בש"פ 3756/05 יוסף טרשאן נ. מדינת ישראל

א.ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטת צור) בב"ש 4345/05 מיום 7.4.05, שבגדרה נתקבל ערר המשיבה על החלטות בית משפט השלום בירושלים (השופט מילנוב) בב"ש 3135/05 מן הימים 4.4.05 ו- 5.4.05 לשלוח את העוררים לחלופת מעצר בית המשפט המחוזי החליט להותיר את העוררים במעצר עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדם.

ב.כנגד העוררים הוגש כתב אישום בעבירות של פגיעה והשחתת אתר עתיקות, חפירה לגילוי עתיקות, כתיבה באתר עתיקות ושהות בישראל שלא כדין. על פי כתב האישום, בתמצית, הגיעו העוררים, תושבי השטחים, ואדם נוסף לאתר העתיקות המוכרז "חורבת בורגין" המצוי בתחומי מדינת ישראל, במטרה לחפש זהב ועתיקות, כשהם מצוידים במכשיר לגילוי מתכות, כלי חפירה וציוד נוסף, זאת כדי להמשיך בחפירות אותן התחילו שבועיים קודם לכן. החבורה חפרה בורות עמוקים תוך גרימת נזק כבד לאתר, כל זאת תוך שהיה בישראל שלא כדין.

ג.בהחלטותיו קבע בית משפט השלום כי קיימות ראיות לכאורה כנגד העוררים. עם זאת נקבע כי אין חשש למסוכנותם, אף שיש חשש להימלטותם מאימת הדין. בית משפט השלום קבע, עם זאת, כי אין מקום למעצרם של העוררים עד לתום ההליכים המשפטיים, ולהבטחת התייצבותם למשפט נקבע, כי כל אחד מן העוררים, למעט העורר 5, בעל עבר בתחום העבירות הרלבנטיות, יפקיד בקופת בית המשפט 7,500 ש"ח כל אחד, ואילו העורר 5 יפקיד 10,000 ש"ח. עוד נקבע, כי כל אחד מהעוררים יחתום על ערבות עצמית ויחתים שני ערבים צד ג' תושבי ישראל, וסכום כל ערבות יעמוד על 10,000 ש"ח.

ד.בית המשפט המחוזי קיבל את ערר המדינה. בהחלטתו נקבע, כי אף שהעוררים נאשמים בעבירות רכוש, יש במעשיהם כדי להצביע על מסוכנות, נוכח הארגון, התחכום, ההסתר, הנזק הנגרם מהמעשים והפיתוי לחזור עליהם. נקבע, כי היות העוררים תושבי שטחים מעלה חשש להימלטות מאימת הדין, נוכח העדר היכולת לפקח על העוררים ולהבטיח את התייצבותם, ואין בחלופת המעצר שנקבעה על ידי בית משפט השלום כדי לבטלה. עוד נקבע, כי בשחרור אדם נוסף שהיה עם העוררים, קטין, אין משום אפליה, בהיות עניינו של קטין שונה מעניינם של בגירים. בית המשפט המחוזי קבע, כי העוררים ייוותרו במעצר עד תום ההליכים המשפטיים. עם זאת נקבע, כי על משפטם של העוררים להישמע בדחיפות, ואם לא יסתיים ההליך המשפטי בתוך זמן קצר, יוכלו העוררים לשוב ולפנות לבית המשפט בבקשה לעיון חוזר.

ה.בהודעת הערר ובדיון טענו באי כוח העוררים בהרחבה, איש בסגנונו וכידו הטובה, באשר לראיות בהיבטים מסוימים, ובאשר לעילת המסוכנות ולדרך להתמודדות על עילת ההימלטות. באשר לראיות, הואיל והעוררים נתפסו במערה בה נערכה החפירה, כיוונו באי כוח העוררים את טיעוניהם לענין השילוט באשר למיקומה של המערה ולענין העתיקות שבה, ולאי התקיימות היסוד הנפשי. באשר למסוכנות, טענו כי לא הרי עבירת רכוש מן הסוג שנדונו בבש"פ 5431/98 פרנקל נ' מדינת ישראל , פ"ד נב(4) 268 (השופטת ביניש), ושאליו נדרש בית המשפט המחוזי, כהרי העבירות בענייננו, שלא היו כנטען שיטתיות או בהיקף ניכר ולא בשימוש באמצעים מתוחכמים. באשר לעילת ההימלטות, אף כי לזו לא התכחשו, טענו באי כוח העוררים כי נוכח מצבם הכלכלי של שולחיהם, יתייצבו למשפטם אם יחויבו בהפקדה כספית, וכי אכן כך אירע במקרים שונים. הקראת כתב האישום נקבעה עתה ל- 8.5.05, וכך או אחרת עלולה התוצאה לטענתם להיות התמשכות ארוכה של המעצר, אף יתר על העונש הצפוי.

ו.באת כוח המדינה טענה, כי המעשים נעשו בחבורה, ישנה בכך מסוכנות, אך בראש וראשונה קיימת עילת ההימלטות, ואי היכולת לאכוף התייצבות למשפט.

ז.לעורר 3 הרשעה קודמת מ- 2001 בעבירת כניסה לישראל שלא כחוק; לעורר 4 הרשעה קודמת מ-1990 בהתנהגות פרועה במקום ציבורי; לעורר 5 יש הרשעות מ- 1985 בגניבה, מ-1992 בחפירת עתיקות ללא רשיון ומ-1996 בכניסה שלא כחוק; ולעורר 7 הרשעה מ-1999 בהחזקת מכשירי פריצה, החזקת סמים מסוכנים וכניסה שלא כחוק.

ח.נתתי דעתי לטיעונים. הראיות לכאורה, כפי שציין בית המשפט המחוזי, מבוססות על פניהן, שהרי העוררים "נתפסו בכף" במקום המעשה. טענות אחרות בהקשר זה מקומן בעת הדיון בתיק המהותי. כפי שצוין, תיתכן עילת מסוכנות גם בעבירות רכוש, הנעשות בחבורה ובאורח מאורגן, אך דעתי היא כי במקרה דנן אין היא מחייבת מעצר עד תום ההליכים, ומרכז הכובד בהליך הוא החשש להימלטות מאימת הדין. חשש זה אינו מבוטל כל עיקר, וברור לכל כי בנסיבות הקיימות מי שישוחרר וירצה שלא לשוב לעמוד לדין, יוכל לעשות כן, החשש קיים גם קיים. ואולם, אף לשיטת בית המשפט המחוזי צריך המשפט להיות מהיר, אך ההקראה נקבעה ל-8.5.05 ומשמעות הדבר היא שבועות ארוכים של מעצר, והכל בטרם הליך ההוכחות. אכן, את החשש להימלטות אפשר לנסות לצמצם בהטלת חובת הפקדה, ונראה לי כי בנסיבות זה הדבר שיש לעשותו, מתוך הנחה כי העוררים לא ירצו לסכן את כספם ואת כסף ערביהם.

ט.ואולם, איני סבור כי החלטת בית משפט השלום מספקת בהפקדה ובערבויות הנדרשות כדי להבטיח התייצבות. התנאים לשחרור יהיו איפוא כלהלן:

(1) העוררים יתייצבו לכל הליך שיפוטי אליו יוזמנו, והזימון יוכל להיעשות באמצעות הערבים.

(2) להבטחת קיומם של תנאי השחרור, יפקיד כל אחד מהעוררים 1, 2, 4, 6 ו-8 סך 12,500 ₪ במזומן בקופת בית המשפט. העוררים 3, 7, בעלי הרשעות קודמות, יפקידו כל אחד סך 15,000 ₪ במזומן, והעורר 5, בעל הרשעות קודמות גם בתחום העתיקות, יפקיד 20,000 ₪ במזומן.

(3) להבטחת תנאי השחרור בערובה יחתום כל משיב על התחייבות עצמית ויעמיד שני ערבים צד ג' תושבי ישראל, בערבויות שכל אחת מהן תהא בגובה ההפקדה של כל אחד מהם כאמור בס"ק (2) לעיל.