20 מסמכים
- החלטה6 עמ׳
בש"פ 6062/20 · פלוני נ. מדינת ישראל
הערר נדחה. בית המשפט קבע כי אין מקום להתערב בהחלטת המעצר, שכן המסוכנות הנשקפת מהעורר, נוכח חומרת המעשים המיוחסים לו, אינה ניתנת לאיון בחלופת מעצר. בנוסף נקבע כי שחרורו עלול לשבש את עדותה של המתלוננת. המלצת שירות המבחן אינה מחייבת את בית המשפט.
- החלטה4 עמ׳
בש"פ 7311/16
מעצרים · הארכת מעצר מעבר ל-9 חודשיםתוצאה: התקבלבית המשפט העליון נעתר לבקשת המדינה להאריך את מעצרו של המשיב בתשעים ימים מעבר לתשעה חודשים, בשל חומרת המעשים המיוחסים לו, מסוכנותו הרבה וחשש לשיבוש הליכים. נקבע כי למרות התמשכות ההליכים, עיקר העיכוב נבע מההגנה ומדובר בהארכה ראשונה. הבקשה התקבלה.
- החלטה14 עמ׳
בש"פ 2347/16 · פלוני נ. מדינת ישראל
מעצרים · מעצר קטין עד תום ההליכים ומעצר בפיקוח אלקטרוניתוצאה: התקבל בחלקובית המשפט העליון קיבל בחלקו ערר על מעצרו עד תום ההליכים של קטין שנאשם בעבירות ביטחון והצתות ממניע גזעני. נקבע כי יש לבחון חלופה של מעצר בית מלא בפיקוח אלקטרוני בתנאים מחמירים, והתיק הוחזר לבית המשפט המחוזי. טענות לפגם בחקירה יתבררו בהליך העיקרי.
- החלטה12 עמ׳
בש"פ 5285/15 · מדינת ישראל נ. פלוני
בית המשפט העליון קיבל ערר המדינה על החלטת בית המשפט המחוזי שהורה על מעצר נאשם בעבירות מין בקטינות בפיקוח אלקטרוני. נקבע כי חוק הפיקוח האלקטרוני אינו משנה את הצורך בבחינת מסוכנות הנאשם, וכי אמירה בודדת של מתלוננת על אי-חשש ממנו אינה מאיינת את המסוכנות. הנאשם…
- החלטה11 עמ׳
בש"פ 1706/15 · פלוני נ. מדינת ישראל
בית המשפט העליון דחה ערר על החלטת בית המשפט המחוזי להורות על מעצר העורר עד תום ההליכים בגין עבירות מין באחייניתו הקטינה. נקבע כי התשתית הראייתית הלכאורית מספקת, וכי החשש המובנה משיבוש בעבירות מין בתוך המשפחה, יחד עם מצבה הנפשי של המתלוננת וחשש ללחץ על עדותה,…
- החלטה6 עמ׳
בש"פ 3847/14 · מדינת ישראל נ. פלוני
מעצרים · הארכת מעצר עד תום ההליכיםתוצאה: התקבלבית המשפט המחוזי הורה על מעצר המשיב עד תום ההליכים בשל מסוכנות וחשש לשיבוש הליכי משפט, ובקשה לעיון חוזר נדחתה. בבקשה השנייה להארכת מעצר נקבע כי החשש לשיבוש מול המתלוננת, העדה המרכזית, הוא ממשי ולא חל שינוי נסיבות. על כן הוארך מעצרו ב-90 ימים.
- החלטה5 עמ׳
בש"פ 932/14 · מדינת ישראל נ. פלוני
משפט חוקתי · מעצר עד תום ההליכים וחלופת מעצרתוצאה: נדחההערר נדחה והחלטת בית המשפט המחוזי לשחרר את המשיב לחלופת מעצר בבית ערביו נותרה על כנה. בית המשפט קבע כי שחרור לחלופת מעצר אפשרי אף בעבירות מין ואלימות, בהתאם להתרשמות מהמסוכנות ולאיכות החלופה. גם נאשם שנכנס לישראל שלא כדין עשוי להשתחרר לחלופה אם ניתן להפיג בה…
- החלטה5 עמ׳
בש"פ 5732/13 · נאייף סראיעה נ. מדינת ישראל
בית המשפט העליון דחה ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר-שבע שהורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים בגין הימלטות בנהיגה פראית ומסוכנת מפני שוטרים וניסיון לנגח ניידת. נקבע כי קיימות ראיות לכאורה חזקות וכי עילת המסוכנות וחשש ההימלטות מתקיימות. הנסיבות האישיות…
- החלטה4 עמ׳
בש"פ 7441/12 · מדינת ישראל נ. אטיה אביחי
מעצרים · מעצר עד תום ההליכים וחלופת מעצר בביתתוצאה: התקבלבית המשפט העליון קיבל ערר על שחרור המשיב לחלופת מעצר בית עם איזוק אלקטרוני, בשל מסוכנות גבוהה הנלמדת מריבוי מעשי אלימות בזמן קצר ומעברו הפלילי הקרוב. נקבע כי החלופה איננה מאיינת את המסוכנות, והמשיב יוארך מעצרו עד תום ההליכים. הערכת השפעת מות האב על התנהגות…
- החלטה10 עמ׳
בש"פ 5561/12 · מדינת ישראל נ. אריה שירזי
בית המשפט העליון קיבל את ערר המדינה על החלטה שחררה את המשיב למעצר בית לאחר סיום עדותו של עד המדינה. נקבע כי סיום העדות אינו מאיין אוטומטית את החשש להשפעה על עדים, בהתחשב באיומים שהופנו לכאורה כלפי העד. הוחלט להחזיר את תוקפה של ההחלטה הראשונה לפיה המשיב ייעצר…
- החלטה8 עמ׳
בש"פ 7953/10 · סנד חאלדי נ. מדינת ישראל
הערר נדחה, אך נקבע כי יש לערוך תסקיר מעצר לבחינת חלופת מעצר לעוררים. בית המשפט קבע כי קיימות ראיות לכאורה, וכי הטענות בדבר סתירות ומהימנות נוגעות למשקל ויתבררו בהליך העיקרי. העוררים יוותרו במעצר עד להחלטה אחרת.
- החלטה1 עמ׳
בש"פ 720/10 · וליד עבאס נ. מדינת ישראל
מעצרים · מעצר עד תום ההליכים וחלופת מעצרתוצאה: נמחקהערר על מעצר נמחק לאחר שהוגש כתב אישום נגד העורר בבית משפט השלום בנצרת, שכן הערר התייתר בגדר סעיף 21 לחוק המעצרים. בית המשפט קבע כי העורר זכאי להציג חלופות מעצר במסגרת הדיון במעצר עד תום ההליכים, והביע הסתייגות מכך שלא עשה זאת בדיון שהתקיים באותו יום.
- החלטה9 עמ׳
בש"פ 2735/09 · פלוני נ. מדינת ישראל
בית המשפט דחה ערר על החלטת בית המשפט המחוזי שאישרה שחרור בערובה ובתנאים מגבילים, לרבות צו הרחקה משכונת מגוריו של קצין צבא בכיר. נקבע כי קיימות ראיות לכאורה לעבירות המיוחסות, וכי תלונת עובד הציבור אינה תנאי לחקירה. נקבע גם כי זכויות הביטוי וההפגנה אינן…
- החלטה8 עמ׳
בש"פ 5310/07 · יוסי כשכאש נ. מדינת ישראל
הערר נדחה. בית המשפט קבע כי לאחר ביטול כתב אישום בשל אי קיום שימוע ניתן להטיל תנאים מגבילים לפי דיני המעצרים, ואין להסתפק בצווים אזרחיים. נקבע כי הגשת כתב אישום חדש מיד לאחר הביטול מעוררת קושי, אך שופט המעצרים רשאי לדון בבקשה לפני הכרעה בתוקף כתב האישום.
- החלטה5 עמ׳
בש"פ 5024/07 · מדינת ישראל נ. סאלח דיאב
בית המשפט העליון קבע כי גם לאחר שנאשם ריצה את עונשו ניתן, באופן עקרוני, להורות על מעצרו עד תום הליכי ערעור המדינה על גזר הדין. עם זאת, מעצר בשלב זה הוא חריג ונועד למקרים מיוחדים במינם. בנסיבות העניין, בהן מדובר בעבירה ראשונה ובחלופה שנבדקה כראוי, נדחה הערר…
- החלטה8 עמ׳
בש"פ 6800/05 · אדם מכלוף נ. מדינת ישראל
הערר נדחה. בית המשפט קבע כי עבירות רכוש אינן מקימות בהכרח עילת מעצר, אך כשהן מבוצעות בחבורה ותוך תכנון ובמקביל להליך נוסף, קמה מסוכנות המצדיקה עילת מעצר. לפיכך מעצר בית מלא כחלופה היה בסמכות המחוזי.
- החלטה2 עמ׳
בש"פ 1238/04 · מדינת ישראל נ. ראמי בן עלי יחיא
המדינה ערה על שחרור המשיב לחלופת מעצר בעבירת חבלה בכוונה מחמירה. בית המשפט העליון קבע כי החלטת המחוזי לחלופת מעצר מקובלת ולא התערב בה, אך החזיר את התיק למחוזי לבחינת הוספת מפקח והפקדת כסף. הערר נדחה בכפוף לכך.
- פסק-דין14 עמ׳
עמ"מ 8788/03 · נעם פדרמן נ. שאול מופז
משפט מנהלי · מעצר מינהליתוצאה: נדחהבית המשפט העליון דחה ערעור על אישור צו מעצר מינהלי שהוצא לשישה חודשים נגד המערער על ידי שר הביטחון. נקבע כי המבחן הוא ודאות קרובה לפעילות אסורה וחמורה, וכי שחרור בהליך פלילי לחלופת מעצר אינו מונע מעצר מינהלי. נקבע גם כי אין להבחין לעניין זה בין אזרח ישראלי…
- החלטה3 עמ׳
בג"ץ 2447/02 · זיו אלוש נ. מדינת ישראל
בית המשפט העליון קבע כי בקשה לעיון חוזר בתנאי שחרור בחלופת מעצר, שניתנה בהחלטת בית המשפט העליון במסגרת הארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים, תוגש לערכאה הדיונית שבה מתנהל המשפט. הסדר זה חל גם כאשר החלטת השחרור ניתנה על ידי בית המשפט העליון. הבקשה נדחתה.
- החלטה3 עמ׳
בע"מ 10255/01 · אבו ג'אפר יוסף נ. מדינת ישראל
הערר על החלטת בית המשפט המחוזי בדבר מעצר העורר עד תום ההליכים נדחה. נקבע כי עבירות רכוש אינן נכללות בחזקת המסוכנות, אך ניתן לקבוע מסוכנות לציבור על פי כלל הנסיבות, ובמקרה זה ריבוי העבירות וביצוען השיטתי מצדיקים את המעצר ללא חלופה.