ב"ש 3237/05 ב"ש (נצרת) 3237/05 – מדינת ישראל נ' אפרים בן ויקטור פלח ואח'

א.מבוא: כנגד תשעת המשיבים הוגש כתב אישום בתיק פלילי 1167/05 , ובמסגרתו נתבקש מעצר כולם עד לתום ההליכים כנגדם, בהתאם לסעיף 21 (א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה , מעצרים ) התשנ"ח – 1996. משיבים 1 ו- 2 הסכימו למעצרם עד תום ההליכים, בכפוף לשמירה על ז כותם לבק ש דיון לגופו של עניין, בלא הצורך להוכיח נסיבות חדשות. ואילו משיבים 3, 4, 8 ו- 9 הסכימו לקיומן של ראיות לכאורה, אולם טענו שיש לשחררם לחלופת מעצר . מכאן כי בחינת קיומן של ראיות לכאורה, תתמקד בעניינם של המשיבים 6,5 ו- 7 בלבד. ב. כתב האישום : כתב האישום המתוקן מיום 13/12/05, מייחס למשיבים כולם, את העבירות הבאות: (1) סחר בסם מסוכן , – עבירה לפי ה סעיפים 13 ו- 19 א' לפקודת הסמים המסוכנים [ נוסח חדש ] תשל"ג – 1973 (לגבי המשיבים 1 ו- 2, מקרים רבים). (2) החזקת סם מסוכן שלא לשימוש עצמי בלבד, – עבירה לפי ה סעיפים 7 (א) (ג) – רישא לפקודת הסמים הנ"ל (לגבי המשיבים מס' 1 ו- 2, מקרים רבים). (3) קשירת קשר לביצוע פשע, – עבירה לפי הסעיף 499 (א) (1) לחוק העונשין תשל"ז – 1977 . (4) הסתייעות ברכב לביצוע פשע, – עבירה לפי הסעיף 43 לפקודת התעבורה ( נוסח חדש ) התשכ"א – 1961. ביחס למשיבים מס' 7 ו- 8 יוחסו בנוסף העבירות הבאות: (1) הכשלת שוטר במילוי תפקידו, – עבירה לפי הסעיף 275 לחוק העונשין תשל"ז – 1977 . (2) שיבוש מהלכי משפט, – עבירה לפי הסעיף 244 לחוק העונשין הנ"ל. ביחס למשיבים מס' 5 ו- 8 יוחסו בנוסף גם עבירה של: איומים, – עבירה לפי הסעיף 192 לחוק העונשין תשל"ז – 1977 . באשר למשיב מס' 8 יוחסה בנוסף גם עבירה של: תקיפת שוטר בשעת מילוי תפקידו, – עבירה לפי הסעיף 273 לחוק העונשין, תשל"ז- 1977 . באשר למשיב 3 יוחסו בנוסף גם העבירות הבאות: (1) נהיגה ללא רשיון, – עבירה לפי סעיף 10 (א) לפקודת התעבורה ( נוסח חדש ), תשכ"א- 1961. (2) נהיגה ללא פוליסה, – עבירה לפי סעיף 2 (א) (ב) לפקודת ביטוח רכב מנועי [ נוסח חדש ] תש"ל- 1970 . מהעובדות המפורטות בכתב האישום עולה כי, עובר לתאריך 14.11.05, רכשו המשיבים 1 ו – 2 סמים מסוכנים מסוג חשיש בכמות כוללת העולה על 32 ק"ג, בתמורה לסך של 33 אלף ₪. סמים אלה נרכשו כדי לסחור בהם. לשם רכישת הסמים ומכירתם לאחרים, הגיעו המשיבים 1 ו- 2 יחד, ביום 14.11.05, ברכב מסוג "ניסן" דגם "אלמירה", (להלן: "רכב הניסן"), בו נהג המשיב מס' 2, מאזור הצפון, שם הם מתגוררים, לאזור נתניה. המשיבים הביאו עמם סך 33 אלף ₪, אשר נועד לתשלום עבור הסמים שירכשו. המשיב מס' 2 סיכם עם אמו כי אם "יקפצו" עליהם והכסף ייתפש, יסביר כי הכסף נמסר לו על ידי סבתו, וכי על האם להכין את הסבתא לגירסה זו. לאחר שהמשיבים 1 ו- 2 שהו באזור נתניה, הגיעו שני המשיבים לחניון חנות "איקאה" שבאזור התעשיה פולג, והחנו שם את הניסן. בהגיעם בסמוך לשעה 12 בצהריים לחניון הנ"ל, פגשו המשיבים 1 ו -2 ברכב מסוג "דייהו" דגם "רייסר" , שזהות נהגו איננה ידועה למאשימה, וקיבלו מנהג רכב הדייהו תיק ובו סמים מסוכנים בכמות העולה על 32 ק"ג, סם מסוג חשיש. המשיבים 1 ו- 2, הכניסו את הסמים שקיבלו לתא המטען ברכב הניסן, ונותרו להמתין במקום. רכב הדייהו עזב את המקום. בסמוך לשעה 12:42 הגיע למקום המשיב מס' 3 כשהוא נוהג ברכב מסוג "מזדה" דגם 6, ופגש במשיב מס' 2, אשר הכניס לרכבו של המשיב מס' 3, סם מסוג חשיש במשקל של כ – 9 ק"ג נטו. באותה עת האיץ המשיב מס' 1 במשיב מס' 3 טלפונית, לעזוב מיד לאחר מכן את המקום. המשיב מס' 3 אכן עזב את המקום מיד עם קבלת הסמים. לאחר מכן, עברו המשיבים 1 ו – 2, עם רכב הניסן לחניון סמוך, הנמצא על יד חנות "טיב טעם", גם הוא באזור חנות "איקאה", ושם המתינו. במהלך המתנתם זו, הגיע אליהם, בסמוך לשעה 13:30, קטנוע שפרטיו, כמו גם זהות נהגו, אינם ידועים למאשימה. המשיב מס' 2 מסר לנהג הקטנוע, מתוך תא המטען של רכב הניסן, דבר מה והקטנוע עזב את המקום. המשיבים נותרו להמתין במקום. בסמוך לשעה 13:40, הגיע למקום המתנת המשיבים 1 ו – 2, רכב מסוג "מיצובישי" דגם "לנסר", רכב שכור שבשכירתו היו מעורבים המשיבים 5 ו – 6 (להלן: "רכב המיצובישי"). ברכב נהג אותה עת המשיב מס' 4 והמשיב מס' 5, ישב לידו. המשיב מס' 2 מסר ליושבי רכב המיצובישי, מתוך תא המטען שקית ובה סם מסוג חשיש, במשקל של כ – 6 ק”ג נטו. רכב המיצובישי עזב את המקום ונסע אל מושב בית נחמיה, שם הגיע למבנה שכור בו מתגורר המשיב מס' 8. באותה עת היה המשיב 8 בבית ביחד עם המשיבים מס' 6 ו – 7, אשר הגיעו יחד למקום ברכבו של הנאשם מס' 6. המשיבים מס' 4 ו – 5 נכנסו לביתו של המשיב מס' 8, כשחלק מהסמים עמם וחלק נותר ברכב המיצובישי. זמן קצר אחר הגעת רכב המיצובישי לבית המשיב מס' 8, הגיע כח משטרה למקום, על מנת לתפוס את הסמים. בשלב זה ניסה המשיב מס' 8 להכשיל את השוטרים ולהעלים ראיות על ידי כך שהשליך 3 חבילות סם אל סל כביס ה שהיה בבית. המשיב מס' 7 השליך חבילות סמים מעבר לחלון אל מחוץ למבנה בכוונה להעלים ראיות ולהכשיל את השוטרים. זמן קצר אחר עזיבת רכב המיצובישי את המקום בו המתינו המשיבים 1 ו- 2, עם רכב הניסן, הגיע למקום בו היו המשיבים קטנוע שפרטיו וזהות נהגו אינם ידועים למאשימה, וקיבל מהמשיב מס' 2, דבר מה אותו הוציא המשיב 2 מתא המטען של רכב הניסן. עוד קודם ליום 14.11.05, נהג המשיב מס' 9, שהנו אחיו של המשיב מס' 2, להזמין כמויות סמים שונות מאחיו ומהנאשם מס' 1. ביום 14.11.05, במהלך שהותם של המשיבים 1 ו – 2, באזור חניון "איקאה" וחניון "טיב טעם", ניהל המשיב 9, שיחות טלפון עם המשיבים 1 ו- 2, על מנת לברר עמם אילו כמויות סמים הם יכולים לספק, על מנת לשלוח אליהם קונים תוך שהוא מווסת את הכמויות שיסופקו לקונים השונים. בסמוך לשעה שתיים בצהריים הגיעו המשיב 9 ואדם נוסף ברכב מסוג "פורד" אל המקום שבו היו המשיבים 1 ו- 2, על מנת לקבל מהם כ – 17 ק"ג סם מסוג חשיש. באותה עת נעצרו המשיבים 1 ו – 2 בלא שהיה סיפק בידם לספק את הסם למשיב 9, כשבמכוניתם נתפס סם במשקל של כ – 16 ק"ג נטו. קודם למועד מעצרם המשיבים, קשרו המשיבים קשרים עם אנשים שונים לשם ביצוע עסקות סחר בסמים. בין היתר, היה המשיב מס' 6 חב לנאשם מס' 1 סך 63,000 ₪ על רקע סמים. לאחר מעצרם הובאו המשיבים 4 – 8, למשרדי ימ"ר תל אביב. במהלך שהותם שם, המשיבים מס' 5 ו – 8, צעקו על השוטרים ואיימו עליהם. המשיב מס' 5 איים כי אם לא היה אזוק, "הייתי מראה לכם". המשיב מס' 8 צעק אף הוא אל עבר השוטרים כי "יש לכם מזל שאני קשור…" והחל לזוז בתנועה מאיימת לעבר המקום בו ישב קצין המשטרה רונן פרידיאן. כאשר הורה לו השוטר נעם בקר לשבת, אחז המשיב מס' 8 בידו של נעם ואיים שיכה אותו, וכי יש לו מזל שהוא כבול. נעם הושיבו בכח, בסיוע איש משטרה נוסף. גם לאחר שישב, המשיך הנאשם מס' 8 לצעוק ולאיים שכאשר יראה את נעם – הוא "יראה לו מה זה". ג. טיעוני הצדדים: התובעת האריכה בתיאור הראיות שנאספו בתיק החקירה המשטרתי וטענה כי קיימות ראיות לכאורה מוצקות ומבוססות להוכחת אשמתם של כל המשיבים, ועוד הוסיפה כי בעבירת סמים בכמויות כה גדולות אין מקום לבדוק חלופת מעצר . המסוכנות נלמדת מעצם העיסוק בסחר בסמים ובעצם היות כל אחד מן המשיבים חלק ממעגל אשר מאפשר את הפצת הסם לרבים אחרים. התובעת עוד הדגישה כי לחלק מן המשיבים הרשעות קודמות רבות ולחלקם אף מאסרים על תנאי ברי הפעלה. לפיכך, לטעמה, אין מקום להורות אחרת אלא לעצור את כל המשיבים עד לתום ההליכים. מנגד טענו המשיבים באריכות, כל אחד לפי ענינו כי, יש מקום להורות על שחרור המשיבים ו/או מי מהם לחלופת מעצר . חלק מן הסניגורים תקפו בחריפות את קיומן של הראיות הלכאוריות ביחס למשיבים, כפי שאפרט בהמשך במהלך הדיון בענינו של כל משיב ומשיב בנפרד. ד.  דיון: (1) ניתוח הראיות לכאורה: ניתוח הראיות לכאורה יתייחס לעניינם של שלושת המשיבים 5, 6 ו- 7 בלבד, בשל כך שהמשיבים האחרים הסכימו לקיומן של ראיות לכאורה מספקות לשלב של בקשה זו. השאלה הינה האם יש בראיות שהובאו מטעם המבקשת, מידה מספקת של פוטנציאל ראייתי, אשר יהא בו כדי לבסס הרשעה באישומים המיוחסים למשיבים. בית המשפט , בשלב זה, אינו מתייחס לשאלת משקל ומהימנות, אלא במקרים קיצוניים בהם חוסר המהימנות בולט על פניו. כך נקבע בבש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל, פד"י נ' (2) 133: "ראיה לכאורה הדרושה למעצר עד תום ההליכים שונה מראיה רגילה הדרושה להרשעה או לזיכוי, ראיה לכאורה היא מטבעה ראיה גולמית היא טרם עברה את כור ההיתוך של ההליך הפלילי . אין כל אפשרות להכריע על פיה את אשמתו או חפותו של המשיב. ראיה לכאורה נבחנת מתוך הסתכלות מן ההווה אל העתיד. הערכתה מבוססת על הסיכוי הטמון בחיק העתיד להפיכתה לראיה רגילה … ראיה לכאורה, היא ראיה אשר טמון בה פוטנציאל ראייתי יוצא מן הכוח אל הפועל בעתיד. מהותה של ראיה לכאורה היא, איפוא, בפוטנציאל ההוכחתי הטמון בה. פוטנציאל זה יוצא מן הכוח אל הפועל במהלך שמיעת ההליך השיפוטי, לאחר חקירה ראשית ונגדית ולאחר קביעת אמינות ומשקל … הראיה לכאורה נשארת ראיה גולמית והשאלה שבית המשפט מציב לגביה היא בדבר טיבה כראיה פוטנציאלית…". (דברי כב' הנשיא ברק עמ' 146, 147). אדגיש כי מדובר בבחינה טרומית בלבד, המבוססת על הראיות הלכאוריות, המצויות בתיק החקירה שהרי, – בשלב זה – בית המשפט אינו שומע עדויות, ואלה טרם עמדו במבחן החקירה הנגדית. עם זאת מן הראוי להדגיש כי, בית המשפט אינו מסתפק בבחינה טכנית בלבד, אלא עורך בחינה עניינית, במטרה לבחון אם במכלול חומר הראיות , יש כדי להעמיד סיכוי סביר להוכחת האישומים כנגד המשיבים, ולהביא להרשעתם. מן הכלל אל הפרט אבחן את הראיות שנצטברו: משיב 5: (1)  ב"כ משיב 5, הצביע על כשלי חקירה אשר לטענתו, מצדיקים שחרור המשיב ללא תנאים מגבילים . הסניגור טוען כי, ביום האירוע היו שלושה עוקבים, השוטרים 129, 132, 142: שוטר 129, רשם בדו"ח שהבחין במיצובישי לנסר ועקב אחריה. הבחין שברכב ישבו שני גברים אבל לא מסר זהותם. השוטר גם לא ראה את שקית הניילון שהועברה לרכב, כפי שנטען בכתב האישום . מכאן שהשוטר לא ראה מסירת סם, או כסף. מלבד שהמיצובישי היה במתחם, לא יכל לזהות האנשים שישבו בה (מסר צבע הרכב ומ"ר). שוטר 132, ציין שראה במתחם, בחניה של טיב טעם, את המיצובישי, מציין צבע ומספר רכב, לא מציין כמה אנשים היו בתוך הרכב, ולא מסר תיאורם. הוא לא עוקב אחרי המיצובישי. שוטר 142, בסעיף 19, הוא היחידי שראה העברת השקית. השוטר הדגיש כי מדובר בשקית שקופה אשר הועברה למושב האחורי של רכב המיצובישי. אל מול שלושת העוקבים מצינו דו"ח מס' 2, המכונה דו"ח המרכזת, אשר מרכז את הדיווחים, בזמן אמת, המתקבלים מהעוקבים בשטח. בדו"ח זה מול סעיף 41, שם נכנס רכב המיצובישי לראשונה לתמונה, מצוין שם, מספר רכב וצבעו. לא מצויין כמה אנשים היו בתוך הרכב. הסנגור עוד טען כי "פתאום" ביום 23/11/05, מתייצב ש/91, שאין לו כל זכר עד יום זה ומסר הודעה ביום 23/11/05, בלשון רבים "אנו עוקבים" וכו', מדברים אלה מבקש הסנגור להסיק כי היה עימו עוד אחד, וכי מה שהוא ראה היה צריך לראות עוד מישהו. הסנגור עוד טען כי ש/91, הינו השוטר היחיד שזיהה את המשיב 5, משה איבגי. הוא זיהה אותו ע"י מסדר זיהוי תמונות, כאשר בתמונות הללו המשיב הינו היחידי עם קרחת, ללא שסניגור היה נוכח. ש/91, אמר בהודעתו כי משיב 5, היה הנוסע ולא הנהג, בעוד שבדו"ח מרכזת כתוב שמשה איבגי היה הנהג. העוקבים יכולים היו להקליט ולצלם בוידיאו, ובמקרה זה העוקבים לא עשו דבר. בעוד ש/142, אמר כי ראה שקית שקופה, ש/91, אמר כי ראה שקית של איקאה. בדו"ח מרכזת (2) דובר על שקית שקופה. הסניגור גם הפנה לעובדה שהתיאור של ש/91, לגבי הנהג והנוסע, אינו מתאים לגרסתהתביעה. הסניגור מטעים ומדגיש כי, שוטרת מימ"ר עמקים בשם פנינה, מסרה לעוקבים את פרטי העצורים לאחר שנעצרו, לכן לא צויין שמו של המשיב 5 בדו"ח המרכזת, אלא רק לאחר מס' ימים. הסנגור אינו חולק על כך שהמשיב 5, נסע ברכב המיצובישי. אולם לטענתו, אין כל ראיה לכך שהמשיב 5, נסע מחניון טיב טעם לבית נחמיה ביום 14/11/05, בשעות המתוארות בכתב האישום . המשיב אכן נמצא בתוך הבית במושב בית נחמיה בעת שנתפסו שם הסמים. אולם, אין לו כל קשר לסמים. ייתכן כי הסמים הונחו בדירה, חודשים לפני המועד המצוין. אין ראיה שהסמים שנתפסו בדירה הוצאו מהרכב. הסנגור מוסיף וטוען כי השוטר נועם בקר, אמר כי, תפסו את המשיב 5, מחזיק שקית ניילון ממנה נדף ריח חריף של חשיש. אולם, השוטר אינו איש מז"פ, מכאן שאין אמירתו בבחינת ראיה. משיב 5, אמר לשוטר נועם בקר, שהוא כבר מאתמול נמצא בכתובת זאת, אצל בן דודו משיב 8. הסמים שנתפסו מתחת לחלון, אינם מאותו סוג של הסמים שהיו בבית וברכב, דבר המעיד כי אינם מאותו מקור. ברכב המיצובישי שהינו מושכר, יש איתוראן, היה ניתן להצביע בדיוק מתי הוא הפסיק לנוע ואיפה, זאת המשטרה לא בדקה. לבסוף טען הסניגור כי, לא נמצאו טביעות אצבעות של משיב 5 על אריזה כלשהיא מאריזות הסם. (2)  ניתוח הראיות שנמצאו בתיק החקירה: לאחר ששקלתי בכובד ראש את חומר הראיות שנצטבר, כמפורט להלן, שאלתי עצמי האם מפסיפס הראיות מתקבלת התמונה, לפיה יש בראיות הפוטנציאל הלכאורי, שאם יוכח במהלך המשפט, יהיה בו להביא להרשעת המשיב, ומצאתי כי התשובה היא חיובית. להלן אנמק: א.  המשיב שמר על זכות השתיקה לאורך כל חקירותיו במשטרה, מיום 14/11/05 שעה 21:50, וכן ביום 23/11/05 שעה 09:50, יש בכך כדי לחזק את הראיות כנגדו. ב.  המשיב 5, יחד עם משיב 6, שכרו רכב מזדה מחברת "לירן השכרת רכב". לאחר שבוע ימים פנה המשיב 5 והחליף את רכב המזדה, ברכב המיצובישי (ראה הודעתה של פקידת חברת ההשכרה הדסה מדטוב, מיום 23/11/05 שעה 11:50 בעמ' 2, ש' 19-28 וכן עמ' 3, ש' 1-4). רכב המיצובישי נצפה על ידי העוקבים לפי מספר רישוי, ביום האירוע, ונתפס ליד ביתו של משיב 8, בבית נחמיה ובו הסמים. ג. טביעות אצבע של משיב 5, נמצאו ברכב המיצובישי, על גבי תקליטור שהיה בתוך הרכב (ראה דו"ח העתקת צילום טביעות אצבע מיום 15/11/05 מט.א 386/05, בנוסף למזכר ההבהרה שערך הטכנאי שבעצם עשה את הקש ירה בין טביעות האצבע לרכב, כשלא ציין זאת בתוצאות מחמת טעות). בנוסף לכך, תעודת הזהות של המשיב 5 נתפסה בתא הכפפות, בסמוך לשתי החבילות שהכילו סמים (ראה דו"ח פעולה של רונן פרידיאן מיום 14/11/05 שעה 16:45). ד.  דוחות עיקוב: בדו"ח עיקוב המסכם של היחידה המרכזית, דווח על רכב מסוג מיצובישי לנסר בצבע כסף, מספר 62-136-01 (רשום על שם לירן השכרת רכב). הרכב עצר סמוך לרכב הניסן. המשיב 2, פתח את תא המטען של רכב הניסן, הוציא שקית שקופה עם כיתוב "איקאה", פתח את הדלת האחורית של רכב המיצובישי, והניח את השקית במושב האחורי (ראה דו"ח מס' 2 של היחידה המרכזית מיום 14/11/05, סעיפים 41-43). רכב המיצובישי כאמור לעיל, נתפס בבית נחמיה (ראה דו"ח 2, סעיפים 49-51). רכב המיצובישי נראה על ידי העוקבים, ש/ 142, ש/132 ו- ש/91. במזכר מיום 21/11/05 רשם ש/91, הבהרה לדו"ח העיקוב שלו ובו ציין כי, בהקש ר לסעיף 41 בדוח מרכזיה, ברכב המיצובישי היו שני גברים. הראשון (נהג הרכב), כבן 30 קירח. והשני (נוסע), כבן 25 עם משקפי מסגרת כסופה. המשיב 5, זוהה בתמונות שהוראו לעוקב ש/91. הוא זיהה את המשיב 5 כמי שנסע ברכב המיצובישי, הוא לא הצליח לזהות את נהג רכב המיצובישי (ראה הודעתו מיום 23/11/05, עמ' 2 ש' 24-28). ב"כ המשיב 5, ניסה לטעון כאילו העוקב ש/142, אמר כי ראה שקית שקופה, בניגוד לעוקב ש/91, שאמר כי ראה שקית של איקאה. בדו"ח מרכזת (2) דובר על שקית שקופה. יש בכל אלה כדי להוכיח על חוסר דיוק וחוסר מהימנות. לא מצאתי לנכון לקבל טיעונים אלו מהטעם כי, לא נמצאה סתירה בין שני התיאורים. מדו"ח הפעולה של השוטרת דינה אמסלם, מיום 24/11/05, שעה 8:20, בקשר למעצרו של משיב 3, השוטרת מציינת כדלקמן: "… העביר לידי שקית לבנה שקופה ועליה כתובית איקאה ובתוכה חומר החשוד כסם..". תיאור זה של השקית מלמד על פתרון ה"סתירה" כביכול. על תיאור השקית כשקופה עם כתוביות "איקאה", חזרו שוטרים אחרים ביניהם השוטר אבישי מועלם, במזכר מיום 22/11/05. מדברים אלה ניתן להסיק כי אין כל סתירה בין הנאמר על ידי ש/91, לבין הנאמר על ידי ש/142, שכן המדובר בשקית שקופה עם כתוביות "איקאה". באשר לעוקב – ש/91, העוקב הסביר בהודעה מיום 23/11/05 שעה 13:43, מדוע בדו"ח שערך לא רשם כי ברכב המיצובישי ישבו שני גברים. להלן הסבריו: "בהמשך אני מקבל דיווח על הגעת רכב מסוג מיצובישי מספר רישוי 62-136-01 בדיווח נמסר כי יגאל חן מסר שקית עליה הכיתוב "איקאה" ליושבי הרכב. בשלב זה אני לא מקבל דיווח על מספר האנשים היושבים ברכב אני מציין כי בשלב זה אני לא נמצא אישית בקשר עין עם רכב המיצובישי והאלמירה. לאחר עזיבת רכב המיצובישי את מתחם טיב טעם אני מתחיל לעקוב אחריו, בשלב זה קשה לי להבחין במספר יושבי הרכב… לאחר שהרמזור התחלף לירוק המיצובישי במקום לפנות שמאלה ממשיכים ישר בשלב זה אני מבחין ביושבי המיצובישי. ברכב המיצובישי יש נהג ונוסע לצידו. נהג הרכב קירח..לא קירח טבעי אלא גלוח עם מכונה. לא ראיתי את לבושו. גוון פנים לא בהיר ולא כהה ללא זקן או שפם כבן שלושים לערך. הבחור שישב לצד הנהג שיער קצוץ מאד מרכיב משקפיים נראה לי שמדובר במשקפי ראיה כיוון שיש להם מסגרת כסופה לא הבחנתי בזקן או שפם, נראה כבן 25". (עמ' 2, ש' 2-20). העוקב ציין כי בטעות לא רשם בדו"ח שברכב המיצובישי נראו שני גברים, (שם, עמ' 3 ש' 3). העוקב עוד אישר כי, קיבל מידע על פרטי המשיבים יום לאחר מעצרם , על ידי שוטרת מימ"ר העמקים בשם פנינה. ביום העיקוב לא הייתה לו כל אינדקציה לדעת מי העצורים ומי נהג ברכב המיצובישי. אולם הכחיש כי, בעת הזיהוי של משיב 5, היה מושפע מהכתוב בדו"ח , לפיו הנהג רכב המיצוביש היה משיב 5 משה איבגי, כלשונו: "לא הושפעתי מכך את משה איבגי זיהיתי באמצעות התצלום בלבד כאדם שישב ליד הנהג ובכל מקרה מסרתי את תיאורו עוד בטרם הוצגו לי התצלומים על ידך ואני בכל מקרה לא מכיר את הדמויות שנעצרו". (עמ' 3 , ש' 14- 17) הסברו של העוקב הינו הסבר ברור, רציונלי ויש לקבלו. אין מקום לבחון, בשלב זה של הדיון, את רמת המהימנות של הדווח. די לנו בכך שמצאנו בדיווח זה הסבר מתקבל על הדעת לכל "הכשלים" עליהם הצביע הסניגור. ה.  אחד השוטרים שעצרו את המשיב בבית שבבית נחמיה דיווח כי, המשיב החזיק בידו שקית ניילון המלופפת בנייר דבק כשהיא ריקה, ונדף ממנה ריח חריף של סמים (ראה דו"ח נועם בקר מיום 14/11/05, שעה 16:45): "הוצאתי מידו של בחור שלבש טרינינג כחול ולבש משקפיים מכיש פלאפון ונייר דבק בצבע חום ובתוכו שקית צהובה וממנו נדף ריח חזק של חשיש". ו. השוטר רונן פרידיאן סיפר כי, בבית בבית נחמיה, תפס בכיסו הימני של המשיב, 4990 ₪. הכסף נתפס בחשד לכסף שנתקבל כפדיון סמים (ראה דו"ח פעולה מיום 14/11/05 שעה 16:45). ז. השוטר רונן פרידיאן הוסיף כי, קיבל דיווח מהשוטר וולבוביץ לפיו אמורה להיות ברכב קופסת סיגריות מסוג מלבורו, השייכת ככל הנראה למשיב, עפ"י דבריו. אכן בתא שמתחת לרדיו נמצאה הקופסה. המשיב אשר נכשל בלשונו, הוכיח בכך כי הוא ידע מה יש בתוך רכב המיצובישי באופן מדוייק. בכך קשר עצמו לרכב הנ"ל (ראה דו"ח פעולה של פקד וולבוביץ ופקד רונן פרידיאן). ח.  המשיב 5 טען כי, שהה בבית בן דודו, המשיב 8 עוד מיום ה 13/11/05. אולם, דבר זה לא נאמר על ידי המשיב 8, לא בהודעה מיום 14/11/05, שעה 22:00 עת סיפר את סדר יומו בתאריך 14/11, ולא בהודעה מיום 23/11/05 שעה 12:15. המשיב ציין כי, יום לפני הארוע יצא לבלות עד השעות מאוחרות. ביום 14/11 התעורר רק בשעה 14:15, נכנס להתקלח וכשיצא, ראה שאנשים הגיעו אליו, ומיד לאחר מכן נעצר. המשיב טען כי אינו זוכר מי הגיע ראשון וטען כי הבית היה פתוח וכי זוהי הסיבה לכך שיכלו להיכנס. ואילו בהודעה מיום 29/11/05, שעה 13:15 שמר המשיב על זכות שתיקה . משיב 5 הואשם בנוסף, בעבירה של איומים. בזיכרון הדברים שכתב רונן פרידיאן מיום 14/11/05, שעה 18:40 ציין כי משיב 5 אמר שאם לא היה אזוק היה מראה לו מה זה. את הדברים הנ"ל הוא אמר תוך כדי צעקות והתפרצות. הדברים הנ"ל אף צויינו בדו"ח פעולה של השוטר נועם בקר מיום 14/11/05, שעה 16:45 בעמ' 3. (3)  לפיכך, כפי שכבר אמרתי, המסקנה היא כי נתקיימו ראיות לכאורה מספיקות לשם הדיון בשלב זה, ביחס למשיב מס' 5 ולעבירות המיוחסות לו בכתב האישום . משיב 6: (1)  ב"כ המשיב 6, טענה כי לא קיימות ראיות לכאורה כנגד המשיב 6, וביקשה לשחררו ללא תנאים מגבילים . עיון בכתב האישום מלמד כי העובדות הרלוונטיות הקושרות את המשיב 6 לעבירות הסמים הינן: נטילת חלק בהשכרת רכב המיצובישי, הימצאותו בבית בו נתפסו הסמים, וקיומו של חוב למשיב 1 על רקע הסמים. בהודעותיו במשטרה מסר המשיב גירסה מלאה לגבי מעשיו ביום 14/11/05. גירסה אותה היה ניתן לאמת באמצעות איתורן שנמצא ברכב השברולט השייך לו. גירסה זו גם נתמכה בהודעה שנמסרה על יד המשיב 7, בה אישר כי שהה עם המשיב 6 באותו יום. עוד טענה הסנגורית כי, לא נמצאו ראיות לכך שהמשיב היה מעורב בהשכרת רכב המיצובישי. השכרת רכב המזדה נתבצעה על ידה משיב שהיה זה שדאג להחזיר את הרכב, מספר ימים לאחר מכן לחברת ההשכרה. את רכב המיצובישי שכר משיב 5, משיב 6 כלל לא נכח באותו מעמד. מכאן שלא אישר את החלפת הרכב על שמו. בהודעתו הכחיש המשיב 6, את השכרת רכב המיצובישי. הסניגורית עוד טענה כי, כפי שהמשיב 3 אשר נהג ברכב שאינו בבעלותו ועשה בו עסקת סמים, אולם הבעלים של הרכב לא צורף לכתב האישום , כך צריך לנהוג גם בעניינו של משיב 6. עצם העובדה כי רכב המיצובישי רשום על שמו של משיב 6, בחברת ההשכרה, אין בה אינדיקציה למעורבותו בעסקת הסמים. בתמליל השיחות בהם מוזכר שמו של המשיב אשר תואר כבעל ג'יפ שחור, אין זכר לחוב בגין סמים. מדובר בסה"כ על קושי בגביית חוב, ולא מעבר לכך. בשיחה השניה בה מדבר משיב 1 עם משיב 6, ניתן להבחין ברורות כי, אין היכרות קודמת בין המשיב 6 למשיב 1. החוב הנטען אינו חוב אותו חייב משיב 6 למשיב 1. בשיחה זו לא מוזכרת כלל עסקת סמים. עוד היא טענה כי אין מחלוקת על כך שהמשיב 6 נכח בדירת המשיב 8, בעת שנתפסו בה הסמים. עצם נוכחותו שם אין בה כדי לייחס לו את החזקת סם. בכל מקרה בו מבקשים להאשים אדם בהחזקה ממשית של הסם, יש צורך להוכיח ידיעה על הימצאותם של הסמים. כאשר מבקשים להוכיח חזקה קונסטרוקטיבית, יש להוכיח בנוסף לידיעה, גם קיומה של הסכמה. בחומר הראיות אין ראיה לכך שהמשיב ידע על הסמים והסכים להימצאותם. (2)  ניתוח הראיות שנמצאו בתיק החקירה: לאחר שעיינתי בחומר החקירה , אשר נצטבר בתיק החקירה המשטרתי , באתי לכלל מסקנה כי, בחומר החקירה שבפני מצויה תשתית ראייתית לכאורית, אשר אם תוכח, במהלך שמיעת הראיות, יש בה כדי להביא להרשעת המשיב באישומים המיוחסים לו בכתב האישום . להלן נימוקיי: א.  הודעות: בהודעתו של משיב 6 מיום 14/11/05, שעה 22:00 , טען כי מעולם לא השתמש בסמים (עמ' 2, ש' 33). אודות סדר יומו ביום האירוע סיפר המשיב: "קמתי בשעה עשר בבוקר הלכתי לבית קפה בשעה אחד עשרה בבוקר אני והנהג שלי ששמו אלון גבאי, בג'ייפ שלי השחור שבורלט.. ישבנו שם שתינו קפה ולאחר מכן בסמוך לשעה אחת נסעתי לחבר שלי במושב בית נחמיה קוראים לו איציק איבגי ביחד עם אלון, ישבנו ביתו ואז נכנסו שוטרים ותפסו אותנו, אני ואלון ואיציק איבגי ומשה איבגי וספי כהן, ישר מהבית קפה.. הלכתי לביתו של איבגי.. כל אלה שהזכרתי.. חברים שלי מלוד" (עמ' 2, ש' 36-43). עוד בהודעתו אמר המשיב כי, אינו מכיר את המשיבים 1 ו- 2 (עמ' 2, ש' 46-48), וכי לא נפגש עימם ביום האירוע (עמ' 3, ש' 51). המשיב טען כי, לא התקשר לאיש מהפלאפון שלו, למעט איצקי איבגי, בסיבות השעה אחת על מנת להעיר אותו , משיב שרצה לבקרו (עמ' 4, ש' 78-80). המשיב מסר כי אינו יודע דבר אודות הסמים שנתפסו בבית (שם, ש' 98-99). כמו כן הכחיש כי הוא יחד עם אחרים קנו את הסם מהמשיבים 1 ו- 2. ב.  שיחות – האזנת סתר : נתקיימו שלוש שיחות אשר קושרות את המשיב הנ"ל עם משיב 1, ועסקאות סמים: (1) שיחה 45 מיום 9/11/05: השיחה התנהלה בין משיב 1 לסידו, הם מזכירים את המשיב 6, כבחור עם ג'יפ שחור. (2) שיחה 47 מיום 9/11/05: השיחה התנהלה בין משיב 1 למשיב 6. בשיחה זו משיב 1 ביקש ממשיב 6, להחזיר לו הלוואה שלקח מהשותף שלו. המשיב 6 לא הכחיש את עניין החוב אולם, ביקש להיפגש עם השותף של המשיב 1, באופן אישי על מנת לשלם לו. יתרה מזו כאשר משיב 1 אמר למשיב 6, כי הוא חייב 64,000 ₪, המשיב 6 תיקן אותו ואמר כי הוא חייב 63,000 ₪ בלבד. בשונה מהנטען על ידי המשיב 1 בתחילת השיחה כאילו החוב הינו תוצאה של הלוואה, הרי שבסוף השיחה משיב 6 אמר "אני עשיתי איתו "עסק", אני רוצה ש"הוא" יבוא גם ישב איתי". ברור כי השניים דיברו על אותו חוב שנוצר כתוצאה מעסקה מסוימת ביניהם, ולא מהלוואה כפי שציין משיב 1 בתחילת השיחה. שיחה זו בוצעה למספר הפלאפון של המשיב 6, שהינו XXXXXXX -057. בהודעתו מיום 14/11/05, שעה 22:00, נשאל המשיב האם באותו יום שוחח עם משיבים 1 ו- 2, והשיב כי לא שוחח עימם כלל, מאחר ואינו מכיר אותם (עמ' 3, ש' 75). גם בהודעה מיום 29/11/05, שעה 11:10 (בעמ' 1, ש' 21-22) טען כי לא שוחח עם המשיב 1. בנוסף, ובניגוד לתוכן העולה משיחת הטלפון, בהודעה מיום 22/11/05 שעה 12:40, הכחיש המשיב כי הוא חייב כסף למישהו (עמ' 5, ש' 27). המשיב חזר והכחיש את עניין החוב גם בהודעתו מיום 29/11/05 שעה 11:10 (בעמ' 2, ש' 21-25). באשר לפלאפון אותו הוא מחזיק, הרי שבהודעתו הראשונה מיום 14/11/05, שעה 22:00 טען כי יש לו טלפון נייד מסוג מירס שמספרו XXXXXXX -057, וטען כי הפלאפון שלו ונמצא רק בשימושו. ואילו בהודעתו מיום 30/11/05, שעה 11:45 חזר בו המשיב מגרסתו הקודמת וטען כי, ברשותו שני מכשירי פלאפון אחד שמסתיים בספרות 450, והשני מסתיים בספרות 451, הפלפ' הראשון הוא בשימושו, אולם הוא מרשה לחברו אלון גבאי להשתמש בו, ואילו המכשיר שמסתיים בספרות 451 הינו בשימושם של השניים. כל זאת בניסיון להרחיק עצמו משימוש בלעדי במספר שמסתיים בספרות 451. (3) שיחה מס' 56 מיום 9/11/05: בשיחה זו משיב 1 מעדכן מישהו אחר בשם סידו כי הצליח להשיג את משיב 6 בטלפון שמספרו XXXXXXX – 057. סתירות אלה בגרסתו של המשיב 6, על פניהן, תוך נסיונו להרחיק עצמו מכל מגע עם המשיב 1, יש בהן כדי לחזק את הראיות כנגדו, ברור כי המשיב ניסה להרחיק עצמו מביצוע העבירות ביום האירוע וקשר לעסקאות הסמים. ג. הימצאותו בבית נחמיה- חזקה קונסטרוקטיבית: עם כניסת השוטרים לביתו של משיב 8, נתפס המשיב 6, יחד עם המשיבים האחרים ששהו אותה עת בבית. אלא שהמשיב 6 לא החזיק ברשותו בסם כלשהו, גם ברכבו לא נמצא סם. לפיכך יוחסה למשיב חזקה קונסטרוקטיבית לסם שנתפס, בתוך הבית ובסביבתו וכן ברכב המיצובישי. לעניין חזקה קונסטרוקטיבית נאמר בבש"פ 8383/04 פוואז אבו זקיקה (העורר בבש"פ 8429/04) נ' מדינת ישראל . תק-על 2004(3), 3310 ,עמ' 3311. "הכרעת השאלה אם סם מסוכן שנמצא בחזקתו הפיסית או המשפטית של אדם, או בשליטתו, בין בידיו ובין בידי אחר, היה בהחזקתו, כמשמעות הדברים בסעיף 7(א) ו – (ג) לפקודת הסמים המסוכנים [ נוסח חדש ] תשל"ג-1973 (להלן – "פקודת הסמים"), מושתתת בעיקרה על ניתוח העובדות, נסיון החיים וההגיון. כדי לבסס הרשעה בעבירה לפי סעיף זה, על התביעה להוכיח כי התקיימו שני הרכיבים של העבירה: המעשה הפלילי שהוא ההחזקה בסם; המחשבה הפלילית שהיא הידיעה על החזקת הסם. לפי סעיף 34כד לחוק העונשין, תשל"ז-1977 , מוגדרת "החזקה" כ"שליטתו של אדם בדבר המצוי בידו, בידו של אחר או בכל מקום שהוא, בין שהמקום שייך לו ובין אם לאו —" (ראו גם: סעיף 8 לפקודת הסמים). מכלול הממצאים יכול להקים חזקה שבעובדה לפיה מי שהחזיק בסם גם ידע שהוא מחזיק בסם. משקמה חזקה שבעובדה רשאי הנאשם, כמובן, לסתור אותה; אולם, מתן הסברים שאינם אמינים, עלול דווקא לחזק את משקל הראיות היוצרות את החזקה שבעובדה. (ראו דברי בע"פ 7362/01 אוסמה סעד נ' מדינת ישראל פ"ד נז(2) 241, 245-244 והאסמכתאות שם)". אין ספק שנוכחותו של המשיב, יחד עם ארבעה אחרים, שחלקם הודה בשלב זה, בקיומן של ראיות לכאורה נגדם, וחלקם האחר נראה על ידי העוקבים מבצעים עסקאות סמים, כולם בבית אחד באותו מועד, ובאותו בית נמצאו סמים, כמו גם ברכב המיצובישי, יוצרת קשר ברור בין המשיב 6 לסמים ויוצרת חזקה קונסקרטית מחשידה ביותר. בפרט כאשר המשיב עצמו סיפר בחקירתו כי שהה בביתו של המשיב 8, שעתיים לפני המעצר (ראה הודעתו מיום 30/11/05, שעה 11:45 בעמ' 3 ש' 6-7). משמעות מכלול הנסיבות, כפי שעולות מן הראיות לכאורה, מביאה למסקנה הגיונית אחת בלבד ולפיה היה לנאשם יכולת שליטה על הסמים, הוא ידע והסכים להמצאותם, ומכאן נוצרה החזקתו בסם. המשיב 6 לא הצליח לערער חזקה זו. עם זאת אין להתעלם מהעובדה שהמשיב צעיר ימים ללא עבר פלילי , עוצמת הראיות צריכה להיות כזאת שתאפשר מעצרו של המשיב, לא ניתן להסתפק במקרה דנן בראיות גבוליות, אלא יש לבחון הראיות ועוצמתן בזהירות רבה. ד.  השכרת רכב המיצובישי: ביום 2/11/05 פנה משיב 6 ביחד עם משיב 5 לחברת השכרת רכב "לירן" במטרה לשכור רכב. באותו יום שכרו השניים רכב מסוג מזדה. מספר ימים לאחר מכן, ביום 7/11/05, פנה משיב 5 בלבד עם רכב המזדה וביקש להחליפו ברכב אחר וזאת בטענה כי נתגלו בעיות מיכניות ברכב המזדה. המשיב 5, קיבל לידיו רכב אחר מסוג מיצובישי. בחוזה ההחלפה, כנהוג בחברת ההשכרה, נותר שמו של משיב 6 כשוכר של אותו רכב. יצויין כי, מעדותה של הפקידה שטיפלה בשכירות עולה כי משיב 6, לא נכח בעת החלפת רכב המזדה. בהודעתו מיום 22/11/05 שעה 12:40 בעמ' 3, ש' 7-11 טען המשיב כי אין לו כל קשר לרכב המיצובישי, וכי מעולם לא נסע בו. המשיב הוסיף כי שכר רכב מסוג מזדה והחזיר אותו לחברה. המשיב סירב למסור מידע אודות החזרת רכב המזדה, כן סירב לענות באשר לזהות מי אשר החזיר את רכב המזדה לחברת ההשכרה (שם, עמ' 4, ש' 1-17). המשיב טען כי השכיר את המזדה לזמן לא מוגבל. אולם על פי חוזה השכירות עולה כי הרכב הושכר לתקופה של חודש ימים. תמוהה סרובו של המשיב למסור את שמו של מי שהחזיר את רכב המזדה, שהיה נתון לפיקוחו. בהודעותיו האחרות טען כי אינו זוכר מי החזיר את רכב המזדה. בעובדות תמוהות אלה יש כדי לחזק את ראיות התביעה, כן יש כדי להצביע על רצונו להרחיק עצמו, ככל שניתן, מרכב המיצובישי אשר נראה מעורב בעסקת הסמים ובו נמצאו סמים. (4)  לשאלה מדוע השכיר המשיב רכב מזדה כאשר ברשותו ג'יפ חדש, השיב כי רצה להתקין בג'יפ מערכת מסויימת, והדבר דרש זמן. כמו כן נתגלתה בעיה באיתוראן. לפיכך שכר את המזדה כלשונו: "לכל מקרה שלא יקרה" (ראה הודעתו מיום 30/11/05, שעה 11:45 עמ' 2 ש' 19-23). כשנתבקש המשיב לפרט איזה מערכת חפץ לתקן, סירב להשיב וטען כי, הוא מוכן להגיש תצהיר סודי לבית המשפט באמצעות עורך דינו (שם, ש' 25-26). גם תשובה תמוהה זו אין בה אלא כדי לחזק את הראיות כנגד משיב זה. מכל המקובץ והמפורט מעלה אני למדה כי קיימת תשתית ראייתית ממשית אשר יש בה כדי להוות תשתית מספקת בכדי להורות על מעצרו . משיב 7: (1)  ב"כ המשיב 7 טען כי אין חולק שמשיב זה הגיע יחד עם משיב 6, ברכב השברולט של משיב 6, לבית בו נמצאו הסמים. אולם, טען כי בכך מסתכם חטאו. לגרסת המשיב אין בעובדה כי היה בחדר אחד בקרוואן, כאשר יותר מאוחר מתחת לחלון של אותו חדר נמצאו סמים, כדי להוביל למסקנה לפיה, המשיב הוא שהשליך את הסם אל מחוץ לחלון הקרוואן. כן אין בכך כדי לבסס את האשמה המיוחסת לו בכתב האישום , בפרט כאשר לא נמצאו טביעת אצבעותיו של משיב זה על גבי הסמים שנתפסו מתחת לאותו חלון. הסניגור טען כי עדויות השוטרים הינן בבחינת עדות סברה שאין לה משקל ראייתי. טביעת אצבעותיו של משיב זה לא נמצאה על אף אחת מחבילות הסמים. כמו כן אין בחומר הראיות כדי לבסס עבירה של קשירת קשר לביצוע פשע. לעניין החזקה הקונסטרוקטיבית, טען הסנגור כי על מנת לייחס לנאשם זה חזקה שכזו, צריך להוכיח ידיעה והסכמה. מחומר הראיות לא עולה כי, המשיב ידע על המצאות סמים בבית, לא ידע כלל על הסחר בסמים שנעשה במתחם איקאה, וכן לא ידע על המצאות סמים במיצובישי. אף אחד מהמשיבים האחרים לא קושר אותו ולא מזכיר את שמו ולו ברמז, בנוגע לסמים. מחומר הראיות עולה כי משיב זה הגיע יחד עם המשיב 6 לקרוואן שבבית נחמיה. (2)  לאחר עיון בחומר הראיות באתי למסקנה כי ישנן ראויות לכאורה ולהלן נימוקי: א.  הודעות: המשיב מסר גרסה ראשונית בחקירתו הראשונה מיום 14/11/05, למעט גרסה זו, המשיב שמר על זכות שתיקה . בהודעתו הראשונה מיום 14.11.05 סיפר המשיב כי, אינו קשור לפרשת הסמים (עמ' 2, ש' 18-19), וטען שאיננו משתמש בסמים, לא בעבר ולא בהווה (עמ' 2, ש' 25). לשאלת החוקר מה עשה ביום האירוע , מאז שהתעורר ועד למעצרו על ידי השוטרים השיב: "היום התעוררתי בצהריים סמוך לשעה שתים עשרה התלבשתי והתקשרתי לחבר שלי אלי ממן [משיב 6 (נ.מ)] מלוד לפלאפון שלו.. וההמשך אני לא זוכר ומעכשיו אני שומר על זכות השתיקה כי אני לא רוצה להסתבך איתך" (עמ' 2, ש' 28-31). דברים אלה של המשיב אומרים דרשני, ומחזקים את גרסת התביעה, לפיה המשיב מבקש להרחיק עצמו מזירת העבירה. המשיב סבר כי אם יפרט את מעשיו באותו היום, כאשר אין מחלוקת כי היה יחד עם משיב 6, במועדים הרלוונטיים, לפני שנסעו השניים יחדיו לבית נחמיה, (כעולה אף מהודעותיו של משיב 6 עצמו, שטען כי היה עם המשיב 7 בבית קפה), יש בכך כדי "לסבך עצמו". נוסף לכך, המשיב 6 טען בהודעותיו כי, נפגש עם המשיב 7, בשעה 11:00 בצהריים בבית קפה, בעוד משיב 7 עצמו טען כי, התעורר רק בשעה 12:00 בצהריים. (ראה הודעתו של משיב 6 מיום 14/11/05, שעה 22 בעמ' 2 ש' 36-43). גם סתירה זו אומרת דרשני. באשר להיכרות עם שאר המשיבים: המשיב 7 הכחיש כל הכרות עם המשיבים 1 ו- 2, ואילו באשר למשיב 5, טען כי הכיר אותו בתא המעצר רק לאחר ששניהם נעצרו (עמ' 3, ש 49-53). כאשר נשאל אם הוא מכיר את המשיבים 4 ו- 8, שמר המשיב על זכות שתיקה . באשר למשיב 6, אמר כי הוא חבר טוב, והמשיך ושמר על זכות שתיקה. המשיב נשאל מדוע הוא שומר על זכות שתיקה רק בנוגע לחלק מהשאלות, השיב כי הוא שומר על זכות שתיקה מוחלטת ומסרב לענות לשאלות החוקר, עד שיהיה מיוצג על ידי עורך דין (עמ' 3, ש' 59). גם בהודעתו מיום 23/11/05 שעה 11:00, שמר המשיב על זכות שתיקה מוחלטת. ב.  הימצאותו בבית נחמיה- חזקה קונסטרוקטיבית: כשהגיעו השוטרים לקרוואן, היה המשיב 7 בחדר השמאלי לבדו. מתחת לחלון חדר זה נתפסו 10 סוליות של סם מסוג חשיש. מכאן, טענה המבקשת, יש להסיק מסקנה אחת בלבד, ולפיה הנסיבות כולן מובילות למסקנה שהמשיב 7 הוא אשר זרק את חבילות הסמים אל מחוץ לבית. מחומר הראיות עולה כי, המשיב היה לבדו בחדר השמאלי של הקרוואן, בעת שנראה על ידי השוטר יניב וולבוביץ. השוטר רשם בדו"ח הפעולה כי, בהגיעם לקרוואן, ניגשו השוטרים רונן ובקר לדלת הכניסה, ואילו הוא ניגש לצד השמאלי של הקרוואן. כאשר התקרב לחלון אותו החדר, שמע דיבורים בתוך המבנה. התקרב, והרים אחד השלבים של התריס והבחין בגברים העומדים בתוך המבנה. גבר שהיה לבוש חולצה שחורה ופסים לבנים, עמד בחדר דרכו הציץ, ואילו שאר הגברים עמדו בסמוך לדלת הכניסה. בשלב בו הוא ראה מה קורה בתוך הקרוואן, הבחין באחד הגברים אשר עמד לפתוח את הדלת של המבנה. בשלב הזה עזב את המקום בו עמד, והצטרף לשוטרים רונן ונועם בקר ושלושתם עמדו סמוך לדלת הכניסה. (ראה דו"ח פעולה מיום 14/11/05, שעה 16:50). השוטר וולבוביץ ציין בדו"ח עוד כי זיהה את המשיב 7, בתור הגבר שהיה בחדר דרכו הציץ אל תוך המבנה. והוסיף כי במהלך החיפוש נתפסו מחוץ למבנה, במקום שבו עמד, טרם הכניסה למבנה, כעשר פלטות של חומר החשוד כחשיש, אשר לא היו שם לפני הכניסה למבנה. (השוטר וולבוביץ הפנה לדו"ח תפיסה וסימון של השוטר נועם בקר). בדו"ח פעולה – תפיסה סימון, של השוטר נועם בקר, מיום 14/11/05, שעה 16:45 רשם כי ערך סריקה מסביב לקרוואן, ומתחת לחלון החדר בו שהה המשיב 7 לבדו, מצא 10 פלטות של חומר החשוד כסם מסוג חשיש. בדו"ח הבהרה צייר השוטר תרשים המקום, ותיאר שוב את אשר ראה מעבר לחלון, ואת תפיסת הסמים מתחת לחלון החדר בו שהה המשיב 7. מהשרטוט עולה כי, הקרוואן הינו יחידת מגורים קטנה והמעבר בין חדר למשנהו הוא בפרק זמן של שניות. לסיכום, נגד המשיב קיימות ראיות המצביעות, לכאורה, על מעורבותו בעסקת הסמים. אולם, בשלב זה, ראיות לכאוריות אלו, מצביעות על רמת מעורבות נמוכה יחסית לשאר המשיבים. ה.  עילת המעצר : העבירות המיוחסות למשיבים חמורות הן על פי אופיין ונסיבותיהן. מדובר במשיבים המהווים חוליות חשובות (כל אחד על פי חלקו) בשרשרת הפצת הסם. פסיקתו של בית המשפט העליון בנושא מעצרם עד תום הליכים של עבריינים המעורבים בעבירות סמים מעין זו, הינה ברורה. אין צורך להכביר מילים באשר לחומרתה של עבירה זו ונזקיה לציבור. וכך נאמר בבש"פ 3899/95 מדינת ישראל נ' רחאל ג'מאל ו-2 אח', פ"ד מט(3), 164 ,עמ' 168-169: "הסחר בסם הוא ראש וראשון לעבירות: דומה כי אין עבירה חמורה ממנו מבחינת הנזק לחברה. ניתן לומר עליו שהוא שורש פורה ראש ולענה, שהוא הורס חיים רבים ומצמיח עבירות קשות. כגודל הנזק שמקורו בסמים כך צריכה להיות גם עוצמת המלחמה בסמים. מלחמה זאת, כמו כל מלחמה, גורמת לחברה, לא פעם, להקש יח את מ ידות יה. כך ניתן להסביר ולהצדיק את המדיניות הנוהגת בנוגע למעצר של נאשמים בעבירה זאת עד תום ההליכים ". העבירות המיוחסות למשיבים מקימות מכשלעצמן, ומכוח החוק, עילת מסוכנות כקבוע בסעיף 21 (א)(1)(ב)(3) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים ), התשנ"ו – 1996 . עילת מעצר מתקיימת כאשר יש יסוד סביר לחשש כי שחרור המשיבים, יסכן את בטחון הציבור. על המשיבים מוטלת החובה להסיר חזקת מסוכנות זו כדי שניתן יהא לשקול חלופת מעצר . ו. חלופת המעצר : למרות שהמשיבים לא הסירו את חזקת המסוכנות הקבועה בחוק ואשר נלמדת מעצם המעשים, נבחן עתה את שאלת חלופת המעצר , מכח הנסיבות המיוחסות לכל אחד מן המשיבים, בהתאם לנסיבותיהם השונות. חוק המעצרים , קובע איזון חדש בין זכות היסוד של המשיב לחירות, לבין טובתו של הציבור, תוך מתן משקל נכבד לחירות הפרט. לכן נקבע, כעקרון בסעיף 21(ב)(1) לחוק המעצרים כי, בית המשפט לא יורה על מעצרו של נאשם עד תום ההליכים המשפטיים, אם ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בתנאים מגבילים שפגיעתם בחירותו פחותה. הפסיקה התייחסה לעניין זה, בבש"פ 3691/91 מ"י נגד וישניצקי , פד מה(4),עמ' 540נאמר: "גם כאשר קיימת עילת מעצר , דין חובה לשקול היטב את האיזון הראוי שבין ערך האדם מחד, לבין הערכים של עשיית משפט, שלום הציבור ובטחונו מאידך, ….איזון זה צריך שיעשה גם כאשר מיוחסת למשיב עבירה שאנו סולדים ממנה ומתקוממים נגדה…." עוד נקבע בבש"פ 3442/98 מ"י אייל מלכא, דינים עליון, כרך נד עמ' 373: "כידוע, חומרת העבירה כשהיא לעצמה, אינה מצדיקה מעצר עד תום ההליכים , וגם כאשר קיימת חזקת מסוכנות, העולה מנסיבות המקרה, עדיין חייב בית המשפט לשקול אם חלופת מעצר עשויה להשיג את מטרת המעצר". בפרשה שבפני, מעורבים גם המשיבים 4, 6, 7, ו-8 שהינם צעירים לימים, ואשר זוהי מעורבותם הראשונה בעבירות סמים בפרט ובעולם הפלילי בכלל. בית המשפט העליון , מפי כב' השופט זמיר, התייחס לעבריינים, שזו להם מעידתם הראשונה בעבירות מעין אלה, וקבע כי אין בעובדה זו, בלבד, כדי להשליך על חלופת מעצר , או על קביעת המסוכנות, כדבריו בבש"פ 2797/94 טלאל רבאיעה נ' מדינת ישראל, תק-על 94(2), 1629: "גם מי שלא היה מעורב בעסקי סמים צריך לדעת כי בית המשפט לא יטה לו חסד משנתפס לראשונה בעבירה מסוג זה. להיפך. כדי להרתיע אנשים, שלא יסתבכו ברשת הסמים, עליהם לדעת מראש מה כבד המחיר שיושת על כל מי שנסחף ונתפס ברשת זאת". ברוח זו אף פסק כב' השופט לוי בבש"פ 10494/04 מוחמד חאמד נ' מדינת ישראל, תק-על 2004(4), 1550: "ההלכה הנוהגת היא כי "בהיעדר נסיבות מיוחדות, חריגות ויוצאות דופן דינו של מי שעוסק בסחר בסם מסוכן להיעצר עד תום ההליכים " (בלשון השופט א' מצא בבש"פ 6039/97 , וכן ראה בש"פ 5659/96 , בש"פ 6725/97 , בש"פ 5129/99 , בש"פ 8593/01 , בש"פ 5152/03) ". על כן, והואיל ובענין הנדון עוסקים אנו בפרשת סחר בסם מסוכן מסוג חשיש, בכמות מסחרית גדולה, העולה על 30 ק"ג, הרי אין ספק כי מן הראוי, על מנת לשמור על שלומו ובטחונו של הציבור, להורות על הרחקת מי מהמשיבים מן הציבור. אולם , ויחד עם זאת, ראוי שבית המשפט יבחן את כל הנתונים הנוגעים לכל אחד מן המשיבים בנפרד, שמא יהא בכך כדי ללמדנו כי נתקיים כאן אחד המקרים החריגים בהם ניתן יהא למצוא דרך להסתפק בחלופת מעצר , אשר יהא בה כדי להפיג את הסיכון הטמון במשיב. בשורה ארוכה של החלטות, אשר ניתנו בבית המשפט העליון נקבע כי, גם במקרים של סחר בסמים מסוכנים בכמויות גדולות, מן הראוי לשקול חלופת מעצר , וזאת בהתקיים נסיבות אישיות חריגות ובהתאם לחלקו של כל אחד מן המשיבים בפרשה (ראה בש"פ 4823/03 חטיב יאסין נ' מדינת ישראל, תק-על 2003(2), 2448). בבש"פ 1729 ,1728/03 שירה זלצמן נ' מדינת ישראל , תק-על 2003(1), 2075 ,עמ' 2077, ציינה כב' השופטת בייניש: "… גם בפרשה של שותפות בין עברייני סמים איננו פטורים מלבדוק את עניינו של כל אחד על פי מכלול נסיבות הענין מחד גיסא, ומידת מסוכנותו באם ישוחרר לתנאי חלופה מאידך גיסא. אם ניתן להפריך את המסוכנות הנשקפת מנאשם בדרך של חלופה ולא של מעצר , איננו פטורים מלבחון אם יש בדרך זו כדי להשיג את תכלית המעצר. עלינו לשקול אם אכן לפנינו החריג לכלל, שהמשמש חוליה בשרשרת עסקאות סמים, דינו מעצר עד לתום ההליכים ". כך אף בענין שבפני, יש לשקול ולבחון את האיזון הראוי בין זכות המשיבים לחופש, ובין טובת הציבור ובטחונו, כל אחד על פי נסיבותיו המיוחדות, וחלקו בפרשה ובשרשרת הפצת הסם. משיב 3: משיב 3, הסכים לקיומן של ראיות לכאורה. אולם טען כי בעניינו יש מקום לחלופת מעצר . לפי בקשתו הוזמן תסקיר מעצר. למשיב 3 הרשעות קודמות , מרביתן בגין עבירות סמים, עבירות רכוש ואלימות. ומאסר על תנאי בר הפעלה בגין עבירות לפי פקודת הסמים. אשר לחלופת מעצר , עמדת ב"כ המבקשת היא כי, אין מקום לשקילת חלופת מעצר בנסיבות העבירות המיוחסות למשיב. התסקיר שלילי, ממנו עולה כי, ללא קשר למהות החלופה, בשל מסוכנותו ונתוניו האישיים יתקשה המשיב לשמור על תנאי שחרור, במידה וישוחרר. ב"כ המשיב הסכים למעצרו של המשיב עד תום ההליכים , תוך שמירה על זכותו של המשיב כי, בהתקיים שינוי בנסיבות, יגיש בקשה מתאימה באשר לשחרור לגמילה. לפיכך, ניתנה החלטתי לעצור משיב זה עד לתום ההליכים (ראה החלטתי מיום 1/1/06). משיב 4: (א) משיב 4, הסכים לקיומן של ראיות לכאורה, אולם טען כי יש מקום בעניינו להורות על חלופת מעצר . לפי בקשתו הוזמן תסקיר. מתסקיר המעצר עולה כי המשיב בן 22, רווק, סיים 12 שנות לימוד. לא גוייס לשרות צבאי סדיר בשל אי התאמה . מאז סיום לימודיו החל לעבוד, לאחרונה עבד בשווקים באזור מגוריו . המשיב הינו השני מבין ארבעת ילדי משפחתו. הוריו פנסיונרים. המשיב עצור מאז יום 14/11/05, זהו מעצרו הראשון. המשיב התקשה מאוד להתמודד עם מעצרו בעיקר בשל היותו סגור ונתון לשליטה של אחרים על חייו. שירות המבחן התרשם כי המדובר בבחור סגור, הממעט לשתף אחרים באינפורמציה לגבי עצמו, עולמו הפנימי, מחשבותיו ורגשותיו. נראה המום ומופתע ממעצרו הנוכחי. עוד נראה כי המעצר גרם לו לערוך חשבון נפש לגבי עצמו, התנהגותו, בחירת חבריו והמשך התנהגותו. קצינת המבחן סברה, כי במידה וישוחרר לחלופת מעצר הולמת, הסבירות שהתנהגותו כפי שבאה לידי ביטוי בכתב האישום תישנה, הינה נמוכה. באשר להורי המשיב, קצינת המבחן סברה כי, יש ביכולתם להוות חלופת מעצר רצינית ואחראית עבורו. לפיכך המליצה קצינת המבחן לשחרר את המשיב למעצר בית בבית הוריו בלוד, באחריות ובערבות הוריו. כמן כן הומלץ להעמיד את המשיב בפיקוח מעצר למשך – 6 חודשים. למשיב 4, אין הרשעות קודמות , פרט לתיק פלילי המתנהל כנגדו בגין החזקת כלי פריצה שלגביו מבקש המשיב לנהלו בטענה שאינו אשם. (ב) ב"כ המשיב ביקשה לאמץ את המלצת שירות המבחן, ולהורות על שחרורו של המשיב לחלופה שהוצעה. לטענתה יש בחלופה זו כדי לאיין את החשש העולה לכאורה מן המשיב. למשיב אין עבר פלילי , מלבד התיקים התלויים ועומדים נגדו, ואשר מתנהלים בבתי משפט השלום בתל אביב ורמלה. החלופה שהוצעה הולמת, ופיקוח קצין המבחן יהווה אטם נוסף לחלופה שהוצעה, ויהיה בכך כדי לאזן בין האינטרס האישי לציבורי. מנגד, טענה ב"כ המבקשת כי, אין מקום להורות על שחרורו לחלופת מעצר . התסקיר הינו שטחי ביותר. המשיב סיפר לקצינת המבחן כי בטרם נעצר נדון על תיקים פליליים שנפתחו נגדו במהלך השנים האחרונות, היה ראוי כי קצינת המבחן תערוך בדיקה אודות דבריו אלו, מאחר ובגיליון ההרשעות הקודמות אין זכר להרשעות בתיקים אלו. עוד היא טענה כי למשיב זה מספר רב של תיקי מב"ד פתוחים שטרם נסתיימו ובכך ביקשה לראות את התנהגותו העבריינית ומסוכנותו. קצינת המבחן לא בחנה את חומר הראיות מקום שהייתה צריכה לעשות כן, נוכח התנהגותו העבריינית של המשיב, וכן נוכח העובדה כי מילא פיו מים ולא שיתף פעולה בחקירתו. מצד אחד ציינה קצינת המבחן כי המשיב סגור ולא משתף פעולה, ומאידך התרשמה כי המשיב בהלם ועשה חשבון נפש במהלך המעצר , נשאלת השאלה מכוח מה קיבלה רושם זה. לחילופין, טענה באת כח המבקשת כי, חלופה בעיר בלוד אינה ראויה, שכן רוב המשיבים שנעצרו בבית שבית נחמיה הינם במקור מלוד, מכירים האחד את השני, ועוסקים במשותף בסמים. בנוסף טענה כי החלופה בפיקוח הוריו אינה ראויה גם כן, זאת נוכח ההלכה שנקבעה בבית המשפט העליון ולפיה, חלופה בבית ההורים הינה חלופה בעייתית מעצם טבעה. הוריו של המשיב נחקרו על תצהיריהם . הם לא ידעו למסור פרטים אודות הסתבכויותיו הקודמות של המשיב עם החוק, ועל רשימת תיקי המב"ד. לטענתה, בין אם הוריו של המשיב לא אמרו אמת בפני בית המשפט , אזי אינם יכולים לשמש ערבים, או שהם אינם מודעים לכל הסתבכויותיו, וגם אז אינם ראויים לשמש ערבים, מאחר ומדובר באנשים שאין להם שליטה על ההתנהגות העבריינית של בנם. מכאן ההתנגדות לחלופה עצמה. (ג) תחילה, ראיתי לנכון להעיר באשר להתנהלות המבקשת בנוגע לבחינת עברו הפלילי של המשיב. תסקיר המבחן הועבר לידיה של המבקשת כבר ביום חמישי, היה בידה זמן מספיק כדי לברר אודות התיקים עליהם דיבר המשיב עם קצינת המבחן . ולבחון מדוע, במידה וקיימים תיקים כאלו, אינם מדווחים במרשם הפלילי של המשטרה. אולם ולאחר שנערכה בדיקה על ידה במהלך הדיון נסתבר כי, אין לנאשם כל רישום פלילי בעברו, מלבד רישומי משטרה בגין תיקי חקירה (מב"ד), שאינם יכולים להיות קבילים אפילו לא בהליך זה. כשעה ומחצה לפני המועד שנקבע למתן ההחלטה בתיק זה, נתקבלה מב"כ המבקשת הודעה לפיה הוגשו לבית המשפט השלום ברמלה ובת"א, 4 כתבי אישום מתוך ארבעת אלה, אחד מהם קבוע להוכחות – הוא התיק בענין החזקת כלי פריצה, שהוזכר במהלך הדיונים בפני כאשר הנאשם טוען בו לזכאותו. כתבי אישום אלה הוגשו בגין עבירות של פגיעה ברכוש, השגת גבול ופגיעה בסדרי שלטון ומשפט. עבירות אלה אשר טרם הוכרע הדין בהם אינם מסוג העבירות הנידונות בפני, לא לפי טיבן ולא לפי חומרתן. לא ניתן ללמוד מעצם הגשת כתבי האישום האלה, בטרם ההרשעה, על מסוכנותו של המשיב. באשר לתסקיר, הרי שככל שהמלצות שירות המבחן הינן בבחינת כלי רב עזר לבית המשפט , בית המשפט אינו מחויב לפעול על פיהן. על בית המשפט להשתכנע, כי החלופה המוצעת, מניחה את הדעת ויכולה להיות נאותה והולמת, בנסיבות הענין. עוד על בית המשפט להשתכנע כי יש בחלופה כדי להשיג את התכלית שביס וד עילת המעצר . לשם עמידה במבחן זה, נדרש – בין היתר, וכחלק אינטגראלי מתנאי החלופה, ושנועדו להבטיח, ברמת סבירות המניחה את הדעת, את יעילותה, להבטיח כי תהא מגובה בפיקוח נאות והולם. רמתו של אותו פיקוח והשאלה עד כמה ניתן לסמוך עליו, הינם פונקציה ישירה של רמת המסוכנות ושל מהות החלופה. יישום מבחנים אלה בעניננו מביא למסקנה כי, חלופות המעצר המוצעות על ידי המשיב מניחה את הדעת, הן מבחינת טיבה והן מבחינת גורם הפיקוח הכרוך בה. חלופת המעצר המוצעת ואשר הומלצה גם על ידי שירות המבחן. הינם הוריו של המשיב לאחר שאלה נחקרו בפני. נחה דעתי כי הם יכולים ומסוגלים למלא את התחייבותם לפקח על המשיב ולערוב למילוי תנאי השחרור. ראוי להוסיף כי חלקו של המשיב, כפי שלמדתי מן הראיות שהיו בפני, הינו קטן יחסית לחלקם של האחרים. גילו הצעיר של המשיב, העדר עבר פלילי והמלצת שירות המבחן, כל אלו הביאוני למסקנה כי זהו אחד המקרים בהם ראוי להסתפק בחלופת מעצר שיהיה בה כדי להפחית למינימום את האיום הפוטנציאלי הגלום במשיב. כן יש בה כדי להשיג תכלית המעצר בדרך שפגיעתה בחירותו של המשיב פחותה. באת כח המבקשת ביקשה להסתמך על החלטת כב' השופט גרוניס בבש"פ 7602/04 מדינת ישראל נ' הישאם אבו אלהווא ואח', תק-על 2004(3), 1748 ,עמ' 1749, ולפיה החלופה בבית משפחתו של המשיב אינה ראויה. את ההחלטה, ביקשה המבקשת ליישם גם בעניננו, בעת בחינת החלופה המוצעת בבית הוריו של המשיב. בחנתי החלטה זו, בה בית המשפט , ובצדק מסכים עם טענת המדינה לפיה "השמתו של אדם במעצר בית בבית משפחתו בפיקוחם של בני משפחה הינה דרך בעייתית מעצם טבעה …". אולם, חשוב להדגיש כי, החלטתו של בית המשפט העליון, לפיה התקבל הערר והמשיבים נעצרו עד לתום ההליכים, לא ניתנה כאמור בשל בעיתיות של החלופה אלא, בשל כך כי החלופה שהוצעה היתה בפיקוח אחד מעדי התביעה, וכן בשל כך כי לא היה ראוי באותו מקרה לשחרר כלל נוכח המסוכנות הרבתי של המשיבים שם. בנוסף, חשוב לציין כי הגם שחלופה בבית המשפחה הינה בעייתית, אין להתעלם מן העובדה כי מציאות החיים מלמדת אותנו כי רוב רובן של החלופות המוצעות הינן בבית המשפחה. שכן העול לפקח על אדם במשך 24 שעות, לתקופה של חודשים רבים, הינה מעמסה כבדה. מכאן שרוב רובן של החלופות המוצעות הינן בפיקוחם של בני משפחה קרובים להם היכולות לשאת בעול זה. נוכח כל האמור לעיל, הנני קובעת כי יש לשחרר את המשיב למעצר בית מלא בבית הוריו בלוד, בתנאים הבאים: (א)  שני ההורים של המשיב יחתמו על התחייבות עצמית על סך 15,000 ₪ כל אחד, וזאת להבטחת קיום תנאי השחרור. (ב)  המשיב עצמו יחתום על התחייבות עצמית על סך 15,000 ₪, לקיום תנאי השחרור וכן להתיצבותו להמשך ההליך המשפטי. (ג) יופקד הסך של 6,000 ₪ בקופת בית המשפט במזומן או בערבות בנק אית. (ד) כנגד המשיב ניתן צו עיכוב יציאה מן הארץ . (ה)  המשיב יהיה בפיקוח מעצר למשך שישה חודשים. (ו)  אני אוסרת על המשיב ליצור קשר עם מי מהמעורבים בפרשה זו. (ז) למען הסר ספק מובהר בזאת כי המשיב ישהה במעצר בית מלא בבית הוריו בעיר לוד, ואסור עליו לצאת את הבית. משיב 5: למשיב 5, הרשעות קודמות בגין עבירות סמים, אלימות, פריצות, גניבה ועבירות כנגד שוטרים. כנגד המשיב תלוי ועומד מעצר על תנאי בן 12 חודשים, בגין עבירת אלימות ואיומים. המשיב יליד 1968, כבן 38 צבר מספר לא מועט של עבירות, בכלל ועבירות סמים בפרט. הסכנה הנשקפת לציבור מן המשיב, בשל סחר והחזקת כמות כה גדולה של סם מסוג חשיש מטה את הכף נגד שחרורו לחלופה. עוד יודגש כי חלקו של משיב זה בפרשה כולה אינו חלק שולי ותפקידו היה ממשי. הכלל הוא, כי ככל שמדובר בסחר בסמים, ניתן לשלול את חזקת המסוכנות ולהצדיק חלופת מעצר , רק במקרים חריגים ויוצאי דופן. לא נראה כי מקרה זה נמנה עם סוג המקרים החריגים. לפיכך, אני מורה על מעצרו של המשיב 5 עד תום בירור דינו. משיב 6: ב"כ המשיב ביקשה לשחרר את המשיב, ללא תנאים מגבילים . ולחילופין הוצגו שלוש חלופות אפשריות למעצר בית עבור המשיב. האחת בבית אמו, השניה בבית אחותו במודיעין, והשלישית בביתו בלוד, כאשר אמו מוכנה לפקח עליו. המשיב בחור צעיר כבן 27, ללא עבר פלילי . מידת המעורבות שלו באירועי העבירה איננה מרכזית כלל. נראה כי האיזון הנכון בין עוצמת הראיות, והסיכון הצפוי ממנו, לבין נסיבותיו ובפרט גילו הצעיר והעדר עבר פלילי , יהיה שחרורו למעצר בית, אם תימצא לגביו חלופת מעצר הולמת בתנאים מגבילים שיהיה בה כדי להבטיח במידה מספקת את עילות המעצר וקיום התנאים, החלטה בענין זה תינתן לאחר שמיעת חקירת מצהירים. משיב 7: כפי שציינתי מעלה, נגד המשיב קיימות ראיות המצביעות לכאורה על מעורבותו בעסקת הסמים. אולם, בשלב זה, ראיות לכאוריות אלו מצביעות על רמת מעורבות נמוכה, יחסית לשאר המשיבים האחרים. לכך יש להוסיף את עברו הנקי של המשיב וגילו הצעיר כבן 20, המטים את הכף לטובתו. בנסיבות אלו נראה כי, מוצדק יהיה לבחון את האפשרות כי חלופת מעצר תהא מספיקה כדי למלא אחר מטרות המעצר. נוכח אופיין וחומרתן של העבירות המיוחסות למשיב, יש לקבוע חלופה בה ישהה המשיב במעצר בית מלא וימצא תחת פיקוחו של ערב מתאים אשר יוכל לפקח עליו. כן ייקבעו ערובות כספיות מתאימות לשחרורו לתנאים של מעצר בית. מקום החלופה יבחן בהתאם להצעה ולאחר חקירת המציע. משיב 8: ב"כ המשיב הסכים לקיומן של ראיות לכאורה, אולם טען כי בנסיבותיו של המשיב ראוי לבחון חלופת מעצר . (א)  לבקשת המשיב, הוזמן תסקיר. מתסקיר המעצר עולה כי, המשיב בן 21 שנים, מגלה יחס חשדני כלפי עצורים אחרים, ומביע קשיי הסתגלות והתקשרות, נמצא במצב של בד ידות חברתית. המשיב עבר ילדות קשה, הוריו נפרדו על רקע אורח חיים פלילי שאביו ניהל. אביו נפטר לפני כ – 10 שנים. הותיר חובות כבדים והנושים תובעים את המשיב, בהיותו בנו היחיד. אמו התחתנה בשנית ונולדו לה ילדים. המשיב גדל בבית סבו במודיעין, וראה בסבים כדמות המשמעותית בחייו. המשיב בוגר 11 שנות לימוד. שירת שירות חלקי בצבא. לאחר מכן עבד בהובלות בנמל התעופה – בן גוריון, עד חודשיים לפני המעצר . שלושה חודשים לפני מעצרו עזב את בית סבו ושכר דירה בבית נחמיה. למשיב אין עבר פלילי . בעבר עישן גראס בהזדמנויות שונות. אמו וסבו, הגם שהופתעו ממעצרו , מנסים לסייע לו. הם גילו מודעות למשמעות הפלילית של המעשים המיוחסים לו בכתב האישום . ההתרשמות של שירות המבחן הינה כי, המשיב חווה קשיים רבים במעצר , בשיחה עימו נראה מבוהל ומוטרד . המשיב הבין את ההשלכות החמורות של עיסוק בסחר בסמים ונראה כי מעצרו סייע להפנמתם. קצין המבחן סבר כי ניתן לנטרל את הסיכון להישנות מעשים כמתואר בכתב האישום , על ידי הגבלת ני ידות ו, והשמתו בפיקוח מלא של גורם סמכותי. לפיכך, הומלץ לשחררו לחלופת מעצר בבית סבו במודיעין. סבו יכול לפקח עליו רוב שעות היממה, ואמו תהווה מפקחת חלופית. (ב)  ב"כ המשיב טען כי זהו אחד המקרים הקלאסיים בהם ראוי לשחרר את המשיב לחלופת מעצר . חלקו של המשיב בפרשה שנפרשה בפני בית המשפט הינו מינורי. שמו של המשיב כמעט ולא מוזכר בחומר הראיות , לא בשיחות ( האזנת סתר ), ולא התצפיות וכן אינו מוזכר בהודעותיהם של אחרים. התסקיר שהוגש בענינו מנומק היטב, ונושא בחובו המלצה לשחרור. (ג) ב"כ המבקשת התנגדה לשחרור המשיב. המשיב על פי כתב האישום, לא רק זה שעסק בסמים אלא ניסה לשבש מהלכי משפט ולהעלים ראיות, על ידי כך שזרק מספר חבילות סמים אל סל כביס ה שבבית, עת נכנסו השוטרים. בשלב החקירה איים על אנשי משטרה. המשיב מסר גרסה מיתממת לפיה לא ידע מי מהמשיבים הגיע אליו ומתי, שכן הוא ישן באותה עת. מכאן שאין ליתן בו אימון. (ד) לאחר שבחנתי את חלקו של המשיב, כפי שזה עולה מחומר הראיות , וכן את שאלת המסוכנות הנשקפת ממנו, באתי לכלל מסקנה כי, ניתן לשחרר את המשיב לחלופת מעצר . החלופה מגשימה את מטרת המעצר, ותואמת את המלצת שירות המבחן. ההחלטה לשחרר את המשיב לחלופת מעצר, מתחזקת גם נוכח העובדה שמדובר בבחור צעיר כבן 21, ללא עבר פלילי ואשר עבד למחייתו עד סמוך למעצר , כן מתחזקת מסקנה נוכח מסקנת קצין המבחן כי לא נשקפת כל מסוכנות הימנו. כל עוד חזקת החפות עומדת למשיב, ראוי שחירותו תיפגע, מעט ככל שניתן, על ידי שחרורו לחלופת מעצר הולמת. לפיכך, הריני מורה כי המשיב ישוחרר לחלופת מעצר מלאה בבית סבו, בפיקוח הסב והאם, בתנאים הבאים: (א) הסבא סימון דרעי והאם אדווה מנצור, יחתמו ערבות עצמית, כל אחד, על סך 15,000 ₪, להבטחת קיום תנאי השחרור. במידה והסבא לא יהיה בבית תשגיח על המשיב האם אדווה מנצור. המפקחים יודיעו למשטרה מיד על כל הפרה. (ב) המשיב ישהה בבית הסבא סימון דרעי, במודיעין ולא יצא את הבית. (ג) ניתן בזה צו עיכוב יציאה מן הארץ כנגד המשיב. (ד) המשיב יחתום התחייבות עצמית על סך 15,000 ₪, להבטחת קיום תנאי השחרור והתייצבותו לכל הדיונים בהליך המשפטי. (ה)  אני אוסרת על המשיב ליצור קשר עם מי מהמעורבים בפרשה. משיב 9: ב"כ משיב 9 לא חלק על קיומן של ראיות לכאורה. אולם טען כי, אין בהן עוצמה מספקת למעצר עד תום ההליכים , ושעוצמתן מאפשרות שחרור המשיב לחלופה. בחנתי את עוצמתן של הראיות שנצטברו לחובתו של המשיב, והגעתי לכלל מסקנה כי די בראיות הלכאוריות שנאספו בתיק החקירה המשטרתי, כדי להוות בסיס מס פיק למעצרו של המשיב עד לתום בירור דינו, להלן נימוקי: (א) בהודעתו במשטרה הציג המשיב גרסה ולפיה הגיע למתחם "טיב טעם" באקראי, שם נעצר יחד עם אחיו המשיב 2 והמשיב 1 (ראה הודעתו מיום 1.12.05 שעה 13:10 בעמ' 2 ש' 13-14). גרסתו זו נסתרת בשיחות הטלפון. בשיחה מס' 499 בין משיב 9 למשיב 1, שאל 9 אם "אחר" הגיע אליו והוסיף כי הוא "עוד שניה בבניין". בנוסף, בשיחה 500 סמוך למעצרו של משיב 9 (13:52) משיב 9 שאל את משיב 1, היכן הוא, והוסיף כי הוא מגיע. מהשיחות עולה כי הוא תכנן להיפגש עם המשיבים 1 ו-2, למטרת קבלת סמים. (ב) בנוסף, בהודעותיו ניסה המשיב לנתק את הקש ר בינו לבין הפלאפון שמספרו 5471148-052, באמצעותו יצר קשר עם המשיבים 1 ו-2. המשיב 9 מסר לשוטרים מס' פלאפון אחר אשר לכאורה הוא עושה בו שימוש. השוטר אלי מזור, אשר חקר את המשיב, התקשר למספר שממנו ניהל המשיב את שיחות הסמים ואז הפלאפון שנתפס עם המשיב 9 בעת מעצרו צלצל. (ראה בהודעה מיום 1.12.05 שעה 13:10 בעמ' 2 שורות 1-4). (ג) מאותו פלאפון ניהל המשיב 9, 25 שיחות, בין התאריכים 14/11/05-12/11/05. בחלקם שוחח עם משיב 1 (ראה שיחות מספר: 490, 473,455, 397, 385, 376, 375, 374, 318, 317, 316, 312 ו- 310). (ד) יצויין כבר עתה כי, המשיב הכחיש כל קשר למשיב 1, כאשר אמר: "קודם כל אני לא מדבר עם פרוג'ה. אני מתקן, אני לא מכיר אדם בשם פרוג'ה" (ראה הודעתו מיום 1/12/05 שעה 13:10 בעמ' 3 ש' 28 וכן עמ' 4 ש' 1-2). במהלך החקירה הושמעו באוזניו קטעים של שיחות טלפוניות. המשיב נראה מופתע מאוד, קסס את ציפורניו, וביקש להפסיק השמעת השיחות. אמר "די אני לא רוצה לשמוע יותר" לאחר הפסקת השמעת ההקלטות הוא אמר "אתם לא שמעתם אותי אפילו פעם אחת אומר את המילה סמים" (מזכר של השוטר שמשון משה, מיום 4/12/05). בחלקה האחר של השיחות נשמע המשיב 9 משוחח עם משיב 2 שהינו אחיו, ולא כפי שציין בנושאים משפחתיים, אלא בקשר לעסקאות סמים (ראה שיחות מספר: 489, 470, 469, 465, 454, 453, 355, 354, 297, 295 ו-70). בחלקם הארי של השיחות, בין משיב 9 למשיבים 1 ו-2, קיימת התייחסות ממשית לכך שמשיב 9 הוא חלק מרשת מכירת והפצת הסמים של אחיו המשיב 2 ושל משיב 1. מהשיחות עולה כי לכאורה, המשיב דאג להשיג לקוחות עבור שני המשיבים 1 ו-2. (ה)  ביום 14/11/05 בעת שהמשיב 9 הגיע למקום המצאם של משיבים 1 ו-2, בחניון "טיב טעם", ועוד בטרם שהשוטרים עודכנו בתוכן השיחות, השוטרים עיכבו אותם (ראה דו"ח של אבישי מועלם מיום 30/11/05 וכן דו"ח עיקוב מס' 2 של היחידה המרכזית בסעיפים 47 – 48). המשיב 9 אמנם נתפס בטרם שהועברו אליו סמים, ואולם ברכב האלמרה נמצא אותם 17 ק"ג שעדיין לא הועברו, והתייחסות אליהם מצויה בשיחות הטלפון. מכאן, המבקשת ביקשה ליחס למשיב זה אחזקת סם קונסטרוקטיבית. לאחר שהבאתי בפירוט את התשתית הראייתית עליה נסמכה המבקשת, בבקשה למעצרו של המשיב עד לתום בירור דינו, אני קובעת כי אין מקום לקבל טיעוניו של ב"כ משיב 9, כאילו עוצמתן של הראיות אינן מספיקות למעצרו של המשיב מאחורי סורג ובריח. על אף שהמבקשת אישרה כי המשיב 9 אינו נמנה עם המנהלים העיקריים של עסקת הסמים שהינם המשיבים 1 ו-2. אולם, אין להתעלם מחלקו של משיב זה ומעורבותו שמהווה חוליה בשרשרת הפצת הסם. יודגש עוד כי ממכלול הנסיבות כפי שעלו מן הראיות הלכאוריות, לנאשם זה תפקיד מרכזי במערך הפצת הסם ומכירתו. ובשל כך ברורה מסוכנותו. אין בעובדה שהנאשם לא נתפס כשברשותו הסם, אלא נעצר קודם, לפני שהספיק לבצע את המשימה שעליה סיכם עם המשיבים 1 ו-2 טלפונית, כדי לפגוע בעוצמתן של הראיות הלכאוריות. לעניין משיב זה נטען כי החל בהליך גמילה בו הוא מצליח ומשתף פעולה, לכן אין מקום לקטוע הליך זה. בפרט בשל כך שהמשיב לא נתפס עם הסמים. אומר מיד כי, העובדה שהמשיב 9 עסק בהפצת סמים, בתווך ועזרה בסחר בסם, בעודו בעיצומו של הליך גמילה אך מלמדת כי לא ניתן לתת אמון במשיב זה כי יקיים תנאי חלופה כלשהם, בשל כך שמעל באמון שניתן בו. מה גם שלמשיב זה הרשעות קודמות רבות המלמדות על דפוסי התנהגותו הפליליים. אין מקום להורות על בחינת שחרורו לחלופת מעצר , בשל כך שחזקת המסוכנות לא הוסרה ובשל כך שנסיבות "העושה" בהצטרפן לנסיבות ה"מעשה" מלמדות על כך כי לא ניתן להפיג את החשש מכך שהמשיב יסכן את שלום הציבור באופן ממשי וימשיך לבצע עבירות סמים. לפיכך, אני מורה על מעצרו של משיב זה עד לתום בירור דינו.