בג"ץ 4299/13 עופר ברקוביץ נ. שר האוצר

1.

לפנינו בקשה למתן צו לפי סעיף 6(1) לפקודת בזיון בית משפט, שהוגשה על-ידי העותרים 2 ו-4 בבג"ץ 4299/13 (להלן: המבקשים).

2.

ביום 17.6.2013 הגישו המבקשים עתירה, יחד עם שני עותרים נוספים, שעניינה ההוראה שנקבעה במסגרת התוספת להסכם הזיכיון בין משרד האוצר, עיריית ירושלים והרשות לפיתוח ירושלים (המשיבים 2, 4 ו-5, בהתאמה), לבין המשיבה 6, שפיר הנדסה אזרחית וימית בע"מ (להלן: שפיר), לפיה מתחם בתי הקולנוע והמסחר שהוקם על-ידי שפיר בכיכר הלאום בירושלים, לא יפעל בשבתות בחגים.

3.

ביום 16.3.2014 התקיים דיון בעתירה. במהלך הדיון הביע משרד האוצר נכונות לאפשר את פתיחת בתי הקולנוע בשבת. עקב כך הודיעו שפיר והמשיבים 8-7 (להלן יחד: היזמים), כי הם מעוניינים לנהל משא ומתן עם האוצר והעירייה בדבר האפשרות לפתוח את הסכם הזיכיון ולאפשר את הפעלת בתי הקולנוע בשבת. עיריית ירושלים הסכימה כי תחילה ינוהל משא ומתן בין משרד האוצר והעירייה לבין היזמים בדבר תנאים נוספים שיכללו בהסכם, אם בסופו של דבר יוחלט כי יש לאפשר את פתיחת בתי הקולנוע בשבת. עוד הוסכם, כי תוך זמן סביר מסיום המשא ומתן כאמור, תתכנס מועצת העירייה לשם דיון מחדש באפשרות פתיחת המתחם בשבת ותינתן החלטה חדשה בנושא. בתום הדיון ניתן על ידנו פסק דין הנותן תוקף להסכמת הצדדים.

4.

ביום 9.9.2014 הגישו המבקשים בקשה כי ייקבע מועד קרוב לסיום המשא ומתן, וכי אם לא ייעשה כן יוטל על המשיבים 4-3 קנס לפי פקודת ביזיון בית משפט (להלן: הבקשה הראשונה). בבקשה זו טענו המבקשים כי אף שחלפה כחצי שנה ממועד מתן פסק הדין, טרם החל משא ומתן בין העירייה ומשרד האוצר לבין היזמים. המשיבים 4-3 התנגדו לבקשה. לטענתם, הם החלו לנהל מגעים עם משרד האוצר על מנת לגבש מתווה משותף לקידום המשא ומתן מול היזמים עוד ממאי 2014. בהמשך עדכנו המשיבים 4-3, כי ביום 11.9.2014 התקיימה ישיבת משא ומתן ראשונה בהשתתפות כל הצדדים, ובמסגרתה נדונו הסוגיות הכלכליות והתנאים הנוספים הכרוכים באפשרות פתיחת בתי הקולנוע בשבת.

5.

ביום 18.11.2014 דחינו את בקשתם הראשונה של המבקשים. בהחלטה זו קבענו, כי לאור העובדה שכבר התקיימה ישיבת משא ומתן ראשונה בין הצדדים, אין מחלוקת כי המשא ומתן החל. לפיכך, המחלוקת שנותרה הייתה האם באותה נקודת זמן, כ-8 חודשים לאחר שניתן פסק הדין, אי-סיומו של המשא ומתן משמעו הפרה של פסק הדין. בהתייחס לסוגיה זו קבענו כי בפסק הדין הנדון אושרה הסכמת הצדדים לפיה ינוהל משא ומתן, אך לא נקבעו בו מועדים לתחילתו של המשא ומתן או לסיומו. משכך, ההפרה אינה ברורה וחד משמעית. יתרה מכך, בהתחשב בגורמים המעורבים ובצורך לדון מחדש בתנאיו הכלכליים של ההסכם, לא מצאנו בעובדה שהמשא ומתן עודנו מתנהל הפרה של פסק הדין. די שקיימת בעניין זה מחלוקת כנה בין הצדדים, כך קבענו, כדי לקבוע כי הוא אינו מתאים להליך לפי פקודת בזיון בית משפט.

6.

ביום 9.3.2015 הגישו המבקשים בקשה שנייה לפי פקודת ביזיון בית משפט, היא הבקשה שלפנינו. בבקשה זו ביקשו המבקשים בשנית לקבוע מועד קרוב לסיום המשא ומתן ולקבוע סנקציה של קנס על המשיבים 3 ו-4, או על משיבים נוספים, באם המשא ומתן לא יסתיים עד מועד זה. בעיקרם של דברים אין בפי המבקשים טענות חדשות בבקשה זו. כל שהשתנה מבקשתם הקודמת הוא הזמן שחלף ובו לא הושלם המשא ומתן.

7.

העירייה ומשרד האוצר התנגדו לבקשה. לטענתם, בחודשים שחלפו מאז הבקשה הראשונה חלה התקדמות משמעותית במשא ומתן. בתוך כך עדכן משרד האוצר כי ביום 20.10.2014 העבירה שפיר את התייחסותה לשווי הכלכלי, מבחינתה, של הפעלת בתי הקולנוע בשבת. בימים 27.10.2014 ו-18.1.2015 נתבקשה שפיר להעביר לידי משרד האוצר השלמות בנוגע להצעתה. ביום 2.11.2014 העבירה עיריית ירושלים לשפיר בקשה דומה. תשובותיה של שפיר לבקשות אלה נשלחו בימים 27.11.2014 ו-15.2.2015. ביום 17.2.2015 הציג משרד האוצר ניתוח כלכלי מפורט שנערך על ידי חברת ייעוץ כלכלי ובו חלופות רלוונטיות מבחינה כלכלית לעניין הפעלת בתי הקולנוע בשבת. לאחר מכן קיימו הצדדים פגישה נוספת, ביום 8.3.2015, אשר במסגרתה סוכם כי שפיר תעביר הצעה מתוקנת ובמקביל תקבענה ישיבות עבודה מצומצמות של צוות כלכלי.

8.

לאור עדכוני העירייה ומשרד האוצר בדבר התקדמות המשא ומתן, אין מקום לקבל גם בקשה זו. הליך הביזיון הוא הליך אכיפה קיצוני, שמקובל לראות בו הליך שיורי, לאחר שההליכים האפשריים האחרים נבחנו או מוצו. להפעלת מנגנון הביזיון השלכות כבדות משקל על הצד המפר, ועל-כן מדיניות שיפוטית ראויה מחייבת כי מנגנון זה יופעל במשורה ובמקרים חריגים בלבד (רע"א 3888/04 שרבט נ' שרבט

פ"ד נט(4) 49 (2004)). במקרה של פסק-דין מוסכם, כבענייננו, יש להיזקק להליך בזיון רק במקרים מיוחדים, כאשר ההפרה היא ברורה וחד משמעית ומגלה חוסר תום-לב מצד המ פר (ע"פ 6981/13

יקבי ירושלים אגודה חקלאית שיתופית בע"מ נ' אנטיפוד השקעות בע"מ , פסקה 11 לפסק דינו של השופט צ' זילברטל

(9.12.2013)).

9.

במקרה זה, לא ניתן להצביע על הפרה ברורה וחד משמעית של המשיבים את פסק הדין. המשיבים הציגו ראיות ממשיות לכך שהתקיים ביניהם משא ומתן רציף לאורך כל התקופה שבין הבקשה הראשונה לבין בקשה זו. יתכן שהמשא ומתן אינו מתקדם בקצב הראוי לטעמם של המבקשים. ואולם, כפי שכבר ציינו בהחלטתנו הקודמת, בפסק הדין שנתן תוקף להסכמת הצדדים לא נקבעו מועדים לסיומו של המשא ומתן. משכך, מדובר בשאלה פרשנית אשר ההכרעה בה אינה מתבקשת מאליה, וממילא אינה מהווה הפרה ברורה וחד-משמעית. בתוך כך די לציין, כי היזמים, להם אינטרס כלכלי ברור בהשלמת המשא ומתן, לא העלו כל טענה בנוגע לקצב התקדמותו. אף לא הובאו בפנינו אינדיקציות לחוסר תום לב העירייה בקיום פסק הדין, או לניסיונות מצדה לעכב את ניהול המשא ומתן, כטענת המבקשים.

10.

יחד עם זאת, העובדה שלא נקבע מועד לסיומו של המשא ומתן אין משמעה כי ניתן למשוך אותו לעולמי עד. הסכמה או חיוב לעשות דבר, בלי קביעת זמן לעשייתו, משמעם שיש חובה לעשותו במהירות הראויה (סעיף 11 לחוק הפרשנות, התשמ"א-1981). אנו מודעים לכך שמדובר במשא ומתן מורכב, בין מספר גורמים, בו קיים צורך לדון מחדש בתנאיו הכלכליים של ההסכם. ואולם ניתן לצפות כיום, 14 חודשים לאחר מתן פסק הדין, כי המשיבים ישקדו לסיים את המשא ומתן ביניהם במהירות המתחייבת.

11.

סוף דבר: הבקשה נדחית.