בש"א 6898/10 אתי עתיר נ. לאומי קארד אשראים בע''מ

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על החלטת כב' הרשם שני מיום 20.7.2010 ברע"א 9738/09. בהחלטתו דחה הרשם את בקשת המבקשת להארכת מועד להפקדת עירבון, והורה על מחיקתה של בקשת רשות הערעור שהגישה המבקשת בשל אי הפקדת עירבון.

לטענת המבקשת, החלטת כב' הרשם שני נמסרה לידיה ביום 25.7.2010. אין חולק כי נוכח פגרת הקיץ, היה עליה להגיש את הערעור על החלטת הרשם עד יום 20.9.2010. במקום זאת, הגישה המבקשת ביום 20.9.2010 בקשה להארכת מועד להגשת ערעור. לטענת המבקשת, חלה התדרדרות במצבה הבריאותי, וכן עליה "להתמודד עם עניינים משפטיים אחרים". לפיכך היא מבקשת כי תינתן לה אורכה בת 4 שבועות כך שיוּתר לה להגיש ערעור על החלטת הרשם עד יום 18.10.2010. המשיבה מתנגדת לבקשה.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, באתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל באופן מותנה, תוך חיוב המבקשת בהוצאות המשיבה. בהתאם לתקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, מוסמך רשם להורות על הארכת מועד שנקבע בחיקוק "מטעמים מיוחדים שיירשמו". בנסיבות המקרה שלפניי, המבקשת הגישה את בקשתה להארכת מועד ביום האחרון להגשת ההליך לפי דין. על דרך הכלל, גישתו של בית-משפט זה לבקשות להארכת מועד המוגשות בתוך המועד הקבוע בדין להגשת אותו הליך הינה אוהדת, שכן הדבר מעיד כי בעל-הדין נוהג כבוד בסדרי הדין ובבית-המשפט, וכי הוא נוהג בהגינות כלפי בעל-הדין שכנגד ופועל על-מנת שלא תתגבש אצלו צפייה לסופיות ההליכים. יחד עם זאת, העובדה כי הבקשה להארכת מועד מוגשת בתוך המועד הקבוע לכך בדין, אינה שיקול בלעדי. אין משמעותה כי בית-המשפט חייב להיעתר לה. הדבר נתון לשיקול-דעת בית-המשפט בהתאם למכלול נסיבות העניין ותוך בחינת קיומם של טעמים נוספים המצדיקים את מתן האורכה המבוקשת (ראו: בש"א 3424/94

S/interlego

נ'

exim lines bros s.a (לא פורסם, 23.6.1994)).

במקרה דנן, אודה כי התקשיתי למצוא טעמים נוספים שיצדיקו היעתרות לבקשה להארכת מועד. המבקשת לא תמכה את בקשתה בתצהיר ולא הציגה אסמכתאות כדבעי לטענה בדבר מצבה הרפואי, מלבד אישור מרופא משפחה לפיו לא יכלה לעבוד במשך 9 ימים באמצע חודש יולי (בעוד הבקשה להארכת מועד מתייחסת לחודשים ספטמבר-אוקטובר). יתר הנימוקים שהעלתה המבקשת לאיחור בהגשת ההליך, הועלו באופן סתמי ואין בהם לעלות כדי "טעם מיוחד". לכך יש להוסיף כי סיכוייו של ההליך נראים לכאורה נמוכים. כב' הרשם שני דחה את בקשתה של המבקשת להארכת מועד להפקדת עירבון לאחר שבמשך תקופה ארוכה נמנעה המבקשת מהפקדתו על-אף מספר החלטות שיפוטיות שניתנו בנושא – האחרונה שבהן על-ידי כב' השופט הנדל; ולאחר שהמבקשת טענה כי היא זקוקה לאורכה על-מנת להגיש לנשיאת בית-המשפט העליון בקשה "לביטול פסק-דין מחובת הצדק" – בקשה שאינה מתיישבת עם סדרי-הדין. זאת ועוד; בקשת רשות הערעור אשר בבסיס ההליך שבכותרת, מהווה השגה "בגלגול שלישי" על החלטות הנסובות על חיוב המבקשת בהוצאות בבית-משפט שלום. כב' השופט הנדל כבר קבע בהחלטתו מיום 20.5.2010 בבש"א 2816/10 כי סיכוייה הלכאוריים של בקשת רשות הערעור האמורה אינם טובים. מכלול השיקולים האמורים תומכים בדחיית הבקשה שלפניי.

בהתחשב בכך שהבקשה להארכת מועד הוגשה בתוך המועד הקבוע בדין להגשת ההליך; אך גם בהתחשב בכך שיתר הטעמים שפורטו לעיל פועלים לחובת המבקשת; נראה בעיניי כי התוצאה המאוזנת בנסיבות העניין הוא ליתן למבקשת אורכה להגשת הערעור, אולם להתנות זאת בתשלום הוצאות למשיבה בגין ההכבדה שנגרמה לה עקב האיחור בהגשת ההליך (ראו בעניין זה: בש"א 10046/09 בוטח נ' ובר (לא פורסם, 21.12.2009)). בהתאם לכך, המבקשת תהא רשאית להגיש את ערעורה עד יום 18.10.2010 כמבוקש, אולם תישא בשכר-טירחת עורך-דין המשיבה בגין ההליך שלפניי בסך 800 ש"ח בתוספת מע"מ כחוק. יודגש בזאת כי הצגת אישור על תשלום ההוצאות האמורות למשיבה, תהווה תנאי לקבלת ההליך לרישום במזכירות בית-המשפט. המבקשת תציין את דבר האורכה בפתח הודעת הערעור, אם תוגש, ותצרף החלטתי זו לכתב הערעור. המזכירות תתייק החלטה זו בתיק השופט שיישב בדין ככל שייפתח ההליך.

החלטה זו תומצא לצדדים, ללא דיחוי, באמצעות הפקסימיליה.