בשג"ץ 6465/21 רדא אבו חמדה- 6 אח' נ. והיב חביש

1.

לפניי בקשה להארכת המועד להגשת בקשה לדיון נוסף על פסק דינו של בית משפט זה בבג"ץ 8286/19 מיום 26.7.2021 (כבוד השופטים נ' סולברג , מ' מזוז ו- א' שטיין ) (להלן: פסק הדין ).

2.

בפסק הדין נדונה עתירה שהגיש המשיב 1, אשר נבחר לראשות המועצה המקומית ירכא בבחירות שנערכו ביום 30.10.2018, נגד החלטתו של שר הפנים, הוא המשיב 2, בדבר סיום כהונתו של המשיב 1 עקב אי אישור תקציב המועצה במועד. בית המשפט התווה בגדרי פסק הדין את אמות המידה להפעלת שיקול דעתו של שר הפנים מכוח הסמכות הנתונה לו לפי סעיף 206(ב1) לפקודת העיריות [נוסח חדש] להפסקת כהונת ראש הרשות מקום בו לא אושר תקציב במועד. בהמשך לכך, נקבע כי במקרה דנן יש להורות על ביטול החלטתו של שר הפנים, והותרתו של המשיב 1 כראש המועצה המקומית ירכא.

3.

בהתחשב בסד הזמנים הקבוע להגשת עתירה לדיון נוסף – 15 ימים מיום מתן ההחלטה כשימי הפגרה באים במניין (ראו: בש"א 6927/11 רוכמן נ' קיבוץ מענית (24.1.2012)), המועד האחרון להגשת בקשה לדיון נוסף על פסק הדין הוא יום 10.8.2021. ואילו בבקשה שבכותרת – שהוגשה ביום 30.9.2021 – עתרו המבקשים להארכת מועד להגשתה של הבקשה לדיון נוסף עד ליום 12.10.2021. המשיבים 4-2 והמשיבה 11 הותירו את ההחלטה לשיקול דעת בית המשפט. המשיב 1 התנגד לבקשה.

4.

כידוע, הגישה למתן הארכת מועד להגשת בקשה לקיום דיון נוסף היא קפדנית ומצמצמת (ראו, למשל: בש"א 6180/09 פלונית נ' פלוני , פיסקה 7 (13.9.2009); בש"א 536/18 פלוני נ' פלונית , פיסקה 7 (31.1.2018); בש"מ 7312/19 זכרון זאב צבי נ' מועצת עיריית ירושלים , פיסקה 4 (13.11.2019)). בהתחשב בגישה זו, לא מצאתי כי קיים "טעם מיוחד" להורות על הארכת מועד להגשת בקשה לדיון נוסף בעניינו. חרף האיחור הניכר בו הוגשה הבקשה שבכותרת – כמעט חודשיים לאחר חלוף המועד להגשת הבקשה לדיון נוסף – לא מצאתי כי המבקשים סיפקו הסבר מבורר לאיחור שנפל.

5.

טענת המבקשים כי פסק הדין התקבל אצל בא-כוחם רק ביום 9.8.2021 באמצעות הדואר, אינה מהווה "טעם מיוחד" המצדיק את הארכת המועד. כידוע, תקנה 4 לתקנות סדר הדין בדיון נוסף, התשמ"ד-1984 קובעת כי המועד להגשת בקשה לדיון נוסף על פסק-דין של בית המשפט העליון הוא תוך 15 ימים מיום מתן פסק הדין. בעניין זה צוין בעבר כי "פרק הזמן הקצר כמו גם מנייתו החל מיום מתן פסק הדין, ולא מיום המצאתו, נובעים מייחודו של הליך הדיון הנוסף, אשר סוטה מהרעיון של סופיות הדיון עם מתן פסק הדין בערעור, ויוצר נדבך שיפוטי נוסף" (ראו: בש"א 7155/06 יונה נ' עו"ד יניב אינסל (3.10.2006). ראו גם: בש"א 5060/19 אבו רוקן נ' כיוף (25.7.2019)). לכך יש להוסיף כי המבקשים לא ציינו מתי נודע להם על פסק הדין (ולכן אני יוצאת מנקודת הנחה כי נודע להם עליו בסמוך לאחר שניתן). מכל מקום, אף אם אצא מנקודת הנחה כי יש למנות את מניין הימים להגשת הבקשה לדיון נוסף מיום המצאת פסק הדין, הרי שעדיין הבקשה שבכותרת הוגשה באיחור רב וניכר.

לא מצאתי אף ביתר טענות המבקשים "טעם מיוחד" להארכת המועד. כך, הטענות באשר לכך שהמבקשים לא הספיקו לקיים פגישה עם בא-כוחם על מנת לבחון את צעדיהם, בין השאר בשל התפשטות נגיף הקורונה, נטענו בכלליות (ראו והשוו: בש"א 4484/20 פלוני נ' פלוני (20.7.2020)), ומכל מקום אין בהן להסביר איחור כה ניכר בהגשת הבקשה. כמו כן, עיון באישורי המחלה שצירף בא-כוח המבקשים מעלה כי אין בהם כדי להסביר את האיחור בהגשת הבקשה לדיון נוסף, ומדוע לא הוגשה למצער בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לדיון נוסף בתוך התקופה הנתונה בדין.

6.

המבקשים מנסים לתלות יהבם באמירות בפסק דינו של בית משפט זה בבג"ץ 5680/21 קובי נ' שרת הפנים (24.9.2021), לפיהן בפסק הדין "הותוו אמות מידה חדשות להפעלת סמכותו של שר הפנים.." (שם, בפיסקה 16) וכן יש בו "חידוש משמעותי באשר לאמות המידה הראויות להפעלת סמכותו של שר הפנים.." (שם, בפיסקה 17). אולם, אני סבורה כי אין באמירות אלה חידוש שלא ניתן היה ללמוד מעיון בפסק הדין עצמו, ומשכך גם בהן אין כדי להוות "טעם מיוחד" להארכת מועד להגשת בקשה לדיון נוסף.

7.

על כך יש להוסיף כי עסקינן בפסק דין שניתן פה אחד, וכי במכלול שיקולי הבאתי בחשבון כי הגשת הבקשה באיחור כה ניכר עומדת בניגוד לשאיפה לכינון יציבות שלטונית במועצה המקומית ירכא.

8.

אשר על כן, הבקשה נדחית. המבקשים יישאו בהוצאות המשיב 1 בסך של 2,000 ש"ח.