רע"פ 3268/02 אחמד מזייד קוזלי נ. מדינת ישראל

לאחר שהמבקשים הורשעו בבית המשפט המחוזי, הם הגישו לבית משפט זה בקשה לרשות ערעור מכוח הוראתה של תקנה 13 לתקנות בתי משפט (סדרי דין במשפט חוזר), התשי"ז-1957. בהפתח הדיון בבקשה טענו באי כוחם של המבקשים, כי תקנה 13 לוקה בחוסר סמכות, באשר דינו של משפט חוזר המתקיים לפי בקשת נידון, כדין משפט חדש שמטרתו לברר מראשיתו את האישום המקורי שיוחס לנידון. לצורך זה מהווה בית המשפט המחוזי ערכאה ראשונה לכל דבר ועניין, ועל כן אסור היה להתנות את הערעור על פסק דינו בקבלתה של רשות. השקפה זו אומצה על-ידי בית משפט זה, שגם הכריז על בטלותה של תקנה 13 מעיקרה. בעקבות כך עותרים המבקשים לשוב ולבחון את בקשתם לעיכוב ביצועו של גזר הדין, ואת בקשתם הם מבססים על אלה:

א.

הקביעה שערעורם הוא בזכות, פותחת בפני המבקשים אפשרות לטעון את כל השגותיהם כנגד פסק-דינו של בית המשפט המחוזי, מבלי שיידרשו להצטמצם לשאלה זו או אחרת בעלת חשיבות משפטית אשר נמצאה ראויה לבירור נוסף.

ב.

מאז ניתנה ההחלטה לעכב את ביצוע העונש חלפו חודשים לא מעטים, והואיל ומדובר בערעור מורכב וייחודי, צפוי שיחלפו חודשים רבים נוספים עד למתן פסק הדין בערעור.

ג.

עו"ד פלדמן חזר והדגיש את השקפתו לפיה סיכויי הערעור טובים, ולצורך זה הפנה לעיקרי הטיעון שהגיש בשם שולחיו.

ד.

גם אם תישאר הרשעת המבקשים על כנה, עשויה להתקבל החלטה לקצוב את עונשם, ובעקבות כך הם יידרשו להשלים תקופת מאסר לא ארוכה. במצב זה יש לנהוג בהם בדרך בה נוהגים במי שנגזרה לו תקופת מאסר קצרה, וקיים חשש שעד למתן פסק הדין בערעור הוא עתיד לשאת במלוא עונשו או בחלקו הארי, דבר שעלול לייתר את שמיעת הערעור.

בא כוח המשיבה עתר לדחיית הבקשה, הואיל והוא סבור כי לא הוכח קיומו של שינוי כלשהו בנסיבות אשר מצדיק עיון מחדש בהחלטה המקורית.

דינה של הבקשה להידחות. השינוי היחיד שחל מאז החלטתי לדחות את בקשתם של המבקשים לעיכוב ביצוע העונש, הוא שנפסק כי ערעורם אינו מותנה בבקשת רשות הואיל וערעור בזכות הוא. אפשרות זו היתה לנגד עיני בעת שניתנה החלטתי המקורית, ולו סברתי כי סוגיית עיכוב העונש תחייב מחשבה נוספת אם תיפתח בפני המבקשים הדרך לטעון את ערעורם במלואו, הייתי מסייג את החלטתי וקובע כי המבקשים יוכלו לחדש את בקשתם לאחר שתינתן להם רשות זו. מנגד, לא חל שינוי כלשהו באותם טעמים שהיוו בשעתו בסיס להחלטתי לדחות את בקשתם של המבקשים, והכוונה לחומרת העבירות ונסיבות ביצוען, אורכה של תקופת המאסר, והתהיות שמטבע הדברים עולות בליבו של הדיין בשלב זה של ההליכים בשאלת סיכויי הערעור, לנוכח העובדה ששני מותבים של בית המשפט המחוזי הכריעו את הכף לחובת המבקשים. לא נעלמה מעיני העובדה שהמבקשים התהלכו חופשי תקופת זמן לא מבוטלת, אך כפי שאמרתי בשעתו עובדת הרשעתם החוזרת מהווה שינוי מהותי, לו עלולות להיות השלכות במובן זה שהם ימלטו מאימת הדין.

לנוכח כל האמור אני מחליט לדחות את הבקשה.