רע"א 8393-22 רע"א 8393-22

לפניי בקשה רשות ערעור על החלטות בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כבוד השופט י' פרסקי) מיום 24.10.2022 ומיום 7.11.2022 בחדל"ת 59780-03-22 במסגרתן אושר לנאמני החברה שבבעלות המבקש לחתום על הסכמי פשרה עם חברת א.ס סוכניות לציוד תעשייתי בע"מ (להלן: סוכנויות) ועם חברת אשל מצפה רמון בע"מ (להלן: אשל; וביחד עם סוכנויות: החברות המזמינות).

הרקע הרלוונטי לבקשה:

1.חברת שיבולת חברה להנדסה ובנייה בע"מ (להלן: החברה) היא חברה לביצוע עבודות בניין והנדסה. החברה היא בעלת סיווג קבלני בדרגה ג'4 בהתאם לתקנות רישום קבלנים לעבודות הנדסה בנאיות (סיווג קבלנים רשומים), התשמ"ח-1988, והמבקש, מר אלי מרגי (להלן: המבקש), הוא המנכ"ל ובעל המניות היחיד בה.

במסגרת פעילותה ביצעה החברה עבודות קבלניות בין היתר עבור סוכנויות ואשל. בין חברות אלה לבין החברה התגלעו סכסוכים, בעקבותיהם ננקטו על-ידי החברה הליכים משפטיים בבית המשפט המחוזי בתל אביב (ת"א 21324-02-18 המתנהל בעניינה של סוכנויות; ות"א 62908-12-20 בעניינה של אשל). כפי שיפורט בהרחבה להלן, עניינו של ההליך דנן בהסכם פשרה שנחתם במסגרת ההליכים הללו וקיבל תוקף של פסק דין.

2.ביום 10.3.2021 ניתן כנגד המבקש צו לפתיחת הליכים ועו"ד שרון בירון מרקוביץ' מונתה כנאמנת לנכסיו (להלן: הנאמנת לנכסי המבקש). בהמשך, נקלעה גם החברה לקשיים כלכליים אשר הובילו אותה להגיש ביום 1.2.2022 בקשה לבית המשפט המחוזי בבאר שבע לעיכוב הליכים לשם גיבוש הסדר חוב עם נושיה שלא במסגרת צו פתיחת הליכי חדלות פירעון (להלן: הבקשה לעיכוב הליכים), וזאת בהתאם לסעיף 319ג והוראות פרק א1 לחלק י' לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018 (להלן: חוק חדלות פירעון). הסדר החוב שהוצע על-ידי החברה התבסס על הצעת חברת אור-דן בע"מ (להלן: אור-דן) לרכישת מניות המבקש בחברה בתמורה לסך של 1,000,000 ₪.

3.ביום 27.3.2022 הגישה חברת יובל כהן עבודות עפר ופיתוח בע"מ, אחת מנושות החברה, בקשה למתן צו לפתיחת הליכי חדלות פירעון ומינוי נאמן זמני נגד החברה. ביום 31.3.2022 מונו בהסכמה המשיבים 2-1 – עו"ד ורדי ועו"ד אביב פריצקי – כנאמנים זמניים של החברה (להלן: הנאמנים).

4.ביום 3.4.2022 הגישה החברה בקשה להבאת הסדר חוב לאישור הנושים. הצעה זו התבססה על הצעת הרכישה מטעם אור-דן וכללה בין היתר תנאי לפיו סך של 800,000 ₪ מסך התמורה המוצעת יועבר לטובת כיסוי חובותיו האישיים של המבקש בגין ערבותו לחברה (להלן: הצעת אור-דן). הנאמנים והממונה על הליכי חדלות פירעון (להלן: הממונה) לא התנגדו להבאת החוב להסדר ולכינוס אסיפת נושים. אי לכך, ביום 13.4.2022 אישר בית משפט קמא את כינוס אסיפת הנושים לצורך דיון והצבעה בהסדר שהוצע על-ידי החברה. אסיפת הנושים נקבעה ליום 22.5.2022.

סמוך לכך ועוד קודם לכינוס אסיפת הנושים, הגישו אשל וסוכנויות תביעות חוב כנגד החברה (ביום 10.5.2022; וביום 25.4.2022 בהתאמה). כמו כן, ערב אסיפת הנושים הגישה סוכנויות הצעת רכישה מתחרה להצעת אור-דן (להלן: הצעת סוכנויות).

ביום 22.5.2022 התקיימה אסיפה הנושים, וביום 26.5.2022 הגיעו שתי המציעות (אור-דן וסוכנויות) להליך התמחרות במשרדו של המשיב 1. בישיבת ההתמחרות שופרה הצעת אור-דן לסך של 1,450,000 ש"ח, והצעתה של סוכנויות עמדה על 1,400,000 ₪. כן יצוין כי רק בהצעת אור-דן נכלל התנאי שלפיו סך של 800,000 ₪ מהתמורה ישולם לנושיו האישיים של המבקש.

ביום 8.6.2022 הועברה הצעה משופרת של אור-דן, לפיה יועברו לקופת ההסדר בנוסף לתמורה שתשלם אור-דן גם חצי מהתקבולים שיתקבלו כתוצאה מהתביעות שמנהלת החברה מול סוכנויות (עד לתקרה של 1,400,000 ₪ ולא פחות מ-800,000 ₪) (להלן: ההצעה השנייה של אור-דן). סוכנויות ואשל, כחלק מנושי החברה, התנגדו להצעה השנייה של אור-דן.

5.ביום 22.6.2022 התקיים דיון בבית המשפט בעניין מתווה הסדר החוב של החברה. במהלך הדיון הגיעו הצדדים להסכמות ביחס למתווה הסדר הנושים שיאושר (שיכונה להלן המתווה מיום 22.6.2022). עיקרו של המתווה הוא שאור-דן תשלם סך של 1,550,000 ₪ עבור מניות המבקש, כאשר הסכום שישולם לקופת הסדר הנושים של המבקש יופחת לסך של 600,000 ₪. כן הוסכם על סילוק הדדי של תביעות החוב של סוכנויות ושל אשל כנגד החברה – ושל תביעות החברה כלפי סוכנויות ואשל. סוכנויות ואשל יעבירו סכום שיסוכם בגישור בין הצדדים; ויוגש הסדר נושים לבית המשפט הכולל הסדרים נוספים בין החברה לנושיה, לרבות סוכנויות ואשל. המבקש עצמו נעדר מהדיון עקב מחלה, ובא כוחו ביקש למסור את עמדתו עד למועד הגשת ההסדר הסופי כפי שגובש במהלך הדיון.

ביום 10.7.2022 הודיעה החברה לנאמנים כי אור-דן שיפרה את הצעתה כך שלהצעתה התווסף סכום של 850,000 ₪ לקופת ההסדר (סך הכול 2,400,000 ₪) כנגד הותרת התביעות כנגד סוכנויות ואשל על כנן (להלן: הצעתה השלישית של אור-דן). הנאמנים עדכנו את סוכנויות ואשל אודות הצעתה השלישית של אור-דן ומסרו להן כי מאחר שטרם נחתם עמן הסדר הפשרה, בכוונתם לקבל את הצעתה של אור-דן. בתגובה חתמו סוכנויות ואשל על הסכמי הפשרה והודיעו כי לשיטתן לא ניתן לסטות מהמתווה מיום 22.6.2022. לאור מצב עניינים זה, פנו הנאמנים לבית משפט קמא בבקשה לקבל הוראות כיצד לנהוג.

6.בהחלטתו מיום 12.7.2022 קבע בית המשפט כי אין לסטות מהמתווה מיום 22.6.2022. זאת, מאחר שלא ברור מה היתרון בהצעה החדשה ביחס להצעה שבמתווה מיום 22.6.2022. זאת בשים לב לכך שהמתווה מיום 22.6.2022 מביא גם לסיום התביעות התלויות ועומדות, באופן המייתר את הצורך לדון בשאלה האם החברות המזמינות הן אכן נושות של החברה. לאור האמור, נקבע כי על הנאמנים להגיש את הנוסח הסופי להסדר החוב עד ליום 14.7.2022 בהתאם למתווה מיום 22.6.2022. ואכן, ביום 14.7.2022 הוגש לבית המשפט מתווה הסדר החוב הסופי (להלן: הסדר החוב הסופי), אליו צורף גם הסכם הפשרה שנחתם עם החברות המזמינות. לפי ההסדר, התביעות שהגישה החברה כנגד החברות המזמינות יימחקו (להלן: הסכם הפשרה). הנאמנים הסבו את תשומת לב בית המשפט כי הסכמת החברה למתווה לא התקבלה. בית המשפט הורה לצדדים להגיש תגובתם הסופית להסדר החוב הסופי עד ליום 19.7.2022.

7.ביום 19.7.2022 הוגשה על-ידי בא-כוח החברה בקשה לשחרור מייצוג בשל חילוקי דעות שאינם ניתנים לגישור. בו ביום הורה בית המשפט לחברה להגיש תגובתה לבקשה לשחרור מייצוג עד ליום 21.7.2022 בד בבד עם הגשת תגובתה להסדר החוב הסופי. כן נקבע כי ככל שהחברה תחזור בה מההסדר שאושר, תפורק החברה לאלתר ללא כל צורך בדיון נוסף.

ביום 21.7.2022 הגיש המבקש את תגובת החברה להסדר החוב הסופי בשמה של החברה. הוא הודיע – בשם החברה – כי היא מתנגדת להסדר החוב הסופי, וביקש לאשר הסדר לפיו אור-דן תרכוש את החברה ואת התביעות שלה כנגד סוכנויות ואשל בסכום של כ-8,000,000 ₪. בין היתר טען המבקש כי החברות המזמינות מצויות במצב של ניגוד אינטרסים, כי בניגוד לנטען על-ידיהן הן מעולם לא הגישו תביעות נגד החברה, ושכלל לא התקיים הליך גישור אמין.

8.ביום 27.7.2022 הגישה אור-דן בקשה בה היא ביקשה לסגת מהצעתה מפאת משך הזמן שחלף מאז היא הציעה אותה והנזקים שנגרמים לה עקב כך. בית המשפט קבע באותו יום כי לאור עמדתו של המבקש, נראה כי יש להורות על פירוק החברה. למען הזהירות הורה בית המשפט לנאמנים להגיש תגובה עדכנית, אשר תתייחס בין היתר גם לבקשתה של אור-דן.

ביום 28.7.2022 הודיעה החברה על מינוי באת-כוח חדשה וביקשה להגיש מתווה הסדר חוב נוסף. ביום 4.8.2022, ניתנה על-ידי בית המשפט החלטה לפיה כל מתווה חדש להסדר חוב יחייב כינוס מחודש של אספות הנושים. כמו כן צוין כי בנסיבות דנן, ספק אם ניתן יהיה להימנע מצו פירוק. ביום 16.8.2022 הודיעה החברה על כוונתה להגיש הצעה למתווה הסדר חוב נוסף – לפיו תשלם משקיעה חדשה סך של 2,600,000 ₪ לקופת הנשייה ותמשיך לנהל את תביעות החברה נגד סוכנויות ואשל, והיא תעביר שליש מכל סכום שיפסק לטובתה בעבור התביעות.

עמדתם של הממונה והנאמנים הייתה כי יש לתת צו לפתיחת הליכים ולהורות על פירוק החברה. יחד עם זאת יצוין כי הנאמנים היו מודעים לכך שצו הפירוק עלול לפגוע בשווי אחד מנכסי החברה – הסיווג הקבלני שלה. לכן הם היו נכונים לאפשר לחברה להגיש הצעה מעודכנת בהתאם להודעתה מיום 16.8.2022. זאת בתנאי שתוגש בתוך חמישה ימים ותובטח באמצעות הפקדת ערובה בסך של 500,000 ₪.

9.בסופו של דבר, ביום 18.8.2022, הורה בית המשפט על פירוק החברה תוך שנקבע כי לא תינתן ארכה נוספת לגיבוש מתווה הסדר חוב נוסף, ונקבע כי הנאמנים יהפכו לנאמנים קבועים (להלן: ההחלטה מיום 18.8.2022). המבקש והחברה לא ערערו על החלטה זו.

10.ביום 28.9.2022 הגישו הנאמנים בקשה לאישור המתווה מיום 22.6.2022. כאמור, בהתאם למתווה זה, מלוא הטענות ההדדיות של הצדדים יידחו, סוכנויות ואשל ישלמו לקופת החברה כ-850,000 ₪ וכן יושבו האגרות ששולמו על-ידי החברה בתביעות בסך 100,000 ₪. הנאמנים טענו שהמתווה האמור זכה להסכמה רחבה של כלל המעורבים בהליך מלבד המבקש, וכי יש בהסכמי הפשרה כדי להועיל לקופת הפירוק שכן הם יבטיחו הזרמת כספים לקופת הנשייה בתוך זמן קצר – לעומת פרק הזמן הממושך שבירור התביעות נגד סוכנויות ואשל עלול לארוך. בתגובתו מיום 24.10.2022 טען הממונה כי הסדר הפשרה שהושג מתבסס על גישה סבירה וזהירה של הנאמנים ועל כן הוא הוא תומך בו. ביום 24.10.2022, אישר בית משפט קמא לנאמנים לחתום על הסכמי הפשרה עם החברות המזמינות (להלן: ההחלטה מיום 24.10.2022).

11.ביום 27.10.2022 הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה מיום 24.10.2022 – לצורכי הגשת ערעור לבית המשפט העליון. בית המשפט הורה לו להבהיר מספר עניינים בטרם תינתן החלטה בבקשתו. בין היתר צוין שהמבקש לא הבהיר האם ניתן לו אישור להגיש את הבקשה, וציין כי לא ברור האם יש ביכולתו לעמוד בתשלום ערבון להבטחת נזקי הנושים ככל שיידחו טענותיו. ביום 7.11.2022 ניתנה למבקש אורכה להגשת הבהרותיו, תוך שבית המשפט הבהיר בהחלטתו כי כל עוד לא ניתן צו עיכוב ביצוע, המפרקים רשאים להתקשר בהסכמי הפשרה בהתאם להחלטה מיום 24.10.2022 (להלן: ההחלטה מיום 7.11.2022).

למען שלמות התמונה יצוין כי ביום 20.11.2022 הגישו הנאמנים בקשה לבית המשפט כי יאשר להם לפרסם הזמנה להציע הצעות לרכישת הסיווג הקבלני של החברה. בהחלטתו מאותו יום קבע בית המשפט כי נראה שהסיווג הקבלני הינו בגדר זכות בלתי סחירה אלא אגב רכישת כלל מניות החברה. ביום 1.12.2022 הודיע רשם הקבלנים למבקש כי משניתן לחברה צו לפתיחת הליכי פירוק, בכוונתו לשלול את הסיווג הקבלני של החברה בתוך שבעה ימים, בהתאם לסעיף 8 לחוק רישום קבלנים לעבודות הנדסה בנאיות, התשכ"ט-1969 (להלן: חוק רישום קבלנים).

על החלטות בית המשפט מיום 24.10.2022 ומיום 7.11.2022 הוגשה בקשת רשות הערעור שלפניי ולצידה בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטות האמורות. בהחלטה מיום 11.12.2022 ניתן על-ידי צו ארעי לעיכוב ביצוע החלטות בית משפט קמא נושא הבקשה דנן עד למתן החלטה אחרת.

דיון והכרעה

12.לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובתשובות לה, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

13.ראשית, כעולה מהבקשה עצמה, היא הוגשה מבלי שניתן למבקש אישור להגישה על-ידי בית המשפט בו מתנהלים הליכי פשיטת הרגל בעניינו או על ידי הנאמנת (סעיפים 132-131 לחוק חדלות פירעון).המבקש שהיה מודע לצורך בקבלת אישור כאמור, ציין כי ימציא את האישור לכשיינתן. אולם חרף האמור, אישור כזה לא הומצא מאז הוגשה הבקשה ועד למועד בו הגיש המבקש את תגובתו האחרונה לתגובת הנאמנת, ביום 8.1.2023. משכך – וכפי שטענו הנאמנים, יש לדחות את הבקשה על הסף. למעלה מן הצורך, וכפי שיובהר להלן, דין הבקשה להידחות גם לגופה.

14.המבקש העלה בבקשתו טענות רבות ושונות נגד מספר נושאים הכרוכים בהליך חדלות הפירעון. בטרם תידון בקשתו לגופה לאור ריבוי הטענות, יידון על מה נסובה בקשת רשות הערעור ואילו טענות ייבחנו במסגרת ההחלטה הנוכחית. אם כן, את טענות המבקש ניתן לחלק לשתי קבוצות: האחת, טענות התוקפות החלטות שניתנו שלא במסגרת ההחלטות נשוא בקשת הערעור (ההחלטות מיום 24.10.2022 ומיום 7.11.2022); והשנייה, טענות התוקפות את ההחלטות נשוא בקשת הערעור.

טענות התוקפות החלטות שאינן נושא הבקשה

15.המבקש מעלה במסגרת בקשתו טענות רבות כנגד החלטות שונות של בית משפט קמא. כך, בין היתר, הוא טען כי לא היה מקום לצרף להליך את החברות המזמינות כנושות של החברה שכן תביעות החוב שהן הגישו הן תביעות מופרכות שנועדו רק כדי לטרפד את הסדרי החוב של החברה ולהביא למחיקת התביעות כנגדן; כי לא היה מקום לאפשר לבא-כוחו הקודם להשתחרר מייצוג; וכי לא היה מקום להעדיף את המתווה מיום 22.6.2022 על פני הצעותיו להסדר. המבקש הוסיף כי היה על בית המשפט לתת משקל משמעותי לסיווג הקבלני של החברה, המותנה לטענתו בהמשך ניהול החברה על-ידיו במקביל לניהול הפיננסי שלה על-ידי אור-דן.

לטעמי אין מקום להידרש במסגרת ההחלטה הנוכחית לטענות אודות ההחלטות הדוחות את ההסדרים שהוצעו על-ידי החברה או את ההחלטה לתת צו פירוק. בכלל זה אין מקום להידרש למשמעות שיש להחלטות אלה בקשר עם הסיווג הקבלני של החברה. ההחלטות בהקשר זה אינן ההחלטות נושא בקשת רשות הערעור, ואין מקום לכן לדון בהן עתה. אין גם מקום לדון במסגרת ההחלטה דנן בבקשת המבקש להקפיא את הרישיון הקבלני של החברה, שכן החלטה זו ניתנה על-ידי רשם הקבלנים לאור צו הפירוק (עליו המבקש לא ערער כאמור). את טענותיו כנגד ביטול הרישיון הקבלני של החברה, על המבקש להעלות – אם הוא מבקש לעשות כן – בהתאם להסדר לגבי השגה על החלטת רשם הקבלנים בחוק רישום קבלנים.

טענות אודות ההחלטה נשוא בקשת הערעור

16.הבקשה דנן הוגשה כאמור רק ביחס להחלטות מימים 24.10.2022 ו-7.11.2022 ונוגעת לכן רק לאישור שניתן לנאמנים לחתום על הסכם הפשרה עם החברות המזמינות. אני סבורה כי אין מקום להתערב גם בהחלטות אלה.

17.כפי שנקבע לא אחת בפסיקה, לא בנקל תתערב ערכאת הערעור בהחלטותיו של בית משפט של חדלות פירעון, זאת לנוכח מומחיותו הייחודית בתחומו; היכרותו העמוקה עם הנפשות הפועלות ועם ההליכים שהתקיימו ויכולתו להתרשם מהצדדים באופן בלתי אמצעי. ערכאת הערעור תתערב בשיקול הדעת הניתן לבית המשפט של חדלות פירעון רק במקרים חריגים בהם נפל פגם מהותי בהחלטתו (ע"א 7594/22 דורון חתן אחזקות בע"מ נ' אופיר דידי, פסקה 20 (18.12.2022) (להלן עניין דורון); ע"א 8177/21 חברה הילה הנדסה בניה וייזום (1998) בע"מ נ' אריק שי הנדסה בע"מ, פסקה 4 (30.12.2021); רע"א 4406/18 בנק הפועלים בע"מ נ' עו"ד מור נרדיה עמית לדרמן – נאמנים, פסקה 17 (19.08.2018)). בענייננו, אינני סבורה כי נפל פגם מהותי בהחלטותיו של בית משפט קמא המצדיק התערבות.

18.אכן, לבית משפט של פירוק נתונה הסמכות לפקח על הסדרי פשרה שלהם השפעה מהותית על החברה (ראו סעיף 44 לחוק חדלות פירעון). יחד עם זאת, סמכות בית משפט של פירוק היא של פיקוח ובקרה, ובית המשפט אינו מחליף את בעל התפקיד, שהוא מפעיל הסמכות באופן ישיר. כך, בית המשפט לא יחליף בדרך כלל את שיקול דעת הנאמן בשיקול דעתו ולא ימהר להתערב באופן שבו הוא מפעיל את סמכויותיו, אלא אם מצא בית המשפט כי שיקולו של הנאמן הופעל באופן בלתי סביר או בלתי תקין באופן מהותי (עניין דורון, פסקה 20; ע"א 8177/21 חברה הילה הנדסה בניה וייזום (1998) בע"מ נ' אריק שי הנדסה בע"מ, פסקה 4 (30.12.2021); רע"א 5528/21 בני גורג' שוקחה (חיפה) בע"מ נ' שוקחה, פסקה 16 (9.9.2021); רע"א 4830/22 בתי כהן נ' כונס הנכסים הרשמי, פסקה 10 (18.10.2022)). בית משפט קמא מצא, כאמור, כי החלטת הנאמנים מגלמת עמדה שאינה בלתי סבירה. לכן הוא פעל באופן העולה בקנה אחד עם ההלכה לפיה בית משפט של חדלות פירעון לא יחליף את שיקול דעת הנאמן בשיקול דעתו, והתיר להם להתקשר בהסכם הפשרה.

19.אף לגופו של עניין, לא נפל פגם בשיקול דעתם של הנאמנים המצדיק התערבותו של בית המשפט של חדלות פירעון, וקל וחומר לא של ערכאת ערעור.

התביעות שהגישה החברה עומדות על סכום מצטבר של כ – 7.9 מיליון ₪. אכן, אילו תביעות החברה היו מתקבלות, היו נכנסים כספים לקופת הפירוק אשר היו מיטיבים עם נושי החברה. יחד עם זאת, ניהול ההליכים המשפטיים כרוך בחוסר וודאות ביחס לתוצאתם, בפרט לאור מורכבות הטענות הדדיות שנטענו בהם. מעבר לחוסר הוודאות ביחס לסכומים שהיו נפסקים לטובת החברה, אם בכלל, הרי שקיימת גם אי-וודאות ביחס למועד בו היו מסתיימים ההליכים. כן ישנה אי ודאות ביחס לתוצאה האפשרית של תביעות החוב של החברות המזמינות והשלכתן על החברה, כאשר הסכם הפשרה כלל גם ויתור של החברות המזמינות על תביעות החוב שלהן כנגד החברה שהסכום הכולל שלהן עמד על כ – 38 מיליון ₪.

סיום ההליכים בדרך של חתימה על הסכם הפשרה עם החברות המזמינות גידרה את הסיכונים והסיכויים של החברה, חסכה בעלויות משפטיות הגבוהות שהיו נדרשות לצורך ניהול ההליכים, והבטיחה כי בקופת הנשייה יהיו סכומים שיאפשרו פירעון של חובות החברה.

נראה כי טענת המבקש בהקשר זה היא כי הנאמנים לא בחנו אם אכן יש בסיס לתביעות החוב שהגישו החברות המזמינות – תביעות שהוגשו לגישתו רק כדי להקנות לחברות המזמינות מעמד של נושות בהליך, וכי הנאמנים פעלו בחוסר תום לב ומאינטרסים זרים. כפי שעולה מתגובת הנאמנים, נראה כי עמדתם היא כי טענותיהן של החברות המזמינות בכתבי ההגנה שהוגשו על ידיהן כנגד תביעת החברה (שבהן בוססו טענותיהן נגד החברה) מעלות תמונה עובדתית מורכבת המצריכה בירור, וכי טענות אלה אינן מופרכות (וראו סעיפים 25-24 ו- 74-71 לתגובות הנאמנים).

20.ככלל, ההנחה היא כי נאמנים מביאים בפני בית המשפט תשתית עובדתית מוסמכת, כמצופה מנושאי תפקיד בחסות בית המשפט (ע"א 5709/99 לוין נ' שילר, פ"ד נה(4) 925, 937 (2001)). במקרה דנן, טענות המבקש כנגד עמדתם של הנאמנים במקרה דנן נטענו בעלמא ולא הובאה אף לא ראשית ראייה המעלה חשש כי שיקולי הנאמנים לא היו שיקולים מקצועיים שנועדו להשיא את קופת הנשייה. בנסיבות אלה אין מקום להתערב בהחלטה המקצועית של הנאמנים ולשנותה.

נוכח האמור, אני סבורה כי ההחלטה לחתום על הסכם הפשרה עם סוכנויות ואשל היא החלטה סבירה המקדמת את אחת מהתכליות המרכזיות לה מחויבים הנאמנים בעת פירוקה של החברה – השאת שיעור החוב שייפרע לנושים (ראו: סעיף 1(2) לחוק חדלות פירעון). לכל הפחות, ההחלטה כאמור אינה בלתי סבירה במידה המצדיקה התערבות בה.

21.מסקנה זו מתחזקת אף מעמדותיהם של הנושים, הממונה והנאמנת לנכסי המבקש. ראשית, אף לא אחד מנושי החברה התנגד לאישור הסכמי הפשרה וביסוס הסדר החוב עליהם. העדר התנגדות מהווה למיצער אינדיקציה לכך שנושי החברה ראו את ההסדר ככזה המיטיב עמם ועם קופת הנשייה. שנית, כעולה מהודעת הממונה מיום 24.10.2022, ומתשובתו לבקשת רשות הערעור דנן, אף הממונה, שהוא גורם אובייקטיבי, תומך בהסכם הפשרה. שלישית, עמדתה של הנאמנת לנכסי המבקש "מתכתבת" עם עמדת הנאמנים, וגם היא תומכת בהסדר החוב ובפרט בהסכם הפשרה.

לאור כל האמור לעיל, אני סבורה כי אין הצדקה להתערב בשיקול הדעת של הנאמנים, ואין להתערב בהחלטות נושא בקשה בהן הותר לנאמנים להתקשר בהסכם הפשרה עם סוכנויות ואשל.

22.סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית. המבקש יישא בהוצאות כל אחת מקבוצות המשיבים (הנאמנים, רשם הקבלנים, והממונה) בסך של 4,000 ₪.