פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"א
7797/17
לפני:
כבוד הנשיאה א' חיות
התובעת בת"א (שלום ת"א)
25486-09-17:
מדינת ישראל
נ ג ד
הנתבע בת"א (שלום ת"א)
25486-09-17:
מייק ואן קול
העברת מקום דיון
תגובת הנתבע מיום 30.10.2017
תגובת התובעת מיום 1.11.2017
בשם
התובעת בת"א (שלום ת"א)
25486-09-17:
עו"ד האני טרודי
בשם
הנתבע בת"א (שלום ת"א)
25486-09-17:
בעצמו
החלטה
1.
ביום 3.10.2017 פנה נשיא בתי משפט השלום במחוז תל אביב (השופט א' דורון ) לנשיאת בית המשפט העליון והודיע כי לבית משפט השלום בראשותו הוגשה תובענה שבה עתרה המדינה (התובעת) למתן צו חוסם "אשר יאסור על המשיב להגיש כל הליך שהוא בבתי המשפט אשר במחוז תל אביב" (להלן: התובענה ). הנשיא דורון הוסיף וציין כי "מאחר ובית משפט השלום בתל אביב שייך למחוז הנטען בכתב התביעה עלולה שמיעתו של התיק לפגוע במראית פני הצדק" ועל כן ביקש מהנשיאה לשקול את העברת התיק למחוז שיפוט אחר.
2.
בתגובתה מיום 1.11.2017 התנגדה המדינה להעברת מקום הדיון, בציינה כי להבנתה חששו של הנשיא דורון
אינו נובע מעצם בירור התביעה על ידי בית המשפט שמתבקש לצמצם את הגישה אליו עצמו, אלא מכך שרבים מהשופטים המכהנים בבית משפט השלום בתל-אביב נתבעו באופן אישי על ידי המשיב. עם זאת, לגישת המדינה הערכאה "המוטרדת" היא הערכאה המתאימה לבחון את דרכי ההתמודדות עם מתדיין סדרתי מסוגו של המשיב, וכי נוכח ההיכרות הבלתי אמצעית של בית משפט השלום בתל אביב עם המשיב, מן הראוי להותיר את הדיון בתובענה בבית משפט זה.
המשיב מנגד טוען כי המדינה באה לבית המשפט בידיים לא נקיות וכי מדובר בניסיון "מחטף" מצידה. עוד מבקש המשיב להשהות כל החלטה בהליך עד ליום 30.1.2018 או עד לתגובת בא-כוחו מטעם לשכת הסיוע המשפטי בתל-אביב.
3.
לאחר שעיינתי בתגובות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי אין מקום להעביר את בירור התובענה למחוז שיפוט אחר ועליה להתברר בבית משפט השלום בתל-אביב.
הסמכות להעביר את מקום הדיון בהליך משפטי מסוים ממקום שיפוט אחד למשנהו נועדה לאפשר התמודדות עם מצבים שונים שבהם ישנו טעם מוצדק לחרוג מכללי הסמכות המקומית. סמכות זו קבועה בסעיף 78 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט ) הקובע כי:
78.
(א)
הליך מסוים שהובא או שיש להביאו לפני בית משפט מחוזי או בית משפט שלום במקום אחד, רשאי נשיא בית המשפט העליון או שופט אחר של בית המשפט העליון שהוא הסמיכו לכך להורות שיהיה נידון בבית משפט של אותה דרגה במקום אחר; ובלבד שלא תינתן הוראה לפי סעיף זה לאחר התחלת הדיון אלא בהסכמת השופט שהחל לדון בו.
(ב)
בהחלטה לפי סעיף קטן (א) ישקול נשיא בית המשפט העליון או שופט אחר של בית המשפט העליון שהוא הסמיכו לכך, לפי העניין, את מידת הפגיעה הצפויה בבעלי הדין כתוצאה מההעברה, את המרחק בין בית המשפט שממנו הועבר ההליך לבין בית המשפט שאליו הועבר ואת הבטחת נגישותם של בעלי הדין לבית המשפט.
(ג)
בית המשפט שאליו הועבר עניין כאמור, לא יעבירנו עוד.
העילה המרכזית להעברת ענין למקום אחר על פי סעיף 78 לחוק היא מאזן הנוחות של הצדדים להליך ובהקשר זה נפסק כי "אין די בכך שכפות המאזניים נוטות לצד זה או אחר, אלא הדיון יועבר רק אם הכף נוטה במובהק לכיוון ההעברה" (בש"א 724/05 כהן נ' אליס תיקים בע"מ
(27.2.2005); כן ראו: בש"א 6377/15 משרד החקלאות נ' יפה , פסקה 5 (18.10.2015); יגאל מרזל דיני פסלות שופט 47 (2006) (להלן: מרזל ) ). סיטואציה נוספת ונדירה הרבה יותר שבה ייעשה שימוש בסמכות להעברת דיון מכוח סעיף 78 לחוק בתי המשפט היא כאשר קיימת עילת פסלות כלפי כל השופטים בבית משפט מסוים מטעמים של פגיעה במראית פני הצדק. כך למשל במקרה של עובד בבית המשפט שהוא צד להליך (בש"א 1265/02 ORS
בע"מ נ' בירנבוים (28.2.2002) או במקרה שבו קרוב משפחה של שופט בבית המשפט הוא צד להליך (בש"א 6732/99 שמעוני נ' שמעוני (25.10.1999); לדוגמות נוספות ראו מרזל בעמ' 50-48; כן ראו : יגאל מרזל "פסלות שופט: האתגר של מראית פני הצדק למבחן החשש הממשי למשוא פנים" ספר שטרסברג כהן 253-252 (2017)) . אשר לנטל ההוכחה הנדרש על מנת לפסול ערכאה שלמה ("פסלות סיסטמטית") מלדון בעניינו של בעל דין נפסק כי:
"בעל הדין המבקש את העברת מקום הדיון מטעם זה צריך להניח יסוד מספיק לטענה לפיה כל שופט שישב לדין יהא נגוע בחשש ממשי למשוא פנים. עליו להניח תשתית לקיומו של חשש אובייקטיבי למשוא פנים. לא די בתחושותיו הסובייקטיביות של בעל דין. המדובר בנטל הוכחה כבד שבכבדים, שלא בקלות יורם על ידי בעל דין" (בש"פ 11637/04 מדינת ישראל נ' זוזיאשווילי , פ"ד נט(4) 229, 238 (2005)).
4.
המשיב תואר במספר החלטות של בית משפט זה כ "בעל דין שהוא מתדיין סדרתי, המטריד את בית המשפט בבקשות שאין להן יסוד בדין, גורם לבזבוז של זמן שיפוטי ומתנסח בדרך שאינה הולמת פנייה לערכאות
" (למשל: בג"ץ 668/14 ואן קול נ' מדינת ישראל (14.8.2014); בג"ץ 251/16 ואן קול נ' דבורה ברלינר – שופטת ונשיאת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו , פסקה 3 (13.1.2016)). בשל התנהלותו המתוארת לעיל, הוציאו הנשיא א' גרוניס , השופט (כתוארו אז) ח' מלצר והשופט נ' סולברג צו המורה למזכירות בית המשפט העליון לא לקבל בקשות מטעמו בהליכים שהסתיימו וכן הוסיפו והורו כי בית המשפט לא ייזקק להליכים מטעם המשיב "אשר ינוסחו בלשון בלתי ראויה, שיש בה משום השתלחות בבית המשפט או ניסיון להלך אימים" (בג"ץ 668/14 הנ"ל). נשיא בית המשפט המחוזי בתל-אביב נדרש אף הוא להליכי הסרק שמגיש המשיב, והוציא ביום 20.3.2017 צו חוסם האוסר על המשיב "להגיש כל הליך שהוא לבית המשפט המחוזי בתל-אביב יפו" (ת"א 58988-12-16 ואן קול נ' מדינת ישראל
(20.3.2017)).
5.
התובענה דנן הוגשה בגין הליכי סרק מרובים שהגיש המשיב לבתי משפט השלום במחוז תל אביב ובכללם כאלה המופנים כנגד שופטים המכהנים בו. בירורה בבית משפט זה אינו מקים חשש לפגיעה במראית פני הצדק. כפי שטענה המדינה, בצדק, בסמכותו של בית המשפט לבחון את אופן התמודדותו עם בעל הדין המנצל לרעה את זכות הגישה לערכאות ומעמיס עליו שלא לצורך. במובנים רבים אף נראה כי ה"ערכאה המוטרדת" היא המתאימה לבחון ולשקול את האמצעים להתמודדות עם המתדיין הסדרתי, וזאת נוכח היכרותה הבלתי אמצעית עמו כמתדיין טורדני. כפי שתואר לעיל, כך גם פעל בית משפט זה בבג"ץ 668/14 הנ"ל וכן נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב ביחס לאותו משיב עצמו.
6.
אשר על כן, איני רואה כל מניעה כי התובענה שהגישה המדינה כנגד המשיב תישמע בבית משפט השלום בתל אביב, וכך אני מורה.
ניתנה
היום, כ' בחשון התשע"ח (9.11.2017).
ה נ
ש י א ה