פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
2011/10
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
אנור בדרן
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית
המשפט המחוזי בירושלים מיום 10.2.10 בע"פ 4998/09 שניתן על ידי כבוד
השופטים: צ' סגל – סג"נ, מ' דרורי וי' הכהן
בשם המבקש:
עו"ד ד"ר ר' מזאל
החלטה
לפניי בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (ע"פ 4998/09, כבוד השופטת צ' סגל - סג"נ , מ' דרורי, י' הכהן ) מיום 10.2.2010, בו התקבל ערעורה של המשיבה על גזר דינו של בית משפט השלום בירושלים (ת"פ 3489/09, כבוד השופט ח' לי-רן ).
המבקש, על פי הודאתו, הורשע בבית משפט השלום בעבירה של גניבת רכב וניסיון לגניבת רכב. בית משפט השלום גזר עליו חודשיים מאסר בפועל לריצוי בעבודות שירות ושלושה חודשי מאסר על תנאי, וזאת בעיקר לאור עברו הפלילי הנקי, גילו הצעיר והמלצת שירות המבחן.
המשיבה הגישה ערעור כנגד גזר הדין לבית המשפט המחוזי בירושלים בטענה כי העונש אשר נגזר על המבקש אינו הולם את חומרת מעשיו ואת מדיניות הענישה הראויה. ביום 10.2.2010 קיבל בית המשפט המחוזי את הערעור וקבע כי המבקש ירצה מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח למשך שמונה חודשים, וכן מאסר על תנאי למשך שישה חודשים. בית המשפט המחוזי קבע כי לאור חומרת העבירות ולנוכח החזרה על ביצוע העבירה לאחר שנתפס באותה זירה בניסיון לגניבת רכב, מחייבים החמרה בענישה. עם זאת, לאור ההלכה כי אין בית משפט שלערעור ממצה את הדין עם הנאשם, נגזר עליו כפי שפורט לעיל.
מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי.
המבקש טוען כי עניינו מצדיק מתן רשות ערעור לבית משפט זה בשל פער הענישה הבולט בין הערכאות הקודמות. לטענתו מדובר בפער ענישה חריג המצדיק התערבותו של בית משפט זה.
לאחר שעיינתי בבקשה, ובפסקי הדין של הערכאות שקדמו לי, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות, אף מבלי לבקש את תגובת המשיבה.
מושכלות ראשונים, עליהם חוזר בית משפט זה השכם והערב, הם כי רשות ערעור ניתנת רק במקרים חריגים, המעלים שאלות בעלות חשיבות חוקתית; מקרים, בהם יש לתרום לאחידותה של ההלכה; מקרים, בהם ישנה חשיבות עניינית לבעיה משפטית המועלית בהם; מקרים בהם יש חשיבות ציבורית בעניין. במקרה שלפניי הבקשה אינה מעוררת שאלה משפטית עקרונית, אשר תצדיק דיון בגלגול שלישי (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123(1982)). הלכה זו שרירה וקיימת גם כאשר המבקש לא הורשע בבית משפט השלום, והורשע בבית המשפט המחוזי או כאשר עונשו של המבקש הוחמר בבית המשפט המחוזי (ראו רע"פ 5963/91 שייט נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 29.1.1992); רע"פ 1429/94 פרנקל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 19.4.1994); רע"פ 7972/00 אבראמוב נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 9.11.2000); רע"פ 1975/02 ארליך נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 10.3.2002); רע"פ 889/02 רשתי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 20.8.2002); רע"פ 4561/03 לניאדו נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 3.7.2003);
רע"פ 8963/04 חמדאן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 3.3.2005); רע"פ 4049/05 גבארה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 28.4.2005); רע"פ 4897/05 שור נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 27.6.2005); רע"פ 5819/05 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 17.7.2005); רע"פ 1492/07 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 2.5.2007); רע"פ 8731/06 זאהר נ' התובע הצבאי הראשי (לא פורסם, 30.4.2007); רע"פ 5669/09 י.א.מ. שירותי אבטחה אחזקה וניקיון 1996 בע"מ נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 14.7.2009))
כמו כן, הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.3.1997); רע"פ 7201/97 בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 11.12.1997)). בנסיבות המקרה, לא מצאתי כל סטייה שכזו מנורמת הענישה המקובלת בעבירות אותן ביצע המבקש.
יתר על כן, "עקרון נוהג הוא כי עצם קיומו של פער ענישה בין הערכאה הדיונית לערכאת הערעור אינו מצדיק, דרך שיגרה, מתן רשות ערעור בפני ערכאה שלישית" (רע"פ 5060/04 הגואל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.2.2005)) " אלא, בנסיבות חריגות בלבד, בהן הפער שבין העונש המוקדם לזה המאוחר אינו סביר, אפשר ותקום עילה להתערבותה של ערכאת ערעור נוספת" (רע"פ 3642/06 כהנים נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 9.5.2006) ; רע"פ 4791/08 כהן נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 9.2.2009)) בנסיבות העניין שלפניי הפער שבין העונשים אינו לוקה בחוסר סבירות מהותי, אלא העונש שהוטל בבית המשפט השלום, הוא אשר סוטה מהשורה, ולכן אין מקום להתערבותו של בית משפט זה. מסיבות אלו בלבד, דין הבקשה להידחות.
מעבר לנדרש אוסיף כי דין הבקשה להידחות אף לגופה. המעשים המיוחסים למבקש הם חמורים ביותר, ומבטאים זלזול בחוק וברכוש הזולת. במקרה זה יש לתת משקל מכריע לאינטרס הציבורי, שמחייב ענישה מרתיעה למיגור "מכת המדינה" של גניבות הרכב. יפים לענייננו דברי חברי, השופט א' רובינשטיין , בע"פ 11194/05
אבו סבית נ' מדינת ישראל
(לא פורסם, 15.5.2006 ):
"למרבה הצער, תופעת גניבות הרכב טרם נעקרה משורש, ומכת
המדינה שאליה נדרש בית משפט זה לפני בדיוק עשור (פסק הדין בע"פ 5724/95 ניתן ב-12.5.96), כמעט שהפכה לעשר מכות; היא ממשיכה לנגוס ברכושם של רבים, ופגיעתה רעה כלכלית ואנושית. המעט שבידי בית משפט זה לעשות הוא לחזק את ידיהם של בתי המשפט הדיוניים בראייה מחמירה של העבירות הכרוכות בכך"
(ראו גם רע"פ 10116/06 כהן נ' מדינת (לא פורסם, 17.12.2006); ע"פ 2725/03 עבדיה נ' מדינת ישראל
(לא פורסם, 23.10.2003)).
מכאן נראה כי גזר דינו של בית המשפט המחוזי איזון כראוי בין כלל השיקולים, ואין מקום להתערבות בעונשו של המבקש .
אשר על כן, הבקשה נדחית.
ניתנה היום, כ"ח בניסן התש"ע (12.4.2010).
ש ו פ ט