בג"ץ 4299/13 עופר ברקוביץ נ. שר האוצר

1.

לפנינו בקשה למתן צו לפי סעיף 6(1) לפקודת בזיון בית משפט, שהוגשה על-ידי העותרים ב-בג"ץ 4299/13 (להלן: המבקשים ).

2.

ביום 17.6.2013 הגישו המבקשים עתירה, שעניינה ההוראה שנקבעה במסגרת התוספת להסכם זיכיון בין משרד האוצר, עיריית ירושלים והרשות לפיתוח ירושלים (המשיבים 2, 4 ו-5, בהתאמה), לבין המשיבה 6, שפיר הנדסה אזרחית וימית בע"מ (להלן: שפיר ), לפיה מתחם בתי הקולנוע ומסחר שהוקם על-ידי שפיר בכיכר הלאום בירושלים, לא יפעל בשבתות בחגים.

3.

ביום 16.3.2014 התקיים דיון בעתירה. במהלך הדיון, הבהירו שפיר והמשיבה 7 (להלן יחד: היזם ) כי הם מעוניינים לנהל משא ומתן עם משרד האוצר והעירייה בדבר האפשרות לפתוח את ההסכם שביניהם, וזאת לאור נכונות משרד האוצר לאפשר את פתיחת בתי הקולנוע בשבת בתנאים שיקבעו. עקב כך, הסכימה עיריית ירושלים כי ינוהל תחילה משא ומתן בין משרד האוצר והעירייה, באמצעות הרשות לפיתוח ירושלים, לבין היזם, בדבר תנאים נוספים שיכללו בהסכם, אם בסופו של דבר יוחלט כי יש לאפשר את פתיחת בתי הקולנוע בשבת. בתום הדיון ניתן על ידנו פסק דין מוסכם בעתירה, לפיו "ינוהל תחילה משא ומתן" כאמור. עוד נקבע בפסק הדין, כי תוך זמן סביר מסיום המשא ומתן, תתכנס מועצת העירייה לשם דיון מחדש, ותינתן החלטה חדשה בנושא. לבסוף נקבע, כי "אין צריך לומר כי שערי בתי המשפט (המתאימים) פתוחים בעניין כל החלטה שתתקבל", וכי על יסוד הסכמות אלה מסתיים ההליך (המשנָה לנשיא מ' נאור והשופטים א' חיות ו א' שהם , פסק דין מיום 16.3.2014).

4.

ביום 9.9.2014, הוגשה הבקשה שלפנינו. לטענת המבקשים, אף שחלפו מספר חודשים ממועד מתן פסק הדין, טרם החל משא ומתן בין העירייה ומשרד האוצר לבין היזם, וכי משמעות הדבר היא כי פסק הדין הופר. לטענת המבקשים, העירייה עיכבה את תחילתו של המשא ומתן בכך שנמנעה מלתת הנחייה לרשות לפיתוח ירושלים לקדם את הנושא, וייתכן שאף נתנה הנחייה שלא לקדמו. לנוכח האמור, ביקשו העותרים כי ייקבע מועד קרוב לסיום המשא ומתן, וכי אם לא יעשה כן, יוטל על המשיבים 4-3, ראש העירייה והעירייה, קנס לפי פקודת בזיון בית משפט. יצוין כי בהמשך, לבקשת העותרים 1 ו-3, נמחקו עותרים אלה מרשימת המבקשים.

5.

המשיבים 4-3 התנגדו לבקשה. לטענתם, דין הבקשה להידחות בהעדר עילה, שכן המשיבים פעלו ליישום פסק הדין. לטענת המשיבים, החל מחודש מאי 2014, ניהלו העירייה ומשרד האוצר מגעים על מנת לגבש מתווה משותף לקידום המשא ומתן מול היזם. עוד ציינו המשיבים, כי בחודש ספטמבר 2014 התקיימה ישיבת משא ומתן ראשונה בהשתתפות כל הצדדים, לרבות היזם. לטענת המשיבים, פסק הדין כלל לא הופר, שכן כעולה מן העובדות, מתקיים משא ומתן לשביעות רצון הצדדים. עוד נטען, כי ניתן לפרש את ההנחיה בפסק הדין – "ינוהל תחילה משא ומתן" – בכמה דרכים. לטענת המשיבים, תיאום העמדות המקדים בין העירייה לבין משרד האוצר היה חלק מתהליך ניהול המשא ומתן. על כן, נטען כי המשא ומתן החל כבר בחודש מאי 2014, כחודש וחצי לאחר מתן פסק הדין. המשיבים הוסיפו וטענו, כי פסק הדין מעגן הסכמות של הצדדים, ומשכך לא ניתן לפעול מכוחו במסגרת הליך בזיון. כן נטען כי מכיוון שהסכמת הצדדים שאושרה בפסק הדין ניתנת לפרשנות, ההליך של בקשה לפי פקודת בזיון בית משפט אינו מתאים לנסיבות העניין.

6.

המבקשים טענו בתגובה כי במקרה של הפרת פסק דין, לרבות פסק דין מוסכם, ישנם כמה סוגי הליכים משפטיים שבהם ניתן לנקוט, וביניהם הגשת בקשה לפי פקודת בזיון בית משפט. המבקשים מסכימים כי יש לבחון מהו ההליך הנכון בכל מקרה ומקרה, אך לטענתם ענייננו מתאים להידון במסגרת הליך בזיון. זאת, מכיוון שלטענתם המחלוקת הפרשנית שעוררו המשיבים הינה מחלוקת "מדומה", וכי ההנחיה שבמחלוקת בפסק הדין מתייחסת בבירור למשא ומתן שבו מעורבים העירייה ומשרד האוצר מצד אחד, והיזם מהצד האחר. העותרים טענו כי בהתחשב בפרק הזמן שחלף מאז ניתן פסק הדין, אי-סיומו של המשא ומתן מהווה הפרה של פסק הדין.

הכרעה

7.

לאחר עיון בבקשה ובתגובות, הגענו לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. בענייננו, כפי שפורט לעיל, הצדדים חלוקים בשאלת פרשנותו של הביטוי "ינוהל תחילה משא ומתן", וכן בשאלה אם שישה חודשים הם בגדר פרק זמן סביר לתחילתו של משא ומתן זה. מחלוקות אלה התייתרו, שכן לפי האמור בתגובת המשיבים ובמסמכים שצורפו לה, ביום 11.9.2014 התקיימה ישיבת משא ומתן ראשונה בהשתתפות כל הצדדים (אשר זומנו אליה עוד ביום 3.9.2014), ובמסגרתה נדונו הסוגיות הכלכליות והתנאים הנוספים הכרוכים באפשרות פתיחת בתי הקולנוע בשבת. בחודש ספטמבר 2014 החל איפוא משא ומתן ישיר בין הצדדים הרלוונטיים, גם לשיטתם של המבקשים.

8.

נותרה המחלוקת אם בנקודת הזמן הנוכחית, כ-8 חודשים לאחר שניתן פסק הדין, אי-סיומו של המשא ומתן משמעו הפרה של פסק הדין. צודקים העותרים בטענתם כי ככלל, פסק דין שניתן בהסכמת הצדדים, כמוהו ככל פסק דין אחר, והוא ניתן לאכיפה בהליכי בזיון ( רע"פ 7148/98 עזרא נ' זלזניאק , פ"ד נג (3) 337, 345 (1999) (להלן: עניין עזרא ); בר"ם 4717/06 אדם טבע ודין – אגודה ישראלית להגנת הסביבה נ' עיריית קריית אתא , פסקה 5 (6.8.2006); בג"ץ 7128/13 נהון נ' רשות השידור , פסקה 2 (13.5.2014) (להלן: עניין נהון )). עם זאת, הליך הבזיון אינו ההליך המתאים לנסיבות העניין. מקובל לראות בהליך הבזיון הליך שיורי, אשר השימוש בו צריך להיות מוגבל למקרים מתאימים בלבד. הלכה זו נקבעה בשל היות הליך הבזיון הליך אכיפה קיצוני, אשר הסנקציה שבצדו – מאסר או קנס – עשויה להיות קשה (עניין עזרא , בעמודים 347-346). ככלל, יש להיזקק להליך בזיון מכוחו של פסק דין מוסכם במקרים מיוחדים, שבהם הצדדים אינם חלוקים בשאלת פרשנותו של פסק הדין המוסכם או כאשר עמדת אחד הצדדים נגועה בחוסר תום לב, ושבהם ההפרה היא ברורה וחד משמעית (ע"פ 6981/13 יקבי ירושלים אגודה חקלאית שיתופית בע"מ נ' אנטיפוד השקעות בע"מ , פסקה 11 לפסק דינו של השופט צ' זילברטל (9.12.2013) (להלן: עניין יקבי ירושלים ); ראו עוד: עניין עזרא , בעמודים 349-348; עניין

נהון , פסקה 2 ; בג"ץ 10478/03 התאחדות הקבלנים בישראל והבונים בישראל נ' עיריית מודיעין

(31.7.2005); רע"א 4319/12 שאוליאן נ' מליבו בניה בע"מ , פסקה 8

(18.6.2012); והשוו: ע"פ

7809/10 המשביר לצרכן החדש בע"מ נ' קופיץ , פסקאות 26-25 לפסק דינו של השופט י' דנציגר

(14.4.2011) ).

9.

לא כך הם פני הדברים בענייננו. בפסק הדין הנדון אושרה הסכמת הצדדים לפיה ינוהל משא ומתן, אך לא נקבעו בו מועדים לתחילתו של המשא ומתן או לסיומו. משכך, ההכרעה במחלוקת, הנסבה על מועד סיומו של הליך המשא ומתן, אינה מתבקשת מאליה, וממילא ההפרה אינה ברורה וחד משמעית (עניין יקבי ירושלים , פסקה 11). יתרה מזאת, גם בהנחה ויש לפרש את פסק הדין כך שהחיוב לנהל משא ומתן ולסיימו צריך להיעשות במהירות הראויה (סעיף 11 לחוק הפרשנות, התשמ"א-1981), בהתחשב בגורמים המעורבים ובצורך לדון מחדש בתנאיו הכלכליים של ההסכם, דומה כי העובדה שהמשא ומתן עודנו מתנהל אינה מהווה הפרה של פסק הדין. בין כך ובין כך, די שקיימת בעניין זה מחלוקת כנה בין הצדדים, כדי לקבוע כי הוא אינו מתאים להידון בהליך לפי פקודת בזיון בית משפט. אף לא הובאו בפנינו אינדיקציות לחוסר תום לב העירייה בקיום פסק הדין, או לניסיונות מצדה לעכב את ניהול המשא ומתן. כאמור לעיל, החל מחודש מאי 2014 ניהלו העירייה ומשרד האוצר מגעים לשם קידום המשא ומתן (כאשר בחודשים יולי ואוגוסט חל עיכוב מסוים עקב מבצע "צוק איתן" (פסקה 13 לתגובת המשיבים)). אין במסמכים שהובאו בפנינו ראיה לזלזול של המשיבים בפסק הדין או לאי נכונות לבצעו.

10.

סוף דבר: הבקשה נדחית. לא יהיה צו להוצאות.