רע"א 8804/11 סהר שוקר נ. INSPECS LTD

1.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטת נ' בן אור בע"ר 24775-11-11) שדחה את הערעור על החלטת כב' הרשם מ' בר-עם בת"א 35270-09-11, לפיה נדחתה בקשת המבקש לפטור מאגרה על פי הקבוע בתקנה 14 לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007 (להלן: תקנות האגרות ).

בקשת המבקש ליתן לו רשות ערעור מקורה בהתקשרות בהסכם בין המבקש – מר ינאי שוקר, לבין המשיבה – חברת INSPECS LTD

להפצת משקפי מגן מסוג קטרפילר בישראל. עקב טענה להפרת ההסכם הגיש המבקש תביעה לפיצויים בבית המשפט המחוזי בירושלים על סך למעלה מ-7 מיליון ש"ח. לצד זאת, הוגשה הבקשה לפטור מאגרה. יצוין כי המבקש פנה ללשכה לסיוע משפטי בבאר שבע, אך לא נמצא זכאי לעורך דין. כב' הרשם מ' בר-עם קיבל את בקשתו לפטור מאגרה באופן חלקי כך שהפטור יינתן עד לסכום תביעה של מיליון ש"ח (החלטה מיום 10.11.11 ומיום 14.11.11). החלטתו נומקה בשני טעמים. האחד, המבקש לא פרש את התשתית העובדתית כנדרש בתקנות האגרות כדי להוכיח שאין לו יכולת כלכלית לשלם האגרה. השני, למרות שלא ניתן לשלול לחלוטין את עילת המבקש, נראה שסיכוייו לזכות במלוא הסכום קלושים. המבקש הגיש ערעור על החלטה זו. במסגרת הערעור המדינה התבקשה להגיש תגובתה, בה התנגדה לבקשת הפטור מאגרה כיוון שקיים ספק רב לטענתה באשר לסיכויי המבקש בתובענה על מלוא הסכום, ותפקידה של האגרה הוא בדיוק לסנן תביעות מופרזות כגון זו. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור בקובעו שלא נמצאה טעות בהחלטת הרשם לפיה הסיכוי להוכיח את מלוא הסכום הנדרש אינו מן הגבוהים (השופטת נ' בן אור מיום 20.11.11). לאור פסק הדין, ביום 21.11.11 קבע כב' הרשם שעל המערער להודיע עמדתו לעניין המשך ההליכים בתוך 7 ימים.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי.

2.

המבקש עותר לפניי לאשר את בקשתו לתשלום אגרה מינימאלית עבור סכום של 7,000,000 ש"ח. לטענתו, ההחלטה לדחות את בקשתו לפטור מלא שגויה ואינה תואמת את הדין והצדק. ראשית, סיכוייו לזכות במלוא סכום התביעה טובים כיוון שסכום התביעה אינו מופרז כי אם מותאם לדבריו לשוק המקומי ולאקלים הישראלי, המצריך הרכבת משקפי שמש לרוב. שנית, באשר ליכולתו הכלכלית - התובע טוען כי הוא הוכיח את חוסר יכולתו הכלכלית, הגם שלשכת הסיוע דחתה את בקשתו לייצוג מן הטעם שהוא מתגורר עם אביו. שלישית, עיקרון השוויון המעוגן בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו צריך להבטיח שלכל אדם תהא גישה שווה לערכאות. במצב כזה, בו קבע הרשם שסיכויי התביעה אינם גבוהים, אין הגיון שאדם עשיר שיכול לשלם אגרה יקדם את תביעתו, ואילו אדם עני יישלל יומו בבית המשפט.

המבקש הוסיף ושלח לבית משפט זה עדכונים שונים, ביניהם בקשה להיתר המצאה של כתב התביעה מחוץ לתחום השיפוט למשיבה שנמצאת באנגליה על פי דרישות תקנה 500 לתקנות סדר הדין האזרחי, אישור על השתתפות בלימודי הכשרה מקצועית במסגרת לשכת המסחר והתעסוקה, וכן בקשה להגדלת סכום התביעה ל-15,000,000 ש"ח מאחר שנכפה עליו, כך טוען, להפחית את

סכום התביעה המקורי על-ידי בית המשפט ל-7 מיליון ש"ח בלבד. עוד עדכן המבקש בדבר מצבו הכלכלי בעקבות אי קבלת דמי אבטלה ואשפוזו של אביו, שמוביל לתוצאה שאין ביכולתו כיום לשאת בנטל האגרה עוד יותר מבעבר.

3.

מצויים אנו בגדרה של בקשה ליתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, שדחה ערעור על החלטת רשם בית המשפט המחוזי. ההליך סב על בקשה למתן פטור מאגרה. המסגרת הנורמטיבית הקובעת את סכומי האגרות הנדרשים מהצדדים והשיקולים במתן פטור מתשלומם מצויה בתקנות האגרות. כפי שפורט בהחלטת כב' הרשם, אגרות בתי המשפט משקפות את ההשתתפות היחסית הנדרשת מהיוזם של ההליך המשפטי והן חלק מהכנסות המדינה בעבור שירות שמתקבל ממערכת המשפט. התקנות המסדירות את חובת תשלום האגרה מטרתן לאזן בין זכות הגישה לערכאות אותה האגרה מגבילה במידה מסוימת, לבין הצורך במניעת הגשת תביעות סרק או כאלו שסכומיהן מופרזים ( א' גורן , סוגיות בסדר דין אזרחי, 870 (מהדורה עשירית, 2009)). האיזון מיושם, בין היתר, על ידי המנגנון למתן פטור למיעוטי יכולת כלכלית הקבוע בתקנה 14, לפיו רשאי בית המשפט לפטור מבקש מתשלום אגרה על פי שני קריטריונים: (א) יכולתו האישית של המבקש לשלם את האגרה " בהסתמך על רכושו, רכוש בן זוגו ורכוש הוריו, אם הוא סמוך על שולחנם בלבד " (ב) היות ההליך מגלה עילה.

כב' הרשם בחן את הבקשה וקבע כי לא שוכנע שהמבקש אינו בעל יכולת לשלם את האגרה כיוון שהוא לא פרש כדבעי את מצבו הכלכלי – המבקש לא פירט את הכנסותיו בששת החודשים האחרונים כפי שנדרש בתקנות האגרות, וכן לא צירף אסמכתאות כגון חשבונות בנק. עוד נקבע לאחר עיון בתביעה כי לא ניתן לשלול קיומה של עילה, אך שהסיכויים של קבלת מלוא סכום התביעה קלושים ביותר. זאת מאחר שלא צורפה ראיה רלוונטית שתוכל לבסס את סכום הנזק, שנאמד על-ידי המבקש כאמור על 7,000,000 ש"ח. כב' השופטת בחנה בשנית את כתב התביעה וקבעה כי בדין הגיע כב' הרשם למסקנתו.

4.

כפי שנראה, לא עולה מהבקשה שאלה משפטית ציבורית החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים. יתרה על כן, לא התרשמתי כי מדובר בטעות משפטית. נהפוך הוא: הגדיל הרשם והחליט ליתן למבקש פטור מתשלום אגרה אילו יצמצם תביעתו לסך של מיליון שקלים. בהחלטה זו בא לידי ביטוי האיזון הראוי במקרה הקונקרטי – המבקש יקבל את יומו בבית המשפט אך יצמצם את תביעתו לסכום התואם את סיכוייה. אין בכך סטייה מן הצדק, כי אם עשיית צדק בין כל הצדדים – התובע, הנתבע, המערכת השיפוטית והציבור בכללותו.

טענות המבקש מופנות למעשה כנגד הכללים המתנים הגשת תביעה באחד משניים: תשלום אגרה או הוכחת זכאות לפטור. לטענתו, כללים אלה מפלים בין עני לעשיר, שיוכל להגיש תביעתו למרות שסיכוייה קלושים. ואמנם, נראה כי דווקא מרע"א 430/7 סם מרית נ' מדינת אוקראינה ואחרים (26.08.07), אליו מפנה המבקש בטיעוניו, עולה נימוק אחר העומד בבסיס הדרישה לפטור מתשלום אגרה – יש בה להראות כי לתביעה יש עילה. העשיר לא יפתח בתביעה קלושה או מופרזת כדי שלא לסכן את כספו לשווא; ואילו העני אם יהא פטור מתשלום כלל לא יחשוש להגיש תביעה "מנופחת" וחסרת שחר. כאמור, המחוקק קבע שנקודת המוצא היא כי בית המשפט יגבה תשלום בגין השירות המשפטי שהוא מעניק לתובע (תקנה 2 לתקנות האגרות), אלא אם יוכח כי אין ביכולתו, גם אם ייעזר בקרוביו, לשלם את האגרה. המבקש לא עמד בדרישת הוכחה זו, וכך הוחלט לאחר בחינה של הבקשה על-ידי שתי ערכאות. כאן הגענו למשוכה נוספת הניצבת בפני המבקש. תקנות האגרות קבעו כי על העותר למתן פטור מתשלום אגרה להוכיח בפני בית המשפט שמצבו הכלכלי מצדיק זאת, בדמות מסמכים שונים שעליו להגיש. הוראה כזו רב ההיגיון עימה. ברי כי לא ניתן לקבל כל טענה בדבר חוסר יכולת כלכלית מבלי שהיא תיבחן על פרטיה. הדרישות המצויות בתקנות להגשת אסמכתאות, לספק מידע ולענות על שאלות מסוימות שיש בהן להעיד על מצבו הכלכלי של המבקש פטור, תכליתן שההכרעה תיעשה לגופה ותהא שוויונית בבחינתה.

5.

סוף דבר, בקשת רשות הערעור נדחית. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.