בש"א 3759/14 דניז פרל נ. בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ

1.

לפניי בקשה לאיחוד דיון לפי תקנה 7 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. המשיבה הגישה נגד המבקשת שתי בקשות לביצוע שטרות בלשכת ההוצאה לפועל בכפר-סבא. המבקשת הגישה התנגדות לביצוע השטרות בכל אחת מן הבקשות, ובהן העלתה טענות דומות, שעיקרן ביטול ההמחאות על ידה בשל כישלון תמורה. הדיון בהתנגדויות הועבר לבתי משפט שלום שונים (בכפר-סבא ובירושלים). יוער, כי בקשה קודמת של המבקשת לאיחוד הדיון בהליכים האמורים נדחתה מן הטעם שהתובענות היו מצויות בשלבים דיוניים שונים ( בש"א 5613/13) . באותה העת, רק באחד ההליכים (זה שמתברר בכפר-סבא) ניתנה רשות להתגונן. לאחרונה, ניתנה למבקשת רשות להתגונן גם בגדרי ההליך המתברר בירושלים. מכאן הבקשה שלפניי, להורות שהדיון בשני ההליכים ייערך במאוחד בבית משפט השלום בירושלים. המבקשת סבורה כי יש להתחשב בכך שהיא מתגוררת במעלה אפרים, ובכך שעיסקת היסוד בגינה הוצאו ההמחאות נשוא המחלוקת בין בעלי הדין נעשתה בירושלים. המשיבה מסכימה לאיחוד הדיון. אלא, שלגישתה יש לברר את ההליכים המאוחדים בבית משפט השלום בכפר-סבא .

2.

דעתי היא כי יש לקבל את עמדת המשיבה, ולאחד את הדיון בשני ההליכים בבית משפט השלום בכפר-סבא. כ אשר מבוקש איחוד דיון בשני הליכים או יותר שהוגשו לבתי משפט שונים, תהא הנטייה להורות כי הדיון יישמע במאוחד בפני הערכאה לה הוגש ההליך המוקדם בזמן, במיוחד כאשר ההליך הראשון בזמן אף נמצא בשלב דיוני מתקדם יותר מההליך השני. זאת, אלא אם מאזן הנוחות נוטה במובהק לאיחוד הדיון לפני הערכאה לה הוגש ההליך המאוחר, או שקיים טעם ראוי אחר לסטות מן הכלל (ראו, לדוגמה, בש"א 4730/12 אגד תעבורה בע"מ נ' כהן , פיסקה 2 (4.7.2012)).

בענייננו, ההליך המוקדם בזמן הוא זה המתברר לפני בית משפט השלום בכפר-סבא. מעיון במערכת "נט המשפט" עולה, כי הבקשה לביצוע שטר נשוא ההליך בבית משפט השלום בכפר-סבא הוגשה ללשכת ההוצאה לפועל בחודש מאי 2010, ואילו הבקשה לביצוע שטר נשוא ההליך בבית משפט השלום בירושלים הוגשה בחודש יולי 2012. עוד יצוין, כי בבית משפט השלום בכפר-סבא קבוע התיק לדיון הוכחות ליום 16.6.2014. זאת, בעוד בהליך המתברר בבית משפט השלום בירושלים טרם נקבע מועד דיון בעקבות מתן הרשות להתגונן. לאחר עיון בנימוקי הבקשה, סבורני כי המבקשת לא הצביעה על טעמים המלמדים כי מאזן הנוחות נוטה במובהק לטובת בירור הדיון בבית משפט השלום בירושלים, אליו הוגש ההליך המאוחר בזמן.

3.

יוער, כי בחירתה של המשיבה להגיש שתי בקשות נפרדות לביצוע השטרות מעוררת תמיהה. זאת, שכן לפי הוראת תקנה 28א לתקנות ההוצאה לפועל, התש"ם-1979, יש להגיש, ככל הניתן, בקשה אחת לביצוע כמה שטרות נגד אותו החייב. יובהר, כי מהבקשה שלפניי עולה, כי ההמחאות שהוגשו לביצוע הן חלק מאותה סדרה עוקבת בפנקס, אשר הוצאו בגין אותה העיסקה. מכאן, שמלכתחילה ראוי היה שהמשיבה תאחד את בקשותיה במסגרת בקשת ביצוע אחת. כך היה נחסך זמנם של בעלי הדין, כמו גם זמנו של בית המשפט. בתשובת המשיבה לבקשה שלפניי לא נעשה כל ניסיון להצדיק את הבחירה להגיש שני הליכים נפרדים. התנהלות זו מעוררת חשש שמא הפיצול האמור, בדרך של הגשת שתי בקשות נפרדות, נעשה על מנת להקשות על המבקשת. סבורני כי ראוי ליתן לכך ביטוי מתאים בפסיקת ההוצאות (ראו, בש"א 2267/12 פרל נ' קבוצת איזנברג נדל"ן בארץ ובעולם בע"מ , פיסקה 5 (4.4.2012)).

4 .

אשר על כן, הנני מורה על העברת הדיון בתא"מ 45731-06-13 (שלום – ירושלים) לבית משפט השלום בכפר-סבא, ועל איחוד הדיון שם עם תא"מ 27951-08-12 (שלום – כפר-סבא). בשל ההתנהלות הנזכרת בפיסקה 3, תישא המשיבה בהוצאות המבקשת (שאינה מיוצגת) בגין הגשת בקשה זו בסך 1,000 ש"ח.