רע"א 2295/21 אנה סליטה נ. גל מהנדסים אי.אן.ג'י. בע"מ

כפי שצוין בהחלטתי מיום 4.5.2021, החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע מושא ההליך דנן בע"א 27456-12-20 (כבוד השופטת ש' דברת ), שבמסגרתה נדחתה בקשת המערערת להארכת מועד להגשת ערעור על פסק-דינו של בית משפט השלום באשדוד בת"א 5510-10-17 (כבוד השופט י' ליבליין ), ניתנה ביום 26.1.2021. על-פי התיעוד המופיע במערכת "נט המשפט", החלטתו של בית המשפט המחוזי הומצאה לצדדים למחרת יום הינתנה (ביום 27.1.2021) באמצעות מנגנון "הודעה באתר". ברם, ביום מתן ההחלטה (26.1.2021) מתועדת בתיק "צפייה יזומה" בהחלטה, על ידי בא-כוח המערערת, בשעה 14:44. יוער, כי בכותרת ההליך, שהוגש ביום 5.4.2021, ציינה המערערת כי ההחלטה

הומצאה לה עוד ביום 26.1.2021. מכל מקום, ספירת מניין הימים להגשת ההליך ממועד המצאת ה"הודעה באתר" מוביל למסקנה כי ההליך הוגש במועד. ברם, ספירת מניין הימים ממועד ה"צפייה היזומה" מוביל למסקנה כי ההליך הוגש באיחור של יום אחד. במילים אחרות, העדפת

כלל הידיעה על פני כלל ההמצאה בנסיבותיו של הליך זה מלמדת כי ההליך הוגש באיחור. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים באתי לכלל מסקנה כי המערערת עמדה בנטל השכנוע המוטל עליה להראות כי אין מקום להעדיף את כלל הידיעה במקרה דנן (ראו, רע"א 6648/20 גבעון נ' ון-אמדן (21.12.2020)). זאת, בשים לב לטעמים המצטברים הבאים: ראשית, פער הזמנים הקצר ביותר בין מועד הצפייה היזומה למועד ההמצאה כדין; שנית, לא שוכנעתי כי המערערת פעלה בחוסר תום-לב או מתוך זלזול בסדרי הדין; שלישית, יש ליתן משקל מסוים גם לטענה כי המערערת הסתמכה על תוכנה לחישוב מועדים שהציגה מועד שגוי (ראו והשוו, בש"מ 7169/20 מדינת ישראל – משרד הפנים נ' ויצו הסתדרות עולמית לנשים ציונית

(26.10.2020) והאסמכתאות שם ).

התוצאה היא כי יש למנות את מניין הימים להגשת ההליך ממועד המצאתה כדין של ההחלטה, ומסקנת הדברים כפועל יוצא מכך היא כי ההליך הוגש במועד.

עם זאת, אינני סבור כי עומדת למערערת זכות ערעור על ההחלטה. כפי שהבהרתי בהחלטתי מיום 5.4.2021, הליך זה הוגש כערעור בזכות אף שמדובר בהשגה ערעורית על החלטה של שופטת בית המשפט המחוזי לדחות בקשה להארכת מועד להגשת ערעור. הכלל הוא כי החלטה הדוחה בקשה להארכת מועד מסווגת כ"החלטה אחרת" ולא כ-"פסק-דין" (ראו, בש"א 9239/20 שרף יהושע ייזום פרויקטים בע"מ נ' כנ"ר מחוז תל אביב , פיסקה 4 (6.1.2021)). מכל מקום, אף אם היה מקום לסווג את ההחלטה כ"פסק-דין", הרי שההשגה הערעורית לבית משפט זה היא ממילא ב"גלגול שלישי". לפיכך, דרך ההשגה היא בבקשת רשות ערעור ולא כבערעור בזכות.

אשר על כן המערערת, שתיקרא מעתה המבקשת, צריכה הייתה להגיש בקשת רשות ערעור ולא ערעור בזכות. בנסיבות העניין, מבלי שנעלמה מעיני עמדת המשיבה, ומאחר שלא מצאתי כי המבקשת פעלה מתוך זלזול בסדרי הדין וכי לא יהיה בכך כדי לגרום לפגיעה ממשית בזכויותיה של המשיבה, מצאתי לעשות שימוש בסמכותו של בית המשפט לפי תקנה 149(4) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, ולהורות על שינוי סיווג ההליך דנן לבקשת רשות ערעור .

המזכירות תעדכן רישומיה בהתאם והטיפול בהליך יימשך כסדרו. בנסיבות העניין לא ייעשה צו להוצאות.