רע"פ 5192/08 סלקום ישראל בע"מ נ. יו"ר הועדה המקומית לתכנון ולבניה - הרצלי

המשיבות (הועדה המקומית לתכנון ובניה – הרצליה ואח' ורמת-גן ואח') מבקשות כי אדחה את המועד להגשת תגובתן לבקשות רשות הערעור שבכותרת עד לאחר מתן פסק הדין בבג"ץ 6477/08 מרכז השלטון המקומי בישראל נ' היועץ המשפטי לממשלה (להלן: העתירה ).

עניינן של בקשות רשות הערעור בתמצית הינו בשאלת תחולתו של הפטור מהיתר בניה הקבוע בסעיף 266ג' לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: חוק התכנון והבניה ) ובסעיף 27ב' לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982, על מתקני גישה אלחוטית שהוקמו על ידי המבקשות ללא היתרי בניה כאמור ואשר בגינם הורשעו הן בפלילים.

העתירה בגינה נתבקשתי כאמור לדחות את מועד הגשת תגובת המשיבות לבקשות רשות הערעור, נוגעת אף היא לשאלת פרשנותו של סעיף 266ג' לחוק התכנון והבניה, ובפרט בעניין חוות דעתו של היועץ המשפטי לממשלה כי הפטור אכן חל על מתקנים מעין אלו.

המשיבות טענות כי לאור היות סוגיית פרשנותו של סעיף זה והסוגיות הנלוות לה סוגיות ציבוריות סבוכות הכורכות שאלות מתחומים שונים גם מהתחום המנהלי ולהן עניין גם אצל גורמים שאינם מעורבים בהליך הפלילי, המקום הראוי לבירורן הינו בגדר העתירה שהוגשה ולא במסגרת ההליכים הפליליים דנן. כן נטען, כי ביחס למשיבות 1 ו-2 עולה קושי עקב היותן של אלו מיוצגות בהליך הפלילי, על פי הדין, על ידי נציג היועץ המשפטי לממשלה אף שעמדתו של זה שונה מעמדתן, קושי שניתן אולי ליישבו במסגרת העתירה אך לא במסגרת ההליכים שבפני. בנוסף מצביעות המשיבות על כך שלאור הדימיון בין השאלות הנידונות, היעתרות לבקשתה תמנע כפילות בדיונים ותחסוך מזמנו של בית משפט זה.

המבקשות מצידן מתנגדות כולן נחרצות לבקשת המשיבות. לשיטתן, אין מקום לדחיית בירור הבקשות לרשות ערעור. לטענתן, מראשית ההליך הפלילי עמדו הן על כך שאין מקום לניהול ההליך טרם תתברר עמדת היועץ המשפטי לממשלה בשאלת פרשנות סעיף 266ג' לחוק התכנון והבניה. על אף זאת עמדו המשיבות על תביעתן והציגו עמדה סדורה אשר בדיעבד נתברר כי היא שונה מהעמדה אותה גיבש בסופו של יום היועץ המשפטי לממשלה. משנדחתה עמדתן זו והן הורשעו בפלילים, אין זה צודק לשיטתן כיום להותיר הרשעות אלו על כנן, תוך שנגרם להן עוול ועינוי דין, עד לבירור העתירה, מה גם שסיכוייה של העתירה להתקבל נמוכים לטעמן. בנוסף, טוענות המבקשות כי הסוגיות הנידונות בעתירה ובהליכים דנן אינן חופפות במלואן או אף בעיקרן, מה גם שגדר המחלוקת בהליכים הפליליים נקבע זה מכבר על ידי הערכאות הקודמות ושבעוד שבקשות רשות הערעור נוגעות למצב הדברים בעבר, קרי, מה היה הדין בעת התקנת המתקנים על יד המבקשות, העתירה צופה פני עתיד. כמו כן נטען כי ההליך הפלילי הוא המתאים לבירור טענות עובדתיות ממין אלו העולות בסוגיה דנן. לטעמן אין זה נכון, אף מטעמים אלו, להסתמך בהליך פלילי על קביעות שנקבעו בעתירה מאוחרת לבית המשפט הגבוהה לצדק. אף בעניין הקושי לכאורה בכך שעמדתן של המשיבות 1 ו-2 השונה מעמדת היועץ המשפטי לממשלה לא תבוא לידי ביטוי בהליכים שלפני, טוענות המבקשות כי כך ראוי הוא וכי אין לאפשר למשיבות 1 ו-2 לעקוף את מגבלות ההליך הפלילי על ידי הבאת עמדתן בהליך אחר.

לאחר שעניינתי בבקשה ובתגובות לה, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את בקשת המשיבות. אין בכוונתי להידרש בשלב זה לשאלת הסתירה לכאורה העולה בין עמדת היועץ המשפטי לממשלה דהיום ובין העמדה אותה הציגו המשיבות בהליכים בפני הערכאות הקודמות, שאלה שאין זה המקום לבררה. אף מבלי להתייחס לכך,

דומה כי אין הדעת מניחה שאותיר על כנו את המצב הקיים, היינו את הרשעתן של המבקשות, אך מן הטעם שהוגשה עתירה המעלה סוגיות מסוימות המקבילות בחלקן לסוגיות העולות בהליכים דנן. למעלה מכך, נראה כי קיימת מידה של צדק בטענות המבקשות לפיהן קיים קושי מושגי מסוים בעיכוב ההליך הפלילי לשם המתנה לפסק דין בעתירה שהוגשה לבית משפט זה בשבתו כבית המשפט הגבוה לצדק. ספק בעייני האם ניתן ונכון הוא להסתמך על קביעות שיקבע בית המשפט בהליך של בירור עתירה, לעניין הליך פלילי אשר פסק הדין בגינו ניתן עוד טרם שהוגשה העתירה כאמור. מוצא אני אף טעם מסוים בטענה כי אופיים השונה של ההליכים, היינו הליך בירור עתירה לעומת הליך בירור של בקשת רשות ערעור, גם אם מצומצם הוא מהמצטייר בטענות המבקשות, משמדובר בהליך ערעורי בבית משפט זה, מצדיק בנסיבות העניין כי נדחה את בקשת המשיבות.

משכך הבקשה נדחית.

המשיבות יגישו את תגובתן לבקשות רשות הערעור בתוך 14 יום.