בש"א 9239/20 שרף יהושע ייזום פרויקטים בע"מ נ. כנ"ר מחוז תל אביב

לפנַי ערעור על פסק דינה של הרשמת ד' להב בע"א 4213/20 מיום 9.12.2020 במסגרתו נמחק ערעור המערערת משנקבע כי לא עומדת לה זכות ערעור.

1.

ברקע לערעור, בקשה לקבלת היתר להגשת תביעה שהגישה המערערת בשנת 2013 נגד חברת אפייאה חברה לבנין השקעות ופיתוח בע"מ (להלן: החברה ) במסגרת הליך הפירוק של החברה (פר"ק 12174-04-12). ביום 1.1.2014 התקבלה הבקשה בכפוף להפקדת עירבון כספי בסך 75,000 ש"ח. בהחלטה נוספת מיום 8.1.2014 נקבע כי העירבון יופקד עד ליום 3.2.2014. העירבון לא הופקד במועד ובחלוף למעלה מחמש שנים, ביום 12.9.2019, הגישה המערערת בקשה להארכת מועד להפקדתו. הבקשה נדחתה בהחלטה מיום 16.4.2020 וערעור עליה הוגש לבית משפט זה.

2.

ביום 9.12.2020 הורתה הרשמת על מחיקת הערעור, לאחר שמצאה כי הגשתו טעונה רשות. צוין כי החלטה בדבר חיוב בעל דין בערובה מהווה "החלטה אחרת". קל וחומר שהחלטה הדוחה בקשה להארכת מועד להפקדת הערובה, ה"טפלה" להחלטה בדבר חיוב בערובה, מהווה "החלטה אחרת", שהערעור עליה הוא ברשות. עוד ציינה הרשמת כי אין בטענה שמדובר בהחלטה אשר חסמה את גישתה של המערערת לערכאות כדי להועיל לה.

3.

מכאן הערעור שלפנַי במסגרתו חזרה המערערת על טענותיה לפני הרשמת כי בהתחשב במבחנים שנקבעו בפסיקה לעניין ההבחנה בין "פסק דין" לבין "החלטה אחרת", לא היה מקום לסווג את החלטת בית המשפט המחוזי כ"החלטה אחרת". זאת שעה שהחלטת בית המשפט המחוזי חסמה באופן סופי את גישתה לערכאות. לחלופין התבקש בית המשפט להורות על מתן "סעד מן הצדק" בהתחשב במעמדה המיוחד של זכות הגישה לערכאות. לחלופי חלופין, ביקשה המערערת כי תינתן לה האפשרות לתקן את כתב הערעור ולהפכו לבקשת רשות ערעור.

דין הערעור להידחות.

4.

הלכה היא כי החלטה בבקשה להארכת מועד הינה טפלה למחלוקת גופה ולכן יש לראותה כ"החלטה אחרת", אף אם הלכה למעשה היא מסיימת את בירור התובענה מנקודת מבטו של המבקש (השוו: רע"א 10640/04 גיא המוביל באשדוד בע"מ נ' סהר חברה לביטוח בע"מ , פ"ד נט(3) 189, 191 (2005); רע"א 1376/17 יערי נ' דוד , פסקה 6 (15.5.2017); רע"א 3664/09 קסת בינה ופנאי בע"מ נ' סיון הדרכה ופתרונות יצירתיים (1994) בע"מ , פסקה 4 (2.6.2009); בש"א 3086/20 אביטבול נ' עיריית לוד (1.6.2020); חמי בן נון, טל חבקין הערעור האזרחי 130 (מהדורה שלישית, 2012) (להלן: בן נון וחבקין ) ).

5.

בדרך כלל יושמה הלכה זו בקשר להחלטות בבקשות להארכת מועד לצורך נקיטת הליך ערעורי, אך היא הוחלה בעבר גם ביחס להחלטות בבקשות מסוג זה שהוגשו במסגרת ההליך הדיוני (ראו למשל: ע"א 7829/04 הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ נ' פאן אל-א סחר בינלאומי פ.א בע"מ (בפירוק) , פסקאות 15-14 (13.7.2008); רע"א 3968/93 זפקו נ' פינקל (29.8.1993)). הוא הדין גם בענייננו. לא למותר לציין, כפי שגם ציינה הרשמת, כי בעניינו גם ההחלטה אשר הטילה על המערערת דרישה להפקדת עירבון, אשר בעניינה הוגשה בקשת הארכת המועד, היא "החלטה אחרת" (ראו בן נון וחבקין , 130) . מכאן שלא נפלה כל טעות בהחלטת הרשמת. גם אין בטענותיה של המערערת בנוגע לזכות הגישה לערכאות כדי לשנות ממסקנה זו (וראו: רע"א 83/01 וייס נ' מרדכי , פ"ד נה(3) 730, 732 (2001); רע"א 7216/10 ברבך נ' מדינת ישראל – משרד הביטחון , פסקה 28 (13.6.2011); רע"א 10035/ 06 גאון נגד שלמה שחר – כונס נכסים , פסקה 7 (10.5.2007); בג"ץ 2171/06 כהן נ' יו"ר הכנסת , פסקאות 23-21 ( 29.8.2011)).

6.

בנוסף, אין לקבל את בקשתה החלופית של המערערת להסבת כתב הערעור ל"בקשת רשות ערעור" ולוּ בשל כך שלא ניתן להפוך ערעור בזכות לבקשת רשות ערעור. זאת בניגוד לאפשרות להפוך בקשת רשות ערעור לערעור בזכות במקרים המתאימים לפי תקנה 410א לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 (ראו ע"א 9369/12 איבי נ' צ.א.מ.א הובלות דלק בע"מ , פסקה 18 (22.7.2014); רע"א 6774/19 אפרידר החברה לשיכון ופיתוח לישראל בע"מ נ' עיריית ראש העין , פסקה 4 (21.6.2020)). יצוין כי כניסתן לתוקף של תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות החדשות ) משנה את הדין בעניין זה, כאשר על פי תקנה 149(4) רשאי בית המשפט לדון בערעור כבקשת רשות ערעור. עם זאת, הוראה זו אינה חלה בענייננו (ראו תקנה 180(ג) לתקנות החדשות לעניין הוראות המעבר החלות על הליכים שהוגשו לפני יום התחילה).

הערעור נדחה ומשלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.