] מבלי שהוא מאחד את הנושאים ומבלי שהוא מתחשב בהיקף העבודה הנדרשת לצד שכנגד". המבקש סבור כי החלטה זו שגויה, שכן לא נפל פגם בהתנהלותו הדיונית, וכיוון שבית המשפט קמא התעלם מהסיכויים הגבוהים של בקשותיו להתקבל. עוד הוא מוסיף כי ההחלטה בעניין הגדלת הערובה מונעת ממנו בפועל להמשיך בבירור ההליך, וזאת בשל היותו פושט רגל.

2.כידוע, בהחלטות הנוגעות להפקדת ערובה נתון לערכאה הדיונית שיקול דעת רחב, וערכאת הערעור תימנע מלהתערב בהחלטות אלו, מלבד במקרים חריגים בהם ההחלטה ניתנה בניגוד לדין או תוך גרימת עיוות דין (רע"א 7327/19 מייזליס נ' סמט, פסקה 3 (5.11.2019); רע"א 1875/21 שחם נ' אגף מס הכנסה, פסקה 12 (23.5.2021)). בענייננו, לא מצאתי כי נפל פגם באיזון שערך בית המשפט קמא בין השיקולים הנוגעים לעניין, אשר מחד גיסא, התחשב בהתנהלותו הדיונית של המבקש ובעלויות שזו השיתה על שאר הצדדים להליך, ומאידך גיסא, שקל את מצבו הכלכלי והבהיר כי אין להטיל עליו ערובה בסכום גבוה יתר על המידה באופן "[שי]חסום את דלתות ביהמ"ש [בפניו]" (ראו והשוו: רע"א 8599/19 משה נ' שמרת, פסקה 7 (13.1.2020); רע"א 7799/20 רומנו נ' עיריית נתניה, פסקה 9 (24.11.2020)). לכך אוסיף כי התנהלותו הדיונית של המבקש אינה חפה קשיים, וגם לעניין זה יש לתת את המשקל המתאים (וראו גם הערתי לסוגיה זו בעבר במסגרת רע"א 4201/22 גטאס נ' עו"ד ריבקין, נאמן על נכסי החייב, פסקה 12 (10.7.2022)).

עם זאת, ובשים לב לגובה התשלום החודשי שהוטל על המבקש במסגרת הליך פשיטת הרגל, מצאתי לנכון להתיר את הפקדת הערובה בשלבים, כך שהמבקש יפקיד מחצית מהערובה (10,000 ש"ח) עד ליום 31.1.2024, ואת המחצית הנוספת עד ליום 29.2.2024. כמו כן, המשך הדיון בבקשות המבקש לא יותנה בהפקדת המחצית השנייה של הערובה (ראו והשוו: רע"א 6857/19 שחם נ' רו"ח כפיר, פסקה 12 (3.11.2019); רע"א 4339/19 קילקר נ' נועם, פסקה 15 (27.8.2019); רע"א 262/19 נציגות הדיירים של האגף הצפוני, הרצל רונזבלום 10, תל-אביב נ' לביא (ב.י.) חברה להנדסה ובנין בע"מ, פסקה 2 (21.1.2019)).

3.אשר להחלטה בעניין חקירת הנאמן, בדיקה במערכת "ניהול תיקים" מעלה כי גם הנאמן הגיש בקשת רשות ערעור על החלטה זו (במסגרת רע"א 8612/23), ובשלב זה התיק נמצא בטיפול רשמת בית משפט זה עד שתופקד הערובה. לפיכך, ובהינתן שההכרעה בבקשת רשות הערעור שהגיש הנאמן משליכה ישירות על ההכרעה בטענות המבקש ביחס לחיובו בהוצאות, הדיון בטענות אלו ייעשה במאוחד, ולעת הזו יושהה עד להסדרת סוגיית הפקדת הערובה בבקשת רשות הערעור של הנאמן.

4.אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית בכל הנוגע להחלטה בעניין הגדלת הערובה מיום 14.8.2023, בכפוף לאמור בפסקה 2; בכל הנוגע להחלטה בעניין חקירת הנאמן, ההכרעה ברכיב זה של בקשת רשות הערעור יושהה בשלב זה עד להסדרת הפקדת הערובה ברע"א 8612/23.