רע"ב 8802/14פלוני נ. שרות בתי הסוהר

1.

בקשת רשות ערעור על החלטתו מיום 9.11.2014 של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (הנשיא א' טל ) בעת"א 43852-08-14, בגדרה נדחתה עתירת המבקש להתיר לארבע נשים לבקרו.

2.

המבקש מרצה עונש מאסר בגין הרשעה במסכת חמורה ומתמשכת של עבירות החזקה בתנאי עבדות ועבירות אלימות ומין בנסיבות מחמירות שביצע כלפי בני המשפחה שהקים, אשר מנתה 6 נשים ו-17 ילדים. כמתואר בהכרעת הדין ובגזר הדין בעניינו, המבקש, חסיד באחד מפלגי חסידי ברסלב, שלט בבני המשפחה במשטר של ענישה ושירותים, לרבות באמצעים פיזיים ואלימים ותוך התעללות, השפלה וביזוי, ובני הבית מילאו הוראותיו מתוך פחד ויראה, ביחסם לו מעמד של קדוש ויודע כל. המבקש הורשע בשורה ארוכה של עבירות ונגזר עליו עונש מאסר בן 26 שנים. ריצוי המאסר החל ביום 4.7.2011 ומועד השחרור הצפוי הוא 3.7.2037.

1.

בקשת המבקש להתיר לארבע מן הנשים עמן חי לבקרו בכלא וכן להתיר לו מפגשי התייחדות עם אחת מהן נדחתה בהתבסס על עמדתה של הוועדה המשולבת לגילוי עריות ואלימות במשפחה ( להלן: הועדה המשולבת ).

2.

נגד החלטה זו עתר המבקש לבית המשפט המחוזי מרכז. בדיון לפני בית המשפט חזר בו המבקש מן העתירה בסוגית ביקורי ההתייחדות, לפיכך התייחסה החלטת בית המשפט אך לבקשה להתיר את ביקורי ארבע הנשים. בית המשפט דחה את העתירה בענין זה, לאחר שעיין בחוות הדעת של הועדה המשולבת ובמידע חסוי נוסף שהוגש לעיונו. בהחלטתו התייחס בית המשפט לכך שהמבקש כופר בעבירות ולא נוטל אחריות על ביצוען, וכן עמד על כך שמהחומר החסוי עולה כי התרת ביקורים כמבוקש עלולה לגרום נזק לנשים ולקרובי משפחותיהן ולעודד את המשך הפעילות הפלילית.

3.

בבקשה שלפני מתבקשת רשות לערער על החלטה זו. המבקש אינו מיוצג והבקשה חתומה על-ידי ארבע הנשים המבקשות לבקרו, על-פי ייפויי-כוח שנתן בידן המבקש. בבקשה נטען, כי מניעת הביקורים וההתייחדות פוגעת פגיעה בלתי מידתית בזכויותיו החוקתיות של המבקש לחירות, לכבוד, להורות ולחיי משפחה. כן נטען לפגיעה בזכותו של המבקש לשוויון אל מול אחרים להם אושרו ביקורים בכלא וביקורי התייחדות בפרט. בנוסף נטען, כי מניעת הביקורים מזיקה אף לנשים ולמשפחותיהן, וכי מניעת ההתייחדות תפגע בזכות האשה עמה ביקש להתייחד לממש את זכותה להורות.

המבקש טוען עוד, כי הוא חף מפשע וכי ההרשעה יסודה בפטרנאליזם ודחייה של אורח החיים הפוליאמורי שאינו מקובל על בית המשפט. לטענתו, לא היה מקום לשקול לחובתו את העובדה שהוא מכחיש את העבירות המיוחסות לו, שעה שערעורו על הכרעת הדין וגזר הדין תלוי ועומד. הוא מוסיף, כי הורשע באונס של שתיים בלבד מתוך ארבע הנשים שהוא מבקש להתיר ביקוריהן, ואף להרשעה זו אין יסוד כיוון ששתיהן העידו בבית המשפט המחוזי כי לא אנס אותן.

אשר לחוות דעתה של הועדה המשולבת טוען המבקש, כי הצגת החומר החסוי לעיני השופט בלבד פגעה בהגנתו. כן טען, כי אין סכנה בעידוד המשך הפעילות הפלילית מאחר שהאישומים כנגד הנשים בוטלו, וכי הנמקת הסכנה למשפחות הנשים אינה רלוונטית לגבי שתיים מהן שאינן אימהות.

4.

המשיב טוען בתגובתו, כי דין הבקשה להידחות על הסף מהטעם שאינה מעלה שאלה בעלת חשיבות משפטית או נושא בעל חשיבות כללית החורג מנסיבותיו הפרטיות של המבקש. כן נטען, כי בדיון לפני בית המשפט המחוזי חזר בו המבקש מן העתירה בנוגע למפגשי ההתייחדות, ולכן אין מקום לאפשר לו לעורר סוגיה זו מחדש בערעור ודין הבקשה לענין זה להידחות על הסף.

לגופו של ענין טוען המשיב, כי המבקש לא הצביע על עילה המצדיקה התערבות בהחלטת בית המשפט קמא ובהחלטת המשיב. הסמכות ושיקול הדעת להתיר ביקורים ומפגשי התייחדות נתונה למשיב מכוח סעיף 47(ב) לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], התשל"ב-1971 (להלן: הפקודה ). המשיב מפנה ל תקנה 30(ב) לתקנות בתי הסוהר, התשל"ח-1978

(להלן: התקנות ) ולפקודת הנציבות 04.42.00 "סדרי ביקור אצל אסירים" (להלן: פקודת הביקורים ) בהם נקבעה האפשרות לאסור כניסתו של מבקר אם יש יסוד סביר לחשוד שביקורו יגרום לפגיעה בביטחון הציבור . אשר לביקורי התייחדות, מפנה המשיב ל סעיף 5 לפקודת הנציבות 04.47.00 "התייחדות וסיוע לפיריון אסירים ועצורים" ( להלן: פקודת ההתייחדות ) שם נקבע, כי ביקורי התייחדות הם טובת הנאה המותנית בתנאים, וכי לגבי אסירים שהורשעו בעבירות אלימות במשפחה נדרשת המלצת הועדה הבינמשרדית לעבירות במשפחה או ועדת מסוכנות.

המשיב טוען, כי ההחלטה בעניינו של המבקש התקבלה בשים לב לעמדת הועדה המשולבת ולמידע מודיעיני בעניינו של המבקש, מהם עולה כי הביקור "עלול לגרום נזק לנשים ולקרובי משפחה שלהן וכן עלול לעודד המשך פעילות שנקבעה על ידי בית המשפט המחוזי בירושלים כפעילות פלילית".

5.

יצוין, כי אחר הגשת הבקשה, הגיש המבקש בקשה להוספת מסמכים שהגיעו לידיו בעת האחרונה, וכן להוספת טענה לפיה לא חזר בו מן העתירה בענין ביקורי ההתייחדות אלא בא כוחו עשה כן בלא הסכמתו. המשיב עומד על חזרת המבקש מן העתירה בסוגית ההתייחדות, וטוען כי אין להתיר למבקש להגיש בשלב בקשת רשות הערעור מסמכים אשר לא עמדו לפני הועדה המשולבת ובית המשפט המחוזי.

לא ראיתי להיעתר לבקשה להגשת המסמכים, ובאשר לסוגית ההתייחדות אתייחס להלן.

6.

לאחר עיון בבקשה, בתגובה, בחוות דעת הוועדה המשולבת ובמידע החסוי, באתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשה להידחות.

7.

הלכה פסוקה היא, כי רשות ערעור על החלטת בית המשפט לעניינים מינהליים בעתירת אסיר תינתן במקרים בהם פסק הדין מעורר סוגיה משפטית או אחרת בעלת חשיבות כללית (רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל (26.6.1986)). יצוין, כי בצד הלכה זו ישנה בפסיקה גם גישה מרחיבה באשר למתן רשות ערעור, בשים לב לכך שעתירות אלה הן למעשה בבחינת "גלגול שני" בלבד (רע"ב 425/09 פריניאן נ' פרקליטות המדינה (11.3.2009) ), וכן במקרים בהם עולים "נושאים אנושיים" (רע"ב 6687/09 אביטל נ' שרות בתי הסוהר (24.8.2009)) .

8.

הבקשה בענייננו אינה מצדיקה מתן רשות ערעור, אף לפי הגישה המקלה. במוקד הבקשה עומד עניינו הפרטני של המבקש והיא איננה מעוררת סוגיה משפטית או אחרת בעלת חשיבות עקרונית-כללית, על אף "סיפור המסגרת" החריג. אף בחינת ההחלטה מושא הבקשה לגופה אינה מעלה עילה ראויה להתערב בה.

9.

הלכה היא כי אין לאסיר זכות קנויה לביקורים בהיותו בכלא. מדובר בהטבה הנתונה לשיקול דעת המשיב בהתאם לשיקולים ולתנאים שנקבעו לכך (סעיף 47(ב) לפקודה; סעיפים 19 ו-30(ב) לתקנות; סעיף 23 לפקודת הביקורים ; רע"ב 6956/09 יונס נ' שירות בתי הסוהר , פסקאות 53-54 (7.10.2010) ). לכך יש להוסיף, כי התערבות בית המשפט בשיקול דעת הגורמים המקצועיים המופקדים על שירות בתי הסוהר בכלל, וועדת האלימות במשפחה בפרט, מצומצמת למקרים חריגים (רע"ב 2416/05

פלוני ז"ל נ' שרות בתי הסוהר פ"ד סב(3) 13 , פסקה 10, (16.8.2007); רע"ב 2610/12 אמירמוב נ' מדינת ישראל ,

פסקה 10, (26.7.2012)).

10.

החלטת המשיב בעניינו של המבקש נסמכה על הערכת המסוכנות הנשקפת מהמבקש לנשים ולמשפחתן, בשים לב להמלצת הועדה המשולבת. חוות דעת הוועדה, החלק הגלוי והחסוי, וכן החומר המודיעיני, הוגשו לעיוני. בחוות הדעת מובאת התייחסות מפורטת ביחס לכל אחת מן הנשים עמן חי המבקש וכן ביחס לילדיהן. לא ראיתי להתערב במסקנה כי אישור הביקורים מסכן את הנשים ואת ילדיהן. אמנם הנשים, המעוניינות בביקור ואף חתמו על הבקשה בשם המבקש, אינן שותפות לעמדה זו, אולם נוכח תמונת יחסי השליטה והפחד העולה מן ההרשעה, בצירוף הכחשתן את הפגיעה שסבלו, אין בעמדתן לשנות ממסקנתי (השוו: רע"ב 4643/14 כהן נ' שירות בתי הסוהר , פסקה 28 (4.12.14)). המבקש זכאי כמובן לערער על הרשעתו, אולם ההרשעה תקפה כל עוד לא בוטלה. אף טענות המבקש בענין הכחשתו את העבירות אין בהן לשנות ממסקנה זו; אדרבא, הכחשה ואי-נטילת אחריות על ידי עבריין מורשע הם מרכיב משמעותי בהערכת מסוכנותו (רע"ב 7549/09 כוכבי נ' מדינת ישראל (4.11.2009)).

11.

אשר לבקשה להתיר ביקור התייחדות עם אחת מהנשים, הרי נוכח חזרת המבקש מן העתירה בסוגיה זו בדיון לפני בית המשפט המחוזי לא הכריע בה בית המשפט, ואין מקום להידרש אליה לראשונה בשלב בקשת רשות הערעור. למעלה מן הצורך אוסיף, כי לכאורה אף בסוגיה זו לא קמה עילה להתערבות. כנגד הצורך בהתייחדות עומד השיקול בדבר שלומה של בת הזוג, ועל רקע זה מתקיימת בקרה מיוחדת ביחס לאסירים המרצים עונש בגין עבירות אלימות במשפחה וגילוי עריות, כפי שנעשה אף במקרה דנן (רע"ב 2416/05 הנזכר לעיל , פסקאות 14, 16).

12.

ולבסוף, אף הטענה לפיה הגנת המבקש נפגעה כיוון שהחומר החסוי הוצג אך לעיני בית המשפט דינה להידחות. העיון נערך בהסכמת בא כוחו של המבקש בבית המשפט המחוזי. לפי ההלכה הפסוקה, העיון במעמד צד אחד אפשרי בהסכמת בעלי הדין, ומקום שאין העותר מסכים - תחול החזקה שהחלטת הרשות נתקבלה כדין ועליו הנטל להפריכהּ (רע"ב 798/07 אזולאי נ' מדינת ישראל (27.7.2008)).

13.

כללו של דבר, לא מצאתי כי החלטת המשיב חורגת ממתחם הסבירות במידה המצדיקה התערבות שיפוטית. אשר על כן הבקשה נדחית.