ב"ש 90183/06 ב"ש (תל-אביב-יפו) 90183/06 – גלקו רוסלן נ' מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט השלום בתל-אביב – ב"ש 4871/05 מיום 9.1.06 – לפיה הורה בית המשפט השלום על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים. כנגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו שורה ארוכה של עבירות קשירת קשר, קבלת דבר במרמה, התחזות כאדם אחר, זיוף, שימוש במסמך מזוייף, הונאה בכרטיסי חיוב, משיכת שיק ללא כיסוי ועוד. העורר קשר קשר עם אחרים לביצוע מעשי מרמה מתוחכמים ומשוכללים. העורר נעצר על ידי המשטרה ב"תחילת דרכו", מלפני שעלה בידו לבצע את עיקר זממו. על פי עובדות כתב האישום – שאינן במחלוקת לצרכי דיון זה, נוכח הסכמת פרקליטיו המלומדים לקיומן של ראיות לכאורה – ביצע העורר, במשך מספר חודשים, עבירות מרמה רבות ומגוונות במגמה להוציא כספים, לא לו, ולגרוף לאמתחתו סכומי עתק בצורה "חלקה" כמעט ממוחשבת. העורר פעל לפתיחת חשבונות בנק , "חשבונות קש", בסניפי בנק שונים על שמות אנשים שעזבו את הארץ. העורר זייף תעודות מתעודות שונות וביניהן תעודות זהות ורשיון נהיגה, לטובת מעשי ההונאה שתוכננו ובוצעו על ידו. העורר השתמש בכרטיסי אשראי ובשיקים וביצע באמצעותם משיכות כספים ללא סמכות כדין. העורר הוציא במרמה מבתי-עסק רבים ושונים מוצרים בשווי של אלפי שקלים, כשהוא מתחזה לבן אדם אחר. העורר זייף שיקים והפקיד שיקים במהלך ביצוע מעשיו המתוארים בהרחבה בכתב האישום . פרקליטיו המלומדים של העורר, עו"ד ציון אמיר ועו"ד גיא שמר, עתרו לשחרורו של העורר ממעצרו . הפרקליטים המלומדים, בהודעת ערר מפורטת ומנומקת גרסו, כי אין בכוחו של העורר לסכן את סביבתו. מדובר באזרח בעל משפחה, אב לתינוקת שמעולם לא ריצה עונש מאסר. הרשעתו הפלילית מבוססת על הרשעה בודדת. לא מדובר, אליבא דסניגורים, באדם אלים. לגישת הסניגורים ביכולתו של העורר להציע חלופת מעצר שתהא בה להבטיח התייצבותו להמשך ההליכים ולאיין מסוכנותו, אם קיימת כזו. הסניגורים תמכו דבריהם באסמכתאות שיצאו מלפני בית המשפט העליון. שיוויתי לנגד עיני את טענותיהם הנכבדות של הסניגורים המלומדים ובאתי לבחון ולראות האם עילת המעצר הקיימת בעניינו של העורר, מחייבת מעצרו או שמא ניתן לשחררו לחלופת מעצר בצירוף תנאים מכבידים נוספים. התמונה המצטיירת מעובדות כתב האישום הינה של עורר שפעל בשיטות נכלוליות, מתוחכמות ומשוכללות. העורר פתח חשבונות בנק ים והקים חברות כתשתית ובסיס לפעולותיו. בהמשך הדרך השתמש בחשבונות ובחברה שהקים לביצוע מעשי המרמה. העורר נעצר, כאמור, בתחילת דרכו מבלי שעלה בידו לממש את תכניותיו. התשתית שייסד, כמצויין לעיל, באמצעי מרמה, הביאה לשליטתו באמצעי תשלום תוך אפשרות להציג עצמו כאיש עסקים מהוגן, בנתיב פעולה בו "הפיל" תמימים ברשתו. היקף הנזק שגרם מסתכם, אמנם, באלפי שקלים, אבל נראה שלו זממו היה מתממש היה הנזק גבוה לאין שיעור. פעולותיו המתוחבלות בכתב האישום משקפות כלל מסוכנותו. בימ"ש השלום ציין, בצדק, כי פנייתו להוצאת דרכון בשעה שצו עיכוב מן הארץ עומד נגד, מלמדת על כוונתו להתחמק מהארץ. פעולה זו משתלבת בעזיבת מעורבים אחרים את הארץ, מעורבים ששימשו עבורו "כלי" ו"אמצעי" להקמת התשתית "העסקית" לפעולותיו. בימ"ש השלום ציין כי העורר, במספר הזדמנויות, התחזה בזהות בדויה. העורר הקים חברות פיקטיביות, מסר כתובות פיקטיביות, התחזה למי שאינו דובר עברית וכמי שמקצועו נכבד ומעורר אמון. התחזותו המתוארת בכתב האישום , במספר אירועים שונים, והתייצגותו במופעים שונים, על פי הצורך, מצביעים כולם על החשש הקרוב והממשי הקיים להמלטותו מדין. בחודש פברואר 2004 הוגש כנגד העורר כתב אישום בעבירות דומות לעבירות בהן הואשם בכתב האישום שבמוקד הדיון. העורר הואשם בעבירות של קשירת קשר, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות ושימוש במסמך מזוייף. עפ"י כתב האישום , עלו אזרחים רוסים ארצה וקיבלו במרמה אשרת עולה , תעודת זהות ומעמד של אזרחים עפ"י חוק השבות , כמו גם מענק "סל קליטה" ומענק מכס. העורר קיבל לידיו את המענקים של אותם אזרחים, אותם שיכן בדירה בגבעתיים. העורר הודה והורשע בתיק זה בבית משפט השלום בתל- אביב ביום 17.4.05- ת.פ. 2259/04 – במסגרת הסדר טיעון , כאשר טרם נגזר עליו עונשו. במהלך משפט זה, לאחר ששוחרר בתנאים ע"י בית משפט , ביצע, לכאורה, העורר העבירות המיוחסות לו, העבירות שתוארו לעיל. לאמור, העורר עפ"י שיטתו ממשיך בשלו, לפגוע בסביבתו, חרף הדגשותיו של בית המשפט על ערכאותיו השונות, כי שחרורו של העורר הינו בגדר חסד שעשה עימו בית המשפט. כך למשל, ציין כב' השופט קאפח בהחלטתו מיום 29.2.04- עת הורה על שהיית העורר במעצר בית מוחלט- כי המדובר ב"אדם הפושט צורה ולובש צורה". לגישת השופט המלומד, העובדה שלא נתבקשה הארכת מעצרו של העורר עד תום ההליכים , הינה בגדר חסד שעשה עימו בית המשפט , שכן: "פגיעתו רעה", והוא אינו "מתלהב" לנדב פרטיו הנכונים, ומקשה על המשטרה לזהותו כדבעי. ועוד, בערר שהוגש לבית המשפט המחוזי על החלטת בית משפט השלום , ע"י העורר שבפנינו, ציין כב' השופט כבוב בהחלטתו מיום 29.3.04- עת דחה הערר: "דומני שמקרה זה הוא אחד המקרים הבודדים והחריגים שניתן לקבוע לגביהם שגם תנאי השחרור שקבע בית המשפט קמא, דהיינו מעצר בית מוחלט, אין בו כדי להשיג את מטרת המעצר באופן האפקטיבי ביותר, ועל כן צדק בית המשפט קמא בקובעו כי חסד נעשה עם המבקש שעה שלא התבקש מעצרו עד תום ההליכים ". זאת ועוד, בערר על החלטת בית המשפט המחוזי, שהוגש ע"י העורר, ציינה כב' השופטת פרוקצ'יה בהחלטתה מיום 25.4.04 – עת דחתה הערר: "אין מקום להיעתר לערר ויש לאמץ את גישתן של הערכאות הקודמות אשר סברו, ובצדק, כי מסוכנותו של העורר כפי שעולה מהאישומים המיוחסים לו, מצדיקה, למיצער, את החזקתו במעצר בית מלא". זאת ועוד, בחודש אוקטובר 2004 הורשע העורר בבימ"ש השלום בתל-אביב בשתי פרשיות מרמה הנוגעות לשנים 1995 ו-1996. העורר הורשע בפתיחת "חברת קש", בה השתמש לרמות אנשים. בפרשה השניה פתח חשבונות בנק ע"ש אדם אחר, ובאמצעות חשבונות הבנק בוצעו מעשי מרמה כלפי אחרים. בימ"ש השלום גזר עליו – ת.פ. 1509/04 – עונש מאסר של 8 חודשים על-תנאי. עונש מאסר זה לא הטיל עליו כל יראה, כמתואר לעיל, העורר חזר לסורו, במהרה, וביתר תוקף. להדגיש, עונש מאסר זה הינו חב הפעלה בענייננו. לאמור, ענייננו בעורר שעל אף העובדה שלחובתו הרשעה קודמת בעבירות דומות, הכוללת עונש מאסר על תנאי חב- הפעלה בן 8 חודשים, העובדה כי מתנהל נגדו תיק נוסף בעבירות דומות בו הודה והורשע, (משפטו נמצא בשלב הטיעונים לעונש), והעובדה כי העורר שוחרר כבר בעבר לחלופת מעצר , במהלכה ביצע, לכאורה, העבירות המיוחסות לו בתיק זה- עדיין לא חלחל כל מורא לליבו של העורר, והוא שב ונוהג כ"בשלו". אף לא אחת מהעובדות המצוינות לעיל שימשה לעורר לגדר ומחסום למעשיו המתוחכמים והנועזים. משהעורר פעל, לכאורה, בצורה שיטתית ומתוחכמת, תוך שמתנהלים כנגדו הליכים משפטיים בעבירות דומות- ובזמן שהוא שוהה בחלופת מעצר, לאחר שבית המשפט נתן בו אמונו- הרי שמסוכנותו של העורר בולטת ופורצת גבולות. להדגיש, הלכה היא מלפני בית המשפט העליון כי: "בנסיבות מיוחדות יכול שאף עבירות רכוש תצבענה על מסוכנותו לביטחון הציבור של מבצען. כאלה הן: '… עבירות רכוש המבוצעות באורח שיטתי, או בהיקף ניכר, או תוך התארגנות של עבריינים מספר, או תוך שימוש באמצעים מיוחדים ומתוחכמים, [אשר] עלולות לפי מהותן ונסיבות ביצוען לסכן את ביטחון האדם ואת ביטחון הציבור' " ( בש"פ 9086/04 אברהם בן ניסן נ' מדינת ישראל, תק- על 2004 (4) 794, ראה עוד: בש"פ 5431/98 פרנקל וריביץ נ' מדינת ישראל, פ"ד נב (4) 268; בש"פ 7161/00 מדינת ישראל נ' אלכסנדר רחלין ואח' תק- על 2000 (3) 2502; בש"פ 8445/01 יעקב זוארץ נ' מ"י תק- על 2001(3), 124; בש"פ 9095/03 אבו חצירא נ' מ"י תק- על 2003(3), 2504). בבש"פ 9086/04 אברהם בן ניסן נ' מדינת ישראל, תק- על 2004 (4) 794, דחה בית המשפט העליון ערר על החלטת בית המשפט המחוזי לפיה נעצר העורר עד תום ההליכים המשפטיים. כבוד השופט עדיאל ציין כי: "העבירות המיוחסות לעורר הנן עבירות מרמה בהיקף רחב, של כשלושה מיליון שקלים. הן בוצעו באמצעים מתוחכמים, הכוללים זיוף של תעודות זהות והתחזות לאחרים , במסגרת מאורגנת של מספר אנשים, באופן שיטתי ועל פני זמן ממושך… לאלה מצטרף עברו הפלילי של העורר…". בבש"פ 8629/02 אילן יעקב נ' מדינת ישראל, תק- על 2002 (3) 2455, דחה בית המשפט העליון ערר על החלטת בית המשפט המחוזי לפיה נעצר העורר עד תום ההליכים המשפטיים. כבוד השופטת שטרסברג- כהן ציינה כי: "המבחנים שננקטו לצורך קביעת מסוכנות בעבירות רכוש הם ביצוע שיטתי, בהיקף ניכר תוך התארגנות של מספר עבריינים, תוך שימוש באמצעים מיוחדים ומתוחכמים ובעזות מצח. בכל אלה יש כדי לפרוע סדרי חברה תקינים. כל אלה התקיימו בענייננו ודי בכך כדי לבסס את יסוד המסוכנות המקים עילת מעצר ". בבש"פ 7803/01 ודים ניידיץ' נ' מדינת ישראל, תק- על 2001 (3) 1756 דחה בית המשפט העליון ערר על החלטת בית המשפט המחוזי שהותירה על כנה את החלטת בית משפט השלום לפיה נעצר העורר עד תום ההליכים המשפטיים. כבוד השופט חשין ציין כי: "משהוכח להנחת דעתנו קיומה של עילת מעצר , ומאותם טעמים עצמם, אין הוא העורר ראוי לחלופת מעצר. אכן, אם יהיה ב"מעצר בית" לא יוכל העורר להמשיך במעשי הרמייה כפי שביצע עד כה, אולם אמצעי הקש ר העומדים כיום לרשותם של אנשים יאפשרו לו להמשיך במעשיו הרעים גם מביתו, ועל כן דוחה אני אפשרות לחלופת מעצר ". בענייננו הדברים ברורים עד מאוד. כפי שציינתי לעיל, עניין לנו בעורר שפעל בצורה שיטתית ומתוחכמת. העורר פתח חשבונות בנק ים והקים חברות כתשתית ובסיס לפעולות המרמה, שביצע, לכאורה, בהמשך דרכו. אמנם נכונה טענת הסניגורים המלומדים, כי אין המדובר בהיקף כספי עצום, אולם בנסיבות העניין ולאור פועלו ועברו של העורר, נראה כי לו לא היה נעצר בשלב זה של מזימותיו ומעשיו, הנזק שהיה עלול להיגרם ממעשים אלה, היה מסתכם, קרוב לוודאי, בסכומי עתק. ביתר שאת, כפי שצוין לעיל, כנגד העורר תלוי ועומד מאסר על תנאי בן 8 חודשים, שהינו חב- הפעלה בתיק זה. מאסר על תנאי זה לא הטיל בליבו של העורר כל מורא. העורר חזר, לכאורה, לסורו והמשיך בשלו. מי לנו ייתן כי יקפיד לשמור על גדרות חלופת המעצר משעונש מאסר של 8 חודשים לא שימש לו מחסום (ראה בסוגיה זה: החלטת בית המשפט העליון בש"פ 4802/05) . אמור מעתה, לא ניתן להפיג מסוכנותו של זה המשיב בדרך שחרורו לחלופת מעצר . לא זאת אף זאת, העורר עשה שימוש בזהויות בדויות, מסר כתובות שגויות לשוטרים אשר עצרו אותו, התחזה לכאורה למי שאינו דובר עברית, ניסה להטעות שוטר עובר לתפיסתו ועוד. נוסף לכך, על אף שקיים כנגד העורר צו עיכוב יציאה מהארץ בתיק שמתנהל נגדו בבית משפט השלום בתל- אביב, הגיש העורר ביום 16.11.05 בקשה למשרד הפנים להוצאת דרכון, תוך שהוא מציין בה כתובת פיקטיבית- התנהגות שיש בכוחה ללמד על כוונתו של המשיב להתחמק מהליכי שפיטה. לאמור, קיים חשש ממשי ששחרורו של העורר לחלופת מעצר , יביא להימלטותו מדין (ראה בעניין זה: בש"פ 5223/05) . כללו של דבר, משקבעתי כי מסוכנותו של העורר בולטת, נוסף על התקיימותה של עילת החשש להימלטות מדין, נראה כי חלופת מעצר אינה יאה לשכמותו. סוף דבר, הערר נדחה. העורר ישהה במעצר עד תום ההליכים המשפטיים בעניינו, כפי שקבע בית משפט השלום בהחלטתו. (