רע"פ 3268/02 אחמד מזייד קוזלי נ. מדינת ישראל

1.בתאריך 4.2.02, ובסיומו של משפט חוזר, הורשעו המבקשים, סמיר ג'נאמה, פתחי ג'נאמה ועלי גנאיים, ברצח הנער דני כץ ז"ל. בית המשפט המחוזי בתל-אביב גזר לכל אחד מהמבקשים מאסר עולם בגין מעשה הרצח, ועוד 15 שנים מאסר בגין עבירת החטיפה. בית המשפט הורה כי העונשים יהיו חופפים, ומהתקופה הכוללת תנוכה התקופה בה כבר נשאו המבקשים.

במעמד מתן גזר-הדין עתרו המבקשים, באמצעות בא-כוחם, לעכב את ביצועו של העונש, ובקשה זו נדחתה. עתה, במסגרת בקשה לרשות ערעור, חוזרים המבקשים ועותרים לעכב את ביצוע עונשם.

2.בית משפט זה (מפיה של כבוד השופטת ד' ביניש) קבע בע"פ 111/99, שוורץ נ' מדינת ישראל , פד"י נ"ה (2), 241, כי הגישה לפיה עצם הגשת הערעור מצדיקה את עיכוב ביצוע המאסר, למעט במקרים שבהם קיים חשש כי הנידון יסכן את ביטחון הציבור או כי לא יתייצב לריצוי עונשו, היא מרחיקת לכת (עמ' 276). מנגד, גם הגישה לפיה עיכוב הביצוע הוא חריג בו ייעשה שימוש רק בהתקיים נסיבות מיוחדות, אינה מקובלת עוד. הגישה הנוהגת עתה היא שעל בית המשפט לתת את דעתו למכלול של שיקולים וביניהם אלה:

א.חומרת העבירה ונסיבות ביצועה.

ב.אורך תקופת המאסר.

ג.טיב הערעור וסיכויי הצלחתו.

ד.עברו הפלילי של הנידון והתנהגותו במהלך המשפט.

ה.נסיבות אישיות של הנידון.

נדמה כי אין צורך להרבות במלים על חומרת המעשים בהם הורשעו המבקשים, וגם תקופת המאסר שהושתה עליהם פועלת לחובתם, באשר היא ממושכת וטרם הוחלט דבר בשאלת קציבתה. ביחס לסיכוייו של הערעור (אם הרשות לכך תינתן), מנה בא-כוח המבקשים סוגיות אחדות שאפשר שהן מחייבות ליבון, אך עובדה מרכזית אחת נותרה על כנה, לאמור, בשני הליכים נפרדים, ובפני מותבים שונים, שבחנו וחזרנו ובחנו את הראיות, נמצאו המבקשים חייבים בדינם.

אכן, מזה תקופה ארוכה, ובעקבות ההחלטה בדבר קיום משפט חוזר, הילכו המבקשים חופשי. אך עתה משהורשעו, חל שינוי מהותי ולזה עלולות להיות השלכות, והכוונה בעיקר לחשש שהם יימלטו מאימת הדין.

בנסיבות אלו לא סברתי שנוצרו התנאים לעיכוב ביצועו של העונש, ומכאן החלטתי לדחות את הבקשה.