רע"א 8201/15 פלוני נ. משרד הבריאות

בקשת רשות ערעור על שתי החלטותיו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת מ' עמית אניסמן ) מיום 8.11.2015 והחלטה נוספת מיום 15.11.2015, בגדרן חויבה המבקשת בתשלום אגרת בית משפט ובמסירת תיקיה הרפואיים המצויים אצל פרופ' שוקי דור ובבית חולים אסף הרופא. לבקשה צורפה בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה מיום 8.11.2015 ובקשה לאיחוד בקשת רשות הערעור דנא עם שתי בקשות ערעור נוספות שהגישה המבקשת לאחרונה (רע"א 6090/15 ו רע"א 6821/15) .

רקע

1.המבקשת הגישה תביעה בגין נזקי גוף שנגרמו לה, לטענתה, כתוצאה ממעשים וממחדלים של המשיבים. במרכז התביעה עומדות טענות קשות שטוענת המבקשת כלפי המשיב 3, הכוללות, בין היתר, טענות בנוגע למעשי תקיפה מינית, רשלנות רפואית, עושק ומרמה, אשר בוצעו, לכאורה, אגב טיפולי פוריות במבקשת. ההליך המשפטי מתנהל כבר שנים ארוכות, ונראה כי גם בשלב זה טרם הושלמו ההליכים המקדמיים בתיק. יצוין, כי המבקשת הגישה מספר בקשות רשות ערעור כלפי החלטות שניתנו בהליך העיקרי המתנהל בבית משפט קמא, וזו היא בקשה נוספת המופנית נגד החלטות שניתנו בשני עניינים – האחד, תשלום אגרת משפט, והשני, חיוב המבקשת למסור את תיקיה הרפואיים לעיון המשיב 3.

ההחלטה בעניין תשלום אגרת בית משפט

2.המדינה (המשיבה 1) הגישה בקשה לחייב את המבקשת בתשלום אגרה כדין וכן לחיובה בתשלום הוצאות שנפסקו לחובתה לטובת אוצר המדינה כתנאי להמשך ההליכים בתובענה. בית משפט קמא קיבל את הבקשה בחלקה, וקבע כי על המבקשת לשלם את האגרה הנדרשת עבור הפיצויים בסך 100,000 ש"ח הנתבעים בגין פגיעה בפרטיות. נקבע כי יש לראות פיצויים אלה כסעד כספי בסכום קצוב אשר יש לשלם את האגרה בגינו בשיעור של 2.5 אחוזים בהתאם לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007. עוד נקבע, כי על המבקשת לקצוב את הסכום הנתבע על ידה בגין פיצויים עונשיים ולשלם אגרה בהתאם. הבקשה לחייב את המבקשת לשלם את ההוצאות שנפסקו לחובתה כתנאי להמשך ההליכים בתובענה – נדחתה.

בקשת רשות הערעור דנא והבקשה לעיכוב ביצוע מופנות כלפי החלטה זו. אומר מיד כי דין הבקשה לעיכוב ביצוע להידחות .

בקשה זו, שהמשיבים השיבו לה על-פי החלטתי מיום 21.1.2016, אינה מנומקת, והמבקשת לא הצביעה על אף נימוק מהותי המטה את מאזן הנוחות לטובתה או המצדיק את קבלת הבקשה. המדובר בהחלטה המטילה על המבקשת חיוב כספי, וככלל, בבקשה לעכב ביצועם של החלטות או פסקי דין כספיים, רובץ לפתחו של המבקש נטל מוגבר לשכנע כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, שכן, כשמדובר בחיוב כספי, לא אמור להתעורר קושי להחזיר את המצב לקדמותו אם תשונה תוצאת הפסק

(קל וחומר שמדובר בתשלום למדינה כך שאין כל חשש שלא יושב אם תתקבלנה טענות המבקשת). כאמור, המבקשת לא הייתה אף קרובה להרים נטל מוגבר זה. היא לא פירטה את גובה הסכום בו מדובר ולא טענה כי אין בידה אמצעים לשלמו. ואמנם, אף בענייננו נראה כי גם אם יתברר בסופו של יום כי יש לקבל את טענות המבקשת לפיהן יש לפטרה מתשלום אגרה, יהיה ניתן להשיב לה סכום זה ללא קושי. על-כן, הבקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה דנא – נדחית.

3.באשר לבקשת רשות הערעור עצמה על ההחלטה בעניין חיוב המבקשת בתשלום אגרה, הוחלט שהבקשה לרשות ערעור מצריכה תשובה.

א.המשיבים יגישו תשובתם עד ליום 28.2.2016. על נוסח התשובה יחולו הוראות תקנה 406(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות ). התשובה תוגש, במקביל, הן לבית משפט זה והן במישרין למבקשת.

ב.בתשובה תיכלל התייחסות לאפשרות שבית המשפט יבקש לפעול על-פי סמכותו לפי תקנה 410 לתקנות, ולשאלה, האם במקרה כזה ניתן לראות בבקשה ובתשובות סיכומים בכתב.

ג.המבקשת תודיע עד ליום 28.2.2016 עמדתה לגבי האמור בסעיף ב' הנ"ל.

ד.היעדר התייחסות כמוהו כהסכמה והיעדר תגובה במועד כמוהו כאי התייצבות, על כל הנובע מכך.

ההחלטות בעניין חיוב המבקשת למסור את תיקיה הרפואיים

4.כאמור, ההליכים המקדמיים בתיק העיקרי מתנהלים כבר למעלה מארבע שנים, וחלק ניכר מההתדיינות מוקדש לסירובה העיקש של המבקשת למסור טפסי וס"ר כנדרש ולקשיים הרבים שהיא מערימה על המשיבים באיסוף החומר הרפואי הדרוש להם לשם ניהול הגנתם. על-אף החלטות רבות בעניין של בית משפט קמא, כמו גם החלטות בגדרן אף אני נדרשתי לסוגיה זו, ממשיכה המבקשת בדרכה ושמה בפני המשיבים מכשולים שונים המונעים מהם לאסוף את החומר הרפואי בעניינה. על רקע האמור, הגיש המשיב 3 בקשה להורות לבית חולים אסף הרופא ולפרופ' שוקי דור למסור לו את כל תיקיה הרפואיים של המבקשת המצויים בידיהם. המבקשת הגיבה לבקשה ואף ביקשה להורות למשיב 3 למסור הודעת עדכון ודו"ח מפורט בנוגע לאיסוף התיעוד הרפואי אודותיה.

5.בהחלטה מיום 8.11.2015 קיבל בית משפט קמא את בקשת המשיב 3 ודחה את בקשת המבקשת להורות למשיב 3 למסור הודעת עדכון בעניין איסוף החומר הרפואי. נקבע כי משעה שהמבקשת חויבה לחתום על טפסי וס"ר אין מניעה ליתן צווים ספציפיים למוסדות רפואיים, אשר על פי טענת המשיב 3 סירבו למסור מסמכים רפואיים בשל התנהלותה של המבקשת מולם. נפקותם של צווים אלה תהיה זהה לנפקותו של טופס וס"ר עליו חויבה המבקשת לחתום. בית משפט קמא קיבל את הבקשה כאמור ואף השית על המבקשת הוצאות בסך של 2,500 ש"ח. המבקשת הגישה בקשה לביטול ההוצאות בהן חויבה, וביום 15.11.2015 דחה בית משפט קמא את בקשתה.

6.גם כלפי החלטות אלה מופנית בקשת רשות הערעור שבפניי. בבקשה נטען, בין היתר, כי המבקשת הייתה זכאית לקבל עדכון ודו"ח מפורט לגבי איסוף התיעוד הרפואי אודותיה. עוד נטען כי המבקשת שיתפה פעולה וצייתה להוראות בית המשפט, וכי המשיב 3 הוא זה שמעכב את קידום ההליך.

7.דין רכיב זה בבקשת רשות הערעור להידחות גם מבלי להורות על הגשת תשובה.

כאמור לעיל, וכפי שהערתי לא פעם בהחלטות קודמות בעניינה של המבקשת, נראה כי ההתדיינות הנוגעת לחשיפת התיעוד הרפואי הנוגע למבקשת היא חריגה ביותר ומקרבת את המבקשת לשלב בו תימחק התובענה בעניינה (ראו בעיקר החלטתי ב רע"א 2101/15 פלונית נ' מדינת ישראל משרד הבריאות

(1.4.2015)). על כך גם עמדו המותבים השונים שדנו בעניינה של המבקשת בבית משפט קמא. על רקע האמור, לא מצאתי להתערב בהחלטת בית משפט קמא, ואף לא בקביעת ההוצאות שנקבעו לחובת המבקשת. מתן הצווים למסירת תיקיה הרפואיים של המבקשת מאפשר למשיב 3 לקדם את הכנת חוות הדעת מטעמו ולהפסיק לבזבז את משאביהם של הצדדים ושל בית המשפט. כפי שציינתי בהזדמנות קודמת, על אף הפגיעה בפרטיות הכרוכה בחשיפת תיעוד רפואי, המהלך הוא בלתי נמנע בתביעות לפיצויים בגין נזקי גוף ובתביעות המעוררות סוגיות שברפואה. בידי המבקשת הברירה – למחוק את תביעתה או להשלים עם חשיפת התיעוד הרפואי בעניינה, אך היא אינה יכולה להמשיך ולאחוז בחבל משני קצותיו, תוך גרימת הפסד משאבים לכל הנוגעים בדבר.

סיכום

8. סוף דבר:

בקשת עיכוב הביצוע של ההחלטה לחייב את המבקשת בתשלום אגרה – נדחית.

בקשת רשות הערעור הנוגעת להחלטת בית משפט קמא ליתן צווים למסירת תיקיה הרפואיים של המבקשת – נדחית אף היא, מבלי לבקש תשובה לגביה.

בקשת רשות הערעור הנוגעת להחלטה לחייב את המבקשת באגרת בית משפט ולקצוב את הסכום הנתבע על-ידה בגין פיצויים עונשיים מצריכה תשובה. המשיבים יגישו תשובתם ביחס לרכיב זה בלבד בבקשת רשות הערעור עד ליום 28.2.2016, כאמור בפסקה 3 לעיל.

9.נוכח התוצאה האמורה ודחיית בקשות רשות הערעור הנוספות שהגישה המבקשת (רע"א 6090/15 ו רע"א 6821/15) מבלי שנדרשה לגביהן תשובה, מתייתר הצורך להכריע בבקשה לאיחוד הבקשות שהגישה המבקשת.

10.נוכח דחיית הבקשה לעיכוב ביצוע, בגדרה התקבלו תשובות המשיבים, תישא המבקשת בהוצאות המשיבה 1 (מדינת ישראל) והמשיב 3 בסך 3,000 ש"ח לכל אחד מהם.